ריגוש סגול

 

 

הספר הזה בן 60. היום. ב-21.2.1955 יצא לאור ספרו המופלא של המאייר והמעצב הניו-יורקי קְרוֹקֶט ג'ונסון (שמו האמיתי היה דייויד ליסק) "Harold and the Purple".

הספר הפך לרב-מכר ענק. מיליוני ילדים אמריקאים גדלו עליו. ואז, ב-1970, הוא גם תורגם לעברית ויצא בהוצאת "עם עובד" בשם "אַהֲרֹן וְהָעִפָּרוֹן הַסָּגֹל". זה היה ונשאר אחד מספרי הילדים הנפלאים ביותר של חיי. ספר מרגש ומעורר השראה. הייתי בן שש כשיצא לאור בעברית והוא ליווה אותי שנים רבות, בתוכי פנימה, וכשנולדו בנותיי הקראתי להן מאותו עותק ישן שלי, משנות השבעים.

דייויד "קרוקט ג'ונסון" ליסק המשיך לצייר את ספריה של אשתו רות קראוס ולחבר ולצייר ספרים בעצמו עד מותו ב-1975, אבל הוא חרט את שמו באותיות זהב בזכות אותו ספר קטן וחכם על הרולד/אהרן ועפרונו הסגול.

"אַהֲרֹן וְהָעִפָּרוֹן הַסָּגֹל" הוא סיפור מסע של ערב ולילה אחד בחייו של ילד, שיוצא לטייל לאור הירח עם עיפרון שמסוגל לשנות מציאות. הוא מצייר את כל מה שהוא צריך ומממש את החלומות והרצונות שלו באמצעות העיפרון הקסום, הסגול. המעניין הוא שקרוקט ג'ונסון החליט לצייר את הדמות והסובב אותה בשחור-לבן, אבל המציאות שבורא אהרן בעפרונו היא סגולה ואהרן מצייר בעיפרון הסגול עץ תפוחים, ירח, כדור פורח, הר, פשטידות, שוטר, אוקיינוס, דרקון. בעצם, זהו סיפור על מסע החיים. על חקירה של הסביבה ומסע פנימי אל תוך העולם הנפשי של הילד הרולד – או אהרן, אצלנו.

 

"…אַהֲרֹן צייר הר גבוה. אלא שלהר לא היה בכלל צד שני, ואַהֲרֹן נפל באוויר.
למזלו, היו לו שכל והיה לו עִפָּרוֹן סָּגֹל. הוא עשה כדור פורח ונאחז בו…" 

 

ב-1975, במלאת לספר 20 שנה, כתבה עליו שלומית סירוטה בכתב העת ספרות ילדים ונוער מאמר נהדר בשם אַהֲרֹן וְהָעִפָּרוֹן הַסָּגֹל או מסע לגדילת ה"אני". סירוטה הסבירה ש"אהרן הוא הפסל של עצמו. בעזרת העיפרון הוא מממש את הקריאה להרפתקה, את הסקרנות, את הכורח לצאת אל העולם ולהכיר את פניו השונות. הוא נע בין קטבים מנוגדים: בין המוכר לבלתי מוכר, בין הביטחון לבין הפחד, בין המעט לבין השפע, בין ההרמוניה (חלון, יבשה, כדור פורח, תרדמה) לדיסהרמוניה (דרקון, סערה, נפילה, תעייה)."

וב-1984 כתבה דורית דרוקמן ניתוח נהדר נוסף לספר הזה. אפשר לקרוא אותו כאן במלואו. בין היתר עלתה דרוקמן על זה שההליכה בשביל ישר וקבוע לא הובילה את אהרן לשום מקום. השביל הישר והקבוע הוא המוסכמות שנקבעו על-ידי החברה. ללכת בתוך המסגרת לא מוביל לשום מקום חדש ומרגש. דווקא העצמאות וההתנסות בדברים חדשים ולא מוכרים הם שטוענים את החיים בעונג, ביופי ובהתרגשות.

ותחשבו על זה. הרי אלה החיים המעניינים ביותר. לנוע בין המוכר לבין המוזר, בין המקום הבטוח לבין הארעי והמסעיר. בין הישן לבין החדש. לחיות את החיים בתוך המסגרת החברתית אבל לא לפחד מהרפתקאות ומהתנסויות.

במובן הזה "אַהֲרֹן וְהָעִפָּרוֹן הַסָּגֹל" הוא ספר נצחי. קלאסיקה. גאונות פסיכולוגית במסוה של ספר ילדים מקסים. אתם יכולים ליצור לעצמכם את המציאות שלכם. הָעִפָּרוֹן הַסָּגֹל שלכם נמצא אצלכם. בידיים שלכם. ציירו לכם את המציאות המרגשת, הקסומה, החלומית והיפה שלכם.

 

פינת הפנינה העברית – רוקר טוב יום רביעי 28 בינואר 2015

רוקר טוב  יום רביעי 28/01/2015 שעה:10:00-08:00

עורך ומגיש: בועז כהן

1. אינך יכולה – החלונות הגבוהים

2. לו הייתי פירט – השלושרים

3. מה יוצא לי מזה – שובבי ציון

4. זאת שמעל לכל המצופה – הגשש החיוור

5. ילדי הירח – צליל מכוון

6. אני אוהב – הכבש הששה עשר

7. נשים נשים – יוסי בנאי

8. סיגל – אריס סאן

9. תקווה – מאיר אריאל

10. הולך בטל – תמוז

11. ילד רע – ריקי גל (מתוך אופרת הרוק "בני בום")

12. הרקדן האוטומטי – צביקה פיק ורותי נבון

13. את ואני – שלמה ארצי (אירוויזיון 1975)

14. ראש כרוב- חבורת ראש כרוב – 1975

15. לישון לישון – אושיק לוי

16. הצריף של תמרי – ריקי גל (שיר הנושא לסדרה)שעה שניה:

17. חופשי ומאושר – אילן ואילנית

18. חייכי לי בשירים – דודו זכאי

19. שש עשרה מלאו לנער – גבי שושן

20. בטרם – חנן יובל

21. כן כן לא אז לא – עוזי פוקס

22. למה עכשיו-קובי רכט וקובי אשרת

23. מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר – אריק איינשטיין ושלום חנוך

24. יפות יפות – הגשש החיוור

25. התרוממות – שלום חנוך (שיר הנושא מהסרט) – 1970

26. יש לך שמש – גלי עטרי

27. דודי שב הביתה – יגאל בשן

28. שיר סתיו – אריק לביא

29. כל עוד- יוני רכטר, אבנר קנר ומקהלת העפרוני

30. למה את יפה כל כך הערב – שלישיית לא איכפת להם

חדר משלי בדירה מול הים

מתישהו בסוף כיתה י"ב קראתי את "חדר משלך" של וירג'יניה וולף – אותה הרצאה שנשאה הסופרת באוניברסיטת קיימברידג' ב-1928, שהפכה לספר קטן אבל משפיע. העובדה שכל כך הרבה נשים החלו לכתוב ולפרסם החל משנות השלושים של המאה העשרים יכולה להיזקף גם, בין היתר, לספר ההוא של וולף שיצר את המודעות של כותבות למצבן כנשים ולייעודן ככותבות-סופרות.

ובעקיפין חזרתי למסה ההיא, בעקבות מאבקים (לא מעניינים במיוחד) במחסום כתיבה, עד שמצאתי את החדר משלי.

ושם ישבתי וכתבתי את מה שאמור להיות הספר השני שלי. מינימליזם יפה. דירת כותבים מושלמת. מול הים.

דירה שהיא מספיק מנותקת מהבלי העולם, כדי לאפשר לך את המרחב הנפשי והשקט לכתוב, וגם מספיק מחוברת לעולם המודרני כדי שלא יחסר לך קפה.

 

זו היתה, ועודנה, תקופה מיוחדת עבורי. אחרי צאת הספר "סיפורים קטנים, תקליטים גדולים". המפגש עם הקהל, הנסיעות ברחבי הארץ, התגובות מהקוראים וגם, במקביל, הכתיבה של הספר הבא.

 

ובאמת, כנראה שהדבר הנחוץ כל כך למי שמבקש ליצור משהו בעל משמעות עבורו, הוא להתנתק. קצת.

לזמן מה. להתרחק. לשבת בתוך השקט, עם עצמו, והמחשבות, והנייר, והמילים, והתחושות, והרגשות, והזכרונות.

 

בקרוב יהיה ספר שני. בקרוב. תהיו איתי.

שלכם,

בועז

 

ואם יתחשק לכם גם ניתוק, שקט, זמן לעשות משהו עם עצמכם, כלשהו אז רק שתדעו שזו הדירה

www.seanrent.com

וזה הבלוג המגניב שלהם

www.unlocktelaviv.com

על סיפורים קטנים, תקליטים גדולים מאת בועז כהן

בועז כהן:

חגית גרוסמן כותבת על "סיפורים קטנים, תקליטים גדולים".

Originally posted on HAGIT GROSSMAN:

הספר של בועז כהן, הוא ניצחון על הזמן. ניצחון על החלוף. רצף של הוויה שלא נקטע. שכל החיים בו הם הווה מתמשך ומה שהיה עדיין ישנו. זו מחשבה שמסוגלת להרגיע חרדות של ילדים, המחשבה שרצף ההוויה לא נקטע, שמה שיש הוא מה שיהיה ושאין נתק מן ההווה לעתיד ומן העבר להווה, שכל החיים הם בעצם הווה מתמשך, ודבר אינו הולך לאיבוד. האנשים שהכרת תמיד יהיו איתך, האנשים שאהבת לא יעזבו.

זהו ספר של אהבה לחיים, לילדות, למשפחה. אך זהו גם ספר חניכה של אמן, ילד, פרי אהבה, עם נפש פתוחה ולב עצום, שמכור לסרטים, קורא וכותב כל הזמן ושהמוזיקה בנשמתו. יפה במיוחד לגלות איך הרגעים המשמעותיים בחיי האמן בועז כהן, התרחשו דווקא כשברח מן המוסדות שבהם היה אמור להתחנך. רגעי החניכה החשובים התרחשו דווקא כשברח מבית הספר, בבית סבתו, דודתו ואחייניו. היכן שדלק תמיד הרדיו ואום כול תום שרה. היכן שהושמעו תקליטים. דווקא שם, ברגעי הבריחה, ברגעי הבוקר הגנובים או…

לצפות במקור 1,377 מילים נוספות

כהן

בועז כהן:

קובי אור (אדיר, כהרגלו) על "סיפורים קטנים, תקליטים גדולים".

Originally posted on :

בשבוע הספר אחד, נתן זך כתב לי הקדשה בספר הילדים שלו "הנשר הגדול":

"לאור: אפילו הנשר הגדול דורש בשלומו. בברכת שבוע הספר: נתן זך".

כתודה נתתי לו ספר של המשורר האנגלי שכה אהוב עלי – טום גאן. לתדהמתי, זך ביקש שאכתוב בספר הקדשה. כתבתי: "לנתן. אילו האמנתי באלוהים, הייתי כותב שאני מאמין שאלוהים נגע ביד הכותבת שלך. אבל אני לא. אז אכתוב שאתה נפלא, וראוי לאהבת אמת. אני עוד לא. קובי".

זה לא. אז מה כן?

ספר חדש ויפהפה לבועז כהן. "סיפורים קטנים, תקליטים גדולים". אילו אני הוצאתי ספר, הייתי קורא לו "סיפורים גדולים על תקליטים קטנים". מפני שאני אוהב, גם בכתיבה, להמריא גבוה, שהמרחקים ממני לאדמה (לשפיות?) יהיו גדולים גדולים. ומשום שהיחס שלי למוזיקת פופ / רוק הוא דו קוטבי. אני קרוב לסגידה לרוקרים מוחלטים כמו ג'וני תאנדרס, הנרי רולינס, ג'לו ביאפרה, ענבל פרלמוטר, גבריאל בלחסן. אבל אני רואה שאין יצירה רוקיסטית שמגרדת את העקבים של יצירות קלאסיות אוונגרדיות…

לצפות במקור 617 מילים נוספות