ג'ונתן דונהיו בוחר את 10 התקליטים של חייו. ראיון

JONATHAN.jpg

ג'ונתן דונהיו, סולן להקת מרקורי רב, חגג יום הולדת 50 לפני חודשיים. "כילד", הוא אומר, "הייתי מחכה לראות איזה תקליטים אקבל במתנה. הכי אהבתי לקבל תקליטים. מוזיקה. ועוד מוזיקה". דונהיו חגג גם את חנוכה וגם את חג המולד "כי ככה זה כשנולדים לאמא יהודיה ואבא קתולי". הוא נולד במאי 1966 וגדל בקינגסטון, ניו יורק, אבל בגיל צעיר עברה המשפחה להרי הקטסקיל, מצפון-מערב לעיר ניו יורק ומדרום-מערב לעיר הבירה אולבני. "אזור ירוק, כפרי, יפהפה ושקט. גדלתי בהרים רחוק מאוד מהעיר, באמצע שנות השבעים. מוזיקה היתה סביבי כל הזמן, אבל לא מוזיקה ששמעו החברים שלי. כינורות, מוזיקה קלאסית, ג'אז, אוונגרד. מחזות זמר. לא היו לי אחים גדולים, אז אף אחד לא אמר לי "היי, זה לא קול לשמוע דברים כאלה".

דונהיו לא רק מוזיקאי נפלא, יוצר וזמר אדיר עם קול מיוחד שמנהיג את מרקורי רב כבר 20 שנה. הוא גם איש שיחה לבבי ונדיב במיוחד. הוא מספר לי שמהחלון הוא רואה עכשיו את הזריחה, שזוגתו ישנה בחדר השני והקיץ שם די חם, אבל נעים לו בשקט ובטבע שבהרים. מה אתה זוכר מישראל בעיקר? אני מסתקרן. "קהל נהדר, אנשים שממש מתחברים למוזיקה שלנו", הוא אומר. אני מספר לו שההופעה ברדינג 3 לפני כמה היתה אחת הטובות שראיתי בימי חיי ושהשילוב בין המוזיקה של מרקורי רב לבין הסרט "הבלון האדום" של אלבר למוריס וסרטי האוונגרד בשחור-לבן יצרו חוויה חושית מהממת, ודונהיו אומר: "מרקורי רב היא להקה שיוצרת מוזיקה ויזואלית. אנחנו מנסים לעשות אותה ככה".

ביקשתי מדונהיו לבחור את 10 התקליטים שהשפיעו על חייו. "גדלתי רחוק מהראמונס או המוזיקה של הזמן ההוא שבו התבגרתי. גדלתי בהרים, רחוק מהראמונס והמוזיקה של התקופה, סוף שנות השבעים. שמעתי מוזיקה משנות הארבעים, כי זה מה שאמא שלי אהבה לשמוע. ככה למדתי להבין את העולם. התקליט הראשון שקיבלתי היה תקליט של וינסנט פרייס, בגיל שש. פרייס היה שחקן במה וקולנוע אמריקאי שאנשים זוכרים מסרטי האימה של רוג'ר קורמן. הוא אסף סיפורים על מכשפות ורוחות רפאים, סיפורים מוזרים והקליט תקליטים. מכיוון שליל כל הקדושים, הולואווין, הוא ממש חג לאומי בהרים יש לתקליט הזה משמעות מיוחדת עבורי. אמא שמה אותו על הפטיפון ושמעתי מישהו מספר אגדה עם מוזיקה מוזיקה שמעטרת את הסיפור. חלום מולחן.

Vincent Price ‎– Tales Of Witches, Ghosts And Goblins 1972

VINCENT PRICE Tales of Witches, Ghosts and Goblins

שני תקליטים שקיבלתי בגיל צעיר ונחרטו בי מאוד חזק הם "הנסיך הקטן" ופסקול המחזמר "אוליבר" – ככה זה כשאתה גדל עם אמא שמשוגעת על הצגות מברודוויי. שירים כתובים נפלא. שני ילדים צעירים, גם הנסיך הקטן וגם אוליבר, מבודדים מהעולם, סביבה מנוכרת. כילד תמיד הרגשתי מנוכר לסביבה ומרוחק מהאנשים. אהבתי יותר בעלי חיים ואת הטבע מאשר בני אדם. אהבתי את הקציר. את הבציר. את הרוח נושבת בעצים. נעלתי את עצמי בתוך ספרים ותקליטים. היה בהם עולם רחב מאשר זה שהעיר הציעה לי. ובעצם, גרתי בתוך אגדה. גרתי בתוך ההרים. היו שם דובים. כל צל בלילה נראה כמו מכשפה.

The Little Prince Narrated by Richard Burton MUSIC: MORT GARSON, 1975 איק

Oliver!  1968

ג'יה קאנצ'לי הוא מודרניסט, איש המאה ה-20, מוזיקאי מגאורגיה שהמוזיקה שלו דומה לזו של ארבו פארת האסטוני. זו מוזיקה רחבה, סימפונית, עם מקהלה. מוזיקה שמאפשרת לדמיון לפרוח. סוג של מוזיקה ויזואלית. הצלילים הופכים לתמונות בתוך הראש שלך, כשאתה מקשיב לקאנצ'לי.

Mourned by the Wind – Giya Kancheli, 1989

GIA CANCHELLI Mourned by the Wind

אני מנסה להקשיב לאלבומים הישנים שלי באזניים חדשות ותמיד אני נדהם איך אני מגלה דברים חדשים שלא שמעתי קודם. במקרה של טרי ריילי, שהוא מוזיקאי מיוחד וקשה לעיכול, זה ממש קיצוני. בכל האזנה אני רואה צבעים וחווה טעמים שלא ידעתי שקיימים שם.

בבאפלו הופענו פעם ואחד המורים שלנו ניגן עם ג'ון קייל, טרי ריילי הוא אוונגרד פורץ גבולות. בשבילי זה משהו משפיע ועמוק. מאוד. מעטים יודעים, אבל אפילו פינק פלויד חייבים לו. הצד האפל של הירח הושפע מהתקליט הזה של טרי ריילי שיצא בסוף שנות השישים. ההתחלה של הדאנס גם התחילה  בטרי ריילי.

A Rainbow in Curved Air TERRY RILEY, 1969

Unknown-7

 

 

אני מקשיב ללב שלי, לא למוזיקה או למלים. השכל נותן לך אבחנות, אבל הוא לא מסייע לך באמת להבין. האלבום "היום" של מיסיסיפי ג'ון הרט הוא אחד האהובים עלי ביותר. הקול שלו היפנט אותי. זה תקליט שהוקלט בצורה טובה הרבה יותר מהישנים שלו. במקרה של בילי הולידיי זה הפוך. דווקא התחושה שזה משהו ישן, שעוברת בתקליט, היא זו שמעניקה לו את העוצמה הרגשית המיוחד. בילי הולידיי, התקליט הזה בחר בי. גראסהופרס הביא לי את זה כמתנת יום הולדת. זה עמד על הפטיפון ולא ירד ממנו תקופה ארוכה. פשוט הייתי יושב ומקשיב לקול שלה.

Lady in Satin  Billie Holiday, 1958

Today! Mississippi John Hurt, 1966

בתוך הקרמלין הוא תקליט של שני שדות שונים, שנפגשים. ראבי שנקר מנגן מוזיקה הודית עם תזמורת רוסית, בתוך בנין הקרמלין בברית המועצות. והחיבור בין ז'אנרים, זה מה שאני אוהב במיוחד. השידוך בין מקומות שונים. זה כמו שמישהו בא ואמר לעצמו: אני חייב לעשות משהו הרבה יותר גדול ממוזיקה. וזה קורה שם בתקליט הזה.

Inside The Kremlin (1988)

Ravi Shankar - Inside The Kremlin

 

 

הקמיליונס היא להקה אנגלית מהאייטיז, שעושה פוסט-פאנק. הם באו ממידלטון, פעלו רק שש שנים, אבל יכולתי לראות את עצמי חי לגמרי בתוך העולם שלהם. הם לא היו רוק רגיל, הם ציירים בצלילים. הם היו רוקנרול אבל גם קצת קלאסי והרבה מוזרות. 

Script of the Bridge, CAMELEONS, 1983

 

The-Chameleons

 

והתקליט העשירי והחשוב מאוד בחיי הוא רביעיות המיתרים של בטהובן. רוקנרול ומוזיקה אלטרנטיבית

בכלל מצליחים להפנים ולהכיל השפעות שונות ומגוונות. בעצם, אתה שומע אצל מרקורי רב, לדוגמא, איך המוזיקה הקלאסית נמזגת לתוך הרוק וגם גולשת לכיוונים אחרים. לפעמים תיאטרלים. לפעמים שירי ילדים. לפעמים סוג של הזייה. פרוגרסיב. התקליט הזה מיצירות המיתרים, הרביעיות של בטהובן, הוא כל מה שאדם יכול לחפש במוזיקה. זה עולם שלם שבכל פעם האור נדלק בו במקום אחר ואתה רואה זויות שלא חשבת שקייימות. בטהובן הוא מלחין מסתורי. וזה תקליט מכשף. בטהובן עם המיתרים יוצר קסם. זה משהו שלא היה במוזיקה לפני כן.  יש בזה משהו יהודי.

כיהודי, אני יודע שאני לא יכול להגיד את שם האלוהים. ובשביל היהודים גם אין פנים לאלוהים. אין ציור או פסל שממחיש לך מי זה אלוהים. זו תחושה. אז ככה המוזיקה של בטהובן בשבילי. זה סוג של חוויה דתית. אתה לא יכול להגיד את השם של אלוהים. ואין לאלוהים פנים או צורה מוחשית. ככה המוזיקה של בטהובן – יש תקופות שבהן אני קם בכל בוקר ומקשיב לזה. וכשהכל אפל בחיים שלי, אני מקשיב ומוצא נחמה ונרגע.

BETHOVEN

מה שיפה, שהחברים שלי שומעים דברים מאוד מגוונים. גראסהופרס מת על ג'אז. הוא מומחה. ג'קי ממידלייק ואני מקשיבים למוזיקה קלאסית הרבה. וסיימון (מקוקטו טווינס, שהצטרף למרקורי רב) מכיר מוזיקה אלטרנטיבית בריטית מגוונת. זה כיף גדול. כל הזמן להתעשר. להקשיב לדברים שלא ידעת שהם קיימים בכלל. אני ממליץ לכולכם לעשות את זה.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתן לרנר  On 07/20/2016 at 7:53

    הי בעז ,

    תודה , לא הכרתי את מרקורי רב. הערה לגבי הכתיבה . יש שם כמה מקומות שהתחושה שלי היתה של תרגום מילולי מידי מאנגלית לעברית מה שקלי פחות מהרגיל אצלך. יש גם מקום שבו אתה מדבר על הופעה שלהם כמדומני שהיתה לפני כמה (ולא כתוב אם חודשים או שנים).

    תודה

  • Nimi  On 07/20/2016 at 17:42

    מראי מקום מוסיקליים מענינים

    חבל שאיני יכול להגיע להופעה… תבלו בשמי

    נימי

    נשלח מה-iPhone שלי

  • grandealex6  On 07/20/2016 at 19:00

    תודה רבה בועז.
    בחירות לא שגרתיות ומעניינות.

    אגב, ה-chameleons להקה נהדרת ומוזנחת ברדיו.
    מתאימים כמו כפפה לחלק של "חיות אחרות". רק אומר 🙂

  • אלעד  On 07/21/2016 at 12:58

    מרקורי רב היא אחת הלהקות שאני מרבה לשמוע. בבית ובמכונית.
    הראיון שלך עם דונהיו חושף משהו שלא שמעתי ממנו בעבר. את ההשפעות המוזיקליות שלו ואת הדרך הכמעט ציורית בה הוא מתאר במילים מדודות את מה שהן עשו לו.
    שמח לשמוע אותם בתכניתך האיכותית בבקרים ב- 88.
    תודה על עולם המוזיקה שאתה מנגן עבורנו. זה עולם ומלואו!

  • דרור  On 07/24/2016 at 23:44

    חוגג 40 ונולד ב 1966 ?
    הממממ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: