בלש בודד הוא הלב

ספר הילדים האהוב עלי מכולם מורכב משמונה כרכים. כל עלילות הבלש שרלוק הולמס, שכתב ארתור קונן דויל. חמישים ושישה סיפורים וארבעה רומנים, שראו אור בין השנים 1890 ל-1927. הערצתי לבלש הגאון, שחי לבד, ניגן בכינור והשתמש בסמים לא ידעה גבולות. חוץ מזה, המציאות ההיא של לונדון הערפילית, המוארת בפנסי גז, שכרכרות חולפות ברחובותיה.

זוהי לונדון שבה הזמן עמד מלכת. רוב הסיפורים מתרחשים בעשור האחרון של המאה ה-19. המלכה היא ויקטוריה, בריטניה היא אימפריה אדירה השולטת בימים וצמד גברים אנגלים – הבלש שרלוק הולמס ועוזרו הנאמן ד"ר ווטסון – המחפשים פושעים נבזיים ונוכלים ערמומיים ומביאים אותם לדין.

 מאז כתב הסופר יליד סקוטלנד ארתור קונן דויל את עלילות שרלוק הולמס, התקבע בתודעה הבלש החוקר המבריק והבודד.  לא מפליא שגם איאן רנקין הסקוטי מציב במרכז ספרו את ג'ון ריבוס, בלש בודד, עם הרגלים רעים ומוח חריף. "חבלים וצלבים" הוא סיפור מתח מורכב, פסיכולוגי, משורטט ביד אמן, של בכיר סופרי המתח בבריטניה, רנקין, בן 50, נולד בסקוטלנד ב-1960. הוא תורגם לכ-30 שפות. כיום. זו הפעם הראשונה שרנקין מתורגם לעברית ויש לקוות שמעתה יוגשו לקורא הישראלי שלל יצירותיו.

 ב"קורות האמנות" מצטט ארנסט גומבריך את יוהן יואכים וינקלמן, חוקר אמנות מהמאה ה-18, שקבע כי "האמנות צריכה להיות המשמעות בעיני הצופה ולא המשמעות בעיני האמן". בכך ניתנה לי, לפתע, החירות להתבונן בכל יצירה דרך עיני שלי – ולתת את הכבוד לחוויה הפרטית, הרגשית, שלי. פתאום לכל היצירות ניתנו חיים עצמאיים, במנותק מזה שיצר אותן. איזו חירות. כך אפשר לחוות גם בספר שבמרכזו שתי ילדות הנחטפות ונרצחות את האווירה המיוחדת של אדינבורו. למעשה, המתח בין העיר הקסומה, ממלכה של תרבות ועידון, לבין הפסיכופט שפועל בעיר, יוצר את העוצמה שמהווה עמוד שדרה ליצירה כולה. ברגע שילדה שלישית מוגדרת כנעדרת וסופה עלול להיות כשל הקודמות לה, והמשטרה יוצאת למרדף בעקבות החוטף, הסיפור מתחיל לדהור.

חבלים וצלבים – זה מה שמקבל בלש המשטרה ג'ון ריבוס בכל מיני מעטפות שנשלחות אליו בניסיון לרמוז לו משהו שנעלם מעיניו. כשהוא מקבל מכתבים אנונימיים  בדואר ולא מבין מדוע ולמה, נוספת אליו קצינת קישור משטרתית, שעוזרת לו בחקירה ומתחבבת עליו. עבודתו המשטרתית היא סיזיפית, מתישה ושוחקת וגם נטולת זוהר. יותר מדי שעות של קריאת תיקים והליכה מדירה לדירה, מבית לבית, כדי לאסוף מידע. השוטרים החוקרים עמוסי בעיות שונות ומשונות. כל משטרת אדינבורו מגויסת לפרשה זו ואין קצה חוט.

 באדינבורו העיר עם הפסטיבל השנתי המפורסם, ה"קמרה אובסקורה" והטירה המפוארת המיתמרת אל על, קשה לשער שמתרחשים דברים אפלים ונוראים, אבל ילדות בנות 8 עד 14 נעלמות ונמצאות לאחר שנחנקו למוות. ריבוס רוצה לפתור את הפרשה, אבל הוא גרוש, מוזנח, שתיין, פליט יחידה צבאית מובחרת, חוקר הטובע בעבודות ניירת במשטרה, יש לו קשר בעייתי עם בתו היחידה, ואחיו היחיד גר רחוק ממנו והם לא מתים זה על זה, בלשון המעטה. גם הנשים שהוא פוגש לא גורמות לו להתאהב. יש כאן שלל חידות. מדוע נאלץ החייל ג'ון ריבוס לעזוב את הצבא, ומדוע הפך לבלש חוקר? במה, באמת, עוסק אחיו העשיר והמצליח? איך כל זה קשור לקורבן הבא של הרוצח המשתולל בעיר?

 רנקין שולט בנבכי העיר אדינבורו. "רחוב  לותיאן הוא פח הזבל של אדינבורו.כאן שוכנים גם מלון שרתון ואולם הקונצרטים העירוני. ריבוס ביקר שם פעם והאזין לרקוויאם של מוצרט. ..כמה אופייני לאדינבורו להציב פירור של תרבותיות בין מזללות הג'אנק. המנון השכבה ומנה צ'יפס" (עמוד 75), כך הוא מתאר.

וגם: "הפן התיירותי של עיר הבירה, העיר שלו.  התיירים מעולם לא התעניינו בשיכונים המקיפים את מרכז העיר. התיירים מעולם לא ביצעו מעצרים בבנייני מגורים ספוגי שתן, הם מעולם לא הוקסמו מסוחרי הסמים שיכוריה  ונרקומניה, משחיתותם המופתית של פרנסי העיר, מהגניבות הקטנות בחברה שהחומרנות העבירה על דעתה …."  – איאן רנקין מוהל את הנשגב במתועב. ג'אז ואלימות. קסם וניכור. "באדינבורו מכונית תמשוך תשומת לב רק עם תחנה במקום הנכון" (עמוד 65) הוא כותב באירוניה. 

ירון פריד תרגם את "חבלים וצלבים". חשוב לתרגם ספר מתח באופן אמין, שיהיה מספיק ספרותי, מצד אחד, אבל לא גבוה ומנותק מדי מן המציאות. בניגוד לספרי מתח רבים שמגלגלים במיומנות את העלילה קדימה, רנקין מצליח לטוות בעדינות ובכישרון מארג שלם של פרטים, רגשות, אוירה וצבעים, אל תוך עלילת המתח. הוא מאפשר נשימה בין שיא לשיא ומאריך את העונג של הקורא, מזכיר לפרקים את ספרו הנהדר של סופר סקוטי אחר בשם איאן, איאן בנקס, "שותפות לפשע", שיצא בעברית בשנת 2000 ובמרכזו עיתונאי-חוקר המנסה לפתור תעלומה. גם ב"חבלים וצלבים" יש מתח תמידי המרחף גם על סצינות שלוות, לכאורה. הגיבור, ג'ון ריבוס, הוא בחור רב-קסם אבל רחוק מלהיות מושלם. פגמיו יוצרים את מורכבותו. קשריו עם בני משפחתו מאוד בעייתיים וגם מקצועית הוא לא בדיוק ג'יימס בונד. אבל זה, בעיני, כל הקסם.  קשה להניח אותו מהיד. קלישאה. זה נכון. אבל כמה נכון.

הספר הוא ספר החודש של הוצאת רימונים. זה הלינק אליהם

rimonim-publishing.com

 "חבלים וצלבים", איאן רנקין. תירגם מאנגלית: ירון פריד. הוצאת רימונים, 241 עמ', 84 שקלים

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שולמית ניר  On 05/22/2010 at 16:40

    משובח התיאור.
    עשה לי חשק ללונדון 🙂

  • יעל שכנאי  On 05/22/2010 at 17:00

    איזה כבוד עשית פה לרימונים, בועז.
    ואיזה כבוד עשית לרנקין הגדול מכולם.

    תודה גדולה על רשומה נהדרת, באמת. כאן המקום לספר שירון פריד עמל בימים אלה על תרגום הספר השני, "כחול ושחור" (Black & Blue) שיראה אור לקראת החגים הקרבים.

    יש בהחלט למה לצפות.

    תודה על הביקורת הנהדרת והפרגון.

  • hamitologit  On 05/22/2010 at 17:16

    הספר 'חבלים וצלבים', הוא ספר הראוי לכל מלת שבח.
    כתיבתו של רנקין, ותרגומו של פריד הם מהאיכותיים שנראו על מדפי הספרים בארץ.
    הוצאת 'רימונים' מסמנת את עצמה כהוצאה נושאת אמירה וממצבת את עצמה כהוצאה עם נוכחות שאינה נופלת מההוצאות המיוחדות והייחודיות הגדולות יותר בארץ.
    תודה עמוקה על רשומה מרתקת ומדוייקת.

  • עידית פארן  On 05/22/2010 at 18:45

    ולמרות שאני לא של ספרי מתח, (אולי כן ושכחתי)
    הערת משהו לקרוא אותו.
    אני אוהבת את החיבור להערה מתוך הספר, מאוד

  • עידית פארן  On 05/22/2010 at 18:46

    …של גומבריך…ההערה מתוך הספר של גומבריך…

  • efyska  On 05/23/2010 at 15:23

    המלצה מעולה, תודה. אני אחפש את הספר, (אולי אפילו אמצא אותו, במהדורה דיגיטלית).

  • אורה גור אש  On 05/24/2010 at 16:00

    איני משתגעת ביותר על הז'אנר הזה של ספרות-מתח-בלשים,
    אבל מתחברת בקלות מאד לרקע התקופתי, ולאור המלצתך המאד מקובלת עלי, וכן להמלצתה של "המיתולוגית"
    (אני מכירה אותה) ארשום על לוח מטלותיי, להשיג את הספר ולקוראו.
    תודה על ההמלצה.

  • avha  On 05/29/2010 at 5:56

    נראה ש"חבלים וצלבים" מתאים בדיוק לז'אנר.
    מזמן לא קראתי ספר בלשי, אבל מכירה מישהו שקורא בעיקר ספרים מסוג זה, והרי שהספר סומן כמתנה הבאה שיקבל.

    לאור תגובתה של "המיתולוגית", סימנתי גם את הוצאת רימונים שלא הכרתי.

  • אייל  On 06/05/2010 at 20:27

    בועז ,אתה כותב נפלא.
    דבר אחד (בלבד) מפריע לי במעבר מן הבלוגיה "רשומות" אל הבלוג החדש

    התמונה

    אותה תמונה שלך בשחור לבן שקידמה את פני כל פעם שנכנסתי לקרוא רשומה חדשה, מן הרגשה של "לחזור הביתה" , תמונה מוכרת ונעימה , כאשר לאפקט השחור לבן גם תרומה ביצירת האוירה המלנכולית נוסטלגית רומנטית.

    אנא, החזר את התמונה (שעדיין מתנוססת באתרך הקודם)
    החזר את תחושת ה"בית" לבלוג.
    התמונה ההיא בשחור לבן, היא הלוגו היא החיבור היא השיכות היא ההתרפקות.

    בתודה, אייל

  • אורה גור אש  On 07/02/2010 at 10:15

    כל הכבוד לאייל !
    בועז, גם אני תמימת דעים לחלוטין, מילה במילה עם דבריו
    של אייל.
    גם אני סבורה שהתמונה הקודמת בשחור-לבן הרהב יותר –
    'עושה את זה'.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: