צילומי הסרט השבדי "פרסונה" הסתיימו ב-15 באוגוסט 1966. הקרנת הבכורה נערכה חודשיים אחר-כך. דואט לשתיים, ביבי אנדרסון וליב אולמן. מפגש בין שתי נשים: אליזבט, שחקנית מצליחה שנהפכת לאילמת במהלך הופעתה בהצגה, ואלמה, האחות הממונה על הטיפול בה. הסרט נוצר לפי מחזהו של סטרינדברג. הבמאי אינגמר ברגמן אמר על הסרט: "הלכתי רחוק ככל שיכולתי ללכת, עבדתי בחופש מוחלט, נגעתי בסודות עמוקים שרק הקולנוע יכול לעמוד על טיבם" – כשקוראים את המונולוג הבא מתוך הסרט מבינים למה הוא התכוון.
"קרל הנריק ואני שכרנו דירה ליד הים. זה היה ביוני, היינו לבדנו.
יום אחד קרל הנריק נסע לעיר.
אז הלכתי לבד לים.
היה יום יפה וחמים.
הייתה שם עוד בחורה. היא גרה באי קרוב,
אבל באה לחוף שלנו, כי הוא היה דרומי ושקט יותר.
שכבנו עירומות זו לצד זו והשתזפנו.
נמנמנו, התעוררנו והתמרחנו בשמן שיזוף.
חבשנו רק כובעי קש זולים.
על הכובע שלי היה סרט כחול. הצצתי מבעד לכובע…
הבטתי בנוף, בים ובשמש…
הייתי כל כך סקרנית.
ראיתי שתי דמויות על הסלעים שמעלינו.
הם הסתתרו והציצו עלינו מדי פעם.
אמרתי לה: "שני נערים צופים בנו".
"ובכן, תני להם לצפות", אמרה קטרינה והתהפכה על הגב.
זו הייתה הרגשה מוזרה כל כך.
רציתי לרוץ להתלבש… אבל המשכתי לשכב על הבטן,
עם הישבן למעלה, ללא בושה, רגועה לגמרי.
וכל אותו הזמן קטרינה שכבה לצידי,
עם שדיים חשופים וירכיים גלויות,
היא רק שכבה שם וציחקקה לעצמה.
ראיתי שהנערים התקרבו. הם עמדו והביטו בנו. ראיתי שהם היו צעירים מאוד.
אחד מהם, האמיץ מביניהם, התקרב אלינו וכרע לצידה של קטרינה.
הרגשתי ממש מוזר.
שמעתי את קטרינה אומרת: "אתה לא מתכוון לבוא לכאן?"
היא לקחה את ידו ועזרה לו להוריד את החולצה והמכנסיים.
הוא היה מעליה, היא עזרה לו להיכנס ואחזה בישבנו.
הנער האחר ישב על המדרון וצפה בהם.
שמעתי את קטרינה לוחשת באוזנו וצוחקת.
פניו היו ממש לידי,
הם היו אדומים ונפוחים.
לפתע הסתובבתי ואמרתי: "לא תבוא גם אליי?"
"לך אליה" אמרה קטרינה. הוא יצא ממנה,
ונפל עליי, זקוף לגמרי.
הוא אחז בשדיים שלי,
ואיכשהו… הייתי מוכנה… וגמרתי מהר.
רק רציתי לומר לו שיזהר שלא אכנס להריון,
אבל בסוף, כשהוא גמר… הרגשתי…
מעולם לא הרגשתי כך. איך שהוא התיז את זרעו בתוכי.
הוא אחז בכתפיי,
וגמרתי שוב ושוב ושוב.
קטרינה שכבה על הצד והחזיקה בו מאחור.
כשהוא גמר היא חיבקה אותו וגמרה בעזרת היד שלו.
וכשגמרה, היא צעקה ממש חזק.
קראנו לנער השני, שישב בצד,
שמו היה פיטר.
הוא התקרב, מבולבל, ונראה קפוא באור השמש.
קטרינה פתחה את כפתורי מכנסיו והחלה לשחק איתו.
כשהוא גמר, היא לקחה אותו בפיה, הוא התכופף והחל לנשק את גבה.
היא הסתובבה, אחזה בראשו, וקירבה אליו את שדיה.
הנער השני התרגש כל כך מהמראה הזה, אז אני והוא התחלנו שוב.
זה היה נהדר כמו בפעם הראשונה. אחר כך שחינו יחד ונפרדנו.
כשחזרתי, קרל הנריק כבר היה בבית. אכלנו יחד ארוחת ערב ושתינו את היין האדום שהביא איתו.
לאחר מכן שכבנו.
זה מעולם לא היה כל כך טוב, הסקס בינינו, לפני כן, או אחרי כן".
מוזיקאי, עורך ומשדר ברדיו 88fm, כותב על צלילים וצללים, חוויות והזיות. חי בגני תקוה, חולם על אנגליה.
לונדון קולינג 
תגובות
מעולם לא היה כל כך טוב – ובכל זאת המצפון מציק נואשות… 🙂
איזה יצורים מוזרים אנחנו…
כנראה שהחיים זה לא סרט.
אבל טוב שיש סרט..
איזו סצינה נהדרת על מיניות נשית!
יופי של שורות. זו פנטזיה נשית נהדרת וכייף לקטרינה וחברתה על ההתנסות.קרל הרניק יצא ברווח גדול.
אז נגמר 88FM עוד מסמר בארון הרדיו הקלאסי. האם תפתח שידור רדיו אינטרנטי אולי פודקאסט? לשם הכל הולך היום. אני אאזין לך שם.
תודה על מוזיקה נפלאה, כל השנים.
שנה לאחר מכן, גודאר עשה פרודיה על המונולוג הזה ב"Weekend" הנהדר שלו, שה"רחוק" שלו רחוק שנות אור מה"רחוק" של ברגמן. אבל אין ספק, שהמידה שברגמן הלך רחוק הובילה לסרט שהוא בעיניי הטוב ביותר שלו (ואני לא מהמעריצים הגדולים של הברנש השוודי)