12 שירים לונדונים

 

על הכל כתבו שירים. על הרחובות הארוכים של הצפון והאור החלש בסימטאות היורדות לנהר, על המרכז התוסס ועל הדרום הכועס. אחרי הכל, הזכרונות והתמונות מרוכזים אצלי בסופו של דבר בשירים.

הנה, הפוגז שרים על הלילה הגשום בסוהו. סוהו, שבין אוקספורד , ריג'נט, צ'רינג קרוס ולסטר סקוור. מחוז קסם של אופל וזוהר שלובים זה בזה (טוענים ש"סו-הו" היתה קריאת ציד עתיקה).  

הנה ווטרלו, הגשר, שממנו השקיעה היא הכי יפה בעולם. הכי לונדונית. הכי קינקס. אני שומע את דייויס שר ורואה מול העיניים את השוק של תחנת ווטרלו ברחוב Lower Marsh, דרום הנהר המכשף, עם חנות המוזיקה הטובה ביותר בלונדון GRAMEX ובית התה והספרים של איאן אלן.

ELO וגם בילי בראג מזכירים לי רכבות ואת החום של המנהרות התת קרקעיות. הרכבות שבתוכן קוראים אנשים במגבעות חוברות קומיקס ונערות מסתובבות במיני קצרצר, גם כשבחוץ אפס מעלות, "כי הדאווין מחמם" (כמו שאומרת חברה שלי).

הקלאש של הדרום, דרום לונדון, שם שחורים, פקיסטנים ואנגלים מהמעמד הנמוך מתערבבים זה בזה, שומעים זה את המוזיקה של זה, מכים ושותים ואוהבים.

אני שומע את הג'אם ומריח את המסטד, רואה מול העיניים העצומות את קולנוע האיכות "Everyman", חנות צעצועי הילדים העתיקים, בית הקפה "לואיס", לונדון כפי שהיתה במאה ה-18 עוד נשמרת כאן, בחצר הכנסיה הכפרית יש בית קברות קטן, ג'ון קונסטבל האהוב קבור שם, כשהמסטד עוד היתה כפר.

ועם רלף מקטייל המשוטט ברחובות אני חולף על פני חנויות הספרים של צ'רינג קרוס. עם הספרים המפתים בעטיפות המצויירות והכריכות הקשות של פילדינג ופריסטלי, צ'וסר ואנטוני באקרידג' הישנים, עם היצירות החדשות של ג'ונתן קו, וורוויק קולינס, איאן מקיואן וחניף קורישי, ניק הורנבי וטוני פרסונס העכשוויים.

 בחרתי לי  תריסר שירי לונדון. הנה הם

 

Waterloo Sunset The Kinks

כשיורדים בתחנה של ווטרלו, בשלוש וחצי אחר הצהריים, בחודש דצמבר אפשר ממש לנשום את השיר הזה דרך כל נקבובית בעור. אפשר להריח אותו מדוכני הספרים המשומשים שמוכרים ערימות של קלאסיקות בליש"ט אחת כל אחד. צ'רלס דיקנס וארתור קונן דויל, וירג'יניה וולף ואגתה כריסטי. הקינקס היתה להקה גדולה. הכי אנגלית והכי כובשת, באופן שבו היא לא עשתה ענין מעצמה, למרות שבעיני מעריציה הגדולים היא היתה טובה יותר מהביטלס, או לפחות לא נופלת ממנה בכלום.

Itchycoo Park The Small Faces

"זה הכל, יותר מדי יפה", הם שרים, הפנים הקטנות, על איצ'יקו פארק – ובעצם: אין פארק כזה באמת, וזה רק כינוי כללי, לאיזשהו פארק לונדוני קסום, עם נשים בשמלות של לורה אשלי שמטיילות במעברים שבין הדשאים לבין האגם. סמול פייסס לא הצליחו באמריקה מפני שהם היו יותר מדי אנגלים, יותר מדי לונדונים. להקה של כריכי גבינת צ'דאר ותה בחמש אחר הצהריים, שמיכה משובצת על הברכיים ואהבה גדולה לתחזית מזג האויר.

Down In The Tube Station At Midnight The Jam

פול וולר הוא אייקון רוק, הוא מלך מסוגנן, כשהוא יושב על הפסנתר, כשהוא מחזיק סיגריה ומנגן את "את עושה לי משהו", וכשהוא נכנס לגרוב אקסטטי על החשמלית. אני אוהב את פול וולר. הוא לונדון הלילית, בשבילי, והשיר הזה של הג'אם הוא כל מה שאני מוכן להישבע בשמו ברוקנרול אנגלי.

West End Girls Pet Shop Boys

היתה תקופה שבה הלכתי כל יום לוירג'ין מגאסטור. כל יום ירדתי בתחנת טוטנהאם קורט רואד ונכנסתי לסיור של שעתיים-שלוש בחנות. זה היה לונה פארק ענק של תקליטים. מגרש המשחקים האינסופי של אוהבי המוזיקה. זה היה ב-1986. ומכל השירים שבעולם, דווקא נערות הווסט אנד של פט שופ בויז נקשר בתודעתי, באשכולות אסוציאטיביים, לימים ההם. אולי כי זה שיר עם מקצב של הליכה. הייתי נוהג ללכת מהר, עם ווקמן תלוי על החגורה כמו אקדח, ואזניות מצויינות של "סוני" על האזניים. שיר מאוד לונדוני, מאוד אייטיז. מסוג השירים שאני לא יודע למה אני אוהב, אבל אני אוהב עד כאב.

London Calling The Clash האמת היא שיש לקלאש לפחות 5 שירים שהם הכי לונדוניים בעולם. הרובים של בריקסטון ולונדון בוערת ושבעת המופלאים.

אבל בכל זאת זה השיר המכונן, המעצב שלי, שקיבע את תודעתי כנער מתבגר ונתן לבלוג הזה את שמו.

1979 סוף שנות השבעים. לראות, לשמוע, להתגעגע.

London Town – Wings

ב-1978 יצא התקליט "לונדון טאון" של פול מקרתני ו"כנפיים". אמא שלי לקחה אותי לחברה שלה בצפון תל אביב, והבן שלה בדיוק חזר מהעיר עם התקליט הטרי מתחת לבית השחי. הוא שם את זה על המערכת, סגר את הדלת של החדר והגביר את הווליום. הפסנתר החשמלי שפותח את השיר עטף אותי בקסם, ואז בא קול הקטיפה של מקרתני ותיאור הגשם הכסוף הנופל על הקרקע המזוהמת של לונדון טאון. לבי התפוצץ מגעגועים לעיר שמעולם לא הייתי בה.

A Rainy Night In Soho The Pogues

אוי, איזה שיר…איזה שיר…  זו החוויה שרציתי לעצמי תמיד, יום יום, כל הזמן. ללכת בגשם, עם נערה אנגליה יפה, בסוהו של לונדון, בין מרתפי הפורנו הזולים לבין חנות הספרים ברחוב ניל שאפשר היה לשתות בה תה, והקונדיטוריה המופלאה של "ורוניקה".  שון מקגוויין בלי השיניים ועם הבקבוק ביד שר על הקסם החמקמק של הרגע החולף, על חלון הזדמנות שנפתח לעתים רחוקות, ועל השיר שנגמר ועל החלומות. אחד השירים הכי יפים בעולם.

Last train to London – ELO

1978. הרגשתם את זה פעם, את התחושה הזאת ש"אני לא רוצה שהלילה הזה ייגמר אף פעם"? שהעייפות לא קיימת והאושר שוב מכה? זה מה שהשיר הזה עושה לי. חדוות הקיום. שמחת המסע. ההתרגשות.

אישית, אני מת על שירי רכבות. יש ברכבות את תחושת החופש, חוסר המחוייבות, תנועה מעיר לעיר. השיר הזה הוא להיט פופ בלתי מחייב, אבל ג'ף לין שולף שפני דיסקו מהסינתיסייזר ומטביע את השיר במיתרים שהם קיטשיים ומרגשים גם יחד.

Baker Street Gerry Rafferty

שוב, 1978. תקליט הסולו של רפרטי הסקוטי, רפרטי מ"גלגל הגנבים", ו"תקוע באמצע איתך" – ופתאום השיר הזה, עם סולו הסקסופון המיתולוגי והקול הרך והעיבוד המבריק, 6 דקות של שיטוט ברחוב שבו שרלוק הולמס גר, הרחוב שבו אפשר לנוע הלוך ושוב ולשקוע בתוך חלומות וזכרונות מסיפורי ילדות ישנים.

panic – THE SMITHS

Panic on the streets of London
Panic on the streets of Birmingham
I wonder to myself

Could life ever be sane again?
The Leeds side-streets that you slip down
I wonder to myself

כן. גם אחרי 1986 היו להקות אנגליות נפלאות ומרגשות, אבל הסמית'ס היתה הלהקה האנגלית הגדולה האחרונה. הלהקה האחרונה שחיברה ספרות ומשמעות, רוק גיטרות וזהות מינית מעורפלת, עם אג'נדת שמאל סוציאליסטי, עם תפיסה פוליטית-חברתית מוצקה שדגלה בשוויון אמיתי בין גזעים ומינים,  סטרייטים והומואים, עם תמלילן שהוא סופר לא ממומש ומלחין-גיטריסט-פסנתרן שקוראים לו ג'וני מאר וכבר 20 שנה הוא המוזיקאי הכי לא ממומש, להקה עם אינטגריטי של כורה בריטי שלא ישבור שביתה. הסמית'ס, 1986, עם המשפט המסיים הבלתי נשכח "תלו את הדי ג'יי! תלו את הדי ג'יי!" – שתי דקות ועשר שניות בגן עדן.  יש שני קליפים לשיר הנשגב הזה, אחד מתוך 120 דקות עם מוריסי והלהקה ואחר עם צילומים של מסרטה משוטטת ברחובות.

ועוד "לונדון" אחד של הרביעיה ממנצ'סטר. בהופעה חיה, 12 בדצמבר 1986, הפעם האחרונה שבה הלהקה ניגנה יחד. The Smiths – London

Streets Of London Ralph McTell 

השיר הזה, שבכלל נכתב במקור על פאריז, הפך להיות ה-שיר הכי מזוהה עם העיר לונדון. בסופו של דבר השיר הזה עמד כמשקולת לרגלי הקריירה השלמה של מקטל – וחבל. ליוצר-זמר המצויין הזה היו שירים נפלאים רבים, אבל לנצח יזכרו אותו אך ורק בזכות "רחובות לונדון". פה אתם יכולים לראות ביצוע מדהים של מקטל לשיר הנפלא שלו, בהופעה חיה באפריל 1975

אגב: שינייד אוקונור האירית נתנה לשיר אינטרפטציה מעניינת. כל כך יפה היא שרה שם, שמיד עולים געגועים לפארק הפראי של האמסטד הית' המשקיף אל העיר, לנדנדות אחר הצהרים, להליכה מהאמסטד לכיוון קמדן טאון דרך בלסייז פארק וצ'וק פארם עם מעיל ארוך ומטריה. מצד ימין, אחרי הירידה, יש את הקרפים הכי טובים בעולם, בקרון מעץ, שעובדות בו שתי אחיות בלגיות ומצד שמאל לפני בית החולים של בלסייז פארק יש את המסעדה האיטלקית הפשוטה והנהדרת עם ריהוט העץ והיינות האדומים הנהדרים ובסוף מגיעים לשוק של קמדן טאון. ל-MTV. לסכר שעל התמז. ל"קמדן ברסרי", שם ראיתי פעם את בוב דילן זולל נתח ענק של סטק לוקוס על הגריל.

"אז איך את יכולה לומר לי שאת בודדה והשמש לא זורחת? תני לי לקחת יד ביד, להראות לך את הרחובות של לונדון, אני אראה לך משהו שיגרום לך לשנות את דעתך".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שי טוחנר  On 04/05/2007 at 1:28

    Streets of London של Ralph McTell

    לא משנה כמה פעמים שמעתי אותו בחיים, אולי אלפים, כולל מספר לא קטן של פעמים על ידי הכותב עצמו, השיר מעולם לא איבד את חינו בעיני.

    זה לא רק הטיפוסים עצמם שקיימים בשיר, ואני גם לא יודע אם המשורר התכוון לזה, אבל יש פה מבט נוקב על התיחסותה של החברה הבריטית באימפריה השוקעת לאנשים הנמצאים בשולי החברה.

  • דרור  On 04/05/2007 at 1:35

    ,איזה כיף זה רוקנרול
    כמה ריק יש בנשמה בלי מוזיקה ,בלי התעסקות בדבר הזה , ההמכר הזה
    איפה הלהיט הגדול של הסמיתס
    panic
    פאניקה ברחובות
    חג חרות שמח לכולם.

  • אורי  On 04/05/2007 at 2:05

    ובקשר לשיר של מקטל: הרבה מאוד להקות איריות מבצעות אותו, על אף שמדובר בכלל בשיר על בירת המדינה שמעבר לים. באירלנד יש הערכה עצומה למקטל ובאמת חבל שההערכה הזו לא חוצה גבולות. אגב, את "רחובות לונדון" הכרתי לראשונה דווקא בביצוע כיסוי של גלן קמפבל שעושה המון כבוד למקור והוא נפלא כשלעצמו.

    ושאלה, מחוייכת למחצה: האם אפשר להציב את "לונדון" של חוה אלברשטיין בקטגוריית השירים המיוחדת הזו?

  • עומר לביב  On 04/05/2007 at 2:11

    נושא חמוד לכתבה.

    בחרת שירים מקסימים ולבי היה אתך עד לרכבת האחרונה ללונדון, שיר מאוס למדי ואחד הגרועים של תזמורת אורות החשמל.אם אתה סאקר של רכבות אז מה רע בשיר המעולה של הג'אם "חצות בתחנת הרכבת התחתית"?

    בכל אופן, נדמה לי שלזמר ששר על רחובות לונדון קוראים ראלף מקטל ולא מקטייל.

    עומר

  • בועז כהן  On 04/05/2007 at 9:06

    השיר של ELO חמוד מאוד בעיני עם ריח של נוסטלגיה עזה. לגבי רלף מקטל – תודה על ההערה. תיקנתי.

  • שחר  On 04/05/2007 at 9:16

    ויש גם, כמובן, "לונדון" של להקה ישראלית אחת, נו, כן, "החשמליות".

  • אדר שלו  On 04/05/2007 at 9:46

    של הווטרבויז, בשם
    Old England.

    אפשר רק לקרוא אותו, בלי לשמוע, והאפקט דומה.

  • אבינועם  On 04/05/2007 at 9:48

    ואני שמעתי את טוחנר מהתגובה הראשונה מבצע את רלף מקטל, וזה היה גדול מר שטוחנר.

    מכיר בערך חצי מהשירים שציינת ממש בחירות לטעמי גם.

    האלבום CT 2 CT של ג'רי רפרטי הוא 1 מ 10 שהייתי לוקח.

  • כמו קובי אוז לשדרות  On 04/05/2007 at 10:15

    ככה בועז ללונדון. כל כך הרבה געגוע כבר נראה כמו קיטש. מזל שהשירים יפים. ואיפה אפשר לראות את האדון בוב דילן אוכל סטייק לוקוס

  • AP  On 04/05/2007 at 10:54

    זה לא שון מקגאוון, זה שיין מקגאוון.

  • רפרם  On 04/05/2007 at 11:44

    עשית לי טוב על הבוקר

  • שחר  On 04/05/2007 at 12:56

    וגם הצצתי ברשימה של הטיים אאוט, שהזכירה לי את פאלפ. אני דווקא לא מסכים עם הבחירה שלהם (Mile End) אבל חושב של-Bar Italia שמור מקום של כבוד בכל רשימה של שירי לונדון.
    לא שאפשר להתלונן, וכל תרוץ להזכיר את Panic הוא ראוי, אבל זה לא ממש שיר לונדון.

  • גק"ע  On 04/05/2007 at 17:03

    אחת הלהקות הבריטיות האהובות עלי ביותר, ומשום מה, להקה ממש לא מספיק מוערכת, היא קרטר יו.אס.אם

    מתחת למעטה הגלאמי וליצני שלהם – ישבו כמה מהטקסטים הכי נוקבים של בריטניה בגבול שבין האייטיז לניינטיז,
    שירים שהתכתבו עם הטקסטים של קורט קוביין מהצד השני של האוקייאנוס,
    כשהם מצליחים להתרומם מהאישי והלירי לחברתי והסביבתי, כשכל זה מגובה, בעיקר באלבום הראשון, בפרץ יצירתיות ורעש מטורף. 101 דיימנשנס שלהם שווה ערך בעיני לסרפר רוזה, נבר מיינד, בלאד סוגר סקס מגי' ושאר המאסטרפיסים של התקופה הגי טובה בתולדות הרוק 1989-1992.

    Everytime a Churchbell Rings
    click Here for lyrics and chords
    When bonny Clive was twenty three
    he took a dive from the balcony
    embarrassing his blushing bride
    who took her red face for a ride
    to Blackpool and the pouring rain
    she went out on the evening train
    and came in with the morning tide
    as another seaside suicide

    It was summertime when Sally Clarke
    suffered from a broken heart
    that left her down and out of touch
    the patron saint of nothing much
    no charity, no faith, no hope
    she'd seen it on her favourite soap
    take fifty thousand million pills
    and don't forget to pay the bills

    Well I remember Micky Doyle
    he shuffled off this mortal coil
    with no message for "that special girl"
    just thank you and goodbye cruel world
    then for the sake of Auld Lang Syne
    he put his head on the railway line
    looked up at the morning sun
    and waited for the train to come

    The TV repossessed and so
    I tune in to the radio
    where the DJ's playing the same old songs
    to whistle while you're signing on
    give me the beat boy and free my soul
    fill my pockets up with gold
    I'll leave a message on the fridge
    and drive my car off London Bridge

    But London Bridge is falling down
    there ain't no gold in Silver town
    so I'm cancelling my driving test
    and walking back to happiness
    whoop bye oh yeah yeah!

    EVERYTIME A CHURCHBELL RINGS
    ANOTHER ANGEL GETS IT'S WINGS

    • moshe  On 08/24/2016 at 11:42

      להקה טובה! לא הכרתי, תודה

  • רונה צורף  On 04/06/2007 at 1:48

    זו ההמלצה הכי טובה שאפשר לספק לאנגלופילים. לעקוב מילה במילה וללכת איתו לפארקים, מתחת לגשרים, ולראות עוד גיבור נשכח ועוד זקנה עם שתי שקיות ניילון, ולהישאב אל תוך עולם שלא איכפת לו כי כולנו בעצם גיבורים נשכחים.
    A ONE MORE FORGOTTRN HERO
    AND A WORLD THAT DOES'NT CARE

    מבחינתי, הירושלמית, 'לונדון' של להקת החשמליות היא ה-לונדון שלי. והנה משהו להתגעגע אליו ושלא נראה שירקום גידים שוב, וכל-כך חבל. כל אחד מחברי הלהקה במקום אחר.

    "לונדון יום ראשון בבוקר / מתעורר מחלום / מזיז את הוילון הצידה / זה אור ראשון / את מתעוררת גם / והמבט בעיניך אומר : חזור כבר לזרועותי מהר / לונדון יום שני בבוקר / האוטובוס הראשון / לדרך הרחוקה הביתה /נשאר זיכרון / היא שרועה על גבה וכמו בתוך סערה אני בזרועותיה גומר / את אספת אותי כמו חלום / הרמת אותי, פינית לי מקום / בזכותך בכלל / אני נמצא כאן היום…"

    מילים כדורבנות, כל אחת חקוקה. איפה עמי לוי כשצריכים אותו?

  • יאיר י  On 04/06/2007 at 11:28

    רשימה מצויינת בועז.
    לגבי רלף מקטל, הוא סינגר סונרייטר כל כך מדהים, שכל כך חבל שהשיר הזה חיסל לו את הקריירה. הוא ידע להוציא אלבומים מושלמים בתחילת הסבנטיז, ועוד הופעה אחת מאלפת ב 77 (שקצת קשה להשיג על דיסק, למעט דרך האתר שלו wwww.ralphmctell.co.uk).
    האלבום שלו You Well Meaning Brought Me Here, וגם My Side Of Your Window, וגם Spiral Staircases, הם אלבומים מושלמים, שכל חובב ניק דרייק או פול סיימון של Still Crazy, יאהב לאהוב.

    המלצה חמה, גשו לאתר של מקטל, יש שם המון סאמפלים של קטעים, ותגלו יוצר שאולי לא ידעתם שהיה לו המון מה לומר, הרבה מעבר לרחובות לונדון.

  • ברי  On 04/06/2007 at 15:08

    http://www.mctell.co.uk/

  • עמיחי שלו  On 04/06/2007 at 22:14

    תקופה מסוימת הסתובבתי בהרגשה שהם הדבר הכי טוב שקרה מאז הביטלס, היום זה כבר דעך
    מעניין אם אפשר לייצר רשימות דומות על ליברפול ומנצ'סטר, אתגרתי אותך?

  • סטיבי  On 04/07/2007 at 15:58

    האתר של טיים אאוט לא עולה לי כרגע, אבל אני מאוד מקווה שיש שם את לורד קיצ'נר 🙂

  • שפי  On 04/07/2007 at 19:35

    לשם ובחזרה, זהו המסלול הרגיל של צעדת הכושר שלי. בדרך אני אוכל יותר קלוריות ממה שהצעדה מורידה.

  • גיא וינטרוב  On 04/09/2007 at 7:48

    "רשימות דומות על ליברפול ומנצ'סטר"??
    מעשית אתה וודאי יודע שזה לא יהיה מעניין במיוחד. אז נכון שהביטלס השתלטו (במובן החיובי) על כל חלקה בעיר וייפו אותה (מלשון יופי), אבל בוא נודה על האמת, שאלמלא הם היו קיימים, בנוסף לקבוצת כדורגל אלוהית, העיר עצמה היא לא בדיוק אטרקציה, במילים עדינות. אה, כן, וגם אקו והבאנימן ואלוויס קוסטלו משם.
    לגבי מנצ'סטר, היריעה קצרה מדי מלהכיל את שמות ההרכבים של העיר המוזיקלית הכי טובה בעולם (ביחס למספר תושביה). אולי כשהם יפנו את המקום הראשון בטבלה אעשה רשימה 😉

  • עידן וילנצ'יק  On 04/09/2007 at 11:05

    יש שיר אנגלי ישן שאיני זוכר מי כתב אותו והוא בוצע ע"י עשרות זמרים שנקרא Maybe it's Because I'm a Londoner that I Love London So…. שום רשימה על שירי לונדון אינה שלמה בלעדיו,לדעתי לפחות.

  • בועז כהן  On 04/09/2007 at 18:23

    אולי זה מפני שאני לונדוני
    http://www.allmusic.com/cg/amg.dll?p=amg&sql=17:960087

  • נעם אשד  On 04/24/2007 at 16:53

    כל אחד והלונדון שלו
    אבל מדנס באמת היתה להקה לונדונית אמיתית
    השיר המומלץ יהיה בודאי SUMMER IN LONDON

  • רייוי  On 06/21/2008 at 8:13

    תוספת קטנה
    קייט בוש

    חלק בלתי נפרד- The Specials

  • רמי  On 03/06/2010 at 12:51

    גם אני הוקסמתי מהשיר המיוחד הזה
    שבו האיש מזמין את האישה
    לתת לו את ידה
    לסיור ברחובות לונדון

    זה נשמע כל כך רומנטי
    עד שה…מקשיבים למילים
    והמילים מספרות על חסרי הבית
    המתגלגלים ברחובות
    מתכסים בנייר עיתון האתמול
    עם חדשות האתמול
    במבט מושפל…

    אז בבוקר שאחרי,
    החג הממוסחר הזה
    שבו חסרי הבית
    זוכים בבתי קרטון חדשים…
    ובאריזות נוצצות, להתכסות
    בהן…
    אלו היו מילים מרשומה שלי שכתבתי עליו
    שמחתי להכיר ולגלות שאיני היחיד שאוהב ומעריך מוסיקה המחוברת למילים נפלאות…

  • yaya  On 09/04/2010 at 11:32

    חובה להוסיף לרשימה את השיר מהדיסק האחרון של הEditors –
    "In this light and on this evening"
    הם גם נתנו לו ביצוע מ-ד-ה-י-ם כשהופיעו בארץ

  • ברק  On 10/01/2010 at 15:58

    השיר האחרון שהכרתי על לונדון ראוי גם הוא לרשימה
    ENGLAND של הנשיונל, מתוך האלבום החדש, שלדעתי הצליח להתעלות גם על BOXER שקדם לו.

    כרגיל, פוסט מצויין.
    אמנם אין אומרים שבחו של אדם בפניו אבל חז"ל לא ידעו טוקבק מהו.

    הגדולה של בועז היא היכולת ללכת על החבל הדק שבין שיא הרגש לקיטש מבלי ליפול לצד הלא נכון.

  • galithatan  On 08/05/2012 at 9:37

    נהדר, כל האהבה הזו ללונדון.
    הכי אוהבת את השיר של הקלאש, ואת הגרסה של שייניד אוקונור לרחובות לונדון, והכי שמחה להכיר שניים-שלושה שירים חדשים 🙂 תודה

  • איילת  On 08/05/2012 at 10:00

    הסנטימנטים דומים אצלי, אם כי הרשימה קצת שונה. אצלי למשל זה חלק בלתי נפרד: http://www.youtube.com/watch?v=37QUUwp9xIs

  • llaliiblue  On 08/05/2012 at 12:25

    paul weller- u do something to me -שיר אלמותי בעיני.

  • יוסף ע  On 08/05/2012 at 21:43

    בועז – יש גם גרסת קאבר למתקדמים של לונדון קולינג, ההרכב east meets west שת"פ יפני- אנגלי מאמצע הניינטיז במחווה לקלאש הגדולים, חפשו ביוטיוב.
    הייתי מוסיף גם את לינטון קווזי ג'ונסון משורר הדאב פואטרי יש לו כמה פואמות יפות על רחובות לונדון השחורה לבנה

  • Reuven Bardach  On 01/05/2013 at 10:42

    מצד אחד, כמה יפה.
    מצד שני-כמה חבל שאתה לא מתבטא כך ברדיו.
    הכל היה נעשה יותר אישי, יותר בועז.
    לא מרשים ב-88 לדבר קצת יותר ולהיות פחות כרוז?

  • אורן  On 05/07/2013 at 0:41

    אני דווקא אוהב מאד את LAST TRAIN TO LONDON של ה-ELO, ובעיקר את הבייס ליין האדיר שלו. שיר שלא נמאס. ולגבי רחובות לונדון של ראלף מקטל-אהבתי יותר את הביצוע של הסקס פיסטולז.
    ולונדון קולינג-מה נשאר כבר להגיד עליו. שיר שתפס אותי לא מוכן. היום, כשהאזנתי לאלבום הזה בזמן הנקיונות תהיתי מה ג'ו סטראמר היה אומר על זה שהאלבום שלו משמש פסקול מצוין לספונג'ה.

  • אורן  On 05/07/2013 at 0:58

    לחכות לאוטבוס אחרי משמרת לילה ולשמוע את ג'רי ראפרטי שר "Sun is shining, it's a new morning, and you're going home". כמה משמעות השורה הזו מקבלת בשבע בבוקר 🙂

  • יפעת  On 06/28/2014 at 7:01

    התקליט (כן, תקליט) הראשון שקניתי בחיי היה Setting Sons של ה-
    Jam

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: