ויהי לעת ערב בקיץ 1975

רחוב הדקל 3, חולון

רחוב הדקל 3, חולון

באה אל קצה שנת הלימודים. היום הראשון של החופש היה מואר ומאושר. קיץ ארוך לבלי גבול התמתח מאותו בוקר קדימה עד לסופו של אוגוסט ההוא. בשכונה החולונית היו דווקא עצים הודים גדולים ורחבים שסככו על השביל ואף נטו מעט אל מרפסת הדירה שבה גרנו, ברחוב הדקל.

גג הרעפים פלט חום תמידי אל הדירה הקטנה, חדר וחצי, שלושים מ"ר בלבד, שבה העברנו את ימינו ושנותינו אחותי וזוג הורינו האוהבים, האהובים. בלילות הפך הסלון לחדר שינה. הספה הסגולה נפתחה לשניים והורי ישנו עליה. בחצי החדר הסמוך ישנתי עם אחותי, מיטה מול מיטה.

אבישי, חברי הטוב וגם בנה הצעיר של הדודה חנה, סיים את כיתה ז ואני את הכיתה השישית. לעתים קרובות הייתי ישן בדירתם הצנועה ברחוב לסקר בשכונת שפירא, חולק איתו מזרון נמוך, בין ארגז גדוש ספרי "ביל קרטר", "רינגו", "פטריק קים" ו"סדרת האימים" לבין ארון משחקי הקופסא – מונופול, סולמות וחבלים, רמי קוב.

אבל לאותה עת, יום שלישי, כ"ב בתמוז, 1 ביולי 1975, ממש עם תחילת החופש הגדול, אבישי בא אלינו כדי להתארח כמה ימים. ישבנו על הרצפה השטופה והקרירה, ואבישי שוב ניצח אותי בשש-בש. בינתיים, אמי שקדה במטבח על אילפס שבו התבשל אותו מעדן, עוף בשזיפים, שאותו יצקה על הר אורז פרסי לבן. "בואו לשולחן", היא קראה מאותו מטבחון עלוב ומופלא שבו הפליאה לעשות, ואנחנו באנו.

הקיץ להט במלוא עוזו. הרדיו שידר להיטים עדכניים ברצף. One of These Nights  של הנשרים. 

Someone Saved My Life Tonight של אלטון ג'ון Dream Weaver של גארי רייט.

Nights on Broadway של הבי ג'יז.  אחר הצהריים לפתע פילחה מנגינת תיבת הנגינה הממוכנת של מכונית הגלידה את האויר, וירדנו לקנות טילון וקסטה, רק כדי לחזור אל המתחם המוצל.

דפיקה בדלת. שולה, חברתה של אמי, הגיעה במפתיע. פניה לוהטות מחום היום ולצדה חברתה הטובה וכהת העור עליזה, שתיהן מיוזעות, מותשות, בגדי-ים לגופן ושמלת קיץ רפויה מעל ורגליהן בסנדלים דקים. "חזרנו מהים", צהלו, ואמי שתמיד שמחה להכניס אורחים הלכה להכין מגש עם דברים טובים ותה חזק לאורחות שזה עתה באו.

אולי, אנחנו יכולות להתרחץ? שאלו בזהירות, ואמי אמרה "איזו שאלה?!" ומיהרה והוציאה מארגז המצעים המוצנע מגבות נקיות, סבון חדש עטוף והגישה להן. הן נכנסו, יחדיו, אל החדרון הקטנטון שבו היתה מקלחת צמודה לאסלה והמים שטפו והסבון הקציף את עורן ומעבר לדלת גם נשמע קולן הצעיר, והן שרות בשני קולות להיט מצעדים מטופש That's the Way…a-ha a-ha, I Like It של קיי סי וזוהר השמש.

והמים זורמים מעבר לדלת והאחת שרה That's the Way

וחברתה עונה לה a-ha a-ha

ושתיהן ביחד  I Like It – ואבישי ואני מחייכים ויושבים אל השולחן ומניחים קלפים על לוח משחקים.

אולי תנוחו קצת, הציעה אמא. והן שמחו. כן. כן. ואמא גררה מזרון דק ופרשה סדין והביאה סדין נוסף להתכסות, והן שכבו לנמנם צהריים.

אל תעשו רעש, אמרה אמא, אני הולכת עם חגית לקנות כמה דברים, אחזה בידה של אחותי הקטנה, שהיתה אז בת 4 וחצי, והן ירדו במדרגות והתרחקו.

שקט השתרר. רק נשימות עולות ויורדות. צהריים נוטה אל אחר צהריים ושמש נוטה אל המערב, שעת שקיעה, דמדומי היום הראשון של החופש הגדול ואבישי ממרפק אותי לפתע ומניד בראשו, בלחישה: תראה, תראה! – וגם מניח אצבע על שפתיו המחויכות מעט.

בלהט השינה שחטפה אותן, נשמטה רצועת הגופיה מעל כתפה של שולה, רפויה נשרה, מגלה לעינינו שד מלא, חשוף לחלוטין, רוח דקה צימררה מעט את שנתה והפיטמה הזדקרה מלאת חיים עצמאיים, ולתדהמת הנעורים שלנו נוספה העובדה שגם חברתה עדינה הסיטה מעצמה את שמיכת הפיקה הדקה ולעינינו נראה גופה הכהה שרק תחתוניה לגופה ושדיה גלויים ומעורטלים עד מאוד, מתנשמים, עולים ויורדים, ואנו יושבים ונועצים מבטים ונושמים בשקט מעבירים מבט משדיה הגדולים של זו אל השד הגלוי במלואו של שולה, והן נושמות, נאחזות בעונג בשינה המתוקה שאחרי הים והשיזפון והחיוורון גם יחד גלויים לנו ומערפלים את תודעתנו והבית שקט עד מאוד ואנחנו מסתכלים, ומסתכלים ומסתכלים.

Zinaida Serebriakova, אישה עירומה ישנה, 1932

Zinaida Serebriakova, אישה עירומה ישנה, 1932

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • pshamir1  On 06/30/2015 at 7:44

    נפלא. מעורר בי את כל סיפורי הילדות בקרית ביאליק. איך אמר טולסטוי: כל הילדים המאושרים דומים זה לזה.

  • איתן  On 06/30/2015 at 8:13

    סיפור ילדות/נערות/התגרות נפלא, תמים, זך, משתומם, וקצת מודע לעצמו. תודה!

  • אביטל  On 06/30/2015 at 10:55

    נהדר, נשמע שהיתה לך האמא הכי טובה שיש.

  • איילת  On 06/30/2015 at 14:42

    מעולה. פשוט מעולה

  • יגאל גבאי  On 06/30/2015 at 15:07

    כמה חבל שכך חלפו להם ימי התום.

  • lirontimor  On 07/01/2015 at 8:35

    סיפור שמצליח להישמר גם ילדותי וגם בוגר. נפלא

  • טליה  On 07/02/2015 at 21:48

    מקסים ונפלא…איזה יופי של סיפור…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: