ואנחנו נשב בחושך, ונביט אל האור

 

"מקרין הסרט, החשך את האולם

שלא נראה אחד את השני,

ולא ניאלץ להביט זה בזה בעיניים

ועכשיו,

הראה לנו סרט

שיהיה מרתק

ויהיה קל ומלא צבע

ויהיו בו אנשים יפים ומאושרים

לבושים היטב

ובחורות יפות ועירומות

ובתים מוקפי גנים ומכוניות מבריקות ומהירות

ואנחנו נשב בחושך, ונביט אל האור

ונטביע בו למשך שעתיים את הצער והעלבון של חיינו

וּנְדמה בליבנו שאנחנו האנשים היפים

ואנחנו הבחורות היפות והעירומות

ושלנו הם הבתים מוקפי הגנים והמכוניות המבריקות והמהירות

סרט קולנוע, פס רוטט של אור

בך תלויה כל תקוותנו

ובך, מקרין הסרט, היושב מעל לראשינו

והנותן לנו, תמורת עשר לירות לאיש

שעתיים של חיי אמת

בתוך השקר של חיינו". 

===================

חנוך לוין, מתוך "קרום", 1972

 

 

Bibi-Andersson_-Elliott-Gould----Ingmar-Bergman__s-The-Touch-_1971_

 

ביבי אנדרסון ואליוט גולד ב"המגע" של אינגמר ברגמן, 1971

 

אני זוכר את הימים האלה, שבהם הייתי יוצא מהבית, ונוסע. לקולנוע תמוז או קולנוע כוכב, לקולנוע תכלת או לקולנוע פריז או לסינמטק תל אביב (אשר בבית מפעל הפיס), כדי לחוות שעתיים של מילוט. של התאהבות. המפלט האחרון, המקלט האחרון, הקולנוע של ילדותנו, בית קולנוע שכונתי, קרקעי, לא ממוקם בתוך קניון סטרילי רועש והמוני. היו אלה שעתיים של מילוט מ"ארץ הבהמות הגסות", כפי שהגדיר את המציאות הישראלית המשורר העברי הנערץ עלי, דוד אבידן

("שירים בלתי-אפשריים + דו"ח אישי על מסע ל.ס.ד., הוצאת המאה השלושים, 1968).

 

"ארץ הבהמות הגסות בסינרי-מטבח

ארץ הבהמות הדקות בתלבושות אחידות

ארץ הבהמות הגסות והדקות בשיכונים גסים בעלי

קירות דקים

ארץ שמדברותיה ערים ועריה מִדְבָּרוֹת.."

316585_1_big

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • פוני חייק  On 11/01/2014 at 17:31

    כמה נכון ,בועז. צפיה בסרט בקולנוע היתה מפלט ומקלט מהחוץ. כולנו התאהבנו ואהבנו ןדימיינו. היתה תקופה אחרת. כשחיינו היו עדיין חיים של נועם וצניעות, ועזרה לזולת ואכפתיות.וקולנוע היתה מילה של העין, הרגש והנפש. קולנוע היה פס הקול של החיים אז מזמן.

  • HAGIT GROSSMAN  On 11/02/2014 at 12:08

    מי כתב את השיר המעולה הזה?

  • תמיר  On 11/02/2014 at 19:01

    כן, עם הבקבוקים המתגלגלים (המחוספסים של טמפו, עם המותניים הצרים) בדיוק ברגעי המתח שיצרו יוצרים ושחקנים גדולים ששיחקו את האנשים הקטנים והראו לנו מה שלעולם לא יקרה לנו…
    עוד נגיעה במחסן הזכרונות.

  • איתן  On 11/03/2014 at 10:03

    תודה

  • תמר א  On 11/17/2014 at 13:52

    "לעקרת הבית מעניק החושך בבית הקולנוע – אפילו שהסרטים המוקרנים בפניה אמורים לתרום להשתלבותה במצב הנתון – מקלט, שבו היא יכולה לשבת מספר שעות ללא פיקוח, כפי שבעבר היתה מביטה החוצה מן החלון"
    אדורנו והורקהיימר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: