JUST SAY YES! YES

 

העטיפה הפנימית. RELYER 1974

העטיפה הפנימית. RELYER 1974

ברשת ג ב"קצת אחרת" – תכנית הפרוגרסיב האגדית שהייתי מכור לה –  שידרו קטע מהאלבום RELAYER של להקת YES.  זו היתה תחילת שנת הלימודים בתיכון, חודש ספטמבר 1978, כיתה יו"ד והייתי כמעט בן 15. תחושת החלום שהשרה עלי הקטע של YES לא עזב אותי. כל מה שרציתי היה רק לשמוע אותו שוב. מכיוון שלא היה לנו טלפון,  לקחתי אסימון והלכתי עד לטלפון הציבורי בישמח משה. חייגתי ובחנות "אלגרו" ענו לי ואמרו שיש להם את התקליט. ביקשתי שישמרו לי אותו בצד.

למחרת, אחרי הלימודים, חזרתי הביתה, אכלתי ארוחת צהריים (מן הסתם, אורז עם גזר וצימוקים ונתחי עוף) ויצאתי לתחנה. האוטובוס שנסע לתל אביב מהשכונה – קו 71 – היה מגיע רק פעם בשעה, היה לו מסלול ארוך והוא הסתיים ברחוב מקוה ישראל בתל אביב. היה לי ארנק כזה פושטי, שכתוב עליו LONDON באדום. שמתי בו את הכסף, לקחתי ספר של עם עובד לדרך, שלא יהיה משעמם, ונסעתי לתל אביב (הספרים של "ספריה לעם" היו קטנים, רכים ומושלמים לנסיעות באוטובוסים).

הנסיעה ארכה שעה. ההליכה ברגל ל"אלגרו", רבע שעה. בהתרגשות עזה לקחתי את התקליט – נפתח! תוצרת חוץ! – ובאתי לקופה.

"רגע אחד", אמר אמיל אשכנזי, מוכר ומנטור רוחני –  "ואת Close to the Edge שלהם כבר יש לך?"
לא, אמרתי במבוכה.
"אז אתה חייב את זה", אמיל אמר.

ספרתי את המטבעות בארנק. אם אקנה את שני התקליטים לא יישאר לי גרוש עד סוף השבוע. אבל אמיל אמר.

 

YESCLOSEDJLP

כך קניתי גם את Close to the Edge וגם את RELAYER. במשך שבועיים רצופים אחרי הקניה ההרפתקנית הנועזת הזו הלכתי ברגל ולא נסעתי לשום מקום ולא הלכתי לסרט ולא קניתי כלום בקיוסק ליד התיכון. לא ארטיק ולא טורטית, לא מיץ פז ולא קרמבו. כלום.

אבל היו לי שני תקליטים חדשים של YES,  נפתחים, ותוצרת חוץ.

באתי איתם הביתה, חבוקים, עטופים בשקית ניילון. שניהם היו בנויים באותו אופן בדיוק. צד אחד הוקדש ליצירה שלמה, ארוכה ומורכבת, והצד השני לשני קטעים אחרים, עצמאיים. אחד ירוק בוהק, השני אפור-לבן.
מערכת הסטריאו היתה אז בסלון. חיכיתי שאבא ואמא יילכו לישון. בחצות הלילה ישבתי לשמוע משהו מהתקליטים שקניתי. הקלידים המרחפים מעופפים, הגיטרות הנמתחות נמשכות נפרשות אל האופק והחלל, הקול הגבוה של ג'ון אנדרסון, ספק עגום מלנכולי, ספק חם מרגש, כמו מספר סיפורים קדמוני, הנוטל אותך אל ממלכת החלומות המוזרה, ומכניס אותך בשעריה.

Soon, oh soon the light
Pass within and soothe this endless night
And wait here for you
Our reason to be here

הרגשתי שהשמיים נפתחים וכוכבים זוהרים כסופים נושרים עלי מתוך הלילה.

 

yes007

העטיפה הקדמית. RELAYER

העטיפה הקדמית. RELAYER

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Gideon Lifshitz  On 08/25/2013 at 20:24

    המון סבל עד שמגיעים לסוף ה'חלומי' של Delirium. אהבתי את זה פעם, לא עוד. מקסימום Siberian Kathru, וגם זה רק בגירסת ההופעה מ-Yessongs.

  • D.J MosheL  On 08/25/2013 at 20:24

    אתה מוזמן להגיע אלי הביתה ולראות את YES בהופעה חיה אצלי את כל ההופעה המיתולוגית
    משנת 1972 Yessongs שכמובן הם מבצעים שם את Close to the Edge
    ועוד הופעה חיה שבה הם מבצעים את The Gates Of Delirium

  • ורד נבון  On 08/25/2013 at 21:54

    ממש ממש לא שייך, אבל נזכרתי בסיפור על אבי שבגיל 18 בערך מצא עצמו בעיר איראנית שהיתה במרחק 40 קילומטרים מהעיירה שלו בכ- 40 קילומטרים, ונשארו בכיסו רק כמה תומאן בודדים (הכסף הפרסי) שיכלו להספיק לו לנסיעה באוטובוס הביתה או למרק עדשים ושיש קבאב במסעדה עממית. הריח שעלה מהמסעדה היה כל כך מגרה, והרעב גדול, שהוא בחר בארוחה ואחר כך צעד את כל הדרך ברגל הביתה (מרחק שהוא בערך כמו המרחק מיפו עד נתניה).
    יש כאלה שרעבונם למוזיקה גדול כמו הרעב ההוא של אבי למרק עדשים.:)

  • עטיפת קריסטלים מערי האור – לא ייאמן!
    הולכת להקשיב למוסיקה ולמסריה

  • אבינועם  On 08/26/2013 at 19:41

    איזה תקליטים אדירים. איזו להקה אדירה. כן, מאז השנים שציינת ועד היום, אני שומע אותם.

  • avha  On 08/27/2013 at 5:03

    זאת הייתה גם תקופתה הפרוגרסיב שלי (+-).
    ו-Close to the Edge היה אחד מהאלבומים שהתנגן באפן קבוע.
    תודה על התזכורת.

  • yossi adar  On 09/01/2013 at 6:59

    תקליטים אדירים לא "יורדים מהפטיפון שלי מ-1972" כמובן גם כל השאר.

  • זיגי  On 09/01/2013 at 9:47

    אצלי זה היה Going for the one, ו"התקליט" בחיפה, וקו 921 מהקיבוץ לעיר הגדולה ב-1977 או 1978 – אבל חוץ מזה בדיוק אותה תחושה.
    תודה, על כל כך הרבה דברים.

  • אתי גל  On 09/06/2013 at 10:34

    קשה לי עם אלו שפעם אהבו את הלהקה והיום לא. האם אפשר להפנות עורף לגאונות הרוחנית הצלולה, ליכולות המרתקות של כל החברים בלהקה?

  • הי זה מומלץ אצלי. תודה

  • shirilad  On 09/27/2013 at 10:39

    Close to the Edge ללא ספק אחד האלבומים הקסומים. אני זוכרת את תחושת הקנייה והשמיעה הראשונה שלו… אמנם אצלי זה היה על דיסק, אבל עדיין, פשוט מדהים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: