יוקה הַשְּחַרְחֹרֶת וּבֻבָּתָהּ הַחֲדָשָה – פוסט מצולם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאת בועז כהן, בתאריך 01/02/2008 בשעה 11:53, בקטגוריות על ספרים. 71 תגובות
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ח ל י  ביום 01/02/2008 בשעה 12:29
    קישור לתגובה | להגיב

    עונג רביעי אתה. באמת.

    איך, איך הזמנים משתנים.

    יש ספר משנת 94' נדמה לי. קוראים לו "זאתי" –
    שכתבה מרים רות על זאתי הבובה של ענת שעברה תלאות רבות והלכה לאיבוד ובסוף נמצאה בשלולית ואז תפס אותה לץ הכלב בקיצור בובה שהתחילה יפה וחגיגית וסיימה ממש לא על הידיים והנה לכבוד עונג רביעי שטרחת והבאת לי אני מעתיקה לך:
    ענת לטפה את זאת'י.
    היא ליטפה את הראש הקטן הקרח.
    זאת'י חייכה אל ענת בלב שמח.
    ענת אמרה:
    "לא רוצה בובה חדשה!
    לא רוצה בובה אחרת!
    רק את זאת'י שלי אני אוהבת.
    גם עם קרחת בלי שערות
    זאת'י היא זאת'י היפה בבובות."

    ומי שלא ראה איה אחת בת שלוש וארבע וחמש מחייכת בעונג בכל פעם ממאות הפעמים שהוקרא הספר לא ראה שמחה על נאמנות ואהבה.

    הפי נו איר לך 🙂

  • שי טוחנר  ביום 01/02/2008 בשעה 12:50
    קישור לתגובה | להגיב

    אבל בשום פנים ואופן לא זכור לי הספר הזה משום מקום.

    יתכן שהוא יצא אחרי זמן הילדות הצעירה שלי.

    ב-1968 הייתי כבר בצבא….

  • המעריצה הסמויה מהעין  ביום 01/02/2008 בשעה 12:52
    קישור לתגובה | להגיב

    איזה מקסים. מקסים. מקסים. כואב הלב..

  • שכנה  ביום 01/02/2008 בשעה 13:25
    קישור לתגובה | להגיב

    אני זוכרת את הציורים, העלית לי דמעות בעיניים
    נורא יפה מה שעשית פה.
    בועז.
    מקסים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    • מלי ולטמן  ביום 10/12/2019 בשעה 15:54
      קישור לתגובה | להגיב

      גם אצלי צביטה בלב הספר אותו אהבתי בילדותי לא זכור לי הגיל .מתי יצא הספר לאור אולי על פיו אדע…
      גם רשמתי שמי בריבוע בסוף הספר זכור לי😍😘🙂

  • George W. Bush  ביום 01/02/2008 בשעה 14:21
    קישור לתגובה | להגיב

    אני לא יודע מה אתכם, אבל אני לא יכול שלא לתהות מה מוסר ההשכל מהסיפור הזה. שקולוניאליזם זה טוב? שזה רע? שהילידים אוהבים לטפס על עצים ולשחק עם בובות מעץ ולא ללכת לביה"ס?

    • אור  ביום 08/28/2015 בשעה 10:05
      קישור לתגובה | להגיב

      מוסר ההשכל לדעתי הוא שזה טוב לחיות בפשטות

    • יואש  ביום 01/31/2016 בשעה 14:19
      קישור לתגובה | להגיב

      לא צריך מוסר השכל לכל סיפור ו…לא צריך "לחנך" ילדים (כי זה לא באמת אפשרי), רק לתת להם דוגמא אישית.

  • אביבה  ביום 01/02/2008 בשעה 14:54
    קישור לתגובה | להגיב

    זה באמת ספר ברוח תקופתו – אף מילה על קולוניאליזם (שלא לדבר על זה שילד בשבט אפריקני לא ישן על המצע שלו לבד, אלא בצמוד להוריו).

    אבל האיורים נפלאים.

  • איריס  ביום 01/02/2008 בשעה 15:30
    קישור לתגובה | להגיב

    חתיכת פלאש-בק
    אני ב- 68 הייתי בת 9
    תודה לך

  • אסתי  ביום 01/02/2008 בשעה 16:11
    קישור לתגובה | להגיב

    כמה אהבתי את הספר הזה
    כמה חלומות הוא פרנס
    כמה סיפורים שחיברתי בעקבותיו

    כמה התלהבתי מהקולוניאליזם הליברלי עלאק, כמה לא הבנתי כלום וכמה נהניתי מזה

  • ההסטוריון  ביום 01/02/2008 בשעה 16:13
    קישור לתגובה | להגיב

    יוקה אינה אפריקאית. היא טהיטית. בטהיטי השם "Yucca הוא כמו "שושנה" בישראל או "רוז" באנגליה

    האי טהיטי בין אמריקה הדרומית לאוסטרליה. לא באפריקה.

    האנגלי קפטן Samuel Wallis נחת בטהיטי ב-1767ושנה אחריו הגיע הנווט הצרפתי הרוזן
    Louis de Bougainville

    החוקר הידוע ביותר שהגיע לטהיטי היה הקפטן ג'יימס קוק שהגיע בשנת 1769 לאי, ותיאוריו הנלהבים על יופים של האיים ועל חייהם המאושרים של הילידים עשו רושם חזק על בני דורו

    ודווקא המסר פה הוא אנטי קולוניאליזם. החיים של יוקה ומשפחתה מאוד טובים ונעימים גם בלי הפולשים הזרים

  • rainsong  ביום 01/02/2008 בשעה 17:20
    קישור לתגובה | להגיב

    יש לי את התחושה שהיום, בעידן הטו-מאץ'-פוליטיקלי-קורקטנס, הספר הזה לא היה נכתב כך.

    מזל שהוא יצא בתקופה אחרת, יש קסם בנאיביות שלו, והאיורים מקסימים.

  • שרון רז  ביום 01/02/2008 בשעה 18:54
    קישור לתגובה | להגיב

    מעולה בועז
    אני זוכר את הספר הזה
    כלומר לא זכרתי אותו עד עתה אבל כשאני מביט בתמונות אני מבין שהוא מוכר לי ושאני דיפדפתי ואולי קראתי אותו בעצמי, כמה שנים מאוחר יותר

    הנה פוסט דומה, חצי קשור חצי לא, אבל גם בנושא על ספרי ילדים, פוסט מהבלוג שלי כאן, מאפריל שנקרא "איורי בתים מספרי ילדים של פעם"

    http://www.notes.co.il/sharonraz/31294.asp

  • שלומית  ביום 01/02/2008 בשעה 19:35
    קישור לתגובה | להגיב

    ועשית לי כל כך נעים…איזו מתנה יפה.
    אתם בטח לא שמתם לב אבל אני מיד התבייתתי על התוכי שבדף הראשון…

  • כלילה  ביום 01/02/2008 בשעה 20:14
    קישור לתגובה | להגיב

    תודה, תודה, תודה, זה הספר הראשון שלי גם, והנוסטלגיה עכשיו, גרמה לי אושר רב וצביטה בלב. זאת מתנה נפלאה מה שהגשת פה, שנים רבות אחרי, ועדיין לא הצלחתי להתגבר על זה. זה היה הספר הראשון שאמא שלי הקריאה לי, וכעת, כשהיא איננה עוד, והספר ההוא אבד, אני מביטה בו פה, והחזה שלי נבקע…

  • דודי  ביום 01/02/2008 בשעה 20:53
    קישור לתגובה | להגיב

    ילדים פחות טרודים בקולוניאליזם, ויותר, למשל, בצעצועים.

    מוסר ההשכל העדין, הוא שעדיפים הצעצועים הביתיים והפשוטים, שאפשר להתפרע איתן, על פני הצעצוע הזר , המשוכלל וחסר הנשמה שאפשר רק להשוויץ בו אבל לא לעשות איתו שום דבר.

    מצעצועים אפשר להקיש על דברים אחרים.

  • נעמה  ביום 01/02/2008 בשעה 21:47
    קישור לתגובה | להגיב

    איזה סיפור מקסים ומופלא!
    בעל מוסר השכל חשוב
    ספר מרגש שלא הכרתי כלל. אני עדיין לא נבראתי ב-68

    בועז, בכמה אתה מוכר את הספר הזה?
    🙂

  • יריד הספרים  ביום 01/02/2008 בשעה 23:19
    קישור לתגובה | להגיב

    שם המחברת: לואיזה גרנט
    סדרה: פז
    שנת הוצאה: 1966
    שם המתרגמת: אנדה עמיר-פינקרפלד
    מחיר לספר (עותק במצב חדש): 750 שקלים

  • תל אביבית קטנה  ביום 01/02/2008 בשעה 23:23
    קישור לתגובה | להגיב

    כשאהבתי כ"כ וקראתי כ"כ את הספר הלז.

    משהו כנראה השתבש אצלי אם איני מזהה כאן לא קולוניאליזם ולא אנטי קולוניאליזם.

    קסם של ספר

    איך שמחתי כשראיתי את הכותרת של הפוסט, ועוד הבטחת (וקיימת) גם תמונות!

    תודה

  • המאזינה מהצפון  ביום 01/02/2008 בשעה 23:40
    קישור לתגובה | להגיב

    יוקה שלך ניצבת על שולחן העבודה שלך, נכון?!

    לחלוטין מובן לי החיבור שלך אליה, וחייבים להחזיר את הספר להפצה מחודשת ברוח הזמן הזה יש הרבה מה לדבר עם ילדים ולתת מקום לכל ילד והמשפחה שלו באופן התמים ביותר והנעים ביותר.

    התמונה שיוקה ישנה עם בבתה ופרח ההיביסקוס לצידה כל כך מרגיעה אותי…מוזר.

  • עפרה  ביום 01/03/2008 בשעה 14:45
    קישור לתגובה | להגיב

    יש לי עדיין את הספר מילדותי- קראתי גם לבנותי, כמו עוד ספרים מקסימים אחרים. מישהו זוכר את הסוסון והילד האינדיאני מאותה סידרה?..
    לא נעים להתבכיין. זה לא רק הנוסטלגיה- אבל האמת המרה היא שאין כיום ספרים כאלה
    וזה מפני שגם אין ילדות כזאת

  • עידן  ביום 01/03/2008 בשעה 22:04
    קישור לתגובה | להגיב

    שכחתי שהוא קיים. לי הוא מזכיר השכבות בגן בקיבוץ לפני יותר מ40 שנה…

  • Rogatka  ביום 01/03/2008 בשעה 23:08
    קישור לתגובה | להגיב

    שלא ישליכו לעברך חניתות של זעם.

    או שמא אתה מכוסה, כי לא כתוב שם במפורש "אינטרנט"?

  • avha  ביום 01/04/2008 בשעה 11:21
    קישור לתגובה | להגיב

    כמובן שגם בספריית ילדותי כיכבה יוקה השחרחורת.
    והעמוד האהוב עלי, כמובן, היה זה של "בלילה, בלילה..".

    פעם הבאה "אינדי, אינדי"!!!

  • נעם  ביום 01/04/2008 בשעה 20:58
    קישור לתגובה | להגיב

    אז זהו , שבחיים שלי לא שמעתי על יוקה
    אבל הציורים ישר הזכירו לי את אינדי אינדי והסוס שלו , שהיו חביבים על ילד חובב אינדיאנים שכמותי
    בתי הקטנה שמעה את הסיפור מאותט העותק ואולי גם הקטן יהנה כשסכנת הקריעה תעבור
    תודה על התזכורת

  • Nakamir  ביום 01/08/2008 בשעה 14:52
    קישור לתגובה | להגיב

    לא יודע אם הקריאו לי את זה או שקראתי לבד. סביר שקראתי לבד, אבל אני זוכר רק את התמונות. פתאום תקפה אותי תחושה מרגיעה מול העיגולים של אגוזי הקוקוס, של הבובה של יוקה ושל הפנים של המקומיים, ותחושת רתיעה מהזוויות החדות של בובת החרסינה.

    תודה, תודה, תודה.
    (הילדות שלי זה סוף שנות ה-70 תחילת ה-80)

  • קוראת אחת  ביום 01/15/2008 בשעה 13:25
    קישור לתגובה | להגיב

    וכמה אושר הציף אותי עכשיו למקרא המילים האהובות האלה, והתמונות. התמונות…תבורך יקר אחד, הגשת לי עכשיו מתנה שלא תסולא בפז, נסיעה בזמן, ובזיכרונות וברגשות…לפעם היפה והטוב והבטוח ההוא, שמקופל בו, שלא נעלם, לא נעלם..אני מודה לך מעמקי ליבי, נתת לי אושר, אושר רב…

  • vivi  ביום 04/02/2008 בשעה 10:24
    קישור לתגובה | להגיב

    ספר ילדותי האהוב…מישהו יודע היכן ניתן להשיגו?

  • טל  ביום 04/10/2008 בשעה 16:06
    קישור לתגובה | להגיב

    אשמח לרכוש את הספר
    0507409609

  • גבי  ביום 06/15/2008 בשעה 1:39
    קישור לתגובה | להגיב

    כל הכבוד לך על היוזמה והביצוע נהניתי מאוד זהו הספר הראשון שלי שממנו למדתי לכתוב ואני זוכר את הסיפור ואת התמונות
    הייתי בגיל ארבע כשלמדתי לכתוב וזה היה בינואר 1966
    זה מאוד מרגש לראות את התמונות שוב
    מעניין שלפני שבועיים סיפרתי לבני על הספר הזה ושבעזרתו למדתי לכתוב
    בני בן חמש ועדיין לא יודע לכתוב
    והיום הרצתי חיפוש בגוגל ונהניתי מאוד
    תודה לך בועז
    ממש מקסים!!!!!!!!!!!

  • ניר  ביום 11/18/2008 בשעה 14:35
    קישור לתגובה | להגיב

    איזה כיף עשית לי. תודה. פתאום נזכרתי בספר הזה, התמונות ממש עשו לי טוב.

  • נתי  ביום 02/25/2009 בשעה 11:17
    קישור לתגובה | להגיב

    תודה תודה
    איך התרגשתי. שנים שאני מחפשת את הספר הזה ואין למצוא אותו.
    זכרונות ילדות קסומים.

  • עמירם מנתניה  ביום 03/08/2009 בשעה 23:02
    קישור לתגובה | להגיב

    ב 1968 הייתי עם הורי בשליחות בטהרן
    וקיבלתי את הספר הזה במתנה מאחד השליחים שהיה בארץ.הספר היה אחד מספרי הילדות הראשונים שלי
    ממש זרקת אותי 40 שנה אחורה וממש יכולתי להריח את ריחה של הכריכה כשראיתי את התמונות

    תודה לך
    בועז ריגשת אותי
    עמירם

  • amalmul  ביום 09/23/2009 בשעה 13:51
    קישור לתגובה | להגיב

    ספר קסום. עד היום. גם האיורים גם המסרים.זוכרת אותו היטב מילדותי.שכבר אז חשבתי כמה עדיף בלי הבובה הבלונדינית מחרבת השמחות..עם כל המשתמע..

  • זוהר  ביום 07/29/2011 בשעה 9:36
    קישור לתגובה | להגיב

    בועז, זה אחד הדברים הכי מקסימים שילד יכול לקרוא. כל כך הרבה מוסר השכל יש בבובה הקטנה והשחורה הזו, כל כך חשוב.

    כל הכבוד, מעולם לא קראתי ספר זה, לפחות לא שאני זוכרת.

    תודה.

  • שמעון, חדרה  ביום 12/05/2011 בשעה 16:47
    קישור לתגובה | להגיב

    תודה לך בועז
    זה היה פלאשבק מדהים

  • עמי לוי  ביום 12/19/2011 בשעה 15:25
    קישור לתגובה | להגיב

    "ה"ספר של ילדותי.
    תודה ענקית

    • בועז כהן  ביום 12/19/2011 בשעה 15:38
      קישור לתגובה | להגיב

      זה גם אחד מספרי ילדותי. מאוד אהבתי את הנאמנות לעולם הישן, לפשטות, לבובה העתיקה והצנועה, ולא לבובה החדשה והזוהרת.

      היום זה נשמע כמו משל רלוונטי במיוחד.

  • רוני  ביום 12/19/2011 בשעה 16:17
    קישור לתגובה | להגיב

    וואו זרקת אותי כ 35 שנים אחורה – היה לי את הספר (סוף שנות ה- 70) וסביר שהוא היה של אחותי הגדולה עוד קודם

    אני זוכר שקראו לי ממנו ושאהבתי את התמונות והייתי מצייר על פיהם

    איך איך איך זרקתי את כל ספריית ילדותי אני כל כך מתגעגע לספרים ההם עד כדי בכי.
    לצערי הילדים של היום כנראה לא יבינו

    • מלי ולטמן  ביום 10/12/2019 בשעה 16:10
      קישור לתגובה | להגיב

      וואו …גם אצלי התמונות ויוקה מחזירות אותי אחורנית המנהרת הזמן מרגישה ילדה חופשית ומאושרת🐣🐝🦋😅😍👫👨‍👧‍👦
      חג – שמח
      ושלום לילדות😓וואו

  • סמדר  ביום 12/20/2011 בשעה 0:45
    קישור לתגובה | להגיב

    הספר היה מהאהובים עלינו בילדותנו. היו לנו בעצם שנים: יוקה בעברית,ו-Ukelele and her new doll , באנגלית.( Ukelele היא מין גיטרה ננסית עם צליל יבבני שמוצאה מהוואי.)

  • iris  ביום 01/02/2012 בשעה 14:12
    קישור לתגובה | להגיב

    המון תודה, מקסים, מתוק ושל פעם. חסכת לי כמה מאות ש"ח

  • איריס גורן  ביום 04/03/2013 בשעה 13:41
    קישור לתגובה | להגיב

    כמה חיפשתי את הספר הזה שכל כך אהבתי בילדותי. אני כל כך רוצה להשיג ספר זה עבור הנכדה שלי שגם לה יש רק בובה אחת שהיא נאמנה לה וכל יתר הבובות הן רק שותפות למשחקים אך לא תופסות את המקום המכובד של הבובה הנאהבת.
    הספר הזה הופיע קודם כ"יוקללה" ואותיות השם היו ממולאות בפרחים. הזיכרון הזה חי ואני מודה לך על המשלוח של כל הספר.
    תודה רבה!!
    איריס גורן

  • חגית פורת  ביום 05/01/2013 בשעה 19:48
    קישור לתגובה | להגיב

    זה היה הספר האהוב עלי בילדותי – תודה על המחווה הנהדרת!

  • Itamar Rabi  ביום 05/26/2013 בשעה 18:27
    קישור לתגובה | להגיב

    ספר ילדים קסום

  • Itamar Rabi  ביום 05/26/2013 בשעה 18:40
    קישור לתגובה | להגיב

    המלצה לספר ילדים קסום

  • רחל  ביום 11/25/2013 בשעה 15:29
    קישור לתגובה | להגיב

    תודה גדולה! זה שנים שאני מחפשת את הספר, שהשאיר עלי רושם עז בילדותי.
    עכשיו אוכל לנסות להתחקות אחר הסיבות לכך.

  • מלי  ביום 03/05/2015 בשעה 21:29
    קישור לתגובה | להגיב

    וואן…. ספר הילדות שלי… חיפשתי הרבה זמן…אתמול שאלתי את איתמר מהרדיו ואמר שאזל
    מעלה בי זכרונות עזים עד כדי בכי….
    רואה את התמונות והכל צף… וואו ..
    מתרגשת …. בוכה….

    • מלי  ביום 03/05/2015 בשעה 21:52
      קישור לתגובה | להגיב

      שני
      מעניין שרק אותו אני זוכרת מהילדות שנות
      ה 50….

  • רוית  ביום 01/28/2016 בשעה 21:29
    קישור לתגובה | להגיב

    האם ניתן לרכוש את הספר?

  • שדמה  ביום 11/10/2017 בשעה 18:45
    קישור לתגובה | להגיב

    תודה בועז. איזה זיכרונות קסומים מעלה הספר הקצר הזה שהעסיק אותי שעות רבות. הנה הגרסה המלאה של הספר באנגלית ביוטיוב

  • שדמה  ביום 11/10/2017 בשעה 18:48
    קישור לתגובה | להגיב

    וגם בעברית

  • נעמה  ביום 02/09/2018 בשעה 11:04
    קישור לתגובה | להגיב

    דמעות

  • מלי ולטמן  ביום 10/12/2019 בשעה 16:22
    קישור לתגובה | להגיב

    ספר ילדותי זכור לי, כי אני קראתי ולא הקריאו לי, אבל רק לא יודעת את גילי המדוייק באותה תקופה..
    צובט לי בלב לחוש אותה תקופה באמצעות נסיעה במנהרת הזמן
    וואו … לאן לקחת אותי, בועז😭

  • סיגלית  ביום 12/13/2019 בשעה 15:24
    קישור לתגובה | להגיב

    כל החיים אני מחפשת את הספר. לא זכרתי את שמו. היום בעזרת מוכר בחנות ספרים לילדים בתל אביב מצאתי אותו בגוגל. התרגשתי מאוד

  • ronit1958  ביום 11/14/2020 בשעה 7:01
    קישור לתגובה | להגיב

    מוכר?

  • ניצן  ביום 01/09/2021 בשעה 0:25
    קישור לתגובה | להגיב

    עד היום אני זוכרת את הספר הזה והאיורים הקסומים שלו

  • tאסתרי  ביום 08/13/2022 בשעה 14:47
    קישור לתגובה | להגיב

    גם אני מאוהבת בספר זה מימי ילדותי בגיל גן. לכן צילמתי אותו לפני קרוב ל-30 שנה במצלמת רפלקס, הדפסתי תמונות מוגדלות וכרכתי לספר מחדש. כך יכולתי לספר אותו לבנותיי. גם גילפתי בובת עץ, כמו זו שהייתה ליוקה – בעקבות בקשתה של ביתי הצעירה.
    כשעברתי על התמונות הסרוקות שהעלית לאתר שמתי לב כי חסרים שני עמודים. עמוד-6 אחרי האבא שקוטף אגוזי קוקוס. מספר על האח של יוקה וחבריו. עמוד-16 בו כתוב שיוקה אינה יכולה לרחוץ את הבובה כי צבעיה יתקלקלו. זה אחרי העמוד שבו היא נהנית מהבובה החדשה.
    אשמח לשלוח לך את שתי התמונות של עמודים אלו באמצעות מייל או ווטסאפ

טרקבאקים

כתיבת תגובה