ספרים. מוזיקה. שקט כדי לנשום

BOAZ IN KEFAR BLUM-3

 

כשהיינו ילדים, לא היה צורך לפנות זמן. היה זמן. היה פנאי. הלימודים היו בזמן הלימודים. אחר כך היינו באים הביתה. ארוחת הצהריים היתה ארוחת הצהריים. והמנוחה אחר-כך. והירידה למטה, בארבע, כדי לשחק. והטבע היה טבע. העצים היו שם כדי שנטפס עליהם, נריח אותם, נשחק לידם, בצלם. הם היו חלק מהילדות.

 

BOAZ PARIS 2013

 

העולם התקדם. נדמה שבמקום לנסוע בהילוך רביעי, במהירות נסיעה שפויה, העולם נכנס לסחרור מטורף. דבר רודף דבר. מה שקרה הבוקר כבר לא רלוונטי לערב. שטף המידע. גודש האירועים. המילים. הסרטונים. הכל מתחרה על אותו זמן מוגבל ביממה. 24 שעות בסך הכל. מתוכן ממילא שליש אנחנו מכלים באכילה ובשינה ועוד חלק ניכר בעבודה שלא נגמרת, כי העבודה הולכת איתך הביתה, ולחופש.

לכן לכפר בלום לא לקחתי מחשב ולא טלפון נייד. חופשה היא חופש. מהכל.

IMG_5765

אבל לקחתי ספרים. ובשקט הנעים של מלון פסטורל, ליד הטיילת של כפר בלום, בין הציוצים לבין הצרצרים, אפשר היה להתמסר ולהתמכר לקריאה. לצלול, כמו פעם, לתוך הספר – ורק בערב להגיח מהחדר אל אירועי התרבות של המלון, שחלק מחדריו נושאים שמות סופרים. אני, כמה סמלי, קיבלתי את חדר "ארנסט המינגוויי".

 

IMG_5767

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • motior  On 10/23/2014 at 15:20

    נשמעת חופשה מצוינת 🙂

  • פוני חייק  On 10/23/2014 at 15:44

    ספרים, ירוק בעיניים, אויר נקי, טבע מקסים סביב, מה צריך יותר מזה. שתהיה לך חופשת שקט והנאה.

  • חגית גרוסמן  On 10/23/2014 at 16:41

    מושלם

  • אורי  On 10/24/2014 at 12:22

    כיף גדול.
    בהזדמנות זו , תודה שאתה עושה לי את הבקר ברדיו

  • אודי בורג  On 10/24/2014 at 13:05

    כן בועז,
    אכן היו זמנים. כל מה שתארת זכור לי היטב…
    אבל לצערנו, זה לא היה תופס היום.
    למרות שגם כיום, ולא רק בחופשה אני מסיים ספר לשבוע בערך…
    רק שימשיכו להיות ספריות ציבוריות…

  • בנצי גורן  On 10/24/2014 at 16:00

    מלון פסטורל הוא מקום נפלא. הבעיה שם היא שאחרי יום אחד אני חוטף כאב ראש מעודף חמצן…
    ואני שרגיל לרעש מעצורי האוויר של האוטובוסים בעיר וצעקות "סע" של עובדי משאית הזבל, קשה לי עם ציוץ הציפורים בבוקר.

  • davdavsin  On 10/24/2014 at 16:15

    מעולה.
    השלב הבא יהיה להיפטר גם מהבגדים הכבדים.
    מקווה שהצילום הבא שלך בחופש יהיה בעירום או מקסימום מכנסיים קצרים וחולצה בלי שרוולים וכפכפים… 😉

  • תמיר נין- ארי  On 10/24/2014 at 20:04

    תראה… אני (למזלי העצום) מתעורר בבוקר עם ציוץ ציפורים, אין לי סמארטפון (!) ולמרות שחלק גדול מיומי מבוזבז מול מחשב, לא עובר יום שבו אינני קורא בספר. אני מכור לקריאה ומזה אין להיגמל.

    הבן שלי, לעומת זאת, מתאים לתיאור שלך ומה שמעניין עכשיו נשכח אחרי עוד שני פוסטים. הוא איננו קורא בספרים כלל לצערי הגדול, למרות השתדלותי הגדולה כשהיה קטן. הוא גם מעולם לא טיפס על עץ וטיול בשבילו הוא מסה מתמשכת של סבל בל יתואר.

    אנחנו פשוט דור אחר, שונה עד כדי כך שאני אפילו לא מבין עד כמה הוא שונה.
    זה טוב? זה רע? איך אדע? אלו כלים יש בידי כדי לשפוט את העתיד?
    יש מחקרים הגומרים את ההלל על השליטה המוחלטת במשחקיה האלקטרונית ומנבאים כי הדבר נותן בידיהם כלים נפלאים לתפקד בעזרתם בעתיד. האמנם? איך אדע? אני, הרי כבר נמצא בעתיד, העתיד שלי… 🙂

  • leesever  On 10/26/2014 at 8:45

    כל כך נכון. קריאת ספרים אכן הפכה לנוסטלגייה, געגוע לדבר ישן וטוב. וכל כל עצוב שהדרך היחידה להגיע לשם היא "לברוח", להתנתק מהמחשב ומהטלפון הנייד.

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: