חלק שני: דָּוִד הַמֶּלֶךְ בלונדון

נפלטים אל הרחוב הצפון-לונדוני ביציאה מתחנת הרכבת התחתית של המסטד. שמאלה ולמטה,  ברחוב המוביל חזרה אל העיר, לכיוון בלסייז פארק. בסוף הירידה, מיד בצד ימין אחרי שורת בתי הקפה – ניצב קרון. כבר למעלה מ-25 שנה הוא שם. האחיות הבלגיות פתחו אותו באייטיז והחלו לבצע שם קסמים בבצק דק וחמאה, אמנות הכנת הקרפ – ועם הרבה חמאה, כמובן. אין פעם בלונדון שאני לא מבקר אצלן.  הן לא מצטיינות בסימפטיה, ואפילו לא בנימוסים טובים מדי, אבל הן עושות את הקרפים הטובים ביותר שאכלתי מימי מחוץ לצרפת. גם הפעם, כמובן, לא ויתרתי על החטאים המתוקים שלהן.

קרפ בלגי בלונדון

קרפ בלגי בלונדון (צילומים: לילי פרץ כהן)

חברה טובה דאגה לנו מבעוד מועד, התייצבה בזמנו בדלת התערוכה במוזיאון "ויקטוריה ואלברט" והניחה יד נחושה ובוטחת על 4 כרטיסים לתערוכת השנה – אולי תערוכת העשור – DAVID BOWIE IS.  למעלה מ-300 פריטים – בגדים מכל התקופות, טיוטות טקסטים לשירים שהפכו למיתולוגים, ספרים, ציורים, עיתונים ומעצבים שהשפיעו על הגאון, קליפים מוקרנים על מסכי ענק, בובות וגיטרות, כל השפע הזה מסודר בצורה נועזת או תמוהה (תלוי במתבונן) לפי נושאים, לעתים, לפי סדר כרונולוגי, לפעמים, אבל האוזניות הצמודות שמקבלים בכניסה לתערוכה משדרות לך לתוך המוח את הצלילים והקולות של דָּוִיד הַמֶּלֶךְ כשכל מתחם מאפשר לך לצלול, אוטומטית, אל תוך משהו אחר (המוזיקה מתנגנת אוטומטית כשמתקרבים למוצג מסויים בתערוכה).  הבנות נהנו, אני הרגשתי סיפוק וגאווה שהוספתי להן עוד חוויית-בואי. 

DAVID BOWIE IS

BOWIE1

BOWIE@

דייויד אחר הוא דייויד אבוט. סופר.  סיפור שמתחיל בתאונה ב-2004, ואז חוזר בזמן ל-1999, סוף המאה העשרים, תום ואשתו האמריקאית נסה ובנם היחיד, בבית הלונדוני, תערובת וירטואוזית של קרעי זכרונות ונתחי מציאות, לפעמים אלימה, לעתים עגומה, לפרקים מסעירה. אם יש ספר שכדאי לתרגם לעברית, ומהר, זה הספר הזה של אבוט. והעטיפה…בשום מקום לא כתוב מי אחראי לעטיפה הנהדרת הזו.  בראיון איתו אבוט אומר שהעתק של הציור הזה היה תלוי בבית הוריו, והוא פשוט אהב אותו מאוד וידע שזה מה שהוא רוצה לעטיפת ספרו הראשון. (ונטעלי דויטש מ"כנרת זמורה" מעדכנת: הציור שעל העטיפה הוא “Rue des Boutiques Obscures – Scene 1”  – רחוב החנויות האפלות, סצינה ראשונה", בעברית, וצייר אותה האמן הצרפתי דניס פרמון)

DAVID ABBOTT

קנווד האוס הוא בית אחוזה מרהיב מהמאה ה-18,  טובל בגנים  ובהם גם שלושה(!) אגמים קטנים. זהו אחד הסודות הפחות ידועים והיותר יפים של לונדון, שמצוי לו בשולי החלקה הפרועה והטבעית של האמסטד הית.  יצאנו לטיול ביער שבצפון לונדון. ריח האדמה הרטובה, הדממה השוררת שם, דקה וחצי מהרחוב הראשי של המסטד, תזכורת נוספת לכמה חשובות ריאות ירוקות בכרך הגדול. האנגלים תמיד ידעו את זה. במקום הזה, אגב, צולמו המון סרטים, ביניהם "מנספילד פארק" ו"נוטינג היל".  לעתים עורכים כאן קונצרטים קלאסיים, בקיץ, על כרי הדשא, באחו שמשקיף מלמעלה על אגם.

צפון לונדון, קנווד האוס

צפון לונדון, קנווד האוס

אחוזת קנווד, שירת האגם הרוגע

אחוזת קנווד, שירת האגם הרוגע

קנווד האוס, השביל בתוך היער

קנווד האוס, השביל בתוך היער

והנה הדויד השלישי  – דָּוִד פוגל והספר שכישף אותי.  "רומן וינאי" של דָּוִד הַמֶּלֶךְ פוגל לכד אותי בעלילתו המתחילה בפאריז ונמשכת בוינה של תחילת המאה העשרים. אני אוהב את העברית הישנה של פוגל, שהיה סופר אירופי שכתב במקרה – ולמזלנו – בעברית של תחילת המאה ה-20,  ומיקם במרכז ספרו הזה סיפור תאווה משולש ורב-יצרים בין בחור צעיר בשם מיכאל רוסט שמנהל רומן בו-זמנית עם גרטרוד הבשלה, שמבוגרת ממנו ב-20 שנה ועם בתה היפה ארנה בת ה-16. בין לבין יש גם ביקורים בבתי זונות ובתי מרזח וגלריה של טיפוסים, רובם מכמירי-לב או מרתיעים, סביב מיכאל רוסט הצעיר.  נשכבתי בהייד פארק על הדשא וגמעתי את הרומן הוינאי הזה.

BOAZ READING FOGEL-2BOAZ READING FOGEL

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורי אלבר  On 08/17/2013 at 9:18

    כזאת חופשה גם אני רוצה…תערובת משובחת גם לגוף וגם לנפש..
    תמיד תענוג לקרוא ( ולשמוע)

  • נהייה עמומה  On 08/17/2013 at 9:52

    אתה הורג אותי
    והבאת לי חשק פחות או יותר לכל מה שעשית שם

    את אחוזת קנווד ניסיתי למצוא בפעם הלפני אחרונה שלי בלונדון ולא ממש הצלחתי
    זה באססה, כשאתה דיסלקט למרחב.

    ידוע לך עד מתי התערוכה של בואי ב'אלברט וויקטוריה'?

  • אורה גור אש  On 08/17/2013 at 11:21

    כמובן, עפתי שנים לאחור, ללונדון שלי, תחילת שנות השבעים.

    וכשסיפרתי אז על קנווד האוס, אף אחד לא ידע על קיום המקום הזה.. אני 'זכיתי' כי אחד מידידיי הלונדוניים עשה לי הכרות עם המקום שהקסים אותי.

    איזה פוסט מרנין לב.

  • אסנת  On 08/17/2013 at 11:52

    אם כבר הייתם בהמסטד וגיליתם את קנווד האוס, אולי יצא לכם לבקר בבית של קיטס? הוא לא רחוק משם, ופשוט מקסים.

  • ronbent  On 08/17/2013 at 11:58

    טעים שם שהשם יירחם

  • motior  On 08/17/2013 at 17:17

    אני בעד הדייויד הראשון ברשימה 🙂
    לא אתנגד לחופשה בלונדון ובפריז בכל עת

  • shulamit near  On 08/17/2013 at 18:16

    אני כל כך מתגעגעת ללונדון ולהמסטד הית' שזה מכאיב לי לקרוא…
    ומרתק לקרוא איזו לונדון אחרת יש לך
    שלי מורכבת מציורים….
    שלא יגמר לך לעולם – הסקרנות וההתלהבות.
    להתראות ברוקר טוב אוטוטוטו

  • אורי גינוסר  On 08/17/2013 at 22:06

    רומן וינאי – ללא ספק ספר מדהים ביופיו.
    עברית שנכתבת במיומנות רבה וללא טבעיות של שפת אם – אולי זה הסוד.

  • avha  On 08/19/2013 at 21:08

    כל כך יפה החוט המקשר של הפרק הזה בחופשה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: