בבית זה, ברחוב שלמה המלך בת"א, גדל המשורר עלי מוהר

3

היום לפני שבע שנים נפטר עלי מוהר. הוא סירב לקרוא לעצמו "משורר", אבל אם "שיעור מולדת" אינו שירה, אינני יודע מהי שירה. עלי מוהר מחובר אצלי לאריק איינשטיין. שני ענקים שהפיצו אור, אהבה, מהות ומשמעות – וגם ענווה ופשטות. ציונים, חילונים, שפויים. 

קישורים: יחיאל מוהר כתב את המילים לסולו הראשון של אריק איינשטיין ("רוח סתיו"). עלי מוהר שיתף פעולה עם איינשטיין 20 שנה אחר-כך. נעמי סנדרסון שכתבה את הכתבה היתה אשתו של דני סנדרסון, מנהיג להקת כוורת שהקליטה גם שיר של יחיאל מוהר ("הורה האחזות") וגם שיר של בנו עלי ("שיעור מולדת"). דני סנדרסון חוגג היום יום הולדת (63). 

 1

שימו לב לאסתטיקה הפשוטה אך המוקפדת, לבית שכולו אהבת ספרים ואמנות ויופי. הביטו וראו את סדרת הספרים של עם עובד ושל מלקוש (שהוציאה גם ספרות מקור וגם יצירות שתירגם מאיר מוהר, סבו של עלי).  

התמונות נסרקו מגליון "את" של מעריב יוני 2000

התמונות נסרקו מגליון "את" של מעריב יוני 2000

השולחן, הכסא, כוס המים

השולחן עם שיבוצי המוזאיקה. הכסאות מקש. אהיל הבמבוק. כוס המים. הוילון הלבן בסלון הקטן.

5

פינת האוכל. החלון המואר

פינת האוכל. החלון המואר

המדף. המנורה. הספרים.

המדף. המנורה. הספרים.

ארץ ישראל הישנה והטובה

9

מתוך כתבתה של נעמי סנדרסון שפורסמה ב"את" של מעריב ביוני 2000

מתוך כתבתה של נעמי סנדרסון שפורסמה ב"את" של מעריב ביוני 2000

לא רק הדירה נעלמה לבלי שוב. עלי מוהר נפטר היום לפני שבע שנים.  גם עדינה מוהר, אשתו של יחיאל ואמא של עלי הלכה לעולמה. גם נעמי סנדרסון שכתבה את הכתבה כבר לא איתנו. 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ישראל גת  On 11/30/2013 at 20:32

    קודם כל בועז, תודה על שאתה מלקט עבורי פיסות תרבות ומרחיב את ההשכלה שלי. בלי טיפת ציניות. תודה.

    שנית, חייב להעיר: הדירה הזו היא כמעט כל דבר מלבד צניעות. דירת 100 מ"ר בלב ת"א של שנות החמישים? מדובר בארמון! משפחות גידלו ילדים בעיר באותה תקופה על חצי מהשטח ופחות מזה. גם הריהוט אמנם בטוב טעם ונראה פשוט, אבל עד כמה שאני יכול לשפוט מהצילומים, הוא ממש לא.

    וזה לא מוריד במאומה מהגעגועים לעלי מוהר ולאריק איינשטיין שהצטרף אליו השבוע. זכרם לברכה ולכבוד לעולמים.

    • רותי  On 12/01/2013 at 16:57

      האם לא קראת את הכתבה?
      הדירה מעולם לא הייתה בבעלותם. הם גרו שם בדמי מפתח, ובשנות החמישים הם גרו שם יחד עם עוד משפחה ועוד דייר משנה.

      • ישראל  On 12/02/2013 at 12:56

        רותי, בלי להיכנס לפולמוס על מי קרא מה, הדירה אמנם היתה בדמ"פ אבל על פי הכתבה, החל מ 1956 גרה בדירה רק משפחה אחת "והמחשבות על השיפוץ הגדול החלו".
        ההערה שהערתי הייתה הערת אגב קטנה שיצאה מפרופורציה, ולא הייתה מאחוריה חלילה שום כוונה לפגוע בזכרו של עלי מוהר שיקר לי מעבר למה שאני יכול להביע.

  • avhatami  On 11/30/2013 at 21:31

    איזה יופי. איזה "נקיון". והאור.
    מעלה זכרונות.

  • ורד נבון  On 11/30/2013 at 22:01

    ישראל, כפי הנראה היו בעלי אמצעים אם יכלו לרכוש דירה גדולה במרכז תל אביב, אבל הרהיטים מאוד פשוטים ואפילו סגפניים הייתי אומרת. אני רואה המון כאלו בשוק הפשפשים ביפו, עם הכונניות האלכסוניות, השולחן המוארך הנמוך שכמוהו בדיוק היה בבית הורי בשנות ה-60. מדהים שבבית משפחת מוהר לא הוחלף עד יום מותם של בעליו. המטבח סטנדרטי, בכל כך הרבה דירות היה מטבח כזה באותה תקופה, כנראה אותו מטבח שהיה שם כשנכנסו לגור, לא "שודרג". ניכר הטעם הטוב, הניקיון המודרניסטי, תרבות (הציורים, הספרים). אכן הזמן עצר מלכת אי שם בשנות ה-50, מה שבהחלט מעיד על צניעות.

  • ורד נבון  On 11/30/2013 at 22:13

    ועלי מוהר- גם בעיני היה משורר. מתגעגעת גם לרשימות הקצרות שלו בפתח כל גיליון של "העיר", הדבר הראשון שקראתי מעיתון יום שישי על כל מוספיו ונספחיו.
    אדם יקר ואהוב, הנה הם הולכים ומתאספים שם למעלה.

  • B. Goren  On 11/30/2013 at 22:46

    יותר מדי גיבורי תרבות עוזבים אותנו לאחרונה. אהבתי את עלי מוהר מאוד ולא יכולתי לקבל את השבת מבלי שאקרע את כתבותיו ב"העיר" למרות שהיה כידוע אוהד הפועל ואני מכביסט מבטן ומלידה .

    • B. Goren  On 11/30/2013 at 22:48

      מבלי שאקרא כמובן. טל"ח.

  • לימור  On 11/30/2013 at 23:21

    גם עלי מוהר וגם אריק איינשטיין מסמלים עבורי את ארץ ישאל הטובה והשורשית והנעימה…

  • ישראל  On 12/01/2013 at 0:56

    אני פתאום מרגיש שלא כתבתי את זה מספיק בהיר. עלי מוהר בעיני אכן היה משורר, פובליציסט נפלא ונערץ, גם בשל אהדתו להפועל תל אביב, הקבוצה שגם אני שמח להיות מאוהדיה. "מהנעשה בעירנו" ו"בשער" היו פנינים. לכתו, בגיל הרבה הרבה יותר מדי צעיר היה הלם ואבידה תרבותית ענקית. יהי זכרו ברוך.

  • שרון רז  On 12/01/2013 at 5:49

    תודה על הפוסט בועז. אהבתי את עיצוב הדירה, הצניעות והפשטות היחסית. גם אני הייתי קורא קבוע של עלי מוהר הנהדר, כל כך אהבתי את הטור שלו ב"העיר".

    שרון רז
    http://sharonraz.wordpress.com

  • gnh  On 12/01/2013 at 11:25

    יפיפה !!

  • motior  On 12/01/2013 at 13:15

    מותו של עלי מוהר אכן היה אבידה גדולה. עוד יותר בגלל שהוא היה צעיר כל כך.

  • רוני  On 12/01/2013 at 16:18

    שלמה המלך זה בכלל רחוב קסום ומיוחד המחבר את צפונה של העיר עם מרכזה , אומנם אין בו כמעט חנויות אבל עדיין זה רחוב שמסמל הרבה – גם שמו על שם שלמה המלך החכם בבריות שידע לחבר בין אנשים ותרבויות ( מלכת שבא , שפת החיות ) . כך גם בעיניי רחוב שלמה המלך בת"א שדרכו אפשר היה להגיע לגן החיות המיתולוגי , לים דרך שד' קק"ל-בן גוריון וגם בסופו לקינג ג'ורג (התרבות הבריטית )שממשיך לשוק ולאלנבי . כפי שאמרתי מחבר את הצפון והמרכז בואכה דרום העיר . ברחוב עצמו יש בתים מאוד מיוחדים על עמודים וברובם גם עם חצרות ,דבר לא מובן מאליו בבתי תל אביב הישנים .אמנם זה לא הבאוהאוס של שדרות רוטשילד אבל מי בעצם רצה אז להיות רוטשילד מקיסמום חלמו על מניה בדן או אגד . אישית הסתובבתי שנים רבות ברחוב הזה שבו לדודה מבוגרת הייתה דירה מקסימה ומדהימה ובכלל לא גדולה אגב . מהרחוב הזה הלכתי הרבה פעמים למסעות מרתקים ברחבי העיר הכי מיוחדת בעולם ובעיקר לים .

  • גיל  On 12/01/2013 at 17:24

    מה שעוד מקשר בין מוהר לאיינשטיין זו האהבה הבלתי אמצעית לספורט ובעיקר להפועל תל אביב. שניהם כתבו בדרכם כמה מהשורות החזקות ביותר שנכתבו בעברית על ספורט. אפשר לראות בבית שלו מטאפורה למצב הספורט היום. פעם היה מדובר במשהו צנוע שנובע בעיקר מאהבת המשחק, היום בתים מייצגים את הכסף הגדול והפומפוזיות של הספורט שאין מאחוריה דבר.

  • יצוק  On 01/14/2014 at 14:02

    אתה מעלה בי זכרונות.

    בשנות השישים היה עלי מוהר חבר בתנועת המחנות העולים בתל אביב. יותר מאוחר הגרעין שלו יצא בלעדיו כמובן, לקיבוץ לוחמי הגטאות. אני הייתי חבר באותה תנועה מיתולוגית ובאותה שכבת גיל ברמת החייל, פרבר תל אביבי שהיה אז מקום פשוט וצנוע שגרו בו משפחות חילים משוחררים שקיבלו דירות מהממשלה במחיר מצחיק.

    יום אחד הגענו מספר חברים באופנים לבקר את החברה מצפון תל אביב ואיך שהוא הגענו לדירה המדוברת. אני רואה עדין לנגד עיני את עלי מטפס במדרגות ואנו נגררים אחריו.

    אני זוכר את הרושם האדיר שעשה עלי המקום. חשבתי שהגעתי לארמון. עד היום אני נזכר באותו יום ובאותה חוויה ולא בזכות עלי מוהר ולמה שנהיה ממנו מאוחר יותר אלא בזכות הדירה המדוברת שיצגה בעיני את כל מה שלא היה לנו. הדירה הייתה נוצצת ומסודרת להפליא ולמרות לשלא שוטטנו בחדריה אלא המתנו בסלון, היתה לי תחושה שהיא ענקית ומרווחת. שיש מקום. אנחנו, שגרנו בפרבר ובדירות קטנות של 40 מטר ובסמוך למעברה שנקראה "יד המעביר", הרגשנו קצת זרים ולא במקום.

    עלי היה בזמנו רק עוד חבר מבין אלו שגרו בצפון ת'א. אהבתי לראות שצמח למשורר, עיתונאי, איש תיאטרון.
    במיוחד אהבתי את שירו תן לי יד שכתב ושר יחד עם בתו שרון.

    מותו מצא אותי במקסיקו מבלי שידעתי דבר אודות מחלתו.

    yatzuck@gmail.com

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: