"הדמעות עומדות בעיני וחונקות את גרוני". אמא כותבת מכתב לאחיה הגדול. יולי 1954

בקיץ 1954 נתפסה אמי, אולי בצלאל, כשהיא מהלכת, משוחחת ומחייכת עם נער נאה וזר משכונת שפירא בתל אביב. היא ננזפה בחומרה על ידי הוריה, זכתה לקיתונות של ביקורת מאחותה הגדולה שהאשימה אותה "את אוהבת גברים" והדי המהומה לא שככו וזכו לשם "פרשת אולי – אורי". אחיה הגדול והאהוב יצחק בצלאל, חזר בשבת הביתה מקיבוץ מנרה שבו היה חבר וניהל איתה שיחה לא פשוטה על כך שסיפור האהבה האסור יפגע בלימודיה וביחסים עם המשפחה הדתית. אמי הפגועה והנסערת כתבה לו מכתב שבו היא מלקה את עצמה, מאמצת את טענות הוריה ("שקרנית ואנוכית") ומנסה נואשות למצוא דרך לנווט את חייה בין המשפחה לבין הנער שהתאהבה בו ואפילו שוקלת להגלות את עצמה אל הקיבוץ הצפוני כדי להתרחק מאהובה.

את המכתב מצאה השבוע הגר בצלאל, בת-דודי. מעולם לא ידענו על קיומו אך הוא מעיד על עוצמת הרגשות וניתן להבין מבעד למילים את רוח התקופה, את השמרנות הדתית ואת האימה מפני ההשלכות של "הפרשה". אולי בצלאל ואורי כהן התחתנו 4 שנים אחר-כך והפכו להורים שלי. להלן המכתב.

שלום לך אחי האהוב, 18/7/1954
אמנם מוזר הוא שלמרות היותנו גרים בחדר אחד עלינו לשוחח בצורה זו, אך רבים הם הדברים המוזרים בעולמנו ויש מהם שהזרות הופכת אותם לרעים. אחד מדברים אלה הוא "פרשת אוּלִי – אוּרי ".


יצחק! אתה הוא הנפש היחידה בעולם כולו, כלומר בעולמי שלי, שרוצה להבין אותי ושאהוב עלי יותר מכל. צר לי מאוד שמאז שובך העירה היית מוכרח להשלים עם זאת שאולי השתנתה. הדבר הכאוב ביותר הוא שאוּלִי לא השתנתה סתם, אלא הפכה ממש ל"דמות" רעה, חסרת ערך וכבוד, ועם זאת שכל מעשה שלה (הופך) מעורר שערוריה שהיא צודקת, וצודקת בהחלט. שיחותיך עמי אינן נראות לי להטפת מוסר ואף לא לְרִיב.

ויצחק! האמן לי אני הפעם דוברת אמת. הסיבה ששיחות אלו נראות כך היא סיבה אחת ויחידה, שאני לא משתפת פעולה עמך ועומדת ושותקת כדג. גם לכך סיבה. אין זה רצוני, לעמוד ולשתוק ולהפוך את האוירה לאווירת בית משפט או כנסיה, אבל פשוט איני יכולה ברגעים כגון אלה להוציא הגה מפי. אני מתרגשת. הדמעות עומדות בעיני וחונקות את גרוני וגם כשאני רוצה אין אני מסוגלת לשוחח עמך כעם אח וחבר. לא פעם חיכיתי לזמן מתאים כלומר מצידי בו אוכל לשבת לידך ולשוחח עמך בהבנה ובגלוי, אך תמיד הבאתי בחשבון את התכונה המאפיינת אותי, את הרגשיות שבי, וזה שהכריע את רצוני. כואב לי על המצב שנוצר. רק אמש נפקחו עֵינַי (ואראה) וראיתי את עצמי כנאשם שמגיע לו עונש. עד עתה האמנתי בצדקתי ולכן נראה הכול בְּעֵינַי באור אחר. זו הפעם הראשונה שאני מודה בזה שהייתי שקרנית ומאחר שאין זו דרך טובה היאה לאדם שהוא אדם. באמת איני רוצה להמשיך ולשקר.


רק עתה אני יודעת. אורי, ואורי בלבד, הוא הגורם להשתנותי ולהיותי נערה גרועה ואנוכית. הוא עצמו אינו יודע זאת, כי אם היה יודע שהוא הגורם לכך ודאי היה עושה נגד זה הכול. חשבתי שאוכל להמשיך ביחסיי עמו מבלי שזה יפריע לי למהלך חיי הנורמליים והאמנתי שזה יכול להיות. הייתי עיוורת, אם כך, ולא ראיתי במשך כל אורכה של השנה שאין זה ייתכן ושזה בלתי אפשרי לגמרי.


אני מאמינה שהפִּתְרוֹן למצב בו נתונה אני עתה מבחינה חיצונית ופנימית יחד, הפִּתְרוֹן היחיד הוא הקיבוץ – שם תיפתר גם בעיית "אורי-אולי" מאליה. כי אם אהיה במשק חקלאי אתעסק בדברים אחרים ואהיה רחוקה מאורי, מאליה כבר תיפתר שאלה זו.


אחד הגורמים החשובים להחלטתי להצטרף למשק הוא הגורם שהפריע לי עד כה, וזה – אורי. שיחתך אמש הייתה רצויה כי רק אמש ראיתי ונוכחתי שערכי ירד בעיניך פלאים. אדם שהוא חסר ערך וחסר כבוד קשה מאוד לאהוב אותו וזה כמעט בלתי אפשרי. לכן אני כואבת את אובדן אהבתך אלי, כי היא מתה מאליה. ייתכן שהיה הכרח בדבר שכבר ציינתי אי אפשר לאהוב אדם מושחת. ואני הנני עתה מושחתת.


אני רוצה לתקן את עצמי. האמן לי. אני מקווה שהתוצאות תיראנה החל מקיפולו של מכתב זה. ויצחק, אל נא תחשוב ששיחותיך הן למשא עלי. אני רוצה לענות לך ולחשוב אותך לאח, לשוחח עמך בחברות ובהבנה, אך איני יכולה.
יצחק! משיחתנו אמש הסקתי מסקנה אחת כואבת – שהיא למעשה יותר שאלה מאשר מסקנה – והיא: האם מחיר כה יקר הייתי צריכה לשלם עבור אהבתי??? אף אדם לא יוכל לענות לי על שאלתי זו וזה מכאיב לי עד עמקי נשמתי כשכולם חושבים שזו סתם אהבה שקל לוותר עליה. עובדה היא שירדתי לטמיון עבורה.
אני רוצה שתדע שמכתב זה אינו במקום שיחה כי זו עוד תבוא.
שלום.
אולי

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ורד נבון  ביום 01/01/2021 בשעה 22:05

    מלכה! ואיזה מזל שפרשת ״אולי-אורי״ לא דעכה בלחץ הסביבה… מרגש מאוד לקרוא את המרדנות שמבצבצת מבעד להלקאה העצמית.

  • talyaro  ביום 01/02/2021 בשעה 0:28

    אינני מהמגיבות אך , הפעם, נשברתי. ליבי זולג דמעות. איזו נערה מדהימה הייתה אולי!

  • שרון רז  ביום 01/02/2021 בשעה 1:31

    מדהים. ומה שורד כתבה כאן מעליי.

  • rl2501  ביום 01/02/2021 בשעה 8:15

    מרגש ומדהים

  • אסתי תירוש  ביום 01/03/2021 בשעה 0:42

    קתרזיס!

    נפלא ששיתפת.

    עֲשֵׂה לְךָ אֵם! – על משקל: "עשה לך רב!"

  • איריס אשל  ביום 01/03/2021 בשעה 12:37

    מטלטל ומפעים. מעביר את רוח התקופה לצד עולם הרגש הסוער של נערה מתבגרת הקרועה בין צו ליבה לבין ערכי משפחתה. מעורר ציפייה דרוכה לדעת מה קרה אחר כך. מה קרה לקשר בין אולי לאחיה הבכור, מה סייע להתממשות האהבה בין אולי-אורי, איך המשפחה קיבלה את הקשר. יהיה פוסט המשך?

  • דורון שבח  ביום 01/03/2021 בשעה 19:47

    …….מרגש , אך מרגש כפליים הוא
    גילוי ופרסום המכתב…..אמך הייתה לבטח אישה מיוחדת

  • צחי  ביום 01/03/2021 בשעה 21:47

    מרגש מאוד!
    האם מותר לשאול האם השלימה כל המשפחה עם האהבה?

  • מ  ביום 01/09/2021 בשעה 22:54

    מתוק

  • חפציבה זר אביב  ביום 01/19/2021 בשעה 11:01

    מכתבים היא דרך נפלאה ללמוד על הלך תקופה, ומכתבים שנכתבו על ידי הורינו מרגשים שבעתיים כי הם חושפים טפח מנשמתם פנימה – הקשיים והמאוויים שלא היו עוברים אלינו בדרך אחרת..
    זכות גדולה שניתנה לך להביט עד כמה האהבה ניצחה אצל הוריך המקסימים!
    היטבת, בועז, לרגש עד דמעות בכתיבך (כרגיל).

  • ביולוג ירושלמי  ביום 02/01/2021 בשעה 21:05

    לא קראתי פוסט כזה בחיי…
    זה פשוט יהלום אינטרנט בוהק למרחקים.
    כל כך הרבה עברית ורגש ותקופתיות והלקאה עצמית ואהבה ומה לא.
    נהדר ששיתפת.
    תודה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: