מוזיקת החלום שלעולם לא תפענח

 

גרנגמאות'. סקוטלנד

בסך הכל 17 אלף תושבים יש בגרנגמאות'.  עיירה קטנה, לא ידועה, בין פולקירק לבין סטירלינג שבמרכז סקוטלנד. בעיירה הזו נולדה, בסוף שנות ה-70, אחת הלהקות המיוחדות ביותר אי פעם, להקה שכללה שני גברים ואישה אחת עם קול שלא מן העולם הזה, שלושה צעירים שהגיעו מאותו תיכון, מאותו מועדון שבו אהבו לבלות, מאותה עיירה נידחת: גרנגמאות'.

באחת הנסיעות הרבות שלי לסקוטלנד החלטתי לעבור בגרנגמאות'. זה המעט שיכולתי לעשות בשביל להתקרב כמה שרק אפשר לאחת הלהקות שאהבתי. קוקטו טווינס, שתקליטים שלה היו לי פסקול ללילות נוגים במיוחד. מצאתי לעצמי המון מרחבים רגשיים ונפשיים בתוך היצירה של קוקטו טווינס דווקא מפני שהם מנגנים הרבה קטעים אינסטרומנטלים, ויש להם סאונד לא מכאן ולא מעכשיו שלא דומה לכלום, ולזמרת שלהם יש יכולת לשיר בכאב ובתשוקה ובאהבה מילים חסרות-פשר.

אסוציאציות אפשריות למלה "סקוטלנד": טירות עתיקות, אגמים ויערות, הארי פוטר, מבשלות וויסקי. גשם כל השנה. פסטיבל אדינבורו. איים. טריינספוטינג. מסעדות פועלים עם ריח של ים ודגים מלוחים, פסטיבל אדינבורו. ארתור קונן דויל, המוסיקה העגמומית הכי יפה בעולם.  קוקטו טווינס. דונובן. טראש קאן סינאטראס. מוגוואי. בל אנד סבסטיאן. פריימל סקרים. קוקטו טווינס. תמיד אני חוזר לקוקטו טווינס ולקולו של אלוהים עלי אדמות: אליזבת פרייזר.

אין להם להיטים ל"קוקטו טווינס" ואף פעם לא השמיעו אותם ברדיו, מחוץ לשעות הלילה המאוחרות מאוד. אבל קוקטו טווינס הוא אחד ההרכבים הבריטיים (מסקוטלנד) המשמעותיים ביותר של שנות השמונים. בתוך הסצינה האלטרנטיבית הם היו חייזרים כמעט. מלאכים. מלכים. מכשפים. כמו "טוק טוק" המבריקה והמרגשת, גם המוזיקה של "קוקטו טווינס" היא משהו שפועל מחוץ לזמן. הם לא אופנתיים וגם לא היו אף פעם משהו שקשור לאופנה.  חייזרים, כבר כתבתי?

הצליל והרוח שלהם מנציחים את הצד האחר של שנות השמונים. הצד החיצוני היה זה של ג'ורג' מייקל ודוראן דוראן, בוי ג'ורג' וניק קרשאו.  הצד הפנימי, האחר, המשונה והמרתק הוא זה שנשלט על ידי הרכבים כמו דורותי קולום, באוהאוס וקוקטו טווינס. אלה, בשבילי, שנות השמונים, ימי הילדות המאוחרת שלי, גיל 21 ואילך, עם הכאב והיופי וכמובן התמימות הבלתי אפשרית כמעט. קוקטו טווינס הוציאו את האלבום הראשון שלהם גארלנדס ב-1982 והצליחו לשמור על איזון מופלא שבין יופי נאיבי וטהור לבין מוזרות גמורה.

אורכו של גארלנדס היה 35 דקות בלבד.  ותוך שנה הלהקה הוציאה תקליט נוסף, שני, שהיה ארוך מעט יותר: 37 דקות. מכיוון שהבאסיסט המקורי, הג'י, פרש לפני ההקלטות, רובי גאת'רי הגיטריסט ניגן פה גם את תפקידי הבאס – וזהו, למעשה, התקליט היחיד של קוקטו טווינס שבו הם צמד. גאת'רי ואליזבט פרייז'ר.

חולפת עוד שנה, לצמד גאת'רי-פרייז'ר מצטרף באסיסט חדש מהעיירה, סיימון ריימונד. השלושה שוקדים על התקליט השלישי, טרז'ר, שכשמו כן הוא: אוצר. אוצר יקר ונדיר של קטעים מופלאים. התקליט השלישי של קוקטו טווינס מוקדש להרבה דמויות נשים מיתולוגיות, ביניהן פרספונה (אלת השאול במיתולוגיה היוונית), פנדורה (גם היא מהמיתולוגיה היוונית, האישה שנוצרה על ידי זאוס מלך האלים כעונש לבני האדם, על כך שגנבו ממנו את האש. פנדורה, שלמרות האיסור, פתחה את התיבה ושחררה לעולם את היאוש והצער), לורליי (מהמיתולוגיה הגרמנית, הנערה שהיתה יושבת על סלע, והיתה כה יפה ושירתה כה מושכת שהמלחים והדייגים היו מהופנטים אליה, לא שמים לב לסלעים המסוכנים שבנהר הריין וסירותיהם מתנפצות לרסיסים אל הסלעים). באופן הומוריסטי, משהו, נפתח האלבום דווקא עם "איבו" – לא אלילה ולא יווניה, אלא מנהל חברת התקליטים 4AD שהחתימה את קוקטו טווינס.

את התקליט הרביעי, ויקטוריה לנד, החליטו רובין גאת'רי ואליזבט פרייז'ר ליצור בהשפעת טיול לקוטב והנופים של אנטארקטיקה. כל הקטעים מתייחסים, באופן כזה או אחר, למקומות ולתופעות הקשורות למזג האויר או לגיאוגרפיה של "ויקטוריה לנד". הבאסיסט סיימון ריימונד לא השתתף בהקלטות, אבל במקומו הגיע ריצ'רד תומס, המתופף והסקסופוניסט של להקת האינדי דיף ג'וז. יחדיו, יצרו השלושה שכבות של צלילים מתערבלים ומתערפלים, כשכבר בפתיחה בוקע הסקסופון החלומי של תומס מתוך הלילה הנצחי של הקוטב הצפוני.

התקליט החמישי בלו בל נול יצא ב-1988 ואחרי התעסקות במצולות הים, באלילות מיתולוגיות עתיקות ובמרחבים הקפואים של אנטארקטיקה, קוקטו טווינס (עם סיימון ריינולדס שחזר לעבודה מלאה) כותבים את האלבום הסקוטי שלהם. עדיין השפה היא בינלאומית, ג'יבריש מוחלט, המילים הן צליל, סאונד, ולא משפטים בעלי משמעות מובחנת. אפשר לנסות ולפענח את הרעיונות והכוונות דרך (אולי) שמות הקטעים, אם מצליחים להבין אותם, לעזאזל. "המוזיקה היא שפה פתוחה", יסביר גאת'רי בראיון לרדיו הסטודנטים של גלזגו, "אין לה חוקים מוגדרים ולכן אין אפשרות ללמוד או להפר את הכללים. המילים חוסמות את המחשבה וכולאות את הנפש. המוזיקה, והקול של אליזבט, משחררים אותה". התקליט הנפלא הזה, גבעת הפעמוניות הכחולות, עוסק (כפי הנראה…) באהבה. זהו האלבום הראשון של הסקוטים המוזרים שנרכש להפצה בארצות הברית, ואם תחנות הרדיו לא היו כל כך שמרניות וקפוצות, לפחות שני שירים מתוך האלבום הזה היו הופכים ללהיטים ענקיים, אף על פי כן ולמרות הכל. בלו בל נול יצא ב-1988 במקביל לתקליט מופת אחר, ספיריט אוף עדן של טוק טוק, ושניהם מהווים אלטרנטיבה מרתקת הן לפופ השמח של הזמן ההוא והן לרוק הגיטרות של התקופה, כמו גם לצליל ולרוח של הרכבים כמו הפי מאנדייז ודפש מוד.

לנסות להגדיר את קוקטו טווינס, כבר הבנתם, זה בלתי אפשרי. הם כל-כך ייחודיים ושונים, שביצירה שלהם ניתן למצוא ז'אנרים כמו אמביאנט, אלקטרוניקה שפוגשת ג'אז (כשהסקסופון של תומס נכנס לפעולה) ובעיקר Dream Pop. ההגדרה הזו תפורה עליהם. הם כאילו המציאו אותה. פופ חלומי. מוזיקת החלום שלעולם לא תפענח.  מבקרים תהו לאן אפשר ללכת מהנקודה שאליה הגיעה הלהקה הזו. חלפו שנתיים, והם הוציאו את התקליט המצליח ביותר שלהם. גן עדן או לאס וגאס.

הבן אור לאס וגאס יצא ב-1990. העולם השתנה, המוזיקה השתנתה,  מאמריקה הגיעו צלילים אחרים, גם מבריטניה החלו לפעפע ז'אנרים חדשניים. אלקטרוניקה, היפ הופ, בריט פופ, דאנס בראשיתי.  אבל טווינס המשיכו בשלהם.  העבודה על התקליט היתה רוויה מתחים וקשיים. אליזבט פרייז'ר היתה רוב הזמן בהריון, ואז ילדה, ואז חזרה לאולפן עם בתה התינוקת לוסי. לעומת זאת, הגיטריסט והשותף רובין גאת'רי התמודד עם התמכרות קשה להרואין וחילק את זמנו בין מכון גמילה, פיקוח משפחתי והאולפן. בסשנים מסויימים הוא בקושי היה מסוגל לנגן וסיימון ריימונד והבאס שלו הפכו להיות דומיננטיים יותר.

התקליט השישי של קוקטו טווינס, הבן אור לאס וגאס, חתם את שנות השמונים ופתח את שנות התשעים. הוא היה להצלחה המסחרית הגדולה ביותר של קוקטו טווינס, זכה לביקורות מעולות, אך למרות שגם מנהל חברת התקליטים שלהם, איבו וואטס-ראסל, קבע: "זהו אחד התקליטים המצוינים ביותר שהוצאנו!", הוא בחר שלא להמשיך ולעבוד עם קוקטו טווינס ולשחרר אותם מהחוזה עם 4AD. המריבות היו מרות ואיבו, שרק שש שנים קודם, זכה שיקדישו לו קטע פותח ב"טרז'ר" – התנתק והתרחק מהחברים לשעבר. קוקטו טווינס יצאו לדרך חדשה.

================

שני תקליטים נוספים הוציאו קוקטו טווינס. "פור קלנדר קפה" (1993) ו"מילק אנד קיסז" (1996). שניהם יפים מאוד וכמו מהווים שני חלקים מאותו שלם, למרות ששלוש שנים מפרידות בין האחד לשני. השיר הממוטט Rilkean Heart  נכתב כמחווה ליוצר-זמר האמריקאי ג'ף באקלי, שמת צעיר וכל כך אהב את המשורר והסופר הצ'כי ריינר מריה רילקה ויש ביצוע יפהפה של השיר גם בג'אם שערכו קוקטו טווינס בבי.בי.סי. שני האלבומים האלה, האחרונים של ההרכב, הפכו לנערצים במזרח הרחוק. חלק מהשירים הוקלטו על-ידי אמנים בסין ויפן.

אחרי הקפה, החלב והנשיקות, קוקטו טווינס התפרקה. פרייז'ר התארחה אצל מאסיב אטאק ושברה את הלב עם הדמעה הזולגת. שמונת התקליטים של ההרכב, כמו גם כמה אי.פי'ז נהדרים, ההקלטות בבי.בי.סי והקטעים הנדירים, יצאו מחדש, נארזו ושווקו לקהל שהכיר ואהב ולזה שהחמיץ אותם בזמן אמת. קוקטו טווינס היו ונותרו מעין סוד ידוע, הרכב יוצא-דופן שפעל מחוץ לכל חוק, הגדרה, אופנה או זמן.  אני חייב להם הרבה לילות של מחשבות, תהיות, רגשות, התרגשות, עצב וקסם, בנסיעות בסקוטלנד וגם מול הזריחה בגליל, לבד במכונית עם קסטה שחוקה מרוב השמעות וגם במדורות עם חברים או מישהי שהיתה וכבר איננה בחיי, במדורה על חוף הים של פלמחים. כמעט 30 שנה מאז הכנסתי את קוקטו טווינס לחיי והם מעולם לא יצאו.