האיש ששינה את חיי

 

 

הייתי בן שש ב-1970 כשנסעתי עם ההורים לבקר את חברם הטוב צבי אוסבורן, "אוזי", דרום אפריקאי שאהב מאוד מוזיקה ואהב להשמיע אותה על מערכת הסטריאו המשוכללת שלו. אוזי הניח על צלחת הפטיפון את הרב אלפרט והטיחואנה בראס ואת מנפרד מאן, ואז עבר ל"אלטון ג'ון", תקליט הסולו השני של אלטון ג'ון. ישבתי מוקסם בין שני הרמקולים האדירים. מקשיב, נגנב ונשאב אל תוך הצלילים. כשיצאנו משם, בדרך הביתה ביקשתי מאבא ואמא ללמוד לנגן על פסנתר.
אולי תתחיל עם חליל? שאל אבא.

לא, נענעתי את ראשי נמרצות. פסנתר.

מתי אתה רוצה ללמוד? שאלה אמא.

בבוקר, אמרתי.

הם הסתכלו זה על זו בפליאה, אבל למחרת היינו אצל גברת ויולט שטיר, המורה לפסנתר. בצהריים קיבלתי את השיעור הראשון שלי. כסף לקנות פסנתר לא היה, כמובן, אבל שיעורים קיבלתי והגברת שטיר הסכימה שאבוא להתאמן אצלה, בשעות פנויות. בגלל אלטון ג'ון אני מנגן על פסנתר. חזרה אל התקליטים הראשונים שלו היא, בשבילי, חזרה אל תחילת האהבה הגדולה שלי לפסנתר ולנגני-פסנתר ולדמות שהיתה כה מכרעת בנוגע לחיים שלי.

 

EMPTY SKY 1969
אחרי שעבד בתור עוזר טכנאי בהקלטות של קט סטיבנס וניק דרייק, אלטון ג'ון מצליח לגייס כסף מדיק ג'יימס להקלטת שירים משלו. בין דצמבר 1968 לאפריל 1969 הוא מקליט את תקליט הבכורה, "שמיים ריקים", שיוצא ונופל כמו עץ ביער. אף אחד לא ידע, אף אחד לא שמע. 500 עותקים, בקושי, נמכרו ממנו בשנה הראשונה. בארה"ב בכלל לא הסכימו להוציא אותו (והוא יצא במהדורה האמריקאית רק שש שנים מאוחר יותר, ב-1975). זה באמת לא תקליט נפלא, אבל הוא גם לא רע כל-כך.
שיר קובע: ואל האלה. רצועה מספר 2. המקצב הזה, העיבוד הגאוני של הצ'מבלו, הלייד-בק של הבאס והתופים. אלטון שר מקסים, כמו נער מקהלה שנשאר לבד בכנסיה, אחרי שכולם הלכו לשחק.
קטע אלטרנטיבי: Skyline Pigeon
 

 
 אלטון ג'ון, 1970

אלטון ג'ון בן 23. אחרי כשלון חרוץ של תקליט הסולו הראשון ואחרי שנכשל באודישן למשרת הקלידן של להקת קינג קרימזון. ואז הוא מוציא את התקליט השני, שרבים טועים וחושבים שזה תקליט הבכורה. גם מפני שרשום עליו רק "אלטון ג'ון"). יש לו פתיחה רגשית מוחצת עם שני שירים כמו  "השיר שלך" Your Song ומיד אחר-כך I Need You To Turn To (שאפילו אריק איינשטיין הקליט כקאוור ב-1972, לאלבום "יסמין"), את "בני והסילונים" הוא הוציא ברגע האחרון מהאלבום הזה, אבל יש פה הבלחות רוקנרוליות לא מעטות כמו "קח אותי אל הטייס" ו"No Shoe Strings On Louise". תקליט פולק-רוקנרול, עם עבודת הפקה מבריקה, תזמורים עדינים שעוטפים את ג'ון והפסנתר שלו וכמובן את "שיר הגבול" – אחד מגדולי השירים שלו, לטעמי.
קטע אלטרנטיבי ואולטימטיבי: Border Song

Tumbleweed Connection
מרס 1970

אלטון חרוץ. עובד קשה. ההצלחה של התקליט השני החזירה אותו מהר מאוד לאולפן ההקלטות וטיק-טאק הבן-אדם מביא תקליט שלישי. היו עובדים כמו שצריך בסבנטיז. אלבום שמתכוונן לאמריקה, לפסנתרי המערב הפרוע ולהווי של היבשת החדשה. זה אלבום נטול להיטים אבל אני אישית אוהב את שני שירי הרובים, "הרובה של אבא שלי" My Father's Gun והבלדה
Ballad Of A Well-Known Gun
 

 
 
אלטון בהופעה בניו יורק "17 בנובמבר 1970",
 
הוקלט בנובמבר 1970, ברדיו סיטי הול ויצא חודש אחר-כך כמתנה לחג המולד. אלבום הופעה שמלהטט בין בלוז לרוק ישן, מצדיע לפאטס דומינו עם גירסה בת-זונה ל-Honky Tonk Women
קטע אלטרנטיבי: Bad Side Of The Moon
שוב: תקליט בלי אף להיט אחד. אלטון בא להופיע באמריקה ונותן אמנות צרופה. מפתיע.

חברים, פסקול הסרט
פברואר 1971
פסקול סרט נשכח ונידח של לואיס גילברט. לא סרט יוצא דופן ולא אלבום חשוב, אבל קוריוז למי שאוהב לשמוע את אלטון ג'ון של השנים האלה, ועוד עם קטעים אינסטרומנטלים רבים. הוקלט באוקטובר 1970, לפני הנסיעה לניו יורק להופעה שהונצחה בתקליט ההוא, אבל הפסקול יצא רק ב-1971 ורק על תקליט ויניל. מעולם לא הופיע על גבי CD. 

 

Madman Across The Water
נובמבר 1971

עוד תקליט נטול להיטים, אבל עם הרוח הטובה של רוק-מסביב-לפסנתר ושיר אחד מצויין, Razor Face. חשבתם שאתם יודעים הכל על אלטון ג'ון? תחשבו שוב ואז תקשיבו לשיר הזה. 

הונקי שאטו

 ינואר 1972
Honky Chateau הוקלט בצרפת. יש בו שיר מלא עוצמה בשם I Think I'm Going To Kill Myself
עוד רוקנרול נפלא "סלביישן" וגם "הונקי קאט" הקופצני, אבל עיקר האלבום הוא בלדת רוק מדהימה עם שם ארוך מאוד:  ( Rocket Man ( I Think It's Going To Be A Long Long Time
זה מה שהפך את "הונקי שאטו" לאהוב עלי. "רוקט מאן". איזה שיר נפלא…

 
 

Don't Shoot Me I'm Only The Piano Player
ינואר 1973
אל תירו בי, מבקש אלטון ג'ון. אני רק הפסנתרן פה. המממ….לא בדיוק. אתה גם המלחין והזמר פה. זהו עוד תקליט שהוקלט ב"שאטו" בצרפת. חוץ מעטיפה נהדרת, יש פה את "רוק התמסח" Crocodile Rock את הבלדה קורעת הלב "דניאל", על האח שטס לספרד עם כל הכאבים הישנים, שיר שתפקיד המלוטרון החלילי שבו הפך למאפיין שלו, דווקא. יש פה גם את השיר שלא הפך ללהיט, ולכן גם לא כל כך מוכר: Blues For Baby And Me. אלטון נותן בבלוז. בן זונה של בלוז.
 

שלום לדרך הלבנים הצהובות

אוקטובר 1973

Goodbye Yellow Brick Road
איזו התרגשות לשמוע את זה בפעם הראשונה. תקליט כפול, עם קטעים ארוכים-ארוכים, השפעות (טובות) של רוק מתקדם, להיט היסטרי שהיה גם שיר השנה ושיר הנושא ומה שתרצו Goodbye Yellow Brick Road ועוד להיט תותח פסנתרי רוקנרולי מהיר צרחני נפלא: "מוצאי שבת זה אחלה למכות" Saturday Night's Alright For Fighting  ואני בכלל אוהב את: I've Seen That Movie Too ("אני רואה בעיניים שלך שאת משקרת", הוא מתחיל את השיר הזה…)
ואת   Sweet Painted Lady עם הרוחות המנשבות מסביב, תחושה של רוך ועונג אינסופיים. כמה יפה.

רצועה אלטרנטיבית: השיר שהוצא, ברגע האחרון, מהתקליט השני "אלטון ג'ון", וחיכה מ-1970 להשתבץ בתקליט כלשהו. בני אנד דה ג'טס. "בני והסילונים", שגם היה שיר הנושא של סרט בשם "בובי ורוז". אחד מהטובים של אלטון.
 
 

Caribou
1974
האמת? אין לי דברים טובים מדי להגיד על התקליט הזה, מצועצע  כמו העטיפה שלו, שכמו צולמה באולפני פרג' בצפון תל אביב של השנים ההן, אלטון בחולצת נמר וחיוך מליון דולר על רקע פוסטר מלוקק.
"קאריבו" הוקלט בארה"ב וכאילו ניבא את העובדה שג'ורג' מייקל יבצע בעתיד את ה-להיט של התקליט:  Don't Let The Sun Go Down On Me.

מדובר באסופת שירים לא מספיק טובים, שלא מופקים בתבונה. מה לעשות.
 

Captain Fantastic And The Brown Dirt Cowboy
מאי 1975

יוני ויולי 1974. אלטון ג'ון מקליט בקולורדו את התקליט המעולה ביותר שלו. יש בו תופים הולמים בטירוף, מעברים בין קטעים חרישיים של אלטון והפסנתר, לקיר של סאונד שמתנפץ אל הנשמה, מקהלת קולות, שפע הרמוניות, גיטרות ומיתרים ומעל הכל הקול, הקול של אלטון, והפסנתר – אותו פסנתר שהפך אותו ל"גיבור-פסנתר".
קטע המופת של האלבום הוא זה שחותם אותו: Curtains אבל שיר-להיט מדהים לא פחות הוא "מישהו הציל את חיי הלילה". פשוט שיר מרעיד. מרגש. עד היום. הפתיחה מרתקת, מכיוון שזהו שיר נושא שמתפתח ממשהו אחד, למשהו אחר לגמרי. "קפטן פנטסטיק והקאובוי המזוהם בחום", בתרגום חופשי מאוד. Better Off Dead – קצר, מהיר, רוקנרולי, אפקטיבי.
We All Fall In Love Sometimes – בלדה יבבנית, שמאות אמנים ינסו לחקות אחר-כך.
עטיפת האלבום היתה מצויירת, כמו "שלום לדרך הלבנים הצהובות", באופן צבעוני ומיוחד, והיה גם פוסטר שצורף לעטיפה (הנפתחת).
Rock Of The Westies
הוקלט ביוני-יולי 1975 בקולורדו. אלטון ג'ון לא מגולח, עם משקפיים וקסקט, טבעות ופאות. "איילנד גירל" ו"מרגיש כמו כדור באקדח של רוברט פורד" צועדים במצעדים. האלבום ה-11 תוך 6 שנים. אני אוהב מאוד את השיר "ילדי הרחוב". זהו אלטון קופצני, שיכור מאמריקנה, בילויי חופים, ים ושמש. פחות משנה אחר-כך הוא יוציא את התקליט האנגלי הבא שלו. כפול, מלנכולי ויפה.

Blue Moves
אוגוסט 1976

התקליט המלנכולי והכפול הזה מסמן את סוף התקופה הטובה, קץ שבע השנים הטובות ותום העבודה של אלטון ג'ון עם התמלילן השותף ברני טאופין (בהמשך הם ישובו לעבוד יחד).

 Sorry Seems To Be The Hardest Word הוא הלהיט הגדול מפה, אבל כדאי לשים לב ל"קרייזי ווטר" ול"איידול" (שהוקדש לאלביס פרסלי), לשיר האהבה-הספד  Someone's Final Love Song  ולקטע "אאוט אוף דה בלו". אלטון ג'ון חותם תקופה ולעולם לא ישוב לעשות תקליט כזה.

ב-30 השנים שבאו אחר כך, למעט יציאות מקריות וחד-פעמיות, הוא לא עשה אף תקליט מושלם ויצר בעיקר שירים נמרחים, דואטים דוחים, תקליטים מיותרים והרבה יותר מדי אקסטרווגנצה. אבל גם דוסטוייבסקי, אם היה כותב אך ורק את "החטא ועונשו", עדיין היה נחשב לגאון. לא?

 אלטון ג'ון, האיש והאגדה, היה בשנים ההן אחד האמנים המשמעותיים בחיי. אני אוהב אותו בזכות התקופה ההיא וזוכר לו חסד נעורים.