בקצה האפל של הרחוב

השם דבלין מקורו במילים הגאליות "דב – לין" שפירושן "בריכה שחורה".  בצילום הזה  אפשר לראות את רחוב אוקונל, המפורסם מאוד (מופיע בהמון ספרים של יוצרים איריים, מכריסטי בראון וג'יימס ג'ויס ועד רודי דויל בן זמננו).  "החוד" של דבלין, שהוא הפסל הגבוה ביותר בעולם. 120 מטר אל תוך השמיים האפורים של בירת אירלנד. בצדו הדרומי של הנהר ליפי נמצא אזור טמפל בר – אזור עוני לשעבר שהיה מיועד להריסה, שינה פניו, והפך לדוגמא נדירה של שיחזור ושימור. טמפל בר השוקק מרכז את האקשן היומי והלילי של דבלין. המון פאבים, מסעדות ומופעי רחוב ברמה גבוהה. אנחנו רואים שם להקה פסיכדלית טובה. אני קונה דיסק שלהם.

הקיץ שלהם הוא החורף שלנו. קשה לי להכיל את התובנה הזאת. שמיים אפורים עושים לי טוב ושמח. גשם מזרזף כל יום. קריר. נעים. שפוי. ב-HMV וב"בורדר ליין" אני קונה 20 דיסקים. עדיין יש משוגעים בדבלין שקונים דיסקים. כשהחנויות האלה תיסגרנה – וזה יקרה  – יהיה לי עצוב. החוויה הזאת, להיכנס לחנות ולצאת ממנה עם דיסק ממשי, עטיפה, צילומים, מילים, צלילים – החוויה הזאת תימוג ותפוג מן העולם בקרוב.

הגשר על הנהר ליפי

אירלנד מדינה מתפתחת וחלק גדול מהרווחים העצומים של העיר מגיע מתיירים שמשלמים על חניה. 15 יורו ליום שלם ואם אתה מספיק טיפש בשביל להיכנס עם המכונית למרכז העיר, תשלם 3 יורו לשעתיים חניה, אם תמצא חניה – כמובן. אחרי 24 שעות אני מחליט להחזיר את הרכב לפני הזמן.  משאבת הכספים עובדת שעות נוספות. הפקחים האיריים החרוצים מתחילים להדביק דו"חות בשבע בבוקר ומסיימים את המשמרת בשבע בערב. בדרך לסניף של הרץ בדאון-טאון דבלין, אני מגלה סמטה זנוחה ללא סימונים על המדרכה.

אפשר לחנות כאן? אני שואל אישה קשת-יום, ילד על זרועותיה ועוד אחד בעגלה.

כן. בוודאי.

וצריך לשלם?

לא. לא צריך לשלם פה.

אני מרים את הראש ומסתכל ימינה ושמאלה. עובד של עיריית דבלין מאשר את דבריה של האישה.

לא צריך לשלם באזור הזה.

אני נזכר שעד לפני כמה שנים דבלין היתה לא יותר מעיר אפרורית, מזוהמת מפיח, זולה ונטולת זוהר. האיחוד האירופי עשה טוב לתושביה. רמת החיים עלתה פי 3. מספר התיירים גדל פי 25(!) ובהתאם גם מחירי הנדל"ן.

אבל אני בשכונה שמצפון לנהר, בדירה ששכרנו לארבעה ימים ועכשיו אני מבין מדוע הצלחנו להשיג אותה במחיר זול כל כך. בלילה אני הולך לבדוק אם המכונית בסדר. בבתים מימין כביסה תלויה במרפסות, מגרש דשא מגודר משמאל, קיר שבור ועליו גרפיטי, בקבוקי בירה ובקבוקי וויסקי שבורים למרגלותיו. נערים מקפיצים אופניים ונוסעים על גלגל אחד. בתוך פחי אשפה בקצה הסמטה בוערת אש.

אתה מחפש מישהו? אחד הנערים שואל אותי.

לא. ממש לא.

אז מה אתה עושה פה?

מטייל.

מטייל? מתפלא הנער.

כן. מסתובב.

אה…הנער מסיט קווצת שער אדומה מעל עיניו, כי תיירים לא מטיילים פה בדרך כלל.

למה?

חבריו של הנער מתקרבים, בסקרנות, לשמוע את הדברים.

למה? הוא מתמתח וזוקף חזה נפוליאוני, כי זו השכונה הכי מסוכנת בכל דבלין.

באמת? מה מסוכן בה?

גבר עם כרס בירה וחולצת פלנל מתערב בשיחה. "רוצים לעשות לנו רילוקיישן ולעשות פה רידיבלופמנט (פינוי-פיצוי-בינוי, בעברית).

ואתם לא מסכימים.

לא, אומר הנער. לא. הם רוצים להעביר אותנו לפרברים, ולבנות פה גורדי-שחקים מזכוכית, בהרבה כסף.

כן, מהנהן האיש המבוגר. חושבים שאנחנו מטומטמים.

אנחנו לא עוזבים את השכונה, אומר הנער. אנחנו נלחמים במשטרה כל פעם שהם באים.

נכון, מאשר המבוגר, יש מכות…

ושורפים מכוניות לפעמים, משלים אחד הנערים שמקיפים אותי.

לא, לא מכוניות, שולל הנער האדמוני את דבריו. לא שורפים מכוניות. אבל פחי אשפה אנחנו שורפים.

ושוברים בקבוקים! מתלהבים האחרים.

כן. נכון. שוברים.

איך קוראים לשכונה הזאת? אני מתעניין.

ליברטי האוס. תגיד, ראית את הקומיטמנטס?

ברור.

אז זהו, שזה צולם פה. וזה נכתב על האזור הזה, מצפון לנהר. רודי דויל גדל פה.

אני מסתכל אל המקום שאליו מצביע הנער.

שיהיה לכם ערב טוב, אני נפרד מהם.

תודה, איש – הם מברכים אותי וחוזרים להקפיץ אופניים. על הגדר השבורה יושבות שלוש נערות בשמלות קצרצרות. אני יכול לשמוע את אנדרו סטרונג הלבן מרעיד את מיתרי הקול השחור שלו ושר, נפלא, על הקצה האפל של הרחוב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • HAGIT GROSSMAN  On 03/17/2013 at 2:10

    רשימה מקסימה שכתובה לעילא ולעילא

  • נחום  On 03/17/2013 at 4:24

    מעולה. יכולתי להרגיש את הרחוב. הזכיר לי את הארלם ושמחת החיים שבה.

  • לילך  On 03/17/2013 at 7:33

    מקסים.

  • B. Goren  On 03/17/2013 at 8:16

    נהניתי לקרוא. תודה בועז.

  • חיה קריו  On 03/17/2013 at 8:51

    הקומיטמנטס סרט חזק מאד ומהנה ושירתו של אנדרו סטרונג מחלחלת לנשמה.אפשר לראות הופעות שלו בגיל מבוגר יותר ביוטיוב,האיש השתנה במראה,אבל הביצועים שלו לשירים חזקים ומרשימם.

  • avha  On 03/17/2013 at 9:44

    גם אני נהניתי.
    והקומיטמנטס סרט נפלא.
    רק לא מבינה איך שמיים אפורים יכולים לעשות שמח.

  • מאיה  On 03/17/2013 at 12:03

    גרמת לי להתגעגע נורא לדבלין.
    למרות שעוד לא יצא לי להיות באיזור המדובר (וכנראה, אם יש לי שכל, גם לא אהיה)

  • א.  On 03/17/2013 at 12:33

    במיוחד לסט. פטריק, ולכבוד חולשה נוספת של המחבר (וגם שלי…)

    http://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151631775732573.1073741842.67920382572&type=1

  • motior  On 03/17/2013 at 19:35

    העברת את האווירה יפה.
    והקומיטמנטס סרט נהדר 🙂

  • גלעד  On 03/18/2013 at 13:08

    שמיים אפורים וזרזיפים – בהחלט יכול להביא את מצב הרוח שמוביל להשראה ויצירתיות, אם גדלת במקום מוצף שמש. מעניין שזה יכול להיות בדיוק הפוך אם גדלת במקום אפור ורטוב. אני מתגורר במקום מוצף שמש (סידני) ומכיר כמה אנשים כאן ממוצא אירופאי שמרגישים כך.

    הביצוע של אווה קאסידי לשיר הזה עושה עימו חסד ביחס למקור..

  • אבינועם  On 03/22/2013 at 7:21

    אם יש משהו שהאירי הממוצע שונא מתעב זה שמיים אפורים.
    הייתי הרבה בקצה המערבי של אירלנד, איזור גבעי, עם ירוק בלוף. זה ירוק לא פורה. האדמה שחורה כמושה. בתים בתפזורת. שמים אפורים. הקרבה לאוקינוס, המליחות באוויר, לא נותנת לעצים לגדול. העצים קטנים ומדובללים. הכל מהשמיים האפורים, והגשם הבלתי פוסק שלא נותן לאדמה ללהתאוורר.
    האנשים, בכל בוקר מעירים על השמיים , ואם יש טיפת שמש, הם זורחים איתה וממש אומרים לי "היום אני לא בדיכאון".
    האנשים סיפרו לי על היום יום שלהם, שיש תקופות שהילדים לא יוצאים מהבית ימים או שבועות בגלל הגשם והאפור. לא נחמד. מדי פעם כן, במיוחד למי שבא מהשמש.
    אני אישית, אחרים שבוע, שבועיים … או יותר, כבר נמאס לי.
    מדהים איך מזג האוויר משפיע גם על הצבע הכללי. למשל אבני הבניין שם אפורים. בדבלין יש גם אדום או לבן, אבל במערב, בכפרים, הכל אפור, בלוקים גדולים ואפורים. למשל באנגליה, קטנים ואדומים/כתומים יותר.

    גם המוזיקה. הצפון יותר הררי, המוזיקה יותר קצבית, בדרום או במערב, היכן שהייתי, במחוז מיו, יותר מלנכולי. משם גם הם יצאו לאמריקה בתקופת הרעב הגדול, והשטח מלא איזכורים ופסלים וציוני דרך קטנים.

  • Dhyan  On 03/23/2013 at 8:53

    עשית לי חשק לדבלין

    כמעט תמיד יותר כיף בחו"ל לא להיות במקומות התיירותים. אפשר להגיע אליהם כשרוצים אבל תמיד כיף לחזור למקום שמרגיש יותר כמו בית.
    ואולי תפנק אותנו פעם בכמה הרכבים קטנים (לא מוכרים) מאירלנד… אני אשמח..

  • רוני  On 12/16/2013 at 14:07

    איזה קטע רק עכשיו אני נתקל בפוסט הזה , שנכתב מסתבר ביום ההולדת שלי שהוא גם st. patrick day ואני נזכר שבאותו יום בתוכנית שלך ב 88 השמעת רק מוזיקה אירית משובחת . כנראה זה מסביר למה אני כל כך אוהב את אירלנד , את הצבע הירוק שלא לומר בעייני ירוק שחור, את הוויסקי האירי ,את האירים המחוספסים (שמזכירים לי אגב גם את הניוזילנדים )ובמיוחד והכי חשוב מוזיקה אירית הכי מדהימה בעולם חודרת לנשמה וכה עצובה .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: