דונט פולואו

 

יש למקום הזה אלף פנים. אלף גוונים שונים של אופי. אלגוריה נפלאה כמעט לכל מה שתרצי.  הדמעה הראשונה בעיניי הופיעה עם השיר של אליס אין צ'יינס, דונט פולואו.

Hey, I ain't never coming home
Hey, I'll just wander my own road
Hey, I can't meet you here tomorrow
No, say goodbye don't follow

הדמעה השנייה זלגה עם פרל ג'אם. איזה רעיון מבריק זה היה, לשלוח לך את השיר הזה. הוא לנצח יחבר אותך ואותי. תמיד. גם אם לא נתראה יותר אף פעם.

וככל שהתרחקתי מסיאטל דרומה, השמיים השתנו והתהפכו. היה זה קיץ. המכונית הישנה שקניתי במגרש המכוניות החזיקה יפה מעמד. הקסטה התהפכה לצד השני. נירוונה, סאונדגרדן, טמפל אוף דה דוג. מאד'ר לאב בון.

עליתי אל הגבעה. עצרתי לאכול משהו. יש לי עוד שעות רבות של נהיגה עד פלורידה. הלב בער לי. הגעגועים שרפו אותי. התחלתי לבכות. אני לרוב מעדיף זריחות, אבל היתה זו השקיעה הארוכה והיפה שראיתי מזה הרבה זמן. כאשר ממשיכים למטה, בשדרות, אי אפשר לראות את העמק, כי חסמו אותו עם גדרות עץ. בונים בכביש.

ברדיו משדרים משהו צרפתי. המשכתי לנסוע אל החמימות שמפיגה את הבדידות. עם האויר הטוב של המרחבים, ריח העצים המובילים למקום אחר.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Noa B  ביום 01/27/2019 בשעה 12:23

    ממש מרגישים בשיר הזה את המרחבים האינסופיים של אמריקה..המפוחית, העצב.

  • נימי  ביום 01/27/2019 בשעה 21:31

    טין ספיריט, 25.5, בארבי, יחזירו אותך לשם, לפחות ינסו, והם טובים

  • עודד  ביום 01/27/2019 בשעה 22:01

    מעניין, בדיוק נתקעתי על השיר הזה בימים האחרונים. מסקרן הסיפור שלך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: