הספרים של שנת 1979

1979 (2)

כתבתי כבר על התקליטים של 1979 ועד כמה היתה זו שנה שופעת, מכריעה ומשפיעה על כל מה שבא בעקבותיה. ניל יאנג ניבא את הגראנג' (ראסט נבר סליפס 2.7.1979), לד זפלין הקליטו את האלבום האחרון שלהם (In Through the Out Door, 15.8.79), פינק פלויד (החומה 30.11.1979) והקלאש (לונדון קולינג, 14.12.1979) הוציאו אלבומים כפולים תוך פחות מחודש שהיוו ביקורת חריפה על בריטניה של הזמן ההוא, הגזענות, השמרנות, השפעה המזיקה של הטלויזיה והאלימות הגואה.

אבל היו גם ספרים, הרבה ספרים, שראו אור ב-1979. הנה חלק מהם.

דודי אוסוולד - דאל - 1979

קרוב לוודאי, אחד הספרים המצחיקים ביותר שקראתי בימי חיי. במשך אחר צהריים שלם, בציריך, לפני שנים רבות, קראתי וצחקתי ושאגתי וגעיתי ולא אכלתי ולא שתיתי עד שסיימתי את הספר – ולמחרת התחלתי לקרוא אותו שוב. "דודי אוסוולד" הוא רומן מופרע ושובר מוסכמות במיטב סגנונו האלגנטי של דאל על הצד הפסיכי והמצחיק של הסקס. "הסקס הוא דבר כה מטורף, מביך, ספק נפלא ספק נורא, שהשיטה היחידה לטפל בו היא להיות מצחיק" כותב דאל. הדוד אוסוולד מקים, יחד עם שותפתו היפהפייה, יסמין, את בנק הזרע הגדול, זרע שהופק מן הגאונים והמנהיגים הגדולים של אירופה. בעזרתו של אוסוולד מפתה יסמין את כל גדולי הדור – פרויד, פרוסט, פוצ'יני, ג'ורג' ברנרד שאו, רנואר וכל המלכים של אירופה, כדי להפיק מהם את החומר היקר: זרע מנהיגים ויוצרים. 

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה - 1979

אי אפשר לשכוח שאסור לשכוח מגבת, את התשובה לחידת היקום ("42") את ה"לעולם אל תרשה לווגני להקריא לך שירה"), את זֵייפוֹד בִּיבְּלבְּרוֹקְס נשיא הגלקסיה הדו-ראשי, טְרִילִיאָן המקסימה ומרווין הרובוט הדיכאוני, וכמובן את הטרמפיסט האנגלי ארתור דנט  חובב הבירה וחברו החייזר פורד פרפקט, שמסביר לו שכדור הארץ עומד להיחרב כי צריך לבנות כביש גלקטי וכדור הארץ מפריע, כי הוא ניצב בדיוק באמצע. הספר המבריק והמצחיק של דגלס אדמס יצא באוקטובר 1979 ומאז תורגם ל-33 שפות, הוליד סדרת ספרי המשך, סדרת תסכיתים בבי.בי.סי, סדרת טלויזיה וסרט קולנוע. 

ספר הצחוק והשכחה - קונדרה - 1979

אחרי פרסום "ספר הצחוק והשיכחה" ב-1979 בצרפת שללה הממשלה הצ'כית את אזרחותו של קונדרה. הרומן העצום הזה מורכב משבעה סיפורים נפרדים שכולם מחוברים זה לזה בחוטים של געגוע. פרידה, גלות, גבולות – הגבול שבין ארץ לארץ, הגבול שבין מציאות להזייה ולערגה, הגבול שבין תקווה לייאוש. קונדרה כתב על הטנקים הסובייטיים, שרמסו את האביב הצ'כי ודרסו את החירות, הרוח והדמיון, החיים במערב, הארוטיקה, הייאוש, השקיעה, הזיכרון. הספר נע בין פראג ומערב אירופה, והדמויות הן אנשים גולים, אמנים ופוליטיקאים כושלים, קומוניסטים מיוסרים ואנשים החיים ליד החיים – לא בדיוק את החיים שהיו רוצים לחיות. במובנים רבים "ספר הצחוק והשכחה" מזכיר את ישראל 2013. זה ספר על (חוסר) תרבות, על היצירה כאפשרות האחת והיחידה של חיים בעלי משמעות ועל איכות בלתי מתפשרת כמרד נגד כל שיעבוד רוחני. ספר מדהים, שרות בונדי תירגמה לעברית.

שיבומי - טרווניאן - 1979

ספר שכל כולו מבוסס על עוצמה. "שיבומי" היא תכונה פנימית של אדם המסוגל להגיע להפנמה מלאה, לשלמות ולשליטה מוחלטת בעצמו ובסובבים אותו, ללא שימוש בכוח וללא אלימות, אלא רק באמצעות השלווה, השלמות והפשטות הטהורה. "שיבומי" – ספר המתח המרתק של טרווניאן – עוסק בניקולאי אלכסנדרוביץ הל, בן של אם רוסיה ואב גרמני, שנולד בשנחאי ואומץ על ידי גנרל יפני שהחליט להפוך אותו לאדם מושלם. הל דובר שבע שפות, הוא שחקן "גו" (השחמט היפני) מעולה, מאהב בעל כישורים יוצאי-דופן, חוקר מערות ורוצח שכיר מיומן. הרוצח השכיר היקר ביותר בעולם כי הוא מסוגל לחסל באמצעות כרטיסי אשראי וכוסות פלסטיק לשתייה. הל הורג טרוריסטים ופוליטיקאים בעולם, חי בספרד בטירה מהמאה ה17 והוא מעורב בעימות הישראלי-ערבי, מאבק הבאסקים והתחרות על השליטה במשאבי העולם. לטעמי, מכל ספריו של טרווניאן זה הקיצוני והמסעיר ביותר. 

בחירתה של סופי

האלימות, חוסר האנושיות, תחושת האשמה. כל אלה, ועוד, מרכיבים את ספרו המפעים ושובר הלב של סטיירון. בקיץ 1947 מגיע סטינגו, צעיר בן 22 מדרום ארה"ב, לברוקלין, שוכר חדר בבית-הדירות היניו יורקי הצבוע בורוד של יטה צימרמן ומתיישב לכתוב את יצירת חייו. בקומה שמעליו מתגוררים סופי ונתן. יחסי ידידות סבוכים ומוזרים נקשרים בין הזוג ובינו: סופי, אישה פולניה קתולית שמספר כחול מקועקע על זרועה והיא נושאת סוד נורא; נתן אהובה היהודי הנמרץ והמבריק והמסַפר, סטינגו, צעיר דרומי חסר-ניסיון ורעב לחוויות, שנשבה בקסמיה של סופי. הספר הרעיש את העולם והפך לסרט בכיכובה של מריל סטריפ.

הדרמה של הילד המחונן 1979

ספרה של אליס מילר, שחולל רעש גדול עם צאתו, עושה שימוש בסיפורי חיים של כמה מהיוצרים האהובים עלי ביותר: בקט, ברגמן, דודה, הרמן הסה, הנרי מור וסטרווינסקי. זהו לא מחקר פסיכולוגי בלבד, אבל תיאור מהלך התבגרותם והתעצבות נפשם של האנשים הרגישים והעירנים שבינינו. כותבת מילר: "הדרמה של הילד המחונן, כלומר הילד הרגיש והעירני, היא, שהוא מקדים מאוד לקלוט את מה שהוריו מבקשים ממנו, נענה להם, מתאים עצמו לדרישותיהם ומוותר על צרכיו שלו. הוא חש, באופן תת – הכרתי, שאין הוריו אוהבים אותו בזכות עצמו, אלה כממלא אחר ציפיותיהם".  אמא שלי לא אהבה (בלשון המעטה) את הספר ואת התיאוריה של מילר.

אם בלילה חורפי עובר אורח - קאלווינו - 1979

את הספר של איטַלוֹ קָאלוִינוֹ קניתי ראשית ועיקר בשל שמו המהפנט (אותי) והפתיחה, שמשכה את לבי.  צירוף המילים "עובר-אורח" ו"בלילה חורפי" מיד מעלים בראש נדודים מעיר לעיר, ברכבות, במכונית מרווחת עם מוזיקה ברקע, אולי תכנית רדיו לילית איפשהו, בטורינו, או בהוואנה, או בניו יורק. הספר עצמו היה חווית קריאה לא פשוטה. צריך לטעום אותו בחלקים, לדעתי.  

קאלוינו ניסה ליצור את הרומן הפוסט-מודרני הגדול והעדכני של זמנו, אבל בסופו של דבר אני זוכר ממנו כמה קטעים מתוקים-עצובים כמו זה: "כבר בחלון הראווה של חנות הספרים צדה את עינך העטיפה הנושאת את השם שחיפשת. בעקבות הספר נכנסת לחנות והבקעת לך דרך מבעד למחסום המהודק של ספרים-שלא-קראת, אשר התבוננו בך במבט קודר מהמדפים ומהאצטבות וניסו להפחידך. לאחר שחמקת ממתקפות אלה, אתה ניצב מתחת לצריחי המבצר, שם עדיין מצטברים: הספרים שמזמן תכננת לקרוא, הספרים שזה שנים חיפשת ולא מצאת, הספרים הדנים במה שמעסיק אותך ברגע זה, הספרים שאתה רוצה שיימצאו אצלך כדי שיהיו בהישג ידך לכל מקרה".

או זה, לחובבי רכבות (כמוני):

"ממילא אתה מכיר את המקום בעל פה, את ריח הרכבות הנותר באוויר גם אחרי שנסעו כבר כל הרכבות…נראה שתפקידם של פנסי התחנה ושל המשפטים שאתה קורא עכשיו הוא יותר לפוגג את הדברים הצצים מתוך צעיף החושך והערפל, מאשר להגדירם".

חוזה קמילו סלה - הכוורת - 1979

הסופר הספרדי הגדול קאמילו חוסה סלה מתאר בית קפה, שבו אנשים מדברים. אנשים עניים יושבים עם עשירים, גנבים ליד שוטרים, סרסורים ופרוצות, לקוחות וזונות, אנשים מאושרים, אנשים אומללים וכל אלה מתאספים בכל יום שני בשבוע באותו בית קפה במדריד, בית הקפה של דוניה רוסה. דרך הדמויות המשתתפות בכוורת האנושית אנו למדים על מלחמת האזרחים בספרד, על ההתפכחות הפוליטית והחברתית שלאחר המלחמה והחיים תחת הגנרליסמו פרנקו. זמן קצר אחרי שפורסם נעשה סרט (נהדר) לפי "הכוורת"  (1982) ועשר שנים אחרי שראה אור זיכה "הכוורת" את מחברו בפרס נובל לספרות (1989).

אדם בהולוקן - מקס פריש - 1979

מאקס פריש השוויצרי אינו סופר קל. העלילות שלו אינן נעימות ולא קלות, אבל מדובר בוירטואוז. "אדם בהולוקן" עוסק בזקנה, בדידות ושיגעון. זהו סיפורו של אדגון גייזר הוא גמלאי, אלמן, בן 74,  שגר לבד על צלע הר בשוויץ. החורף הגיע, הגשם לא מפסיק לרדת ואדגון גייזר הולך ומשתגע לאט לאט.  תרמילו מוכן בפרוזדור והוא מבקש להימלט, לברוח על נפשו ממשהו לא ברור. חרדתו של  גייזר מתעצמת והולכת. תודעתו היא בליל של זכרונות ומחשבות מתרוצצות, עם שפע תובנות מתוך ספרים שונים, קטעים בענייני היסטוריה, גיאולוגיה, אסונות טבע, רעידות אדמה, שטפונות. התפוררות מוחו של גייזר, התנהגותו המתדרדרת אל טירוף למחצה, נעשים לחלק של מחזוריות הטבע, חלק של תהליך נחרץ ונצחי, שאין לעצור. 

חברת החלומות בעמ - באלארד - 1979

צעיר שמעולם לא הטיס מטוס, גונב מטוס קטן מנמל התעופה בלונדון, ומתרסק במימי נהר התמזה, ליד העיירה שפרטון וקהילתה הפרברית. אנשי העיירה מרותקים אליו כי כמה ימים לאחר החלמתו מגלה הצעיר כוחות על-טבעיים, שמשנים את פני המקום ואת חיי התושבים. שגרת היום-יום מופרת על ידי כוח מכשף של פוריות מופלאה. חגיגות המוניות וטקסי מין פראיים. בעלי-חיים וצמחים טרופיים עשירים מופיעים לפתע בעיר. אנשים משתחררים מכבלים נפשיים וגופניים, הם לומדים לעוף ומרחפים בשיכרון-חושים מעל גגות העיר.

האגדה המקסימה של ג'.ג'. באלארד מדהימה קוראים עד היום. להזכירכם, הספר יצא באותה שנה שבה ראה אור "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה".  1979 היתה שנה רוויית קסם ודמיון ועל "חברת החלומות בע"מ" כתבה סוזן זונטאג: "ספר מסנוור במקוריותו, ואף על פי כן בסיסי כחלומו של כל המין-האנושי. נוגע ללב, מרטיט, כתוב בצורה נהדרת. בלא ספק הספר הטוב ביותר שכתב באלארד מימיו."

גדל אשר באך

דאגלס הופשטטר כתב מכתב נרגש לחברו הטוב, בולדר, מכתב שנמשך על פני 30 עמודים. מהמכתב המונומנטלי הזה נולד ספר בן 777 עמודים שיצא ב-79' בשם "גדל, אשר, באך – פוגה מטפורית על נפשות ומכונות ברוח לואיס קרול". הספר זכה בפוליצר והפך לרב מכר עולמי, תורגם לכ-20 שפות, ועד היום, על פי נתוני אמזון, הוא אחד מהספרים הנמכרים ביותר. להסביר על מה זה? בלתי אפשרי. מדובר באוצר גדוש של ידע במגוון של נושאים וסוגיות, פרדוקסים מתמטיים, הגיגים על בינה מלאכותית, היווצרות התודעה, רצון חופשי ויצירתיות, דיונים על ביולוגיה מולקולרית. זן בודהיזם, מוזיקה, סוריאליזם, ועוד ועוד ועוד.

drakoney

עוד ספר מדע פופולרי מרתק שיצא באותה שנה – "דרקוני גן עדן : הרהורים על התפתחות האינטליגנציה האנושית" של קרל סגן.

סגן ב"דרקוני גן עדן" הקסים אותי במידע העצום שלו על המוח האנושי ועל הדברים שאנו עושים, ואין לנו מושג מדוע אנו עושים אותם. על העוינות המולדת בין יונקים לבין זוחלים (ולכן, רוב רובם של בני האדם שונאים שנאת מוות נחשים ופוחדים מהם מאוד), על הרעידות הפתאומיות באמצע שנת הלילה (זיכרון קדום של המוח, מהתקופה שבה היינו קופים, והפחד ליפול מן העץ), הקשר ההדוק שבין תאווה מינית לבין תאוות המזון ומדוע אנשים מסופקים מינית אוכלים פחות (שני הדחפים קשורים להישרדות ושניהם נמצאים באותו מרכז במוח הראשוני, ולכן יש השראה ביניהם),  ועוד. איזק אסימוב כתב על הספר: "מעולם לא קראתי דבר בנושא האינטליגנציה האנושית, שיהא כה מקסים וכה מלבב".

כל אנשי סמיילי -לה קארה - 1979

לא זוהר ולא מושלם כג'יימס בונד, אלא אפל ושפל הוא ג'ורג' סמיילי, איש הביון הבריטי שרודף אחר רב המרגלים הסובייטי, "קארלה", ומנהל כנגדו את השלב המכריע בקרב המוחות שהחל בספר הראשון בטרילוגיה, "החפרפרת" ונמשך בפרק השני "התלמיד המכובד" – סמיילי מנהל בסופו של דבר מבצע חשאי מורכב ביותר כדי להביס את אויבו הרוסי. שלוש שנים אחרי שיצא הספר הופקה סדרת טלויזיה לפיו.

ציפור כלא - וונגוט - 1979

סיפורו של וולטר סטארבאק, איש יוצא-דופן, בנו של נהג פרטי של מיליונר, שחקן שח מעולה, שהמיליונר חפץ ביקרו,  שולח אותו ללמוד בהרווארד, הוא עושה קריירה, נכנס לפוליטיקה, אבל הוא מסתבך, מושלך לכלא, וכשהוא יוצא בגיל 60 הוא פוגש הומלסית שהיתה אהובתו בימי הרווארד, ובאמצעותה מגיע לשליטה על אחת מאימפריות הכספים האדירות בעולם. "ציפור כלא" נחשב לאחד משלושת הספרים הטובים ביותר של וונגוט (לצד "עריסת חתול" ו"בית מטבחיים חמש").

עיקול בנהר - 1979

"זהו ספר מהמם אך מייאש", כתבו עליו בניו יורק טיימס. סיפורו של איש-שוליים שנלכד בזרמים הסוערים של הר-הגעש האפריקני. זהו סיפור על אנטי-גיבור, איש חסר-שורשים, חסר-מולדת וחסר-יעוד, איש הודי בשם סלים, שיוצא למסע אל תוך היבשת השחורה יחד עם בנו מֶטי  שנולד לו מאישה שעבדה בבית משפחתו. סלים נודד באפריקה, הופך לסוחר בעייר קטנה בעיקול הנהר וחווה את התהפוכות הפוליטיות, את הטלטלות הרגשיות והסערות האנושיות שלתוכן נקלעת העיירה האפריקאית הנידחת. נאיפול, הודי שנולד בטרינידד והיגר לאנגליה בבגרותו, זכה בפרס ירושלים ב-1983 ובפרס נובל לספרות בשנת 2001. 

סיפורי הפתעה - רואלד דאל - 1979

רואלד דאל שפותח את רשימת הספרים הגדולים של 1979 גם חותם אותה. אסופת הסיפורים המפחידים והמרתקים הזו הפכה לסדרת טלוויזיה פופולרית בבריטניה, וגם אצלנו. דאל היה מטורף, אנטישמי, אקסצנטרי – אבל גאון. הוא נולד בוולס, להורים נורווגים, בתחילת המאה ה-20 וידע צרות איומות כל חייו. אחותו בת השבע מתה מדלקת תוספתן, אביו מת מדלקת ריאות והוא נשלח לפנימיה אנגלית זוועתית, שבה כל הפרת חוק גררה זימון למנהל ומכות אכזריות במקל. בתיכון בדרבישייר חווה דברים איומים עוד יותר ("זו היתה פנימיה שהאינקוויזיציה הספרדית היתה גאה בה", כתב). בפנימיה זו הוכו התלמידים על ידי המנהל עד זוב דם (כשהקורבן נדרש לנקות את דמו אחרי ההלקאה) והתלמידים המבוגרים יותר התעללו התעללות סאדיסטית בצעירים יותר. דאל חטף מכות, התעללויות וגם הערות בתעודותיו על מוגבלותו השכלית וחוסר יכולותיו להעלות את מחשבותיו על הכתב,  אוצר המילים המוגבל שלו ורעיונותיו הדלים. הוא התגייס לצבא הבריטי והוכשר כטייס במלחמת העולם השניה. מטוסו יורט ב-1940 דאל נאלץ לנחות נחיתת חירום, והתרסק על סלע ענק, נפצע קשה, ואושפז לששה חודשים. כתוצאה מתאונה זו סבל מכאבים בגבו עד מותו. בכך לא תמו הצרות. הוא נישא לשחקנית פטרישיה ניל, נולדו להם חמישה ילדים. בתו הבכורה אוליביה מתה בגיל שבע-וחצי מחצבת ובנו השני תיאו נפגע קשה בתאונה. אחרי כל זה קשה להאמין כיצד אפשר לכתוב כך – סרקסטי, שנון, הומוריסטי בטירוף. אבל דאל הצליח. הוא כתב ופירסם הרבה (ב-1979 הוא הוציא שני ספרים מצליחים) ומכר למעלה ממאה מיליון ספרים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוחאי וולף  On 06/29/2013 at 23:35

    יופי של פוסט. "גדל אשר באך" הוא פשוט ספר מופלא ומומלץ. גם אם לא מבינים דבר בשטף העצום של נושאים שהמחבר דן בהם, הספר כתוב ביד אמן. דאגלאס הופשטטר אינו סתם עוד איש מדע שכתב ספר פופלארי, אלא סופר של ממש.

  • avha  On 06/30/2013 at 4:54

    מכל הרשימה המכובדת קראתי רק את "בחירתה של.." ואת "אם בלילה..", שהיה הספר האהוב עלי ביותר בתקופה זו.
    מסמנת לי את "שיבומי" מאת טרווניאן.
    תודה.

  • גיל  On 06/30/2013 at 4:56

    הספר של סייגן מצוין כמו כל הספרים שלו (אם כי קצת מיושן היום) אבל גדל, אשר, באך רענן כמו תמיד. מקווה שתכתוב גם פוסט על הסרטים של אותה שנה ובראשם אפוקליפסה עכשיו.

  • איתן  On 06/30/2013 at 7:07

    ספר הצחוק והשכחה של קונדרה – ענק!

  • motior  On 06/30/2013 at 8:12

    קראתי מהרשימה שלך את מדריך הטרמפיסט, ספר הצחוק והשכחה, שיבומי וכנראה את גדל,אשר,באך – אבל אני לא זוכר שהוא היה ארוך כל כך…
    נראה לי שאני צריך להשלים – בעיקר את הספרים של דאל.

  • עופר  On 07/01/2013 at 8:27

    אין כמו 1979!

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: