ה-16 ביוני. יומו של בלום. על "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס

 

אני מעריץ את ג'יימס ג'ויס, שהלך בעקבות תשוקותיו, לא התבייש בהן, ביטא אותן בכתב, לא בגד בערכיו ובאמונותיו ונסע ממקום למקום, כשהוא מוכן לשלם מחיר כבד תמורת מימוש הדברים שהוא מאמין בהם. הוא עזב את מולדתו, סירב להתכחש למיניות העזה שפעמה בו (ובאה לידי ביטוי בחייו ובכתביו) גם במחיר של חיי עוני, חרם ונידוי.

ג'יימס ג'ויס נולד ב-1882. גאון בשכלו וחלוש בגופו. בגיל 22 השתנו חייו בגלל אשה כשב-16 ביוני 1904 פגש את נורה בארנקל, חדרנית יפה, חריפת-שכל ושלוחת-רסן. הם יצאו לטיול מהפאב, על חופו של נהר הליפי. בסוף הערב היא לא היססה להעניק לו הרפיה מהירה והוא התאהב בה מיד. חוקי אירלנד אסרו על מגורים משותפים ללא נישואים וג'ויס שלא האמין בנישואים לקח את נורה ויצא למסעות בגלות. הם נדדו בין רומא, טרייסט, פאריז וציריך. ג'ויס מת מאולקוס בינואר 1941. בן 58 בלבד היה במותו.

"יוליסס" שלו הוחרם בשל פרק אחד שכלל את המונולוג של מולי בלום. קשה להבין זאת היום, פחות ממאה שנה אחרי שיצא לאור, אבל "יוליסס" נחשב לפורנוגרפי ומגונה. עותקים מהספר נשרפו במקומות שונים בעולם. ג'ויס העז לתאר את מיניותה של האשה ותשוקותיה. הדבר נחשב לחטא בלתי נסלח.

בדצמבר 1999, בסקר שערך המוסף לספרות של ה"סאנדיי טיימס", נבחר "יוליסס" כספר החשוב ביותר של המאה ה-20 – למרות שברור וידוע שמעטים טרחו להשקיע את המאמץ הדרוש לקריאתו.  אני אישית השקעתי שנה וחצי של קריאה איטית כדי לצלוח את שני הכרכים.

בכלל, ג'ויס אהוב עלי מאוד. על דבלינאים שלו כתבתי במסגרת הפרויקט של איתמר זוהר. את דיוקן האמן כאיש צעיר קראתי בנשימה עצורה ובהתרגשות ועדיין, מדי פעם, אני חוזר לעיין בו. יש לי בבית גם את הביוגרפיה שנכתבה עליו וגם ספר נדיר שיצא בניו יורק, ג'יימס ג'ויס בפאריז: שנותיו האחרונות הכולל טקסט של סימון דה-בובואר וצילומים של הגאון ואהובתו.

כשפורסמו מכתביו של ג'יימס ג'ויס לנורה, אהובתו, הזדעזעו פוריטנים רבים מהביטויים העזים והקיצוניים של מיניות לוהטת שהיו בהם. ג'ויס כתב שם, בין היתר, שהוא מתגעגע לריח תחתוניה של נורה, לפיה הצבוע אדום היונק ממנו, לאצבעותיו הדקות הפולשות אל תוך אחוריה, ועוד. ג'ויס, שכל חייו היה איש דתי ורוחני, ראה גם בפורנוגרפיה ביטוי של יצריו וסוג של ביטוי אלוהי.

"הוא ממש משוגע בנושא של התחתונים ישר רואים עליו תמיד הוא תוקע עיניים בחצופות האלה שרוכבות על אופניים והחצאית עפה להן עד הקורקבן. אפילו כשמילי ואני היינו איתו ביריד, ההיא שלבשה מוסלין שקוף בצבע קרם נעמדה לה בדיוק נגד השמש, ככה שהוא יוכל לראות כל חלקיק שהיא לבשה מתחת…

כשהוא ראה אותי מאחור, אז שהוא הלך אחרי בגשם, אבל אני ראיתי אותו לפני שהוא ראה אותי, עומד בצומת הרולד רואד, בדיוק בפינה עם מעיל גשם חדש, ועם צעיף בצבעים צועניים, בשביל להבליט את הצבע עור שלו ועם כובע חום נראה כולו ממזרי…"

(מתוך "פנלופי"; תרגום: יעל רנן)

"הצטרכתי לבקש ממנו שיינק ממני, הם היו כל כך קשים

הוא אמר שזה יותר מתוק וסמיך מחלב של פרה ואחרי זה הוא רצה לחלוב ממני לתוך התה

טוב, הוא באמת עבר כל גבול

אין לו מתחרים…

הוא התעסק איתם איזה שעה, בחיי, כמו תינוק גדול צמוד אלי

כל דבר הם רוצים להכניס לפה

כמה הנאה שהגברים האלה מוציאים מנשים

אני מרגישה את הפה שלו אוי אלוהים אני מוכרחה להתמתח הלוואי שהוא היה כאן או שהייתי יכולה ללכת איתו עד הסוף ולגמור עוד פעם ככה אני ממש בוערת בפנים הכל אש … כשהוא הדליק אותי בפעם השניה בדגדוג עם האצבע מאחור גמרתי וגמרתי במשך חמש דקות אולי עם הרגליים שלי עליו הייתי מוכרחה להיצמד אליו אחרי אוי אלוהים רציתי לצעוק כל מיני דברים תזיין אותי או הכוס שלי או משהו…"

(עוד מהמונולוג של מולי בלום, "יוליסס", חלק ב'; תרגום: יעל רנן)

עוד ג'ויס:

אני מרגישה את הפה שלו, אוי אלוהים

זימה וזוהמה צרופה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • avigailg  On 06/16/2013 at 11:19

    יום שמח בועז! כתבתי גם רשימה! צריך להתארגן כמו שדיברנו פעם ולארגן איזה ערב ספרותי/תיאטרוני כמו שעושים בניו-יורק, לונדון, דבלין ועוד… אולי לשנת ה110 בשנה הבאה? או ה115? אולי הכי בטוח לשנת ה120…

    • Yona Nitsan  On 10/04/2014 at 18:12

      אני השנה הגשמתי חלום וב16 ליוני,BLOOM'S DAYהיינו בדבלין.אחד מהטקסים המרכזייים באותו היום הוא שיחזור הלוויתו של פאדי דינגהם שבעצם כל עלילת הספר מתחוללת כמדומני ביום הזה. ההלווייה מתחילה ליד מרכז ג'יימס ג'ויס בדבלין ומגיעה לבית הקברות גלאסנוווין שם עושים טקס אשכבה קתולי שזה בעצם ליד קברו של אביו של ג'ויס ובתום הטקס,מי שרכש כרטיסים(אנחנו לא כי לא ידענו) מוזמן לארוחה חגיגית בפאב הצמוד לבית הקברות. לא צמוד. הוא בתוכו.
      אבל לקחנו מונית והגענו לטקס האשכבה שמבוצע על ידי 4 שחקנים מבכירי התאטרון האירי. מרשים ביותר. הבעייה רק במחשב של הבן שלי ואינני ודעת איך להעביר לכאן.
      אגב הצלחתי בקושי רב לסייים את הספר אבל הבנתי שגם קשה לדוברי אנגלית. הקושינהוא המעברים הרבים בין פרוזה לשירה,ושימוש מקביל בכל מיני טכניקות ספרותיות. אבל התחושה היא של משהו נשגב ונוגע. כמו אירלנד כולה

  • seymore butts  On 06/16/2013 at 12:04

    בועז היקר,
    עוררת את סקרנותי עם הדברים שאמרת והשירים שהקדשת הבוקר בתכניתך ל"יוליסס", ואתה ממשיך במלאכה כאן.
    אני מודה שלא היה לי מושג קלוש לגבי "יוליסס", לכל היותר ממה שאני יודע על ג'יימס ג'ויס יכולתי לנחש שהוא קשור לאירלנד.

    בעיניי זה כלל לא מפתיע שהספר הוחרם ונשרף גם אם זה בעולם המערבי, הציטוטים שהבאת נראים לי מאוד בוטים וחריגים במונחים של שנות העשרים של המאה הקודמת.

  • motior  On 06/16/2013 at 12:04

    פעם עוד אקרא את יוליסס…

  • נהייהעמומה  On 06/17/2013 at 5:38

    אני מהאלו שקנו את הספר, עוד כשהייתי בצבא, מאז ועד היום אני מנסה לסיים אותו, לגיבורות של יוליסס, מסתבר, אין את הבעייה שלי:-)))
    את שאר הספרים שלו צלחתי בהנאה ובזריזות זה ממש מרגיז אותי הקטע הזה עם יוליסס

  • ורד נבון  On 06/17/2013 at 7:23

    גם לי יש את המהדורה של 1984, ולמרות התרגום היפה של יעל רנן גם אני לא הצלחתי לצלוח אותו עד היום. מעריצה את העקשנים, אבל כנראה שהבעיה לא של הקוראים אם כל כך הרבה ויתרו בדרך.

  • avha  On 06/23/2013 at 6:27

    אני מאלה שלא קראו. ואולי לא אקרא אף פעם. אולי כן.
    בכל אופן, כל פעם שאתה כותב / מזכיר את ג'ויס ויוליסס אני מהנית מאד.

    • Yona Nitsan  On 10/04/2014 at 18:13

      ורד אני אדם שקורא מהר. את יוליסס קראתי כחודש. באנגלית לא הצלחתי לצלוח אותו

  • ronbent  On 07/27/2013 at 14:48

    ספר אהוב אם כי דאבלינאים הוא היקר לי ביותר

  • Yona Nitsan  On 08/11/2013 at 19:15

    קראתי בזמנו את דבלינאים ומאד אהבתי.כאשר בני נסע אחרי הצבא לאירלנד קניתי לו את הספר במתנה ובאנגלית. הוא בתמורה הביא לי משם את "יוליסס".כמובן באנגלית ולא הצלחתי להתגבר.למרות שהגאונות של ג'ויס ניכרת בספר.אבל עירוב הסגנונות ועוד באנגלית הקשה עלי מאד. היום על סף נסיעה לאירלנד אני אקנה לטיסה את יולסס בעברית. בזמנו לא חשבתי שיש תרגום. הצטערתי רק שלא יצא לנו לנסוע ב16 ביוני הוא BLOOMSDAY.חייבת להגיד רק שהאירים הם עם הספר ולא אנחנו.

  • Yona Nitsan  On 10/04/2014 at 18:16

    חוזרת על מה שכתבתי:האירים הם עם הספר. פעמיים היייתי שם וכל נהג מונית אירי יצטט לך את ג'ויס בקלי קלות.שלא לדבר על האנדרטאות הרבות לסיפורים וגיבורי ספרות ושירה(מולי מלון כמשל)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: