טומי ואניקה, סייר החלל ושרלוק הולמס, פיליאס פוג וג'נינגס

אני אוהב ספרים שיש להם הסטוריה. ספרים ישנים. אני אוהב את הצניעות שלהם. את הכריכות הפשוטות, הבלתי מתחכמות. לפעמים בבורדו עם כיתוב בזהב. לפעמים בכחול עמוק עם שם הספר שהוטבע כתחריט על גבי הכריכה הקשה.תקופה מסויימת בחיי הייתי אפילו אספן. ליקטתי סדרות.

כך מצאתי את כל כתבי ארתור קונן דויל העוסקות בבלש המיתולוגי האהוב עלי, שרלוק הולמס

 

חיפשתי ומצאתי את רוב ספרי הילדות האהובים שלי, שהיו חבריי הטובים והנאמנים. הנחתי יד על עותק חדש של גילגי (שהפכה ל"בילבי" בגירסה הטלוויזיונית), למשל, במהדורה העברית הראשונה והמקורית. גילגי (בילבי) מגיעה יום אחד להתגורר בעיירה שלווה בשבדיה, אחרי שנים של מסעות על הים עם אביה רב החובל. גילגי גרה לבד, והיא יכולה לעשות כל מה שבא לה. לגרוב גרביים בצבעים שונים; לישון עם הרגליים על הכרית; לשטוף את הרצפה עם סקטים, להרים את הסוס על הידיים (כי היא הילדה הכי חזקה בעולם), לזלול כל היום ממתקים או לתפוס גנבים. לא פלא שהשכנים שלה, האחים השבדים הבלונדיים והחננות טומי ואניקה, מתאהבים בה. יחד איתם גילגי יוצאת ומסתבכת בהרפתקאות משונות, וניצלת בזכות חוכמתה, שנינותה וכוחה הפיזי העצום

 

 

בירושלים מצאתי את שלושת כרכי "באין משפחה" של הקטור מלו, מהדורה משנת 1948, והרי זה היה הספר שגרם ללבי להתכווץ מכאב שנים קודם לכן, בכיתה ו, בגלל אותו ילד בודד ואסופי שאיש לא רצה בו.  

בבוידעם ישן של מישהו גיליתי עותק של "מסביב לעולם ב-80 יום" בהוצאה ישנה, וגם זהו ספר שבגיל 10 גרם ללבי לדפוק בהתרגשות עד לסוף הטוב, שבו נשמתי לרווחה כשפיליאס פוג השלים את משימתו בהצלחה, הקיף את העולם ב-80 יום וזכה בהתערבות. וגם בבחורה. לונדון, 1872. פִיליַאס פוֹג, ג'נטלמן בריטי עקשן ושאנן, ומשרתו הצרפתי הנאמן פֶּספֶּרטוּ יוצאים למרוץ נגד הזמן, מסע מסביב לעולם ב-80 יום שכל כולו הרפתקאה אופטימית משעשעת גדושת תהפוכות.

"'עשרים אלף לירות שטרלינג!' הצטעק ג'ון סליבן. 'עשרים אלף לירות שטרלינג שאיחור בלתי צפוי יגרום לך להפסיד!'

'הבלתי צפוי אינו קיים,' השיב  פִיליַאס פוֹג בפשטות צוננת".

כשחיסלו את מחסני הוצאת הספרים "מסדה" בגבעתיים, חיטטתי, מצאתי וקניתי את "טימור וחבורתו" של ארקדי גידר, הספר שעורר בי הערצה גדולה לילדים הרוסים הגיבורים שנשארו בעורף במלחמת העולם הראשונה.

בחיפה השגתי את סדרת "סייר החלל"  (Space Agent) שכוללת 8 כרכים, סדרת המד"ב הראשונה שתורגמה בשלמותה לעברית שכתב הסופר הסקוטי אנגוס מק-ויקר ופורסמה בבריטניה בין השנים 1953-1964. "סייר החלל" מתארת את הנער המחונן ג'רמי גרנט ודודו המדען מקקינון, שמגיעים אל הסיקוס, כוכב הלכת האבוד "מאז ימי הפילוסוף היווני אפלטון", ושם הם מוצאים תרבות יוצאת דופן ביופיה. בסדרה מצליח סייר החלל להציל את הכוכב מאסטרואיד המאיים להתנגש בו, צמח ממאדים שמסוגל לשלוט בבני אדם, סוחרי נשק אכזריים ומחייזרים אינטיליגנטים שמופיעים בצורת להבות אש ואסטרואיד המאיים להתנגש בו. בספר האחרון – שהוא מדהים וחריג בסדרה – סייר החלל חוזר בזמן לעבר הרחוק של כדור הארץ, לפני עשרים אלף שנה. אלי אשד כתב על זה יפה כאן באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה.

לא ויתרתי גם על הספרים שתיארו את עלילותיו של ג'נינגס, שנפרשו בתשעת ספרי הסדרה שכמו "סייר החלל" גם נולדה מתסכיתי הרדיו שכתב וערך הסופר אנטוני באקרידג' ב – 1948. הספר הראשון בסידרה – "הרפתקאות ג'נינגס בבית הספר" יצא לאור ב-1950 ההמשך, "ג'נינגס הבלש" יצא ב -1951, ובאותה שנה הופיע גם "הבקתה הקטנה של ג'נינגס").  הסדרה עוסקת בהרפתקאותיהם של ג'נינגס וחברו הטוב בפנימיה האנגלית הטיפוסית "לינבורי" – כולל קשיי ההסתגלות שלהם  ואירועים אלימים-עצובים-משמחים שהם עוברים.

ידידנו האמיץ ג'נינגס

ובעיקר שמחתי לקנות את ההוצאה המלאה של "מסע הפלאים של נילס הולגרסן עם אווזי הבר", שלעולם לא אשכח את המשפט הראשון שבו: "היֹה היה נער". נילס הקטן חצה את שבדיה רכוב על אווז הבר עד לפלנד הקפואה ואני נדדתי איתו עד שאמא דרשה ממני: "לכבות את האור וללכת לישון, כי ילדים צריכים לישון כדי לגדול".

הוצאת עם עובד הוציאה מהדורה מצוינת של "מסע הפלאים", וזהו ללא כל ספק אחד הספרים הנפלאים שנכתבו אי-פעם לילדים. הספר נולד ב-1906 לפי הזמנה, אחרי שהסופרת השבדית סֶלְמָה לַגֶרְלֶף התבקשה לכתוב ספר לימוד במקצוע המולדת. שלוש שנים סיירה לַגֶרְלֶף במולדתה לאורכה ולרוחבה, פגשה אנשים ולמדה אותה לעומק כשכל אותו זמן חשבה על רעיון, שיאפשר לה להפוך את כל מה שספגה, לְסֵפֶר לילדים.

 

ילדות נשכחת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • motior  On 06/06/2013 at 11:35

    יופי של נוסטלגיה. חלק מהספרים אני מכיר ואוהב, על חלק שמעתי כאן לראשונה 🙂

  • Gideon Lifshitz  On 06/07/2013 at 9:35

    אז הנוסטלגיה משחררת או משעבדת? מה שבטוח, היא לגמרי מענגת. התמונה למעלה – מרתף עינוגים המושלם… ותודה שהחזרת אותי לעולמם הקסום של פיליאס פוג ופספרטו (רק בגירסה הישנה, כמובן).

  • avha  On 06/08/2013 at 5:51

    חוץ מ"טימור וחבורתו" וסיר החלל" ששמעתי עליהם לראשונה, זו נוסטלגיה משותפת.

  • אורן  On 06/08/2013 at 12:02

    את גילגי אני מקריא לבני בן ה-4 והוא מאד נהנה מזה (אחרי שאני קצת עורך ומצנזר). ויש פרקים שגם אני חוזר אליהם מדי פעם

  • האבסורד  On 06/08/2013 at 15:57

    פשוט ויפה.

    רק מה, צריך להיזהר. עוד יקרה שאיזו רשת ספרים גדולה תבקש ממך לכתוב עבורם בלי כסף כי אתה אוהב ספרים וספרות. 😉

  • Dhyan  On 06/09/2013 at 14:56

    יופי של ספרים וזכרונות סדרת לנו כאן.
    אכן יש משהו קסום קסום בתמונות הישנות ההן.

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: