הרוח היא פראית. דייויד בואי. ינואר 1976. מיתולוגיה נולדת

Bowie_WildIsTheWind

 

 

מעטים יודעים את זה, אבל הגרסה של דייויד בואי לשיר "הרוח היא פראית" נולדה בכלל מרעיון של פרנק סינטרה.

קליפורניה, סוף 1975, דייויד בואי עובד על תקליט הסולו העשירי שלו. הוא מסומם רוב הזמן, שתוי, אוכל מעט מאוד. יום אחד הופיעו אנשיו של פרנק סינטרה כדי לבדוק את המקום. סינטרה ביקש להקליט את אלבום הקאמבק לאחר פרישתו ושמע על אולפני צ'רוקי. בואי עבד שם על סטיישן טו סטיישן.

"היה משהו מפחיד בכך שסינטרה היה אמור להגיע", אמר קרלוס אלומר, "אמרו לנו: 'אל תדברו איתו אם הוא לא ידבר אתכם. רק תקראו לו מר סינטרה. אל תשאלו אותו אם הוא זקוק לבדיקת מיקרופונים. הוא פשוט ייכנס ויעשה את מה שיתחשק לו כשיתחשק לו" אבל כשהגיע לבסוף סינטרה הוא שמח לגלות שם את בואי והיה ידידותי וחברותי מאוד. הוא שיעשע את בואי, את להקתו ואת צוות אולפני צ'רוקי בסיפורי דרכים וברכילות על סקס פרוע וכוכבים הוליוודים.

"הם נעשו חברים טובים מאוד," סיפרו הנגנים על היחסים של בואי וסינטרה.

וקרלוס אלומר נזכר: "הם ישבו הרבה ביחד בסלון. דיברו. החליפו רעיונות. יום אחד דייויד שר הרמוניה לאחד משיריו של סינטרה ופרנק האזין לגרסה שבואי אילתר על הגיטרה האקוסטית לשיר ישן משנות החמישים מתוך איזה סרט בשם "Wild is the Wind".

אני לא משוגע על הגרסה המקורית, אבל אני אוהב את הביצוע של נינה סימון, אמר בואי כמעט בהתנצלות.

זה בתקליט החדש שלך? שאל סינטרה.

לא, אמר בואי בהפתעה. מה פתאום. זה לא מתאים לאלבום שלי.

זה שיר שאתה אוהב?  סינטרה תהה.

מאוד אוהב, בואי ענה, מופתע מהתפעלותו של המלך פרנק.

אז תקליט אותו, אמר סינטרה בנחישות הטבעית. אתה שר את זה נהדר.

 

האלבום Station To Station היה גמור לגמרי, אבל בשל התלהבותו הרבה של סינטרה מהשיר החליט בואי לנסות להקליט גרסה כלשהי עם הלהקה ולבדוק אפשרות, אם זה ייצא מוצלח, לכלול אותו בתקליט כשיר הסיום.

חברי הלהקה חשבו שזה משונה. "זו בחירה מוזרה", אמר הטכנאי באולפן.

בואי אמר שהוא יודע, אבל כדאי לנסות בכל זאת.

"זו בלדת אמצע הדרך. איך זה מסתדר עם אלבום יורו-פאנק שמתעסק בקוקאין ובתורת המסתורין?" התפלא אלומר.

 

אבל בואי רצה לנסות.  "אני רוצה תיפוף רפוי כזה", אמר למתופף דניס דיוויס. "נינוח, אבל יציב, עצלני אבל עם מעברים מדויקים". מקרלוס אלומר הגיטריסט הוא ביקש: "תנגן כמו מישהו שהרגע חברה שלו הודיעה לו שהיא עוזבת אותו".

וג'ורג' מוריי, הבאסיסט שמע את המשפט: "פשוט תעצום עיניים ותרגיש את הרגש ממלא אותך".

הארי מסלין, המפיק המוזיקלי של האלבום, עיקם את הפרצוף. בואי ראה את זה. "הארי, אני יודע מה שאני עושה. אני ממש צריך את השיר הזה בתקליט".

 

רוי ביטן, הפסנתרן באלבום, סיפר שבואי שתה הרבה יין טוב והשתמש בלי הפסקה בסמים לפני ההקלטה. "ביום ההוא דייויד הלך והדליק המון נרות וקטורת בוערת באולפן ופיזר כל מיני סמלים. שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא אמר: אני צריך להיכנס להלך רוח מסוים כדי לעשות את השיר הזה…"

 

אלומר הוסיף: "זה היה כמו שחקן שמוריד או מעלה עשרים קילו כדי לגלם תפקיד. זה גומר אותו גופנית, אבל אין לו ברירה. הוא חייב".

 

בואי לא רצה לעשות את השיר בחלקים, כמו שאר האלבום. הוא רצה לשיר את זה יחד עם הנגנים. "זה מסבך את ההקלטה", אמר לו מסלין. "תן להם להעלות את הריתם סקשן ואת הגיטרות, ואז תיכנס לשיר על הפלייבק".

בואי סירב. "לא, לא", הוא אמר, "אנחנו נקליט את זה יחד, אני רוצה להרגיש אותם מאחוריי, כשאני שר".

הביוגרף של בואי, מרק ספיץ, כותב שלא נרשם בשום מקום כמה טייקים בדיוק נעשו לשיר, אבל ברור לגמרי שלא יותר מדי. "הם ביצעו את זה פעמיים, אולי שלוש, מקסימום. דייויד ביצע את זה ללא פגם. לא היתה סיבה להתעכב על זה".

 

מבחינה ווקאלית, בואי הגיע לשיאו כזמר מבצע בשיר הזה. הוא לא רק חידש את השיר במדויק, הוא נשמע כמו מי שנשבר במהלך הביצוע. הוא מבקש אהבה. הוא שר, זועק, מתרסק, מתחנן, מקונן, מתמוטט. כשהוא ממריא בסוף עם השורה "פראית היא הרוח, פראית היא הרוח, פרררררראית….היא…..הרוח….." והיללה שלו קורעת את האויר והופכת חרישית ונעלמת בזמן שכלי הנגינה ממשיכים ונותרים אחריו, המאזין נותר ללא נשימה.

 

אלומר, הגיטריסט אמר מאוחר יותר: "במקרה של דייויד בואי ההוכחה היא תמיד המוצר הסופי. והמוצר הסופי, אין מה להגיד, יצא מושלם. יצירת אמנות מדהימה".

 

למרבה הפליאה, "הרוח היא פראית" סגר את התקליט ההוא – צד שני, שיר אחרון – אבל בחברת התקליטים של בואי לא האמינו בשיר. הוא לא יצא כסינגל לתחנות הרדיו. הוא נראה למנהלים כלא שייך לאלבום. לא מתאים לזמן,  תחילת 1976, בבריטניה פאנק ואופל וקדרות וציניות מסביב והמון להקות צעירות וקוצניות. גם באמריקה הוא לא בדיוק התאים לרוח החופשית והעליזה של הדיסקו והרוק הלבן שכבש את המצעדים.

 

אבל פרנק סינטרה אהב את זה. "עשית את זה", הוא אמר לדייויד. "לא משנה מה אומרים לך כולם, הפכת את זה לשיר שלך". בשנת 1981 דייויד בואי סיים את החוזה שלו עם RCA והחברה הוציאה לו אוסף להיטים. אז גם יצא השיר "הרוח היא פראית" כסינגל. פרדי מרקורי מלהקת קווין ניצל את ההזדמנות והחמיא לבואי "לא חשבתי שאחרי נינה סימון מישהו יוכל לבצע את השיר הזה כל כך טוב. אף אחד לעולם לא יוכל לשיר את זה טוב כמוך". חלפו בדיוק 40 שנה מאז ראה אור לראשונה. בואי היה אז בן 29. החודש הוא בן 69. לא במצב גופני טוב אבל עם אלבום חדש. "הרוח היא פראית" רק תופס תאוצה מיתולוגית עם השנים. זהו אחד השירים המושמעים ביותר בתחנת הרדיו 88FM. יותר מכל השירים של בואי. השיר שחברת התקליטים לא האמינה בו הוא השיר ששורד היטב עמוק אל תוך המאה ה-21 ויישאר איתנו גם הלאה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • avital  On 01/03/2016 at 21:54

    אחחח איזה שיר
    מרתק לשמוע על מאחורי הקלעים שלו, תודה

  • איילת  On 01/03/2016 at 22:06

    אין, אין מילים

  • שולמית ניר  On 01/03/2016 at 22:08

    אתה הרי יודע כמה ועד כמה אני עפה כשאני שומעת את הביצוע שלו. כמה מקסים הסיפור הזה וכמה אלמותי הביצוע שלו. תודה עליך ועל הפעם ההיא ליומולדתי …

  • Anat Eliaz Imber  On 01/03/2016 at 22:24

    אחד הגדולים אם לא "ה"…

  • נועה ב.  On 01/03/2016 at 23:44

    מקסים. הביצוע שלו מעביר בי צמרמורת בכל פעם מחדש

  • liranofir  On 01/03/2016 at 23:49

    יש הרבה שירים של בואי שלוקחים אותי לכל מיני מקומות ונקודות בחיי, אבל השיר הזה יותר מכולם לוקח אותי להתחלה, כשבואי נהפך לפסקול של שנות נעורי. תקופת מלחמת המפרץ, כיתה ט', אהבות , גילויים, התמודדויות, והרוח הפראית של הנעורים והתקופה ההיא.

  • ניקול שנהב  On 01/04/2016 at 6:54

    בוקרטוב. שש וחצי בבוקר והשיר בפול ווליום מתנגן. והכלב שלי מיילל ברקע…זה טוב זה. זה מה שעושה כתיבתך. סיפורקע משובח כתבת בועז יקר! והביצוע של בואי עילוי. בראבו. ניקול.

  • ששון  On 01/04/2016 at 8:27

    נהנתי מאוד לקרוא את הטור, כמעט כמו לשמוע את השיר, כיף גדול להאזין לתוכנית הבוקר שלך, משתדל לא לפספס, בטוח שיש רבים כמוני.

  • motior  On 01/04/2016 at 9:44

    תודה על הסיפור המעניין.
    זהו אחד משירי האהבה הטובים ביותר לדעתי.
    הביצוע של בואי פשוט מושלם והרבה יותר טוב מביצועים אחרים לשיר (שוב, לדעתי….)

  • אסנת זיו  On 01/04/2016 at 9:54

    אלמותי .ותודה לסינטרה. חכם.

  • אילה אבני  On 01/04/2016 at 10:12

    מזל שיש לנו אותך
    הרוסה על השיר הזה ונחת עלי שפע כשראיתי פתאום את הרקע עליו
    מעריצה

  • ליאור אזולאי  On 01/04/2016 at 10:57

    אני, באופן אישי לגמרי, לא מצליח להבין איך שיר כזה לא התאים לזמן או למקום.. את השיר הזה שמעתי לראשונה אי שם בשנות ה 80 המוקדמות ומאז ועד היום עוברת בי צמרמורת כשאני שומע אותו (אגב, בועז פתח איתו את רוקר טוב כמה וכמה פעמים) . ההצלחה ונצחיות השיר הזה , בביצוע הזה(למרות דעות המנהלים), מוכיחה שאין שום תחליף למה שמגיע מהנשמה . עוד 4 ימים מגיע האלבום החדש לחנויות ומבחינתי אני כבר בתור…

  • Sasha  On 01/04/2016 at 11:04

    אם הייתי מפיק של דויד בואי, או יועץ שלו הייתי מוציא לו תקליט של COVERS של שירים של יוצרים גדולים. בלדות.
    זה היה מופוצץ את העולם.
    במקום זה הוא מדשדש בסגנון שלו שמנסה לחדש כאילו משהו אבל הוא לא.

  • Sasha  On 01/04/2016 at 14:53

    לשיר הזה יש ביצועים נוספים מעולים של נינה סימון אם אני לא טועה

  • אדר  On 01/04/2016 at 18:35

    כולי צמרמורות כאילו גיליתי את השיר מחדש. דמעות בעיניים. תודה בועז.

  • rene  On 01/04/2016 at 18:53

    אם יש מילה לתאווה…

  • Sara  On 01/05/2016 at 2:51

    שיר מקסים ובכלל בשבילי בואי הוא הגדול מכולם.

  • דקסטר בוכניק  On 01/10/2016 at 13:30

    תודה בועז. סיפור נהדר.
    כמי שיצא לו לקחת חלק בהפקת גרסת כיסוי לשיר זה (יותר נצמדנו לגרסא המקורית – של ג'וני מאטיס – מהסרט), תהליך שהיה מלווה בכל מיני קשיים ואתגרים, התרגשתי לקרוא שגם עבור בואי זה לא היה עניין של מה בכך.
    שבוע טוב!

  • Eran Falkenburg  On 01/11/2016 at 10:45

    תודה

  • ליאור אזולאי  On 01/11/2016 at 13:28

    לקרוא את זה עכשיו מקבל פתאום משמעות אחרת. אבידה גדולה לעולם המוזיקה (ואני אומר את זה בפרט אחרי האזנה לאלבום האחרון). בואי, ללא ספק, אחד ומיוחד מדור מיוחד במינו כשהמוזיקה הייתה אמנות עם ביטוי אישי ולפני שהפכה ל"תעשיית המוזיקה".

  • Alex Muchnik  On 01/11/2016 at 15:23

    אני בדיוק הגבתי לפני כמה ימים על השיר הנפלא הזה וכעת .. זה נגמר

  • דייויד  On 01/11/2016 at 17:26

    נהניתי מאוד מהקריאה, תודה בועז. מאזין לך כל בוקר

  • viki  On 01/12/2016 at 22:22

    תודה בועז
    איזה סיפור מיוחד לשיר שתמיד אוהבת להאזין.. בעיני אחד הטובים של בואי..קראתי את הפוסט המרגש כשפורסם וכעת עם מותו.
    עדיין המומה..לא מפסיקה להאזין לו..אלבומו האחרון פשוט מצמרר. לפני לכתו הספיק להשאיר לנו מתנת פרידה גדולה בדמות אלבום חדש. רוצה לקוות שהשאיר עוד יצירות שיצאו לאור בהמשך.

  • עדית ג'אנה  On 01/13/2016 at 1:13

    דייויד בואי- ילדות וחיים אישיים-
    לכל המעוניין, ליקטתי מידע רב (מ-9 מקורות) על חייו האישיים של דייויד בואי, מילדותו להורים קשי יום, שאף שלחו חלק מילדיהם לאימוץ. מוזמנים לקרא בבלוג שלי: "יועצת ארגונית מנתחת הישרדות"- http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=6965636&r=1

    דייויד בואי נולד כדייויד רוברט ג'ונס ב-8/1/47 למשפחה קשת יום בבריקסטון, אנגליה. אמו עבדה כמלצרית, ואביו עבד כמקדם מכירות של "ברנרדו" (ארגון הצדקה הגדול ביותר בבריטניה. פועל למען ילדים בסיכון). ביתם היה ממוקם על התפר של דרום לונדון, בריקסטון וסטוקוול. לבואי היו שלושה חצי-אחים: אח ושתי אחיות (שתי אחיותיו נמסרו לאימוץ). אחיו טרנס היה בן 10 כשבואי נולד. הוא בנו של אמו של בואי מיחסיה עם ברמן במלון בו עבדה כאומנת לילדי בעלי המלון. הבן אומץ, גדל עם בואי והשפיע על טעמו המוסיקלי (התאבד בגיל 48,ב- 16/1/85 כשבואי בן 38). אחיותיו לא גדלו עמו אלא אומצו בלידתן על ידי משפחות אחרות: אנט, שהיתה בת 6 כשבואי נולד, היא בתו הראשונה של אביו מרומן עם אחות, שעבדה אצל ד"ר ברנרדו, יחד עם אביו של בואי. אנט גודלה על ידי אשתו של ד"ר ברנרדו כאילו היא בתה. כשגדלה, אנט התחתנה עם מצרי, התאסלמה, ושינתה את שמה לאימאן (!). מאיירה אן, אחותו השלישית, שהיתה בת 4 כשבואי נולד, נשלחה למשפחת אומנה בלידתה, ואומצה על ידיהם בהיותה בת 9 חודשים.
    כבר בגן הילדים אותר בואי כילד מחונן במיוחד. בהיותו בן 6, המשפחה עברה לפרבר לונדוני בשם ברומלי…. (המשך בבלוג).

  • צביקה בראל  On 01/15/2016 at 22:25

    פוסט נהדר על שיר מעולה שבוצע על ידי יוצר אדיר. אמנם דיויד בואי לא כתב את המילים ולא את הלחן, אך הביצוע שלו הוא יצירה בפני עצמה והפוסט של בועז ממחיש זאת היטב.
    שימו לב לכך שענקי הרוק שהם ילידי שנות הארבעים והחמישים, כמו דיויד בואי, הולכים בשנים אלו לעולמם ואת החלל הענק שהם מותירים בעולם המוסיקה לא ממלא אף אחד. למרבה הצער אין להם תחליף ואין להם ממשיכי דרך.

  • גרדו  On 01/17/2016 at 0:35

    אפשר לקבוע בוודאות שזה השיר הכי יפה על פני האדמה
    אין אין אין ביצוע כזה ורק בואי יכל לנפק את זה
    כשהשיר מתנגן בנסיעה אין לי שום בעיה למות באותו רגע
    אני מת לקפוץ עם הרכב מצוק אל הגלים ושייפתחו כריות האוויר כך שאשמע את השיר שוב

  • איתן  On 08/05/2016 at 15:25

    לנגן את השיר ברקע וללקוק את המסך מרוב עונג על האותיות המפוזרות בו.
    תודה בועז.

  • June  On 10/18/2016 at 20:49

    בועז
    אני קוראת את התגובות ומסתבר שלא רק בשבילי אתה כהן המוזיקה הגדול, איש המילים המושלמות, ובעל הנשמה הענקית שממכר אותי לעולם שלך. הפלייליסט של חיי. תודה איש יקר.

    בואי הוא אהבתי המוזיקלית האמיתית הראשונה והנצחית ואת Wild Is The Wind אקח אתי לעולמי עולמים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: