חמש עטיפות חלופיות לרומן וינאי של דוד פוגל

ספר נפלא כל כך, רומן וינאי של דוד פוגל. לא יוצא מראשי. קשה לתפוס שככה כתב סופר עברי בתחילת המאה העשרים. רומן וינאי יותר רלוונטי, מרגש, מסעיר ומרתק מרוב הספרים העכשוויים שתקראו.

פוגל היה גאון. ראשית, הוא ידע לספר סיפור, לגולל אותו באופן מרתק, שנית – התיאורים שלו חושניים, אפשר להריח אותם, לשמוע אותם, להרגיש ממש את הגשם היורד, להתעטף בניחוח העץ הנשרף באח, ופוגל, כמו אלפרד דבלין ("ברלין אלכסנדרפלאץ"), ג'יימס ג'ויס ("יוליסס") וכותבים עירוניים אירופים אחרים מוביל אותנו לשיטוט ברחובות הכרך ומותיר את הקורא נדהם לנוכח התובנות שלו והגיבור מיכאל רוסט, צעיר אמביוולנטי, עדין ונדיב אך גם אגואיסט ונטול מוסר, שמנהל פרשת תאווה-אהבה משולשת עם גרטרוד, בעלת הדירה הסקסית שלו, ועם בתה בת ה-16 ארנה.

הקריאה ב"רומן וינאי" הפתיעה אותי מדף לדף. פוגל כותב קולנועית. "שמים אדמדמים חומים רבצו על הגגות", "האביב זרם אל תוך הבתים בעד החלונות הפתוחים" או "במסילות הרכיבה הדהרות נבלעו בהן עמומות כבמרבדים רכים" (דימוי שפוגל השתמש בו גם בשירו המפורסם "בלילות הסתיו", כש"במרחק השחור נזרעות דהרות סוסים לא נראים הנמסים והולכים").

אודה ולא אבוש: סירבתי לקרוא את הספר, בהתחלה, כי העטיפה הכתומה הרתיעה אותי. וזה, למען האמת, די מפתיע, כי בספריה לעם של עם עובד דווקא ידעו להפציץ רוב הזמן עם עטיפות מאוד מוצלחות רוב השנים (כל סדרת ספרי ז'ורז' סימנון, ספרי אנטוניו מוניוס מולינה). ופתאום – הכתום הזה.

העטיפה שבחרו בעם עובד

העטיפה המכוערת כל כך שבחרו בעם עובד

אז סירבתי לקנות את הספר אבל חברתי החכמה והמסורה איילת מוהר התעקשה שאקרא את הפוגל המופלא הזה, גם אם במחיר של לעצב לי עטיפה אחרת, אלגנטית ואסתטית יותר, ובעיקר – לא כתומה.

מפה לשם, איכשהו זה הפך לפרוייקט קטן וכיפי של חמש עטיפות שאיילת עשתה לי לספר. שימו לב: מסיבות של זכויות יוצרים שונות וסבוכות אין להשתמש חלילה וחס באף אחת מן העטיפות הללו והן מובאות כאן אך ורק כטיוטות, דוגמאות, הצעות לעטיפות אלטרנטיביות לעטיפת "רומן וינאי" של דוד פוגל.

זו הראשונה:

אופציה 1: גוסטב קלימט

אופציה 1: גוסטב קלימט

מה יותר מתאים לספר שנקרא "רומן וינאי" שרוב עלילתו מתרחשת בבירת אוסטריה בתחילת המאה העשרים מאשר עבודה של גוסטב קלימט, צייר אוסטרי, שחי שם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. קלימט לא נישא מעולם, אך ניהל קשרים רומנטיים וארוטיים עם נשים רבות מאוד. אמן גדול שאהב נשים ואהב לצייר נשים. היות ו"רומן וינאי" של פוגל מתרחש בוינה ועוסק ביחסים ארוטים-רומנטים בין הגיבור מיכאל רוסט לבין בעלת הבית הסקסית ובתה בת ה-16, האופציה הזו של קלימט לעטיפת רומן וינאי נראית לי אופציה נהדרת.

אופציה שניה: שחור-לבן אלגנטי

אופציה שניה: שחור-לבן אלגנטי

ארוטי, אך לא זנותי. שחור-לבן נקי. אלגנטי אך מפתה.  אישה עצומת עיניים, חשופה אך לא בוטה. מעורטלת, אך לא באופן שמציג משהו מפורש.

בגבה למצלמה

בגבה למצלמה

הגישה היפנית. אדום-שחור-לבן. שלושת הצבעים שיוצרים דרמטיות, אך לא קיצוניות מדי, הגב חשוף, לא רואים את הפנים, לא קונקרטי מדי, ועדיין משדר שילוב נאה של מיניות מרומזת עם חשאיות מסויימת.

גרסת האם-כבר-גרביון-אז...

גרסת האם-כבר-גרביון-אז…

זו הגרסה הדרמטית מכולן. יש בה משהו מתריס, שלמען האמת – די מתאים לרוח הרומן של פוגל.  אבל אולי זו גישה מודרנית וקונקרטית מדי. מה דעתכם?

העטיפה האהובה עלי

העטיפה האהובה עלי

זו העטיפה שבחרתי בסוף.  היא עטפה לי את הספר מחדש ולקחתי אותו בשמחה לקריאה בפריז.

בועז קורא עותק פרטי ואישי של

קורא עותק פרטי ואישי של "רומן וינאי" מאת דוד פוגל בהייד פארק, לונדון

יש לכם עוד רעיונות לעטיפות?

שלחו לי. בתנאי אחד: אתם צריכים לקרוא אותו קודם, את "רומן וינאי", שתיהנו גם. שתקבלו השראה מהיצירה המופלאה הזו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שולי  On 08/23/2013 at 19:25

    אתה פשוט נהדר!!!

    הספר מונח על המדף כבר חודשים. אחרי שקראתי את היצירה הנפלאה "חיי נישואים" שבה הכרתי את הכותב המוכשר והפיוטי הזה, ניסיתי לקרוא את הספר הכתום הזה ומשום מה לא התחברתי אבל עכשיו, אין לי ספק שאקרא אותו.
    אני חושבת שמה שעשה לי את זה יותר מהכל היה הצילום שבו אתה נראה מחזיק בספר וקורא – הרי זו חופשה בהתגלמותה. חופשה מהעולם, מהרגעים היום יומיים וכניסה לעולמות אחרים.

    תודה לך על כל השפע שאתה שולח לי, באופו אישי ורק למחשב שלי.

    שנה טובה ומבורכת בשירה וספרות, מוזיקה וסרטים וכל מה שעושה לנו את החיים כל כך יפים.

    שולי

  • טליה  On 08/23/2013 at 19:32

    רשומה מפעימה.
    אנא, אנא, גמני רוצה ספר עם עטיפה כשלך. האם לשלוח לך את העותק שלי?…..פליזזזזז

  • עטיפות מדהימות. קשה לנתק מהן את העין, במיוחד השנייה.

  • יהודה דרי  On 08/24/2013 at 0:17

    בועז יקירי. רק למען הסדר הטוב – לא אני עיצבתי את העטיפה הכתומה (אני לא מעצב את כל העטיפות בספריה לעם). הקרדיט שייך לסטודיו עדה רוטנברג.

  • מבריק!!!!!!!

  • נעם אשד  On 08/24/2013 at 5:55

    העטיפה השניה אכן קלאסית ,
    לא קראתי את הספר , אבל לא בגלל העטיפה הכתומה , צבע עז ת ברקע גבר קטן הולך על חוט דק במרכז רגלי הפאם פטאל , מה יש לא לאהוב?

    • בועז כהן  On 08/24/2013 at 6:28

      ראשית, הסיפור אינו עוסק בגבר קטן הניצב מול פאם פטאל. זה היה נכון ל"חיי נישואים", לא ל"רומן וינאי" שבמרכזו גבר לא קטן בכלל, יפה תואר ובטוח בעצמו, שמנהל רומן בו-זמנית עם שתי נשים, אם ובתה.

      שנית, הכתום הזה בוטה, לא נעים לעין, ואותי אישית הרתיע מלקחת את הספר ליד.

  • עידית  On 08/24/2013 at 8:02

    יופי. למרות שקראתי את ההוא בעטיפה הכתומה ונהניתי מאוד, אהבתי את הרעיון לעצב עטיפות חדשות.

  • אלי  On 08/24/2013 at 10:03

    כל הפוסט הזה כולו זה "אל תשפוט ספר על פי כריכתו" שהמורה לספרות קדחה לנו בראש כל היסודי…

  • dshalit  On 08/24/2013 at 18:07

    רעיון נפלא, עצב לך ספר ברוחך. מזכיר לי שבילדותי נהגו לעטוף ספר בנייר עיתון, כמו מחברת. מי שהוריד כדי להציץ בעטיפה המקורית, צעקו עליו שהוא הורס את הספר. מבין העטיפות, אני מעדיף דווקא את ההצעה הראשונה. לאו דווקא גרפית, אלא ברעיון ללכת עם התקופה. מפריע לי עדכון עטיפות של ספרים קלאסיים, ג'אז איט אפ שכזה. בשתי עטיפות הכיתוב על גוף האישה עושה לי אסוציאציה של קעקועים. אבל כל הכבוד על האתגור

  • motior  On 08/24/2013 at 18:36

    אני בעד התמונה של קלימט… אבל לא קראתי את הספר אז איו לי זכות בחירה 🙂

  • orly  On 08/24/2013 at 22:50

    אז אלך לקרוא, מבטיחה. ובינתיים, מה דעתך על אופציה נוספת: תמונת גבר שזוף שוכב פרקדן ואוחז בידו ספר אשר בכריכתו תמונת אישה חושנית… גם מתאים לא? 🙂

  • נועם לסטר  On 08/25/2013 at 22:41

    איזה רעיון! עטיפות פרטיות. וכולן עשויות בכישרון רב. הזכרת לי את חווית פוגל שלי מהשנה האחרונה. הקריאה ברומן וינאי שלחה אותי לקריאה חוזרת ב"חיי נישואים" ולכתיבת סדרת פוסטים על ספרים אלה (בעיקר על חיי נישואים). הנה כאן http://lesternoam.wordpress.com/%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%A4%D7%95%D7%92%D7%9C/

  • נטעלי  On 08/26/2013 at 14:13

    כולן יפות והבחירה שלך בהחלט שובה את העין אבל באופן אישי אני בעד קלימט או שילה חושני. מעדיפה ציורים על תצלומים מודרנים, במיוחד כשאני מזהה את הדוגמנית (קרלי קלוס במקרה הזה).
    חוץ מזה, שהתקופה הזו – וינה של מפנה המאה היא אחת התקופות הכי מסעירות וחושניות שיש באמנות ובכלל, כך שבכייף הייתי כורכת את הספר הזה עם יצירה מהתקופה המיוחדת הזו. אגב, בעבודה שכתבתי על הספר אזכרתי גם את היצירות של קלימט כחלק בלתי נפרד מרוח התקופה והספר.

  • רועי  On 08/28/2013 at 9:17

    היי,

    למרות שטרם השלמתי את הקריאה ארשה לעצמי להגיב.
    בדיעבד אכן יש מקום לשינוי בכריכה, היא קצת סתמית ביחס לרומן המיוחד.
    מחמש הכריכות שהצגת הכי התאימה בעיני הגישה היפנית. גם שם הייתי עושה קצת זום אאוט ומקווה לגלות ישבן עגלגל על ספסל של פעם. הייתי מחליף גם את הקיר האפור במשהו חם יותר למרות שזה כבר פחות יפני.
    ממש לא אהבתי את הכריכה השניה, אני חושב שהיא לא מתאימה כלל ומפספסת את החום האנושי ברומן.

    ספר מומלץ מאוד.
    רועי

Trackbacks

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: