זכרונות ומחשבות

 

 

בסוף השנה המדהימה ההיא, 1979, השנה של פינק פלויד "החומה" ושל הקלאש "לונדון קולינג", השנה של סופרטראמפ "ארוחת בוקר באמריקה" ושל פרנק זאפה "המוסך של ג'ו", השנה של לד זפלין האחרון ושל ניל יאנג Rust Never Sleeps  – השנה של "אפוקליפסה עכשיו" ושל "זיונים זה לא הכל". השנה ההיא. בסוף השנה ההיא גילינו את "מחשבות", כתב העת של IBM.

היו שם מאמרים על כל מיני דברים שאי אפשר היה לקרוא בעיתונים, או במעריב לנוער, או בלהיטון/עולם הקולנוע. חיים, דת ומדע, אמנות וקולנוע, פיזיקה, מתמטיקה ומחשבים, מדע, חינוך והיסטוריה, מדע, הגות ואמנות. היינו רעבים מאוד לדעת, ולחשוב, ואת "מחשבות" לא ניתן היה לקנות. אי אפשר היה לקנות אותו כי הוא לא נמכר בשום מקום, והאגדה האורבנית היתה שרק מיוחסים ונחשבים מקבלים אותו.
אבל יום אחד נכנסתי לבית IBM בשדרות שאול המלך בתל אביב, ושאלתי בביישנות, והשומר נתן לי חוברת אחת שהיתה על הדלפק. שי, החבר שלי, לא האמין לי שבאמת מבקשים ומקבלים. אמרתי לו: בחיי, שי….נכנסתי, ביקשתי ונתנו לי….

ולכן, בשעת ערב מאוחרת, היינו בדרך לסרט "לב זכוכית" של וורנר הרצוג בסינמטק, אכלנו בורקס ב"סמי בורקס" ואז נכנסנו, נערים צעירים ונבוכים מהפרברים, אל תוך הלובי של בית הבנין שהטיל עלינו מורא. ביקשנו חוברת חדשה.

השומר בלובי אמר – אין לי. נגמר. לקחו הכל, והחבר שלי שי גיחך אלי: ״אמרתי לך, הם לא נותנים לסתם אנשים, ועוד כמונו״, אבל איש גדול אחד שעמד שם בצד, פתאום אמר בקול עמוק ושקט: "חכו רגע, אל תלכו". הוא פתח תיק צד שהיה לו ושלף חוברת חדשה עם ריח של דפוס ונתן לנו.

זה היה צבי ינאי. וזו הייתה 1979.

 

גיליונות מחשבות ברשת