לונדון קוראת: חלק ראשון

השתחררתי מהצבא ב-1984. כל החבר'ה שלי נסעו לעשות את "אמיזרח" או "דרום אמריקה".  שאלו אותי: ואתה, לאן אתה נוסע להיזרק? לונדון ופריז, אמרתי בלי להסס. לונדון ופריז. וכך היה. למדתי על עצמי עם השנים שאני אישיות אורבנית מדי עם רעב עצום וגדול למוזיאונים וגלריות וחנויות ספרים ישנים ותקליטי ויניל וחוברות מדע בדיוני וסרטי סינמטקים בשחור-לבן. לונדון ופריז היו ונשארו היעד המועדף עלי לחופשה. וכך, כמו בשנה שעברה, גם השנה, ארזתי ספרים ודיסקים, השארתי מאחור את המחשב והטלפון הנייד ויצאתי עם המשפחה לשלושה שבועות של שיכרון-חושים תרבותי בשתי הערים שבעיני, לפחות, הן התשובה והתרופה למצוקות רבות.
(רשימה ראשונה בסדרה)

ו

זה טוב זה אוסף

זה טוב זה אוסף (צילום: לילי פרץ כהן)

יום ראשון, קמדן טאון. על שפך הנהר, ליד MTV, קרוב למקום שבו היה פעם  RUBY IN THE DUST, מרחק הליכה ממועדון טאון אנד קאנטרי שבו ראיתי לא מעט הופעות. שוק שוקק. הומה. מדיף ריחות מאכלים שונים ומגוונים מהול בריחות קטורת וסבונים אוריינטלים. אין רגע דל. כאן מוכרים חולצות T מודפסות וממש ליד המים והסכר בוצע ברנש חסון עם מצ'טה אימתנית אגוזי קוקוס מהמזרח הרחוק. הוא משחיל קש לשתיה של מיץ הקוקוס, ואחרי שנגמר הוא מבקע את האגוז לשניים, כדי שניתן יהיה לטרוף את בשרו הלבן והרך ומתקתק של האגוז. קיץ אנגלי. ואז אנחנו חוצים את הדרך המובילה צפונה ועוברים לצד השני. שם מעוז הויניל.

CAMDEN LOCK VYNIL

CAMDEN LOCK VYNIL2

תקליטי ויניל הם סוג של שפיות. תזכורת מעולם מוקדם של חוויות מוזיקליות. מזמן אחר שהיה איטי, מתון, מדוד יותר.  תחייתם של תקליטי הויניל בשנים האחרונות מרנינה את לבי. יש בזה המון רומנטיקה, כמובן, זה מתחבר למושגים כמו וינטאג', כמו רטרו, אבל יש בהם משהו פשוט וברור וגדול פיזית. זה לא שבב שמכיל את כל הדיסקוגרפיה של הביטלס. אלה לא הדיסקים, מוצר שנולד בחטא ומוטט את תעשיית המוזיקה בסופו של דבר כמעין צדק פואטי מאוחר, אלה תקליטים שיש להם נוכחות והם מקרטון, ולא מפלסטיק, והם אמנות פשוטה ומוכחת. נכנסתי לחנות הישנה הזו בשכונת קמדן והראיתי לשירה את שני תקליטי האוסף הכפולים של הביטלס מ-1973, שני אוספים עשירים ומעולים שבזמנו הוגדרו כ"תקליטי האוסף הנמכרים ביותר בהסטוריה".  זה מול זה הצילום מ-1962 מול הצילום מ-1969, כמה השתנו ארבעת המופלאים מליברפול במהלך שנות השישים. כמה שינו ארבעת המופלאים מליברפול את שנות השישים. את העולם.

תקליטי ויניל בקמדן

תקליטי ויניל בקמדן (צילום: לילי פרץ כהן)

התקליט הנהדר של YES משנת 1977, Going For The One, קורץ לי מראש התור. במחיר מציאה. תקליט בודד בתוך עטיפה משולשת נפתחת ונפתחת, עליה נפרשו מבנים ארכיטקטוניים שהיו (אז, ב-1977) עתידנות גמורה, עולם של מתכת וזכוכית, מגדלים הקורעים את השמיים הכחולים. והיום, ב-2013, זו המציאות מסביב, מבנים אולטרה-מודרנים מגרדים את השחקים, בלונדון החדשה כמו גם בתל אביב. אז העתיד כבר כאן, אבל YES והמוזיקה שלה הם משהו שלא יכול להיווצר כאן ועכשיו. האלבום הזה עדיין זוהר ומנצנץ ובוהק וזוהר בגאונותו גם 36 שנים אחרי צאתו לאור. חייכתי אליו באהבה.

חולצה לבנה תקליט תכול

הצליל המוזיקלי הראשון ששמעתי בחיי היה מתוך התקליט הראשון של הביטלס, PLEASE PLEASE ME. כשהכניסה אותי אמי בזרועותיה לדירה הקטנה בחולון, כשחזרה הביתה מבית החולים, התנגן אלבום הבכורה הזה על הפטיפון. האם זה מה שצרב אותם בתוך הזיכרון הראשוני, המוקדם, האינסטינקטיבי שלי?  בכל חנות תקליטים ישנים בעולם אני מחפש הדפסות, הוצאות ועטיפות של הביטלס. תמיד אמצא משהו שלא הכרתי, שלא ראיתי קודם.  לפעמים תקליטון, לעתים תמונה מצהיבה-מכחילה מעיתון.

the-beatles

ואני גם קונה כמובן מיד את הספר של "הצילומים האבודים" של החבורה. מחיר מציאה.

the-beatles-unseen-archives

לונדון היתה טובה אלינו גם הפעם, כהרגלה.  גמילה מוחלטת מסלולרי וממחשבים ניידים. לא מיילים, לא אס.אמ.אסים, לא בלוגים. לא אתרי חדשות. שום כלום. חופשה כמו שחופשה צריכה להיות (לטעמי). ארוחות בוקר וספרים וספרים ועוד ספרים, ומוזיקה, וטיולים וקפיצה למחזמר בווסט-אנד ומאכלים טעימים בדוכנים ושיטוטים ברחובות ובשווקים ובמוזיאונים ובגנים. כי לונדון, כמו שכתב פעם סמואל ג'ונסון, לונדון היא העיר שמי שמתעייף ממנה דומה למי שהתעייף לחיות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Zeevik Pashali  On 08/15/2013 at 20:09

    סוף סוף מישהו מדבר על לונדון בהקשר מעניין שלא קשור ללידה של בית המלוכה 🙂 היי בועז איזה כיף שנשמע אותך ביום ראשון!

  • יעקב הרמן  On 08/15/2013 at 20:48

    מקסים .אי של שפיוןת וטוהר

  • llaliiblue  On 08/15/2013 at 20:49

    אתה יודע לחיות. מושלם. אפשר להריח את לונדון בזכות הכתיבה שלך, חלום לעת לילה.

  • אסנת  On 08/15/2013 at 21:57

    לפני שלוש שנים היינו בחנות הזו ממש כשהסתובבנו בקמדן ביום ראשון. רכשנו את אלטון ג'ון המוקדם (בני אנד דה ג'טס וכל זה) בשני פאונד. אחה"צ עלינו לקומה שנייה באיזה מבנה בקמדון לוק ומצאנו שם להקות לא מוכרות שהופיעו ברצף. כל מה שהיה צריך זה לתפוס מקום (תפסנו ספה!) ולקנות שתייה. היה כיף.

  • אסף פדרמן  On 08/16/2013 at 9:20

    כיף לקרוא. גם אני בלונדון, במוסד בריטי קלאסי מסוג אחר: הספרייה הבריטית.

  • avha  On 08/16/2013 at 11:04

    כמו שצריך – חופשה זה ניתוק!
    אבל חיכיתי שתחזור ותספר 🙂

  • אבינועם  On 08/16/2013 at 21:06

    נכון מה שכתבה אוסנת , היה שני פאונד לתקליט. עכשיו המחירים ממש עלו, במיוחד בדוכנים "הזולים".
    אין כמו לונדון, גם לטעמי. כבר לא יכול לספור כמה פעמים הייתי שם בשלוש השנים האחרונות.

  • Ricky Birenboim  On 08/18/2013 at 14:24

    זהו, גם אני עושה אאוטינג בלי בושה. בחורה אורבנית, לא מזרח ולא דרום אמריקה.
    אפילו הבחירה שלנו לירח הדבש לפני 13 שנה הייתה לונדון, עיר שאני כל כך אוהבת… שבועיים בקור הנעים של נובמבר- בתי קפה, חנויות ספרים ,חנויות תקליטים והרבה אהבה.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: