חלמתי להיות במיטה עם קית ומצאתי את עצמי עם ג'אגר

 

למעלה, פייתפול, 1964 למטה, פייתפול, 2008, בהופעה באיסטנבול

 

באוגוסט 1989 פגשתי את מריאן פייתפול לראיון בלונדון. הוקסמתי ממנה. הופתעתי מפתיחותה המופלאה והאופן שבו דיברה על עצמה, חייה והמשברים שלה. הראיון פורסם ב"חדשות" בגליון "קליפ" שהוקדש כולו לאבנים המתגלגלות ב-10.8.1989.

 

 

"אין שום סיבה, לדעתי, לחזור ולדבר עלי בהקשר של הרולינג סטונס כיום", היא אומרת. אבל פייתפול החלה כמעריצה צמודה. של הסטונס. היא נולדה ב-29 בדצמבר 1946 בשכונת האמסטד שבלונדון. בשנת 1964 הוזמנה למסיבה שערך אנדרו לוג אולדהם, מנהל הלהקה. היא לא התפעלה מאישיותו הילדותית והמוחצנת של מיק ג'אגר, אבל הוא התלהב ממנה "כי הייתי נערה נלהבת ותמימה בת 17", כדבריה.

 

ג'אגר וריצ'רדס כתבו לה, זמן קצר אחרי אותה מסיבה, את השיר הראשון שלה, שיצא ב-1 ביוני 1964 והפך ללהיט-על ולאחד השירים הכי מזוהים איתה: כשהדמעות זולגות. שנה לאחר אותו יום, ב-1965, יצא אלבום הבכורה שלה, תקליט שג'אגר וריצ'רדס הפיקו מוזיקלית. חוץ מ"כשהדמעות זולגות" היו בו "ציפור קטנה זו", "לילות קיץ" ו"בוא והישאר איתי". פייתפול היתה אז בת 18 בלבד. נשואה לסוחר האמנות ג'ון דנבאר ובהריון מתקדם. בגיל 18 וחצי ילדה את ניקולס, בנה. בגיל 19 התגרשה. הפופולריות שלה היתה בעליה מתמדת והיא הוזמנה להתכניות טלוויזיה. "הגעתי בחצאית קצרצרה וג'אגר, פתאום, שפך לי שמפניה על הרגל. כעסתי והלכתי להחליף בגדים. מיק היה הי עושה כל דבר, כשרצה למשוך את תשומת לבי".

 

על הלילה הראשון שלה עם ג'אגר היא אומרת: "זה היה אחרי הופעה של הסטונס בבריסטול. יצאנו לטייל ומיק החל לדבר על אנגליה העתיקה ועל המלך ארתור והגביע הקדוש ועל שירה אנגלית עתיקה. הייתי המומה. גיליתי ג'נטלמן משכיל, שונה לגמרי מהדימוי המופרע שהתאמץ ליצור לעצמו. שאלתי אותו למה הוא מסתיר את כל הידע הזה, והוא ענה לי 'יש לי תפקיד למלא בשביל הקהל והעיתונאים', וצחק. בסוף הערב ההוא היה ברור שנשכב. ככה התחילה שנה של יחסי מין אינטנסיביים בינינו. מוזר, חלמתי למצוא את עצמי במיטה עם קית ומצאתי את עצמי עם ג'אגר".

 

היא לא ויתרה על קית'. "כשחזרתי פעם מאיטליה, פגשתי את ריצ'רדס באיזו מסיבה. בלילה לקחנו אסיד ונכנסתי סוף סוף עם קית' למיטה. הוא בדיוק הטיפוס של מים שקטים חודרים עמוק. היינו כמו שתי ספינות תועות בלילה חשוך, שנפגשות אי שם. כששכבתי עם קית' גיליתי עד כמה אני מיועדת לג'אגר".

 

האבן השלישית, בריאן ג'ונס, נחתה במיטתה גם כן. "בריאן ואני היינו ידידים מאוד מאוד טובים. שכבתי איתו פעם אחת וזה היה מגוחך, ממש כמו שתנסה לדפוק את אחד החברים הטובים שלך. שנינו התפקענו מצחוק. זה לא היה מיני בכלל".

 

פייתפול השתלבה בעלילות הרולינג סטונס וסוקרה בהרחבה בעיתונות, במדורי הרכילות וגם בעמודי החדשות. תמיד בהקשרים מיניים. זכורים במיוחד המשגל שביצעה עם ג'אגר בתוך מלתחה של חנות בגדים וגם הפשיטה המשטרתית בינואר 1967 על ביתו של קית' ריצ'רדס, גיטריסט הלהקה, שבעיצומה נמצאה פייתפול עירומה, רדומה ועטופה בשטיח פרווה.

 

סקס אהבה ורוקנרול לא הרגו אז אף אחד, אבל היה גם המזרק, וזה מה שכמעט העניק לה כרטיס לכיוון אחד. פייתפול הריחה כל מה שניתן, טעמה כל מה שאפשר ולבסוף גם התמכרה להרואין. מותו של בריאן ג'ונס, ידידה הטוב ביותר שטבע בבריכה ב-1969 גרם לה לדיכאון כבד. "בריאן היה חלש, חולני ומסומם, והוא הרגיש אז לא רצוי בלהקה", היא אומרת. "לקחתי מאוד קשה את המוות שלו".

 

היא הרתה שלוש פעמים והפילה. תלותה בסם גברה והלכה. ב-1970 ג'אגר אמר לה, בטיסה לאוסטרליה, שהקשר ביניהם לא יוכל להימשך באופן רומנטי, "אבל אני רוצה שנישאר ידידים טובים". פייפול חיסלה חבילה שלמה של גלולות שינה והתעוררה בבית החולים. נסיון ההתאבדות נכשל, ג'אגר חזר לאנגליה וכאן החל פרק הביניים הארוך והגרוע של חייה, או לפי הניסוח שלה: "הייתי זרוקה בצד הכביש הראשי, ואף אחד לא עצר להסתכל אפילו". בין 1969 ל-1977 היא לא הקליטה כלום.

 

ב-1979 יצאה ממוסד לגמילה מסמים שבו שהתה שמונה חודשים והוציאה את תקליט הקאמבק המעולה ברוקן אינגליש. כבר לא היה לה את קול הפעמונים ואת הנאיביות של גיל הנעורים. היא היתה אישה מנוסה, מוכה וחבולה, עם גרון חרוך מסיגריות ואלכוהול, שאנסונרית מודרנית, זמרת קברטים על קו הגבול של שנות השבעים ושנות השמונים. 

 

ב-1983 הופיע צ'יילד'ס אדבנצ'ר ושטף את הרדיו בשורה של להיטים, ביניהם ככר טיימס, העוסק בריקנות והבדידות שבניו יורק ושיר הנושא מתוך הסרט "מונטנגרו" של דושאן מקבייב – הבלדה על לוסי ג'ורדן. שני האלבומים האלה העלו אותה על מסלול מפואר של קריירת סולו עצמאית, כשהיא משתפת פעולה עם מלחינים ויוצרים כדייב אוונס מ-U2, פי ג'יי הארווי, ואן מוריסון, ניק קייב ובק.

 

 

פייתפול ומיק ג'אגר, 1969

 

איך את מרגישה היום ביחס לסטונס?

"יש בי אהבה גדולה אליהם, וגם הערכה רבה. בעיני, הם תופעה חשובה יותר מהביטלס. הם הצליחו לשרוד המון זמן ולהישאר בצמרת ולהמשיך להלהיב המונים".

מה השיר שלהם שאת הכי אוהבת?

"רבים. אין אחד. 'סטישפקשן' הוא סימן דרך במוזיקה המודרנית. 'מחכה לחבר' נהדר ו'מתגעגע אליך' הוא השיר הכי טוב שפרינס לא הצליח לכתוב".

כלומר?

"פרינס אמר לי שהוא היה מאושר אם הוא היה כותב אותו".

יש בך תסכול מסוים, מהדרך שבה התגלגלה הקריירה שלך?

"יש לי תסכול רק מדבר אחד. שאנשים מתעניינים יותר בהסטוריה שלי מאשר בהווה שלי".

זה טבעי, לא?

"גם דברים טבעיים מסוגלים להכאיב, לא?"

כן…

"תראה, בספר של ארנסט המינגוויי, 'וזרח השמש', יש דמות של אישה, נדמה לי שזו האישה היחידה שמופיעה בספר הגברי הזה, וזו צעירה יפה ומבולבלת בשם ברט, שעוברת מאחד לאחד. היא מגנט לאחרים אבל חסר לה כוח פנימי. הייתי כמוה בתקופה ההיא. מלאך בלונדיני עם שדיים גדולים וקול צלול. זהו, בערך".

יופי חיצוני חשוב לקריירה?

"יופי הוא נשק רב כוח, כשאת צעירה וטיפשה ומשתמשת בו. עכשיו אני כבר לא יפה חיצונית, אבל אולי השגתי איזשהו יופי של הנשמה". (לא הסכמתי איתה. לא אז ולא אחר כך. אחרי הראיון ההוא פייתפול ביקרה בישראל כמה וכמה פעמים. ראיתי אותה על הבמה שוב ושוב. תמיד היתה אישה יפה בעיני, חזקה ויפה).

 

 

פייתפול בהופעה בראשון לציון, שנות התשעים

 

 

מה מידת החזיה של מריאן פייתפול? / רוני סומק     מיק ג'אגר פיטר פן זרק אבנים עוד לפני שידעו לאיית את המילה אינתיפאדה. יותר מכל סולם התווים שלו ג'אגר הוא האיש שירה במריאן פייתפול. ואני מתכוון בעיקר לסיפור ההסתגרות שלהם בחדר המדידה של חנות כלבו לונדונית. ג'אגר לא בדק שם אם מספר החזייה של פייתפול הוא 36C או 36D ואם צבע סגול הולם אותה יותר מכחול. בענין פייתפול הוא היה עיוור צבעים מוחלט.