בְּאוֹתוֹ חֶבֶל אֶרֶץ הָיוּ

חורבות קולנוע "אור און". קרית אונו (צילום: שקד גורן)

הנעורים מתערבלים להם בעיירה קטנה, מיום ליום, משכונה לשכונה, בדשאים, בשדות, בין הבתים. יוני רכטר ויהודית רביץ הופיעו "באופן קבוע וחד-פעמי" במתנ"ס בקיראון, גם שלמה ארצי ודני רובס באו עם שתי גיטרות, ומול 50 צופים בקהל שלמה אמר: "תתקרבו לשורות הראשונות, שאני אוכל לראות אתכם, להרגיש שיש בכלל קהל…", ואז נתן לרובס לשיר סולו שני שירים שלו, ואבא אמר: "כוכב חדש נולד בישראל", ונזכרתי שב-1977 שלום חנוך בא עם כל ההרכב שלו לבצע את האלבום "אדם בתוך עצמו", וליל שבת, הייתי בכיתה ט'1 בתיכון מקיף יהוד, ואבא אמר: "בוא, בועז, נלך לראות את שלום חנוך".

הפיצה ברימון. ארבעת האחים עבדו ללא הפסקה. אני לא אוהב פיצה, עזבו אותי, אמרתי לחברים, ושי ועמי לא ויתרו: "אתה אוהב גבינה, אתה אוהב עגבניות, אתה אוהב בצק, אז איך לא תאהב פיצה?" – ונסענו באוטוביאנקי האדומה של שי, מודל 1979, ואכלתי משולש, ועוד משולש, ועוד משולש, וככה כל השנים שחלפו עד שעזבתי את קרית אונו לתל אביב.

מדי פעם היינו הולכים לאכול את הפלאפל במרכז המסחרי, והיו סרטים לילדים ולנוער בשבת ב -11 בבוקר בקולנוע "אור און" שהיה שייך למשפחת וולך – "כל החיים לפניו", "מחפשת את מר גודבר", "הרומן שלי עם אנני", "התהום", "מפגשים מהסוג השלישי" – ריח פיטנגו ואשכוליות, דוכן חטיפים צמוד לקולנוע (והריח המיוחד שנישא באולם, ריח קטיפה אדומה ישנה, אפטרשייב אקווה וולווה ופופקורן קלוי).

חגיגות העצמאות בחניית הכורכר של מרכז קיראון, חנות הספרים באנגלית עם ארתור מילר all my sons, חנות האלקטרוניקה של טוביה, חנות הצעצועים של יענק'לה, בורקס קשקבל ב"סמי בורקס", ספריות הוידיאו "אימפריה של קולנוע", הספריה העירונית (עם הספרנית הרוסיה היפהפיה במחלקת הילדים, שתמיד המליצה על "מיכאל סטרוגוב" ועל "טימור וחבורתו"), גברים מוצקים מסתפרים אצל מספרת מוריס ובסופרמרקט הישן חצי לחם שחור ובמבה וביסלי גריל ומיץ ענבים.

ליד בנין פתחו חוג ג'ודו ואיגרוף. כדורסל שיחקנו אחר הצהריים בביה"ס היסודי שרת, לפעמים המשכנו אל הסניף של הנוער העובד והלומד וחולצה כחולה עולה עולה, אלישבע החושנית ותמי היפה היו חברות טובות ונירה עדינת המראה וחיוורת הפנים הפכה להיות חברה שלי.

בקוים של דן נסענו לרמת גן. או לפעמים עד תל אביב. 68 (או 6 ישיר) וקו 55 שלא הגיע לפתח תקוה אבל כן הגיע לים. הליכה רצופה ברגל, בגשם, חולף על פני צריפי המועצה, בית התלמיד, גני הילדים השונים, הבית עם עץ הגויבות של כרמלה (שפתחה חנות ירקות בהמשך), הבית עם כל הצעצועים בחוץ מול ביה"ס שרת, תקליטים נפלאים. הראשון של מאיר אריאל, האחרון של לד זפלין, בוב דילן וגם בציר טוב ו"יושב על הגדר" של אריק ויצחק – כולם ב"נתי תקליטים"…

הקיץ היה שונה מהחורף. כל יום בבריכה, והסוסים והאבטיחים של הרצל, סוכריות תרנגול אדומות, הענק המזוקן מכר צמר גפן מתוק לכל אורך חודשי הקיץ, יולי אוגוסט, אני זוכר חום בראשיתי וחשק לקציצות מטוגנות, ומוכר הסברסים בפחית המים ביציאה מהבריכה העירונית, שם למדתי שחיה אצל עמוס המציל שאהב את פיטר פרמפטון.

היה אוכל ברחובות. תמרים שאכלנו מהדקלים, חרובים מתוקים בדרך אל העץ הבודד, מים שתינו מתוך פיות המתכת של הממטרות. אורלי צרפתי היתה הנערה הכי יפה בקרית אונו ויונה וולך המשוררת הכי טובה בארץ, ושיחקנו משחקי כדורגל בדשא ברחוב צה"ל, ואז יצאנו להתרענן בריצה בין הממטרות בבגדי-ים זעירים בצבעי כחול-תכלת.

כולם רצו לעוף אחרי שיצאנו מהסרט "סופרמן" ולגלוש על הגלים בגלל "יום רביעי הגדול" ולהיות אלופי סקייטבורד ולחפש הרפתקאות בשדות. הקולנוע היה ההשפעה וההשראה וגם מילוט לשעתיים לעולם אחר וזוהר.

כוסות מיץ לימון ליד הפלאפל עם הריצפה שחורה מול הכניסה לסופר במרכז קיראון, בבית המרקחת הישן היה ריח סבון פולני, נזכרתי גם בחנות הלנה רובינשטיין ובאופטיקאי האמריקאי עם המבטא הכבד והקסטות של אולמן בראדרז, פרנק זאפה וסטיב מילר בנד וסטילי דן, ובחנות השוקולדים "תותי פרוטי" אכלנו בובות שוקולד ענקיות, שכחתי איך קראו לחנות מוצרי הפופ והפוסטרים אבל קניתי שם תמונה גדולה של דיוויד גילמור בלי חולצה ושל הביטלס קופצים באויר, השען הותיק שתמיד רק שרק שירים צרפתיים מאחורי הפלאפל, והיתה עוד ספריית וידיאו עם החייט בחדר הפנימי והמדף המיוחד של סרטי "מתח ומכות". סוף שנות ה-70 תחילת שנות ה-80, חוברות "פנטזיה 2000" זרוקות על השולחן בספריית המבוגרים בפינת הישיבה, ז'ורנלים לאופנה ומגזין "מוניטין", כרומו עם אמריקאיות חשופות שדיים ו"פינת הסיפור הקצר" שם פגשתי לראשונה טקסטים מהפנטים של הילמה ווליצר ושל דונאלד בארתלמי.