אתה אומר לי דברים, בסוף תשכח גם אותי

 

 

דניאלה ספקטור

 

1

תשעה שירים בלבד יש באלבום הבכורה של דניאלה ספקטור. אני אוהב אלבומים שיש בהם מספר חד ספרתי של שירים. למריאן פיית'פול יש 8 שירים בלבד ב"הרפתקאה של ילד". ללהקת תמוז יש 8 שירים בלבד באלבום המופת סוף עונת התפוזים. ב"נאמנות ותשוקה", אלבום הבכורה של אלג'יר, יש 7 שירים. 7 שירים יש גם בקשת של צוללן – תקליט הסולו המעולה של סטיב ווינווד. דניאלה ספקטור מוכיחה את עצמה כמי שעושה בחירות מעולות, בכל הקשור למוזיקה שלה. הבחירה לשים 9 שירים בלבד באלבום היא משמעותית. גם הבחירה שלה לבצע בכל הופעה שלה את "מקום בתוכי" המדהים של דויד פרץ (מתוך "הייקו בלוז") ראויה לתשואות. הבחירות שלה – בכל פרמטר – אינטיליגנטיות. מנומקות. מדוייקות.

 

2

אלבום הבכורה שלה מרשים. הוא מרגש אותי. יש בה את מה שאין באף זמרת ישראלית אחרת. צניעות. פשטות. נטיה חזקה להרמוניות, אהבה למלודיות, מקוריות. ההלחנה של "הכוכב הזה מת", למשל, היא מושלמת, הן בשל החלוקה בין הבית לבין הפזמון, והן בשל המהלך ההרמוני. דניאלה ספקטור כתבה, הלחינה, הפיקה מוזיקלית וניגנה בהמון כלים באלבום שלה. היא עשתה את הכל באופן מעורר הערכה. העטיפה של האלבום נהדרת. לא מתחכמת, נשית, נקיה, צבעונית, ממוקמת בטבע שנראה אנגלי מאוד. עטיפה שהולמת את התוכן.

ויש את השירים עצמם. כל התשעה מרשימים למדי, חלקם עוצרי-נשימה ("הכוכב הזה מת", "זה הזמן", "גני גנים"). יש בה, בספקטור, את הערך המוסף שאני מחפש במוזיקה. את אבק הפיות הזה, שנבזק לעתים רחוקות מדי על אמנים ישראלים. קול רך, גבוה, ושירים שעוטפים אותך כמו שמיכה בחורף. אני לא זוכר מקרה שבו הבאתי סינגל הביתה והקשבתי לו ברצף 10 פעמים. זה לא קרה לי, עד "הכוכב הזה מת". ראיתי הופעה שלה בלבונטין (אסור לה להופיע שם) וקניתי שני עותקים מהאלבום שלה. שידרתי את כל השירים מתוכו, שוב ושוב ושוב. קניתי כרטיסים להופעה שלה באוזן בר (אסור לה להופיע גם שם), אבל נמלטתי לפני הצליל הראשון בגלל הצפיפות, ומפני שמישהו החליט שזו תהיה הופעת עמידה. אבא שלי, יהודי בן 72, בא לאוזן בר (אבל גם הוא לא נשאר להופעה) אחרי ששמע את האלבום שלה פעם אחת. גם שתי הבנות שלי, 13 ו-9, נהנות ממנה. בן שלו כתב ביקורת בהארץ, ולמרות שניסה לשמור על הטון המקצועי והשקול המאפיין אותו, אפשר היה להבין שגם הוא מבין שמדובר במשהו אחר. ספקטור צריכה להופיע בתיאטרון ירושלים. בצוותא. מקומות שבהם יושבים ומאזינים. בעיני היא בכלל לא נסיכת אלטרנטיב. היא מי שאמורה לקחת את המוזיקה הישראלית על כתפיה. היא זו שצריכה לתת את תשובת הנגד לגל המעופש והעכור ששוטף את המיינסטרים הישראלי. דניאלה ספקטור היא מיינסטרים, כמו שיהודית רביץ ב-1980 היתה מיינסטרים, כמו שנורית גלרון ב-1987 היתה מיינסטרים, כמו שהחברים של נטאשה ב-1991 היו מיינסטרים. היא חייבת לשחק במגרש של הגדולים. אני יודע. מדובר באחריות כבדה שאני מטיל עליה, אבל מה לעשות. ממי נדרוש לעשות זאת? מהבינוניים?

 

3

כל יום מגיעים לרדיו בין 20 ל-70 סינגלים חדשים, בערך.  95% מהם גרועים באופן קיצוני. מתוך ה-5% שנותרו יש כאלה שאפשר להקשיב להם בלי להתבייש.  ולפעמים נדירות, פעמים ספורות בשנה, מגיע שיר טוב, ממש טוב, כמו "מתוק ומר" של אייל שכטר, "עוד שיר שקט" של תמי ענבר, "יאבאלה" של אלי רוזן או "ילדה" של אביב גדג'. שיר שנשמע כמו שיר, שיש בו מילים, לחן, נגינה יפה ופזמון – פזמון! – שלוכד אותך בקסמו.

ולפעמים מגיע שיר כמו "הכוכב הזה מת".

 

4

 

"הכוכב הזה מת"  מזכיר שידוך בין לאלי פונה לבין אמיליאנה טוריני. ספקטור מונה בין אהוביה המוזיקלים גם את תום יורק וסופיאן סטיבנס – וזה בכלל מסקרן.  תמיד מעניין לשמוע אמן ישראלי שמושפע מסופיאן סטיבנס, ולא רק כאלה שנשבעים בשמם של שלום חנוך, שלמה ארצי וברי סחרוף. והאמת היא שאפשר לשמוע את המנטורים האלה שלה מהדהדים בסינגל הראשון שלה, עם הגיטרות והפעמונים והעדינות המרחפת.

ספקטור מנגנת על גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית וקלידים וגם כתבה את המילים והלחן וחתומה על התכנותים. "הכוכב הזה מת, אבל רואים אותו כאן, הוא כבר לא באמת – אבל האור שלו לא נעלם" – כך מתחיל השיר. בעיני: משל על מות האהבה הגדולה. מה שהיה כוכב ממשי, עתה הוא רק אור של כוכב מת.

אבל הקרס האמיתי של "הכוכב הזה מת" נמצא בפזמון. "אתה אומר לי דברים, בסוף תשכח גם אותי" – זו השורה שבשבילה שווה לשמוע את השיר הזה שוב ושוב. ושוב. זו השורה שאולי לוכדת את כל הענין כולו שנקרא "אהבה". כי מהם אותם דברים שנאמרים בתחילת יחסים, ומה משמעותם, הרי בסוף הכל יישכח. כל ההבטחות, כל החלומות, כל השבועות.  מהן המילים אם לא שתיקה, כתב משה בן שאול.

מילים לא אומרות מאום, כתב שלום חנוך.

אתה אומר לי דברים, בסוף תשכח גם אותי, שרה דניאלה ספקטור.

 

5

 

הקשיבו לשירים שלה במייספייס. אני חושב שיש בהם כדי לשכנע. שימו לב ל"ארובות ואוטובוסים". "זה הזמן". "לישון בלעדיי" וכמובן "גני גנים" החלומי, המתומצת, הפיוטי, החותם את האלבום.

 

ומומלץ מאוד לקרוא את שני המאמרים המקיפים שכתב עליה אסף לבנון בבלוג שלו.

האסימון הזה נופל – כך התאהבתי במוזיקה של דניאלה ספקטור (חלק א)

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1351143

בכל זאת מרגישה – כך התאהבתי במוזיקה של דניאלה ספקטור (חלק ב)

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1353237