הקלדה עיוורת

מכונת_כתיבה_מסוג_hermes

מגיל צעיר היתה בי אהבה למכונת הכתיבה. הכי רציתי לשבת בפריז בעליית גג עם סיגריה בפה בחדר אפוף עשן, עם חצי בקבוק יין על השולחן הקטן, הייתי בעיני רוחי עיתונאי בגולה, מקיש במקשי המכונה במרץ ובעוצמה, גוחן עליה, מוחק בטיפקס טעויות ומקליד מחדש, מייצר דפים וסיפורים וספרים, כתבות ומאמרים, מדפיס במהירות ושולף את הנייר מהגלגלת. מכונת הכתיבה היתה כה רומנטית בעיני שביולי 1985 הלכתי ל"סייט אנד סאונד" ללמוד הקלדה עיוורת.

לא, זה לא מדויק.
בעצם נרשמתי ללימודי הקלדה עיוורת מפני שהיו לה שדיים גדולים והיא היתה כה יפה ומסקרנת. זו הסיבה האמיתית. זה היה כה מקרי, באמת, רק מפני שבמקרה ליויתי חבר ל"סייט אנד סאונד" ברחוב בן יהודה בתל אביב, כי הוא באמת היה מוכרח ללמוד הקלדה עיוורת – ועוד באנגלית – כי הוא נרשם ללימודים באנגליה ואמרו לו שבממלכה המאוחדת לא מקבלים עבודות בכתב-יד. רק מודפסות.

"בוא איתי, תחכה לי שעה עם ספר, ואז נלך לסרט", הוא אמר. והסכמתי.

וכשעליתי איתו לשם ראיתי מיד את המדריכה היפה עם העיניים הירוקות והסרט הלבן על הראש, והיא דיברה עם החברה שלה על השנים שלה בפריז, סינגפור וניו יורק והחבר הדני שלה ואני הוקסמתי לגמרי מהאישה העסיסית שראתה עולם, בניגוד אלי הפרובינציאלי והקטן, והחלטתי בו-ברגע שאני חייב, פשוט מוכרח לשכב איתה, ובשביל להשיג אותה – כך הבנתי אז – אצטרך להיות נוכח שם, בבית הספר לתמלילנות. כלומר, להירשם לקורס.

כן. בשביל להשיג אותה הכל היה כשר בעיני. גם לשלם כסף, להירשם לקורס וללמוד הקלדה עיוורת במכונת כתיבה. רציתי לראות אותה עירומה ולגעת בה וכל האמצעים היו כשרים.

כמה עולה הקורס? שאלתי. ושילמתי. ונרשמתי.

אז האמת היא שלמדתי הקלדה עיוורת במשך 10 שיעורים אבל לא העזתי ליזום שום דבר עם המדריכה הנשית. הייתי נבוך וביישן מדי, אז, ולכן הסתפקתי בנעיצת מבטים חמדניים לעברה מעבר למכונת הכתיבה. בשיעור האחרון והמסכם כשכולם שקדו על מלאכת התיקתוק היא חלפה במעבר שבין השולחנות וכבדרך אגב הפילה פתק מגולגל על המכונה שלי. פתחתי אותו וקראתי: "מכיון שאני מבינה שכאן זה כבר לא ייצא, אם יש לך ענין בי, תתקשר לטלפון…." – וכאן היה מספר טלפון.

אל תתקשר עכשיו, הזהיר אותי החבר שלי. שהיא לא תתפוס תחת. תייבש אותה קצת. תן לה לחכות.

נראה לך? גיחכתי בבוז. אני כבר חודש מחכה להזדמנות הזו. והרמתי טלפון מיד. היא בדיוק נכנסה לדירה שלה. "תן לי שעה להתארגן, להתקלח ונצא לאנשהו", היא אמרה.

וכך היה. הלכנו לבית התה ההולנדי בלונדון מיניסטור בתל אביב. היא היתה מאוד תוקפנית. "גברים מסתכלים עלי כל הזמן פה, בתל אביב", היא אמרה. "בא לי להוציא להם את העיניים".

שתקתי בבהלה.

והיא המשיכה: "בכל מקום שאני מסתובבת כולם כל כך בוטים וחרמנים. בחו"ל זה כל כך שונה".

הלך עלי, חשבתי בלב. אני כבר לא אעלה אליה לדירה.

אבל יצאנו שוב. ואז עוד פעם. נשארנו יחד תקופה ארוכה מאוד. ואז נפרדנו והיא טסה לניו יורק. ה"הקלדה העיוורת" מאוד עזרה לי בחיים. וצלילי מכונת הכתיבה ששולבו באחת היצירות המוכרות של התרבות המודרנית, "מכונת הכתיבה" של לרוי אנדרסון, תמיד מזכירים לי אותה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • D!  On 07/11/2015 at 16:56

    נהדר בועז,
    אני מקווה שהקלדת את הסוף הטוב

  • leesever  On 07/11/2015 at 19:54

    הפוסט שלך הזכיר לי שבצעירותי הלכתי ללמוד הקלדה עיוורת. אז, כל מה שרציתי היה להיות מזכירה. החיים בחרו לי נתיבים אחרים, אבל לימוד ההקלדה העיוורת תמיד היה, ועדיין, עזר רב בכל מה שאני עושה מאז.

    תמשיך לכתוב. כייף לקרוא אותך וכמובן שלהקשיב וללמוד ממך כל בוקר בין שמונה לעשר.

  • Avokado  On 07/12/2015 at 7:32

    הפוסט הזה לא הופיע כבר פעם ? …

    __________________

    ינאי – מטעים קיבוץ סער

  • גיל  On 07/12/2015 at 16:26

    סיפור נפלא ומעניין שהקשבתי ליצירה הזו בעקבות הצפייה בסרט החביב Populaire שאולי יעניין אותך (על בחורה צעירה שמקלידה מהר והולכת להתחרות בהקלדה מהירה בצרפת של סוף שנות ה-50). אגב, ג'רי לואיס עשה מטעמים מהיצירה הזו.

  • איתן  On 07/13/2015 at 7:36

    נהדר

  • dennis  On 07/13/2015 at 10:38

    Firstly thanks for the 295 shekel which you paid for the typing course.

    If you had told me then the reason for registering, I would have given a bonus to the "madricha with the green eyes and large breasts".

    From your story it sounds like you were well remunerated for you payment.
    I remember you being completely infatuated with her and if I'm not mistaken, after your course, you often used to come to the Sight and Sound center to see her.
    Since then I have followed your music programs with great pleasure. Listening to you always bring back the memories of you sitting in the reception waiting for her shift to end.

    Dennis

  • רותם  On 07/13/2015 at 18:26

    בועז
    תמיד חשבתי שאתה שדרן מצוין עם טעם אדיר ועם ידע עצום במוזיקה, עכשיו אני מוסיף לזה גם בעל יכולת כתיבה מענינת ומהנה.
    אחלה כתיבה. תודה !
    אמשיך לקרוא את הבלוג שלך במקביל לזה שאני מאזין לתוכניות המצוינות שלך.
    רותם

  • avhatami  On 07/15/2015 at 9:22

    שעשע אותי מאד הפוסט הזה. הרבה יותר רומנטי מהסיבה שבגללה אני למדתי הקלדה עיוורת.
    אגב, הפתיח לאחת מתוכניות הרדיו בילדותי (ואולי לא רק) היה היצירה הזאת, ואני לא זוכרת איזה.

  • תמיר נין-ארי  On 09/09/2015 at 11:59

    כן, סיבה מצויינת לעשות דברים. גם אני אוהב "כביש משובש"* שכזה…

    *מתוך הסרט קזבלן, כמדומני… 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: