מעלית לגרדום

עלי שלכת - פריז

עליתי על המטוס וטסתי לפריז והופתעתי לגלות שהיא לא מחכה לי בשדה התעופה. התקשרתי מטלפון ציבורי מחוץ לשארל דה גול. היא אמרה, "אנחנו צריכים לדבר". וכשבאתי, הייתה מתוחה ופניה חפויים.

"אני עוזבת אותך", היא אמרה.

אחזתי בידה.

"לא, לא…זה לא טוב…" – היא נאנחה.

שתקתי. משכתי ממנה את החצאית. היא נותרה בתחתונים צחורים, קטנים, חולצה ומגפיים. "זה לא מתאים עכשיו", מלמלה, אבל גופה דיבר אלי כדרכו, בשפה משלו.

"אנחנו צריכים להיפרד", לחשה אל תוך צווארי, ואני בלהט שגעוני מחפש את שדיה, ומוצא, ומעמעם את האור. "זו הפעם האחרונה", היא לוחשת בחושך, אבל אני לא שומע, והיא נאנקת כשאני נכנס אליה והיא חובקת אותי וצורחת כמו מעלית שמזנקת אל ראש המגדל, והיא מניעה את האגן ואני נוגע מנשק ומחבק ומלקק כל פינה בגופה, בנואשות ובתשוקה שממסכות את דעתי, אוקיינוסים של אש בתוך ראשי.

"פגשתי מישהו…." היא לוחשת, ואני שומע אבל רק דוהר יותר מהר והיא מניפה אל על את פלג הגוף התחתון, הולמת בי מלמטה למעלה, עיניה נעוצות בי כמי שהתבלעה עליה דעתה. "אתה טוב אלי, אתה טוב אלי, אתה יותר מדי טוב אלי, אני לא בשבילך, אתה לא מבין? אני לא בשבילך…", היא מייבבת וגומרת שוב, דמעות משני צדי אפה היפה, עיניה הכהות, עונג ורעב ויאוש ושגעון, דם טס בתוך העורקים ולהבות בחלציים וצריבות של קרח ואש, זו הפעם האחרונה, זו הפעם האחרונה, היא אומרת, אני יודע, זו הפעם האחרונה, ואני הופך אותה עם הפנים אל הקיר ובא מאחור והיא משתנקת אבל גם לוחשת "קח", וכשאני בתוכה היא מצמידה את שפתיה הצבועות אל הקיר, ומנשקת אותו, משאירה מזכרת ממנה מעל מיטתי, ואני גומר ובוער. ונופל אל תוך בור שחור של אובדן גמור. והיו גם אדים על החלון.

 

*

 

"הכול עובר, שום דבר לא חוזר", שר זמר ערבי בקול עמוק ומיוסר. למה היא הולכת, לאן היא הולכת, כאבתי, ונזכרתי, פעם, איך ישבתי על השטיח ברחוב הגדרות, ואמא שלי אמרה: הדברים הולכים להם בדרכם, וגם אנשים, וגם נשים. תן להם ללכת.

אבל אני לא רציתי לתת לה ללכת. התווכחתי עם המציאות. התחננתי לאלוהים. התרסתי נגד מהלך הזמן. שוכב שעות וימים ואז שבועות  שהצטרפו למספר חודשים על המיטה הגדולה וקם כדי להחליף צד בתקליט המסתובב, והסתובבו שם דונובן הסקוטי שקרא לי לנסות ולתפוס את הרוח וניק דרייק נסיך העצב והקסם, פיטר האמיל שר על החיים בתוך חדרו שלו ואני הייתי מבוצר בתוך חדרי שלי וצערי, נע ונד בין הקונצ'רטו הברנדנבורגי של באך לבין אריק סאטי וכל לילה, כמעט כל הלילה, חצבה את נפשי החצוצרה הלירית של מיילס דייויס מתוך פסקול הסרט "מעלית לגרדום", והתופים היו כהלמות הלב הכואב.

תנשמות לבנות עמדו על העץ וחיזרו בשריקות זו אחר זו. חתולים רדפו זה אחר זה בחצר. מדורת עצים. פינג'ן עם תה. רוח חזקה. החורף נגמר. היא לא חזרה אלי אף פעם.

 

פריז

 

 

דונט פולואו

 

יש למקום הזה אלף פנים. אלף גוונים שונים של אופי. אלגוריה נפלאה כמעט לכל מה שתרצי.  הדמעה הראשונה בעיניי הופיעה עם השיר של אליס אין צ'יינס, דונט פולואו.

Hey, I ain't never coming home
Hey, I'll just wander my own road
Hey, I can't meet you here tomorrow
No, say goodbye don't follow

הדמעה השנייה זלגה עם פרל ג'אם. איזה רעיון מבריק זה היה, לשלוח לך את השיר הזה. הוא לנצח יחבר אותך ואותי. תמיד. גם אם לא נתראה יותר אף פעם.

וככל שהתרחקתי מסיאטל דרומה, השמיים השתנו והתהפכו. היה זה קיץ. המכונית הישנה שקניתי במגרש המכוניות החזיקה יפה מעמד. הקסטה התהפכה לצד השני. נירוונה, סאונדגרדן, טמפל אוף דה דוג. מאד'ר לאב בון.

עליתי אל הגבעה. עצרתי לאכול משהו. יש לי עוד שעות רבות של נהיגה עד פלורידה. הלב בער לי. הגעגועים שרפו אותי. התחלתי לבכות. אני לרוב מעדיף זריחות, אבל היתה זו השקיעה הארוכה והיפה שראיתי מזה הרבה זמן. כאשר ממשיכים למטה, בשדרות, אי אפשר לראות את העמק, כי חסמו אותו עם גדרות עץ. בונים בכביש.

ברדיו משדרים משהו צרפתי. המשכתי לנסוע אל החמימות שמפיגה את הבדידות. עם האויר הטוב של המרחבים, ריח העצים המובילים למקום אחר.

רכבות הרים

 

חיבקתי אותה. "מישהו התגעגע אלי", היא אמרה, ספק מופתעת. ואני הופתעתי מהפליאה שבקולה. לא נפגשנו שנים.

אני אוהבת שני גברים, היא אמרה, את בעלי ועוד מישהו שהוא לא בעלי, ואני לא מבינה איך זה יכול להיות, מדוע זה קרה לי, דווקא לי. תמיד שמרתי את הרגליים על הקרקע ולא חשבתי שצריך לעוף אל מחוזות הקסם הלא מושג. איך זה קרה. איך זה קרה.

ואני רק הקשבתי לה והבטתי בעיניה ורציתי לעזור לה, שתהיה מנוחמת, רגועה, אהובה, ולא ידעתי מה לומר ואיך להגיד את מה שהיה בלבי. את זה שהייתי מוצף וגועש בגללה, ובעצם איך זה יכול להיות, מדוע זה קרה לי, דווקא לי. איך זה קרה. איך זה קרה.

היא סיימה את המשקה שלה, קמה והלכה. "בינתיים במצב תמוה", כתבה לי מכתב, "לא יודעת מה יילד יום. נעה בין התרגשות עד כאב שרירים ובכי על מה יכול היה להביא אותי למצב…"

כתבתי לה: "ואולי הזמן יביא אותך אלי ואהיה לך לעיר מקלט במיטתי, בין זרועותיי. אולי"

והיא ענתה קצרות: "מהלכת על ענן כשאתה כותב את זה".

ואני ביקשתי – אל תשכחי אותנו.

והיא ענתה "תודה. נצור בלבי".

***

חלף עבר הזמן. לא שכחתי אותנו. חלף הזמן ואני לא שכחתי את דבריה: "לא בשלה לעוף בחלל בין שתי רכבות הרים עם קרקע קסומה. אולי יום אחד אעלה".

 

park-slope-2_650אהבה אמיתית מחכה לעוף

 

 

 

 

 

 

רשימת כהן – אלבומים עבריים אהובים

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

צילום: אלעד אקרמן

1

אריק איינשטיין, מזל גדי 1968

אלוהים שלח אצבע ונגע באלבום הזה, שעוד מעט ימלאו לו 50 שנה ויש בו 12 שירים שהלחין במיוחד לתקליט צעיר בן 21, יוצא להקת הנח"ל, בשם שלום חנוך. המילים נכתבו בחלקם גם בידי שלום חנוך ("האדון הרופא", "מה שהיה היה", "כשנופל כוכב", "לילה", "כהה כהה") ובידי קיבוצניק אחר ממשמרות, אחד מאיר אריאל, וגם המשוררות מרים ילן שטקליס ולאה גולדברג מיוצגות פה. המעבד הגאון אלכס וייס ניצח על תזמורת סי בי אס ישראל והצליח ליצור שילוב מופתי בין פסיכדליה מודרנית לבין מתיקות של עולם הילדות, בין מוזיקה קלאסית לבין פופ סיקסטיזי קסום. זהו תקליט הסולו השני של איינשטיין והוא נקרא על שם המזל שבו נולד איינשטיין.

2

תמוז, סוף עונת התפוזים      1976

אחרי הצ'רצ'ילים, אחרית הימים וכוורת נולדה להקת תמוז, שילוב בלתי אפשרי בין אנשים שונים, תפיסות עולם מנוגדות וטעמים סותרים, שהוליד תחת ידי המפיק המוזיקלי הענק לואי להב יצירת מופת שאין בה שניה מיותרת. "סוף עונת התפוזים" הוא מקבץ שירים מושלם ("לא יודע איך לומר לך", "פנס הרחוב", "הולך בטל"), עם יצירת פרוג מופלאה של 9 דקות ("מה שיותר עמוק יותר כחול") שיר עוצמתי וסולו תופים נהדר ("אהבה שקטה"), עם אריאל זילבר בשיאו כמלחין ומבצע ("ככה את רצית אותי", "הולך בטל"), עם סאונד וערכי הפקה שלא נשמעו כאן לפני כן. תקליט שמשקף באופן מרהיב ומלהיב את התקופה שבה נוצר, בין טראומת מלחמת יום כיפור לבין הסכמי השלום עם מצרים.

3

כוורת, סיפורי פוגי     1973

כוורת פוגי בפיתה 1974

כוורת צפוף באוזן 1975

אופרת הרוק של שבעת חברי כוורת נולדה באמצע הדרך שבין להקת הנח"ל לבין להקת אולמן בראדרז האמריקאית. סנדרסון, עם הרבה עזרה מידידים, הדהים את התרבות הישראלית עם יצירת רוק בנויה מפרקים קצרים של רוק וצחוק, מנוגנת ומבוצעת לעילא, רוויה בלהיטי-על בשרשרת: "פה קבור הכלב", "שיר המכולת", "יו-יה", "ילד מזדקן" ולהיט הזהב שהיה גם שיר השנה ונשא על גבו את התקליט למכירות שלא היו כדוגמתן בישראל – "המגפיים של ברוך". שני תקליטי ההמשך הוסיפו גוונים ופלאים, החברים האחרים (חוץ מסנדרסון) תרמו שירים, כוורת חידשה את להקת הנח"ל, חיברה בין מזרח ומערב ושיתפה פעולה עם תזמורת בית-השידור בניצוחו של זוזו מוסא והציפה את התרבות הישראלית בקלאסיקות. לחשוב שכל השפע זה נוצר ושוחרר לשוק תוך 3 שנים זה בלתי נתפס.

4

החברים של נטאשה, החברים של נטאשה 1989

החברים של נטאשה, שינויים בהרגלי הצריחה  1991

החברים של נטאשה, רדיו בלה בלה 1994

שלושת אלבומי האולפן של הלהקה חוקרים את כאב ההגירה, את תחושת הזרות, את האחרות. הבדידות. אלבום הבכורה, בתחושה שלי, זיעזע את אמות הסיפים של המוזיקה המקומית. השני – "שינויים בהרגלי הצריחה" יצא זמן קצר אחרי מותו המפתיע של המפיק המוזיקלי יוסי אלפנט. "שינויים בהרגלי הצריחה" נותר כאלבום בלתי-שחיק, בדומה לאלבומי הביטלס (שחלק מהשירים פה מתייחסים אליהם כאל מקור השראה והשפעה) גם השני של "נטאשה" לא מצליח להימאס גם כעבור אלפי האזנות ל"אל תתפשטי לי", "עוד נגיעה", "שני סיפורי אהבה קטנים" והמנון האנשים הבודדים – "אם כבר לבד". קלאסיקה מודרנית. האלבום השלישי, שבעצם סיים את הפרק של "נטאשה" כלהקה מקליטה, הוא אופרת-רוק שאפתנית ויומרנית (ונפלאה ברובה) שמתכתבת עם "החומה" ועם "טומי" ו"קוואדרופניה" של THE WHO גם יחד.

5

אלג'יר, מנועים קדימה    2004

אלג'יר, נאמנות ותשוקה 1995

"מנועים קדימה" היא יצירה שעוד תהדהד ארוכות ועמוקות אל תוך המאה ה-21. זעקת חבולי הנפש, הנדחים והדחויים, הצמאים לאהבה. להכרה. אביב גדג' וגבריאל בלחסן יצרו יחד אלבום ישראלי נדיר בעוצמתו. אבל 9 שנים לפני כן, בגיל 17, אלג'יר (בהפקה מוזיקלית של אסף שריג מ"איפה הילד") הוציאה אלבום בכורה מהפנט, שיצא חודש אחרי רצח רבין ולא זכה לתהודה מספקת.

6

אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב,  בדשא אצל אביגדור  1971

אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב,  סע לאט  1974

אחרי הפרידה משלום חנוך (שנסע לאנגליה) ואחרי תקליט ילדים (עם רוב הקסלי) גילה איינשטיין לעולם את כשרון ההלחנה המרשים של מיקי גבריאלוב. "אני רואה אותה בדרך לגמנסיה", "צא מזה", "אני ואתה" הם רק שלושה משפע השירים האדירים שנמצאים מהתקליט ש(כמעט) את כולו כתב יעקב רוטבליט. בשיתוף הפעולה השני של גבריאלוב ואיינשטיין "סע לאט" פוגשים את עבודת הגיטרות שלא תיאמן (חיים קריו ושלמה יידוב), עיבוד המיתרים של שם-טוב לוי, הלחנים של מיקי גבריאלוב וגם את "ילדים של החיים" שתרם שלום חנוך ועוד קאבר/תרגום לרנדי ניומן ו"הבלדה על זומטי ולבטי". "סע לאט" היה אלבום ששיקף את החיים בישראל שאחרי מלחמת יום כיפור וגם התכתב באירוניה אוהבת עם כוורת.

7

החלונות הגבוהים, החלונות הגבוהים  1967

חמישים שנה מלאו להישג העצום של שמוליק קראוס (שהלחין את כל שירי האלבום האחד, היחיד והמיוחד של השלישיה), ג'וזי כץ ואריק איינשטיין.  קראוס נתן ביטוי לתרבות העברית החדשה, החילונית, החופשית, הבוהמית, אבל שמר על צביון ישראלי-עברי ייחודי כשהלחין טקסטים של אריק איינשטיין לצד שירי משוררים ("הבובה זהבה" של מרים ילן שטקליס, "ילדה קטנה" של חיים חפר וכמובן "חייל של שוקולד" של חנוך לוין). שילוב הקולות בין השלושה, העיבודים החלומיים בטעם חמוץ-מתוק, הסאונד הנקי, המילים הנפלאות, הלחנים המבריקים – אלבום מושלם בכל פרמטר.

8

אריק איינשטיין ושלום חנוך, שבלול  1970

פסקול הסרט העברי ההיפי-אירוני-מלנכולי שביים בועז דוידזון הוא גם אלבום שלם ומושלם בפני עצמו. שלום חנוך מחשמל היטב את הפולק הישראלי, מטמיע את הביטלס ואת הסטונס בהווי המקומי, לא מוותר על עיבודי המיתרים, אבל חובר לאריק איינשטיין בתקליט ראשון משותף, עם קרדיט מלא על העטיפה – אריק איינשטיין ושלום חנוך. ב"שבלול" שלל המנונים בגוונים וטעמים שונים, "למה לי לקחת ללב" (בלדה) ו"מה שיותר עמוק יותר כחול" (רוקנרול מהיר), "אל תוותרי עלי" (בלוז) ו"שונות" (ספק מערכון אוונגרדי, ספק שיר).

9

שלמה ארצי, דרכים  1979

ה-אלבום הטוב ביותר של ארצי ואחד התקליטים הטובים שנוצרו כאן. מוקף בחבורה מצוינת של נגנים ומוזיקאים, הצליח ארצי למצוא את החוט השקוף שעליו נשזרו פנינים לרוב, כשהוא מוצא, לראשונה את קולו הייחודי כמשורר-מזמר, לצד טקסטים של משה בן שאול ("אתמול חלפו הציפורים") ונמרוד גאון ז"ל ("אני שומע שוב"). אלבום מגוון מאוד שהחל את דרכו של ארצי ללב ההמונים. אפשר, אגב, להוסיף ל"דרכים" את "גבר הולך לאיבוד" שקדם לו (1978) ואת "חצות" (1981) שבא בעקבותיו. שניהם תקליטים מעולים.

10

אילן וירצברג ושמעון גלבץ , בציר טוב  1982

גם דבש היה כאן, וגם דם לקינוח. שירי יונה וולך נצבעו בצבעים שונים ומרתקים, מתוקים וחריפים, תחת ידיהם של הצמד וירצברג וגלבץ. אלבום מושלם עם שני להיטים ענקיים "שיר קדמשנתי" (סקס אחר) ו"לא יכולתי לעשות כלום".

11

שלום חנוך,  אדם בתוך עצמו  1977

שלום חנוך, בהופעה חיה 1978

שלום חנוך, חתונה לבנה 1981

תקליטים שהיוו פסקול לדור שלם. הראשון – אלבום עירוני ששיקף מחוזות נפשיים של יוצרו, שדווקא בא מהקיבוץ ולא שכח את כור מחצבתו. אדם בתוך עצמו, בין קיבוץ משמרות לבין תל אביב ולונדון. השני, הופעה, הרהורים על שייכות וזהות (גם מינית), כמה טוב שבאתי הביתה ותפסתי ראש על הבר וסיימתי עם זו לא גיברת זה אדון. השלישי, "חתונה לבנה", סובל מסאונד בעייתי והפקה מנופחת, אבל תידלק את הרוק הישראלי (ואת ההופעות של חנוך עצמו) בכמה שירים עצומים וחשובים.

12

פונץ', פונץ', 1991

פונץ', הצוללת 1992

היתה לי קלטת. בצד אחד "הצוללת", השני של פונץ' ובצד השני אלבום הבכורה הפנומנלי של פונץ'. נסעתי בבריטניה במשך חודש וחצי ושמעתי את הקלטת הזו. ולא הפסקתי להתרגש. מִסְתּוֹבֵב, מְדַבֵּר, מֵחָבֵר אֶל חָבֵר", כתב בבליקי, "אֵין מַעֲבָר לַמִּלִּים – אֲבָל אֲנִי עוֹבֵר בְּשַׁפִּירָא, בְּשַׁבָּזִי, מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, הַחֲזָקִים מִסְתּוֹבְבִים עִם הָרֹאשׁ בָּאֲדָמָה, וְהַנָּשִׁים שֶׁלָּהֶם מְדַבְּרוֹת עֲרָבִית, הַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם מַמְצִיאִים עִבְרִית". בבליקי, שלום גד, אלי שאולי ושלומי רוזנבלום המציאו עברית, המציאו רוקנרול עברי  אחר, מתחו חוטים של כסף וזהב בין הסמית'ס הקלאש ופול וולר לבין המציאות הישראלית של תחילת שנות התשעים. שני האלבומים הראשונים של פונץ' (שלא השתתפתי בהם, אלא סתם הערצתי מרחוק) הם בעיני אוצרות יקרים ונהדרים של תרבות. זכיתי, וב-2002 הזמין אותי דני רכט להצטרף ללהקה כפסנתרן וקלידן.

13

סיפורים מהקופסא, רמי פורטיס וברי סחרוף 1988

פורטיסחרוף. סחרופורטיס. השניים האלה לא רק מחוברים בשמותיהם. הם גם נולדו באותו יום. יצירת המופת המשותפת הגיעה אחרי שנים בחו"ל, ומהלה השפעות מוזיקליות שונות, מרוק אנגלי ועד לי הייזלווד, עם טקסטים נוקבים, זועמים, אפוקליפטיים, מרעידים.

14

אהוד בנאי והפליטים, אהוד בנאי והפליטים, 1987

אהוד בנאי, קרוב 1989

אהוד בנאי, השלישי 1992

סוף האייטיז-תחילת הניינטיז. אהוד בנאי מוציא שלושה אלבומים בחמש שנים וממקם את עצמו בשורה הראשונה של התרבות העברית.  "אהוד בנאי והפליטים" הנשים את המוזיקה הישראלית, ביצע בה החייאה, נתן לה חמצן וכוח להמשיך. את רוב האלבומים שיצאו בישראל בשנים הראשונות של האייטיז לא אהבתי. ואז בא בנאי, עם "הפליטים" בראשותו של יוסי אלפנט, גיטריסט מחונן ומוזיקאי גאון, יצק מחדש משמעות למושג "רוק עברי" – כשהוא מותח קו בין מרכיבי ההוויה הישראלית: נח"לאים, חובשי כיפות סרוגות, חיילים משוחררים המטיילים בהודו, מעשנים ונזרקים, עובדי במה ופועלים ערבים, אחים כהי-עור, שחורים במרכז קליטה, ועוד. כמה מהשירים העבריים הטובים ביותר נמצאים כאן.

שנתיים אחר-כך אהוד בנאי בא קרוב. הכי קרוב. הכי פשוט. הכי מבריק. תקליטו השני הוא מסע בזמן, מסע שורשים, מסע גאוגרפי. מ"רוחות הצפון" עם דייגו, שלקח אותו עד לולנסיה ועד בית התה הדני והכנאפה המתוקה בעיר הולדתו ירושלים ורחוב האגס אחד. "קרוב" מחבר את החוטים הפרומים שבין היהדות לישראליות, בין העברית החדשה, המאוהבת, של "כולם יודעים" לארמית העתיקה שבתפילות ושפתו הבוהקת של פנחס שדה. ובתקליט השלישי, שהפיקה מוזיקלית יהודית רביץ, הוא המשיך לפרוש את המניפה. "אל תפחד" הוא אחד השירים היפים והנוגעים שאני מכיר בעברית. ויש שם עוד שלל אוצרות.

15

יוסי בבליקי, אלבום המצעדים 1996

הסולו הראשון של בבליקי, סולן להקת פונץ', הופק בידי האמן של אמיר צורף, אסופה משונה וגם קסומה של שירי עם מודרניים, מדויקים, חדים ואוהבים כאחד.

16

דניאלה ספקטור, דניאלה ספקטור 2009

תמונות של שלג עמוק, יער ועיירות קטנות, ארובות ואוטובוסים, כוכב מת וגני גנים שבהן היופי גדל וצומח פרא לבלי גבול. אחד התקליטים האהובים עלי ביותר.

17

עמיר לב, פעם בחיים, 1997

עגמומיות ("ערב ראש השנה") וחוש נבואי ("עננים שחורים"), יחסי אמא ובן ("כחול וירוק") וכרוניקה של זוגיות קורסת. אלבומו השלישי והמושלם של עמיר לב (בהפקה מוזיקלית של אמיר צורף) הוא אלבום בצבעי שקיעה, ויפה שקיעת שמש ללב עצוב.

18

יהודית רביץ, גלוי ונעלם, 1980

תקליט שהוא פלא מוזיקלי ומילולי. אסופת טקסטים אדירים (שלום חנוך, יעקב גלעד, אברהם חלפי, חיים גורי) ומוזיקה עשירה ומרגשת. אילן מוכיח, יהודה עדר, אלון הלל, איתן גדרון, אבנר קנר, מיקי שביב, ירוסלב יעקובוביץ' ומתי כספי ניגנו שם. "שתיקת הים/ אתה תלך ולא תגיע/ לעולם", שרה רביץ את מילותיו של חיים גורי. "יש אשר שקטים הם השמים/ ממים או מאבן/ או מהרהור בצל של בין ערביים" היא שרה אברהם חלפי. אלבומה השני תוך שנה של רביץ לא איבד מאומה מכוחו ויופיו במהלך השנים.

19

יעל לוי, יעל לוי, 1982

תקליט בכורה יפה וענוג. קובי אור כל-כך אהב אותו, שהוא סיים את הביקורת שלו במשפט "ואני רוצה לשכב איתה" שעורר מהומה לא קטנה, אך שיקף את עוצמתו של אלבום הסולו של ציפור השיר רבת היופי מנהריה. מתי כספי וחיים רומנו ניגנו גיטרות, אלון נאדל בס, אלון הלל תופים והיתה גם רביעיית מיתרים ואלונה טוראל בקלידים ודני פאר ומשה לוי בפסנתר ובסך הכל תשעה שירים, אבל איזה שירים…

20

ירמי קפלן והפרחים, ירמי קפלן והפרחים 1994

ישבתי במטבח, אחרי גירושים, שומע קסטה – קסטה! – חורש את האלבום מתחילתו ועד סופו, וחוזר חלילה. מדי פעם עשיתי לי קפה ושמעתי את הראשון של רדיוהד, את הראשון של סוויד, את הראשון של אדורבל, ואז חזרתי לירמי קפלן ול"הכל עצור" ו"מדוע לא באת" ו"המעגל". מאז ראיתי עשרות(!) הופעות של ירמי קפלן, ועד עצם היום הזה הוא בעיני גדול הפרפורמרים בישראל.

isi_77220

21

אפרים ואסתר שמיר, אפרים ואסתר שמיר, 1977

אסופה יפהפיה של שירים, בין חלום ("עברתי רק כדי לראות") לבין מציאות ("בלי לבקש רשות") ומשחקי מחבואים, וגשם, וערב של יום בהיר, וחיבורים מיוחדים בין מוזיקה אנגלית, מזרח-אירופית ואמריקאית. הקשיבו במיוחד ל"השכנה הקטנה" ו"סובב בחיוורון".

22

משינה, "העמותה לחקר התמותה", 1990

משינה, "מפלצות התהילה", 1992

משינה,  להתראות נעורים שלום אהבה, 1994

טרילוגיית ההתפכחות והכאב של משינה היא גם משיאי היצירה העברית.  החל ב"העמותה לחקר התמותה" (1990) שהוקלט תוך שבועיים בלבד דרך "מפלצות התהילה" (1992) שבו הושקעו 1,000 שעות הקלטה וכלה בגראנד-פינאלה, "להתראות נעורים, שלום אהבה", שיובל בנאי כתב והלחין את כולו. לאורך הטרילוגיה כולה נראה היה שהלהקה שומטת את הפן ההומוריסטי-האירוני ופועלת כחטיבת רוק רצינית, מגובשת, מהוקצעת ומרגשת. רגע השיא של משינה נמצא על קו הסיום של הטרילוגיה, "תחזור תחזור", הדואט של יובל עם אביו, יוסי בנאי. מהרגעים המצמררים בכל הזמנים במוזיקה העברית.

23

איפה הילד, זמן סוכר 1993

"נפלת חזק", "מה שעובר עלי", "העצב שלה", "אחד אלוהים", "מסיבת התה של עליזה". יש מה להוסיף?  איפה הילד נשענה על כשרון הכתיבה המשותף של חמי רודנר ואסף שריג, קיבוצניקים מגבעת ברנר שכבשו את העיר הגדולה ואת הרוק הישראלי החדש של שנות התשעים. רבע מאה אחרי שהוקלט זה עדיין אחד מאלבומי הרוק המשובחים שיצאו פה.

24

מאיר אריאל, שירי חג ומועד ונופל 1978

מאיר אריאל, …וגלוי עיניים, 1984

מאיר אריאל, ירוקות, 1988

אף אחד לא כותב, לא כתב וכנראה שגם לא יכתוב שירים כמו מאיר אריאל. גאון. וירטואוז מילולי, שהלחנים נשזרים בטבעיות סביב מילותיו וסיפוריו, נצרפים לשירים מושלמים שאותם הוא ביצע בקול מוגבל, אך מהפנט, נשען על חבורת מוזיקאים נפלאה שתמיד הקיפה אותו וסייעה לו. במהלך עשר שנים, 1978-1988, הוא יצר את הטרילוגיה הישראלית-עברית שלו, שחיברה בין מדרש וקיבוץ, בין ישראל של פעם לזו שהפכה להיות, בין השדות לבין האספלט, בין האדם לבין המקום שבו הוא קיים.

25

 

בלובנד, בלובנד, 1999

נדירים המקרים שבהם אלבום ישראלי בעברית מתכתב בשלמות עם עולם מוזיקלי מעבר לים. בלובנד הבאר-שבעית של דויד פרץ עשתה את זה, טבלה בים כחול של מסתורין ומלנכוליה, שירים שהם מיני-יצירות, בין פרוגרסיב לבין סלואו-קור. אלבום שהוא מזור לנפש.

בלובנד

 

26

דני רובס, מסגרות,  1983

משום מה, תקליט שלא מקבל את הכבוד הראוי לו. אלבום קונספט הנפתח במיני-יצירה כמו קלאסית, כלי קשת ומיתר, ואז – " אתה פותח עלי כותרת ומוציא החוצה אבקנים / מוכן להתקפל אחורה אל הצל בשינויים מסוכנים / מנסה להזכר בטעם מנסה להזכר ברגע המתוק / הכי קרוב שאתה מגיע זה תמיד יותר מדי רחוק" – כלי נשיפה, גיטרה נוכחת ושירה מלאת עוצמה.

27

ארז הלוי – הלילה 1984

בעדינות, בצניעות, ביופי רב, כתב, הלחין ושר ארז הלוי את תקליט הבכורה שלו. מתי כספי הפיק מוזיקלית וניגן ברוב הכלים. קלאסיקה עברית שזוכה (באיחור רב) למעמדה הראוי.

EREZ

28

אביב גדג', שרף אורנים, 2016

תריסר שנים אחרי "מנועים קדימה" של אלג'יר הצליח גדג' להעפיל קרוב מאוד אל הפסגה ההיא עם אלבום ענק, שכל רצועה בו שואבת אותך, מטלטלת אותך, מלטפת או מעוררת.

SARAF

 

29

שלום גד והיהלומים, סוף המדבר, 1996

נשגב מבינתי איך האלבום הנהדר הזה לא הפך למשהו שכולם מכירים, מתחילתו ועד סופו. יש דברים שלעולם לא אבין.

SOF

30

שולה חן, שלכם שולה חן, 1969

על קו התפר של שנות השישים ושנות השבעים שולה חן – בעזרתם של החברים שלום חנוך ודני ליטני והמפיק המוזיקלי והמעבד הגדול אלכס וייס – הקליטה תקליט אדיר, מניפה ססגונית של שירים הפרושה לעומק ולצדדים. "איזידור", "תחת כובד התפוח" וגרסת הכיסוי המצוינת "בוא הביתה" למרגו גוריאן הופכים את האלבום הזה לקלאסיקה חד-פעמית.

צילום: אלעד אקרמן

 

31

ג'ינג'יות, ג'ינג'יות, 1994

תמיר אלברט בא מנושאי המגבעת הירושלמית. אמיר צורף בא מרוקפור החולונית. יחד הם יצרו את אלבום הפופ העברי האולטימטיבי. אלקטרוניקה וגם גיטרות חשמליות, טקסטים שמתפוצצים בתודעה הרבה אחרי שנגמר השיר. חשבתי שימכרו 100 אלף עותקים. טעיתי.

32

חווה אלברשטיין, לאט לאט לאט 1974

חוה אלברשטיין, כמו צמח בר  1975

חוה אלברשטיין, התבהרות 1978

חוה אלברשטיין מציגה: טרילוגיית החיים שאחרי מלחמת יום כיפור. ישראל מלקקת את פצעיה. מבקשת נחמה ותוך 4 שנים משלימה אלברשטיין הקלטת שלושה תקליטים מושלמים. ב"לאט לאט לאט" חוה אלברשטיין לקחה טקסטים של נורית זרחי ונתנה אותם לשלושה מלחינים צעירים – שלמה גרוניך, מישה סגל ומתי כספי. ב"התבהרות", שסוגר את הטרילוגיה, כל האלבום הורכב מטקסטים של רחל שפירא. החוליה המרכזית בטרילוגיה, "כמו צמח בר", כנראה גם תקליטה הטוב ביותר של אלברשטיין: "כמו צמח בר", וחוץ מרחל שפירא ("את תלכי בשדה") יש כאן את "ימי בנימינה" של אהוד מנור ובין הכותבים והמלחינים גם נתן אלתרמן, לאה גולדברג, נעמי שמר, נחום היימן, חנן יובל ומתי כספי, שהפיק מוזיקלית.

33

שפי ישי, אהבה ושנאה, 1992

שפי ישי, גבר לא ידבר על כך, 2010

באלבום הבכורה שלו שפי ישי מתח קו בין היינריך היינה לבין נתן זך, בין יהודה עמיחי לבין רוני סומק – וסוגר עם נעים עריידי: "בכל פעם שאדם מתאהב", והיופי אין לו גבול, ורוחות נושבות וקסם עצוב נושב מאי שם. באלבום השני הוא התמסר לחברו, נתן זך, ומרסק את הלב, שיר אחרי שיר אחרי שיר. "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים חָרַף הַחֹרֶף, הַכֹּל רְמָזִים / כָּל כְּלִי שֶׁאֲנִי מַחֲזִיק בִּידֵי נִשְׁמַט וְנִשְׁבַּר.
הַאִם זֹאת הָרוּחַ / הַאִם הַגּוּף נִתְקַף עֲוִית פִּתְאֹמִית, הִרְפָּה?
גֶּבֶר לֹא יְדַבֵּר עַל כָּךְ. גֶּבֶר לֹא יְגַלֶּה".

34

1:1 – אחד חלקי אחד 2006

אלבום שהוא חלק ראשון מטרילוגיה (יחד עם "ברזל" ו"אושר"). אלבום שהוא גם ספר שירה, לחנים מזהירים לטקסטים מלנכוליים, מעוררי מחשבה, פוקחי תודעה של ערן בר-גיל. מור שטייגל היא זמרת עם קול נדיר ולצדה שני חברי להקת דבק, בועז ריינשרייבר וגדי רונן שהפליאו לעשות.

35

ערן צור וכרמלה גרוס ואגנר, פרח שחור, 1991

ערן צור כרמלה גרוס ואגנר, עיוור בלב ים, 1995

אלבום הבכורה המפתיע של להקת כרמלה גרוס ואגנר הביא את הקול הייחודי והפרסונה יוצאת הדופן של ערן צור. נכללו בו שירים כ"תמונה אימפרסיוניסטית" (מילים: עמליה זיו, לחן: ערן צור) ואת "פרפרי תעתוע" לצד חידוש ל"נשל הנחש" של מאיר אריאל. האלבום השני הופק בידי ארקדי דוכין ויש בו כמה מהרגעים המרטיטים שאני מכיר. "ערב ב' כסלו", "המכסה הירוק" וכמובן "המנון לאדישות" שכתב והלחין ארקדי דוכין.

36

רוקפור, רשת פרפרים, 1991

האיש שראה הכול 1995

פסיכדליה עברית. ססגונית. הרמונית. מלודית. האלבום הראשון תרם לחיי את "שלכת" ואת "הכעס" ו"שוב לא שקט". האלבום השני הוא יצירת-קונספט, תקליט שהוא כמו כדור מראות בשמש החורפית. כל תזוזה משנה את מה שאתה רואה וחווה.

37

גידי גוב, תקליט ראשון, 1978

גידי גוב, 40:06, 1983

אין עוד יום 1991

גידי גוב שר, אני נמס. ככה זה. בראשון ובשני, בהפקה של יוני רכטר, הוא נשען על עיבודים נהדרים ותיזמור עשיר, לעתים כמעט כמו פרנק סינטרה ישראלי ולעתים (ב-40:06) ג'אזי, גרובי, Fאנקי. באלבום השלישי ("אין עוד יום") גידי גוב בן ה-40 נשמע בשל, חרוך, נוגה. רוב השירים ב"אין עוד יום" מצמררים ביופיים וברגישותם. אלבום שסוחף את מאזיניו לאיזשהו שדה ירוק מלא פרחי בר. ההפקה המצוינת של חבר כוורת אחר, אלון אולארצ'יק.

38

אריאל זילבר, רוצי שמוליק, 1976

אריאל זילבר ולהקת ברוש, 1978

הראשון הוא סולו הבכורה של זילבר, שיצא באותה שנה עם "סוף עונת התפוזים" של להקתו, תמוז. אלבום מלא חן מרושל, רווי באותו הקסם שבמיידיות, רחוק מאוד מתפיסת העולם של להקת האם. תקליט שהוקלט מהר מאוד והצליח מאוד.

השני, שיצא שנה וחצי אחר-כך, הוא התקליט שמעולם לא הודפס על גבי דיסק (ועכשיו כבר מאוחר מדי לעשות זאת). זילבר הפגין בו כשרון הלחנה, הומור וקוליות ותמצאו כאן ביצוע ארוך, מפותח ואלמותי ל"שמש שמש" שבכל פעם מחדש מפיל לי את הלסת בזכות הדואטים בין הכינור למנדולינה, בין הגיטרה לבין הפסנתר החשמלי.

39

אסף אמדורסקי, מנועים שקטים   1999

הסולו השלישי של אמדורסקי הביא את האלקטרוניקה אל המוזיקה הישראלית. 11 קטעים שנאגדו יחד לכדי יצירה מהודקת וסוחפת בין השירים: "15 דקות" ,"במערבולת", "שיטפון נקי", "רוך וקושי" ו"כוכב".

40

מיכל ספיר ואפור גשום, פברואר, 1988

בתקופת השיא של "מחתרת הקסטות" – לצד פוליאנה פראנק, הפליז ודי.אקס.אם, הוציאה להקת אפור גשום אלבום חורפי רווי גיטרות בערפל, אלבום שנשחק עד דק בטייפ באוטו ובווקמן שהלך איתי לכל מקום בסוף שנות השמונים. לא היה המשך לאלבום הבכורה היפהפה הזה, וחבל.

 

41

מתי כספי ושלמה גרוניך מאחורי הצלילים, 1973

בין הפרלוד של באך לבין המילים הנוקבות של יהודה עמיחי, בין פסיכדליה לאוונגרד, בין מתיקות לחדשנות. רק פסנתר וגיטרה ושני קולות ושיתוף פעולה בין שני גאונים צעירים.

42

אבטיפוס, מה החזאי מבין 1995 

אבטיפוס, איך עושים מים 1997

דווקא את ה-להיט הכי גדול שלהם ("תשאירי לי מקום לחבק אותך") אני לא אוהב. ומצד שני – "מועקה", "הנה ההומור שלי" ו"אישה אישה" הם מהשירים המלודיים, המרגשים והיפים ביותר שהוקלטו לתקליט הבכורה של אבטיפוס. באלבום השני "איך עושים מים" יש סולו גיטרה חשמלית מהפנט ("ציפור") ויש את "נמסים מאהבה", שבשבילי הוא אחד ההמנונים הפרטיים של הנייטיז.

43

השלושרים, השלושרים 1970

שלושה קולות נהדרים – בני אמדורסקי, חנן יובל, שלום חנוך (שגם הלחין את רוב האלבום) חברו יחד לאלבום פולק-רוק עברי-ישראלי כמעט מושלם, עם נגינה מצוינת של דני סנדרסון (גיטרה חשמלית), אלי מגן (בס), מישה סגל (קלידים) מאחוריהם.

44

מוניקה סקס, חיות מחמד 2003

תוך ארבעה ימים בלבד הוקלט האלבום היפה הזה, שחוץ משירים מקוריים מצוינים כולל גם גרסת כיסוי אדירה ל"שומר אריות" של להקה רטורית, שיר שכתב והלחין יוסי אלפנט.

45

קורין אלאל, אנטארקטיקה, 1989 

רפי פרסקי, כמה פעמים ספרת עד עשר, 1989

זו היתה שנה טובה, 1989. גם בעולם (הקיור, סטון רוזז) וגם בארץ ("החברים של נטאשה"). קורין אלאל, אחרי שני תקליטים ("מותק" ו"פירות אסורים") שלא הניבו הצלחה מסחרית, הוציאה את "אנטארקטיקה", בהפקה מוזיקלית של יהודית רביץ. האלבום כבש את הקהל הרחב עם שפע להיטים ("ארץ קטנה עם שפם", "הטבעת נפלה") וקלאסיקה שובת-לב: "שיר לשירה" (יהונתן גפן, מתוך "הכבש הששה-עשר"). באותו זמן ממש, רפי פרסקי הוציא אלבום סולו ראשון עם גיטרות דומינננטיות ושירים מהירים ("טוב לי טוב לי", "עם הפנים אל הקיר", "פעם בשבוע") שעשו לי חשק לפרוש כנפיים ולעוף מעל הטיילת.

46

גבריאל בלחסן, רכבות 1999

גבריאל בלחסן, השנים היפות של גבריאל 2002

גבריאל בלחסן, בשדות, 2006

בלחסן, חבר להקת אלג'יר, הגדיר פעם באזניי את שלושת האלבומים הראשונים שלו כ"טרילוגיית המאבק". שלושתם תיארו, כל אחד בדרכו, את התמודדותו של בלחסן עם ההפרעה הדו-קוטבית ממנה סבל, יסורי הנפש וכאבי הלב, סוגיות של אמונה והמאבק הפנימי בין אור וצל, בין ייאוש לתקווה. בלחסן מת בגיל 37 והותיר אחריו 7 אלבומים. שלושת הראשונים ראויים למקום על כל מדף.

47

מיכה שטרית, מסמרים ונוצות 1996

סנטיאגו דה קובה 2001

אחד הזמרים הגדולים שלנו, אחד הכותבים המחוננים יותר שלנו, הוציא שני אלבומי סולו מצוינים אחרי פירוק להקתו, החברים של נטאשה. ב"מסמרים ונוצות" היו גוונים מזרחיים ועבודת נגינה והפקה של ברי סחרוף ויזהר אשדות. ב"סנטיאגו דה קובה" יש יהלומים נשכחים ("אבק שוקע", "אסקימו", "משעמם") וכמעט אף רגע אחד מיותר. חבל שמיכה שטרית לא מקליט יותר.

48

עדנה גורן וקובי רכט, שירי סשה ארגוב, 1968

שני זמרים מצויינים, אישה וגבר, עדנה גורן וקובי רכט, מבצעים את כל הקלאסיקות המוכרות של סשה ארגוב: "זמר המפוחית", "לפנות ערב", "אהובתי שלי לבנת צואר", "משעמם", "רחוב שלמה המלך". שנים ארוכות קשה היה להשיג את האלבום עד שיצא, סוף סוף, על גבי דיסק, עם גרסאות בונוס.

49

צילה דגן, צילה דגן 1970

אלבום הסולו הראשון שלה נקרא פשוט על שמה. "צילה דגן". זהו. "ולא היה בינינו אלא זוהר" (שדני ליטני הלחין) "נחל שלי" ו"לתמונת אמא" וכמובן "כוכבים בדלי" של עקיבא נוף זכו לביצועים נהדרים בקולה האדיר, הנדיר, של דגן.

50

אריק איינשטיין ויוני רכטר, משירי אברהם חלפי 1988

יהודה פוליקר ויעקב גלעד, אפר ואבק 1988

המשורר והשחקן  אברהם חלפי כתב שירה נפלאה, שנחשפה לקהל רחב מאוד בזכות אריק איינשטיין ויוני רכטר (שהלחין שמונה משירי האלבום), מיקי גבריאלוב ("שיר על התוכי יוסי") ויצחק קלפטר ("השיכור").

ואילו "אפר ואבק", שיצא באותה שנה, היה לקולם של בני הדור השני, מוזיקה יוונית, רוק מלנכולי, טקסטים עוצמתיים ועטיפה בלתי נשכחת מחייבים את שיבוצו של האלבום הזה בכל רשימת הצדעה למוזיקה הישראלית.

=========

והמספר הנוסף:

דויד פרץ, הייקו בלוז,

שיר במתנה

961762

"…זה היה באחד הימים האלה, סוף שנות ה-70, בשעת אחר צהריים מאוחרת, ירד גשם דק, האור היה רך ועוטף, רוברט (מייפלתורפ) ואני צעדנו בניו יורק ברחוב שמונה כששמענו פתאום את השיר החדש שהקלטתי, "Because the Night" בוקע בקולי קולות מחנות אחרי חנות…רוברט היה הראשון לשמוע את השיר מיד אחרי שהקלטתי אותו. היתה לי סיבה לכך. זה מה שהוא תמיד רצה עבורי. בקיץ 1978, הוא הגיע למקום 13 ברשימת 40 הגדולים, וכך ברוס הגשים את חלומו של רוברט ש"יום אחד יהיה לך, פטי, שיר להיט ואלבום מצליח".

רוברט חייך ופסע בקצב השיר. הוא שר, מאושר, הוציא סיגריה והצית אותה. והצית אחת גם לי. עברנו כברת דרך מאז שהציל אותי לראשונה מסופר המדע הבדיוני וחלקנו משקה שוקולד חם על מדרגות כניסה לבניין ליד טומפקינס סקוור.

רוברט היה גאה במפגין בהצלחתי. מה שייחל לו עבור עצמו, ייחל לו עבור שנינו. הוא פלט סילון מושלם של עשן, ובנימה מהורהרת-נוזפת הביע הערצה נטולת קנאה, בשפה שלנו, אח ואחות: "פטי," הוא אמר לאטו, "התפרסמת לפני"…

(מתוך "רק ילדים", פטי סמית. תרגום: אורטל אריכה).

 

לפני שנים אחדות הייתה לי הזכות והעונג לערוך את "רק ילדים", ספרה של פטי סמית. ביקשתי ממנה רשות לכתוב הקדמה או אחרית דבר לספר. היא הסכימה "אבל רק בתנאי שלא תכתוב אף מילה על המוזיקה שלי ולא תזכיר את זה שאני זמרת". סירבתי לתנאי הזה, כי זה נראה לי חסר טעם. לדעתי, היה חשוב להציג לקהל הקוראים של הספר (הנהדר) את המוזיקה של פטי סמית ולהדגיש את חשיבותה כ"סנדקית הפאנק" וכאחת מהנשים-היוצרות החשובות ביותר ברוק.

אז הספר יצא בלי הקדמה שלי ב-2012 (בהוצאת כנרת זמורה) אבל בכל זאת פטי סמית סיפרה לי אישית כיצד התגלגל לידיה אותו להיט ענק, שלא יהיה מוגזם להגדירו כלהיט היחיד בקריירה שלה. "זה היה שיתוף הפעולה שלי עם ברוס ספרינגסטין", היא אמרה, "ברוס בעצם נתן לי מתנה, שיר שהוא לא רצה להכניס לאלבום שלו, כי לא היה מרוצה ממנו".

בשלושת תקליטיו הראשונים שיצאו בין 1973 ל-1975 עבד ספרינגסטין עם לואי להב. אבל לואי חזר לישראל ב-1975 והחל לעבוד על "סוף עונת התפוזים" של תמוז, כשספרינגסטין החל בעבודה הארוכה והמפרכת (שלוש שנים) על אלבומו הרביעי, "אפלה בקצה העיר", עם איש הסאונד ג'ימי לאווין. זה היה ממש באותו אולפן שבו עבדה באותו זמן גם פטי סמית, רקורד פלאנט. "ג'ימי עבד גם איתנו, על התקליט שלי EASTER, וכשברוס החליט שהוא משאיר את 'בגלל הלילה' בחוץ, ג'ימי הביא לי קסטה עם ההקלטה, כדי שאשמע. שיר ששיניתי לו קצת את המילים, והוא הפך להיות ה-סינגל מהאלבום".

ספרינגסטין מעולם לא הקליט את השיר בצורה רשמית לאלבום שלו. אבל "בגלל הלילה" הוא כנראה אחד השירים המצליחים ביותר שכתב. הוא נכלל ברשימת "מאה הסינגלים הטובים בכל הזמנים" של המגזין קיו וברשימה נוספת של המגזין רולינג סטון בחרו כאחד מ-10 שירי הרוק הטובים ביותר שהקליטה זמרת רוק אי פעם.