1988 היתה שנה טובה

.1988

 

נולדתי ב-20 בדצמבר 1963. כך קרה שיום אחד אחרי יום הולדתי ה-25, בתאריך 21.12.1988, אירע האסון. היה חורף קפוא והמטוס של פאן אם התפוצץ מעל דרום סקוטלנד. בעקבות הפיגוע נפל המטוס בעיירה השקטה לוקרבי, יצר מכתש גדול ופירק לגורמים מספר בתים. חוץ מכל האנשים שהיו על הטיסה, נהרגו גם סקוטים תמימים על הקרקע. ספר יפה ועצוב מתעד את האירוע הטראומטי. הנער שנפל מן השמיים של קן דורנסטיין (כנרת זמורה 2007).  נסענו לשם כדי לראות. כדי להזדהות. כישראלים, לצערנו, לא נדיר לראות זירת אסון אחרי אירוע-פיגוע. הסקוטים היו המומים. הסתובבנו בלוקרבי, מצאנו באד-אנד-ברקפסט בסביבה. במכונית הסתובבה הקסטה של הואזלינס, להקה סקוטית מחתרתית.

 

ואזלינס

 

שני שירים בתקליט הזה בוצעו על-ידי נירוונה של קורט קוביין. הואזלינס, הרכב סקוטי מגלזגו, פעלו על התפר שבין סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. "השפתיים של מולי" התחבב על קורט קוביין, אבל שיר אחר מכאן – Jesus Wants Me for a Sunbeam הפך אצל ניוונה חמש שנים אחר כך ל- Jesus  Don't Want Me for a Sunbeam

1988 היתה השנה שהחלה (ב-3 בינואר) בהארכת כהונתה של מרגרט תאצ'ר. למרות שאמנים ושמאלנים ובני מעמד הפועלים הנמוך שנאו אותה שנאת מוות, גברת הברזל שעלתה לשלטון במאי 1979 זכתה לאמון הציבור והפכה לראש הממשלה הבריטי שהחזיק בקדנציה הארוכה מכולם. בתחילת אותה שנה (1988) הלהקה ממנצ'סטר, הסמית'ס הוציאה את אלבום הפרידה שלה –  RANK, שהוקלט בהופעה חיה ואילו הסולן מוריסי יצא לדרך עצמאית והוציא אלבום סולו ראשון, שהסתיים בשיר שנאה לראש ממשלתו: מרגרט על הגיליוטינה. שם האלבום: תחי השנאה

morrissey__viva_hate

האמת היא ששנת 1988 היתה רווית תקליטים מצוינים, חלקם נושאים בשורה לעתיד. התקליט השני של הפי מאנדייז, גם הם ממנצ'סטר כמו הסמית'ס, שניבא את הגל האלקטרוני של שנות התשעים  – מרטין האנט הפיק את באמד, מעין חופן מלא ממתקים מסוכרים ממנצ'סטר, טבולים בסם ובעליצות מורפין נוזלי, עם גרסת קאוור משונה/מושכת לביטלס, המון ריוורב ואקו של התופים, המונד וגיטרות ומקצבים חריגים.

Happy mondays bummed

ועוד ממנצ'סטר. ניו אורדר. יום שני עצוב. 1988. בכל מסיבה שהיינו בה, השיר הזה כיכב. להיט ענק. שנים רבות לא יכולתי לשמוע אותו, בשל עודף חשיפה וגם מפני שהייתי חולה באותו חורף והשיר הזה מזכיר לי תחושות בלתי נעימות. ועדיין: שיר גדול

אני טעמתי כל מיני דברים ב-1988, באנגליה. חיפשתי עוד ועוד דברים לשמוע, ברעב אינסופי לצלילים ומילים. שני הרכבים מצוינים שהערצתי, קוקטו טווינס הסקוטים ו-דד קאן דאנס האוסטרלים, מהלייבל האגדי 4AD – סיפקו לעולם יצירות מופת.  קוקטו טווינס הצליחו לייצר את הקסם שלהם שוב ושוב, באותן שנים. האלבום הזה "תל הפעמוניות הכחולות", כפי שתרגמו את BLUE BELL KNOLL, הביא את הג'יבריש, השירה והקולות של אליזבט פרייזר והגיטרות הערפיליות של רובין גאת'רי למחוזות היופי המוחלט והעצב המושלם. דווקא מפני שאין כאן מילים ממשיות, וכל אחד יכול לפרש את השירים כרצונו, הסקוטים האלה מעצבים מחדש את המוזיקה המודרנית – מצד אחד: שירים. מצד שני: אלה לא מילים, אלה ביטויים חסרי-פשר שמסיטים את המשמעות אל הצליל. האלבום הזה חותם את הטרילוגיה שהחלה ב"אוצר" (1984) ונמשכה ב"ויקטוריה לנד" (1986). ואילו אצל הסקוטים היו גיטרות בערפל, קלידים שעשויים מענני גשם וא(ליז)בת פרייזר אחת – קולו של אלוהים עלי אדמות.

CocteauTwins.BlueBellKnoll.lp

אצל דד קאן דאנס זה היה השילוב בין מיתרים, גותיות והשירה של ג'רארד, בתוך יצירה שכמו נכתבה לסרט לא קיים. אלבום שהתקיים והצליח מחוץ לשדה המשחקים של הפופ/רוק. יצירת אמנות לכל דבר. יצירה מוזיקלית מודרנית יפה ומסקרנת. לדעתי, אחד האלבומים הנהדרים של שנות השמונים.

ביצת הנחש, דד קאן דאנס

ביצת הנחש, דד קאן דאנס

שתי זמרות-יוצרות הוציאו אלבומים שהתאהבתי בהם ב-1988, ודי צחקו עלי על כך שהתאהבתי בהן. בטניטה טיקארם וב-אניה.  הזמן הוכיח לי את שלו ואני עדיין מוצא הרבה פופ מוצלח, בלדות קסומות ומלודיות כובשות בשני התקליטים האלה גם יחד. אצל טיקארם (שהיתה אז בת 19) אלה יותר שירים-לבני-הנעורים, אבל הם עובדים גם אחרי רבע מאה (במיוחד אלה שלא הפכו ללהיטים, כמו "יום ולנטיין" והשיר החותם את התקליט) ואצל אניה אלה המרבדים האינסופיים של הקולות שלה, שמוכפלים עוד ועוד ועוד, שטים על גלים של קלידים וכלי הקשה מהדהדים.

התקליט השני של אניה

Tanita_Tikaram_-_Ancient_Heart

עוד שני אלבומים שהם בעצם אמנות צרופה הם "רוח גן עדן" של טוק טוק והאלבום הנפלא של מיי בלאדי ולנטיין.  טוק טוק, ב-1988, הצליחו לגעת בשמיים – פשוטו כמשמעו – ולהוציא תקליט שהשפעתו הולכת ונמשכת עד עצם היום הזה (בעיקר על הרכבי פוסט-רוק ולהקות שו גייזינג מודרניות). ברשימת "20 התקליטים האנגלים הגדולים ביותר" יש לאלבום הזה מקום של כבוד. יצירת מופת.

Talk_Talk_-_Spirit_of_Eden_cover

וכאמור – חוץ מחבורת הגאונים של טוק טוק, גם מיי בלאדי ולנטיין הוציאו תקליט אדיר באותה שנה. קירות עדינים של רעש יפה. מסכי גיטרות כמו גשמים עזים הניתכים על אדמת התודעה הפנימית.

בינתיים, באמריקה, ראפיד איי מובמנט – תנועת עין מהירה, או בקיצור REM, משחררת את "ירוק" – וזה למעשה האלבום האחרון לפני הפריצה הגדולה באמת. ב-GREEN הם עדיין סוג של להקת קולג'ים מדרום ארה"ב, עם טקסטים לא מובנים וסולן בעל זהות מינית מטושטשת, אבל מקבצי שירים מדבקים.

ומדרום ארה"ב, אל המזרח – לבוסטון.

"סרפר רוזה" של הפיקסיז הוא אלבום בכורה שיש בו רק 32 דקות, אבל שפע רב של פנינים. אני מודה שקניתי את התקליט בגלל העטיפה, ואם אני זוכר נכון –  בלי לשמוע אף צליל מתוכו. פשוט התאהבתי ברקדנית חשופת החזה והחלטתי שזה לא יכול להיות רע, הפיקסיז הזה. 

SurferRosa

הפינה הסקוטית לא שייכת ב-1988 רק לקוקטו טווינס והואזלינס. גם נערי המים ומיק סקוט הצליחו להתעלות שוב ולהוציא אלבום מעולה –  הבלוז של הדייג מצליח למתוח גשר על פני מים סוערים בין סקוטלנד לבין אירלנד, וחוץ מחידוש פנטסטי לשיר של ואן מוריסון, סוויט ת'ינג, נכללו כאן הרבה שירים מנצחים, גיטרות, כינור, חצוצרות, קלידים, כלי הקשה ותופים. 

ואיך אפשר בלי התקליט המכונן המדהים של סוניק יות'  מניו יורק ואלבום הבכורה של ג'יינס אדיקשן מלוס אנג'לס?

sonic-youth1988

Janes Addiction Nothings Shocking

גם בישראל זו היתה שנה טובה. "אפר ואבק" של יהודה פוליקר, "סיפורים מהקופסא" של רמי פורטיס וברי סחרוף, האלבום "פברואר" של אפור גשום, תקליט ההופעה של סי היימן, אלבום ההופעה החיה (והאיחוד) של להקה רטורית. אלבום של שמוליק קראוס ("אחרי 20 שנה").  היתה שנה טובה, 1988.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מאיה  ביום 02/28/2013 בשעה 5:57

    גם שנת 1973 לפי תכנית הרדיו שלך אתמול היתה שנה טובה. נהנית להאזין ולקרוא.

  • איתן  ביום 02/28/2013 בשעה 9:26

    נפלא!

  • motior  ביום 02/28/2013 בשעה 9:28

    כבר עברו 25 שנה… שמעתי חלקים מהתוכנית שלך הבוקר ונזכרתי שב-1988 סיימתי את האוניברסיטה והייתי בבה"ד 1…
    וכן, הייתה גם מוזיקה טובה באותה שנה 🙂

  • אלי  ביום 02/28/2013 בשעה 9:46

    בזמן שאתה חיפשת (ומצאת) את אלבומי הפופ, אני מצד שני, עדין לא רגוע מהצונמי של הגל החדש (שלא ממש אהבתי, בלשון המעטה!).

    אני חיפשתי את האיכותי, הרוק המתקדם הנכחד וליקטתי פירורי רוק אמיתי שהיה נדיר באותם ימים, שמצידו נרגע אחרי הבום של שנות השבעים. מצאתי את התקליט האלמותי, המופתי וזה ששינה את כל חוקי הג'ז וגילה לכל העולם את מה שנקרא מאוחר יותר "מוסיקת עולם" הלא זהו Still Life Talking של פט מתיני, שיצא ב1988.

    אחד התקליטים של העשור, אם לא של המאה. ואני לא מחובר לג'ז יותר מדי.

    • אלי  ביום 03/03/2013 בשעה 16:20

      כמובן שהתכוונתי לניו-אייג' (New Age) ולא "מוסיקת עולם"…

  • נטעלי  ביום 02/28/2013 בשעה 14:57

    נהניתי לקרוא ולהאזין.

  • נטעלי  ביום 02/28/2013 בשעה 14:58

    חוץ מזה, בועז – שמת לב שיש לך מספר עגול של עוקבים? 800. וואו 🙂

  • llaliiblue  ביום 02/28/2013 בשעה 15:00

    הייתי אז בת 6, אבל למוזיקה אין גיל.

    טאניטה טיקראם. נפלא השם הזה, איך שמתגלגל על הלשון.
    ואניה. נהדרות. מוזיקה אחרת.

    מאוד נהניתי מהתוכנית היום.

  • seymore butts  ביום 02/28/2013 בשעה 17:54

    הפוסט הזה לתכניתך מהבוקר הוא כמו תכניה להצגה. תודה על תכנית משובחת ופוסט נפלא, מעמיק ומושקע, עוד אחד מני רבים אצלך שניכרת השקעה רבה ואהבה גדולה למָטריה.

  • יוסי מפ"ת  ביום 02/28/2013 בשעה 18:56

    שניים נוספים מאותה שנה מלאת תופינים והפתעות:

    שלמה ארצי-חום יולי אוגוסט

    הכל פרט לנערה-idlewild

  • נהייהעמומה  ביום 02/28/2013 בשעה 19:18

    dead can dance / talk talk
    אתה מעלה באוב דברים שניגנתי עד שהאזניים שלי השתפשפו…
    לא הבחנתי עד כמה אהבתי את המוסיקה מהשנה הזו כי אני כל כך אוהבת לשנוא את השמונים, אבל נדמה לי שגם האופנה הזו של "לשנוא את השמונים" תכף עוברת ואין ברירה אלא להכיר בכך שגם לאחר ג'נסיס של פיטר ודיויד בואי מהחלל עשו מוסיקה נפלאה.

    • גדעון  ביום 03/11/2013 בשעה 18:28

      1988 זה כבר לא ממש אייטיז… כמו שבואי וג'נסיס התחילו בסוף שנות ה-60 אבל הם בעצם 70s לכל דבר, לא?

      • בועז כהן  ביום 03/18/2013 בשעה 0:22

        בין ה-1.1.1980 עד ל-31.12.1989 זה אייטיז בשבילי.

        לדעתי, אין שום קשר בין 1988 – שנה כרונולוגית שהיא חלק מ"שנות השמונים" לבין ג'נסיס, שהיא להקה שאכן הגיעה להשגיה הגדולים ביותר בשנות השבעים

      • גדעון  ביום 03/18/2013 בשעה 0:57

        ברור שזה 'אייטיז' כרונולוגי, אבל זרעי הניינטיז כבר החלו לצוץ, כמו הפיקסיז, בלר וכו'. לגבי ג'נסיס אני מסכים לגמרי וכך גם כתבתי.

  • עפר  ביום 02/28/2013 בשעה 21:45

    מעולה. אני ניגש חיש-קל לנער את האבק מעל כמה דיסקים…..

  • אבנעזר בלפור  ביום 02/28/2013 בשעה 22:14

    יפה לך שאתה מצליח לדלות פנינים מהעשור המוזיקלי,הגרוע הזה.גם לי היו פנינים שנצצו כמו יהלומים:דייר סטרייטס,מטאליקה ומעל כולן-איירון מיידן.

  • avha  ביום 03/01/2013 בשעה 6:40

    1988 הייתה עבורי שנה מאד חשובה במישור האישי, כך ש(אפילו) מוזיקה נדחקה לפינה. בכל זאת, שניים מהרשימה מצויים באמתחתי
    TALK TALK ו- SONIC YOUTH.
    כמו כן, תודה על הואזלינס. אמנם ידעתי ש"סאן בים" הוא קאבר, אך מעולם לא טרחתי להאזין למקור.

    ותודה על הרשימה.

  • מיכה  ביום 03/01/2013 בשעה 7:33

    משהו לא טוב קרה ל 88 אפ אם. כל שיר ששומעים זה רק בגלל ש "היום לפני 25 יצא האלבום" … זהו יום הולדתו ה … זהו יום מותו ה …היום לפני . 25 שנה ל … בעוד שנה יהיה 25 שנה ל …
    ללא גוגל לא היו עושים את כל המכנים המשותפים האלה …
    זה מקלקל את העריכה הנכונה של המוזיקה, זה מאלץ רצפי שירים מלאכותיים. בקיצור ללא גוגל.
    למה לא לשמוע שיר, שיצא היום לפני 6 שנים ושבועיים, סתם כי הוא בא נכון?

    • בועז כהן  ביום 03/01/2013 בשעה 8:45

      עריכה מוזיקלית היא גם עריכה קונספטואלית. דהיינו: תחת מכנה משותף אחד. לכן יש ספיישל ניק קייב, למשל, או ספיישל של 1988.

      התוצאה היא הדבר שאותו צריך לשפוט. האם המאזין נהנה ו/או למד משהו.

      וכמובן שלא כל מאזין נהנה מאותו דבר.

  • מיכאל  ביום 03/02/2013 בשעה 12:23

    גם את האלבום של ג'יינס אדיקשן קנית בגלל העטיפה ? 🙂 תודה על ניעור האבק . אחלה פוסט

  • ניר  ביום 03/09/2013 בשעה 10:24

    תודה בעז על עוד טור מקסים ומחכים שעשה לי את השבת בבוקר

  • גדעון  ביום 03/11/2013 בשעה 19:20

    טוב, בשעה טובה הצטרפתי לעוקבים (808!) אז בוא נראה מה מכל היופי הנ"ל פוגש את הביוגרפיה שלי, ובכן:

    1. בסוף יוני 88' חבקתי 31 שנות חיים ו-3 חודשי נישואין. ריקוד הכלולות שלנו היה לצלילי Take this Waltz של לאונרד כהן, ובאותה שנה כבר יצא I'm Your Man, שהתאים לגמרי כרקע להצעת הנישואין…

    2. גם Cocteau Twins היו חלק מהפסקול, וגם Style Council הזכורים לטוב!

    3. באותה שנה נסענו לירח דבש ביוגוסלביה (אז עוד לא לשעבר) והונגריה – שנה ראשונה שהיה ניתן לישראלים להיכנס ללא ויזות. באוטובוס מסרייבו לוישגרד ("גשר הדרינה", למי שמכיר) שמעתי לראשונה, מתוך נמנום בהקיץ, את טניטה Twist of my Sobriety ואת Wonderful Life של Black. מאז חלמתי עוד כמה שירים, אבל הקסם ההוא עדיין לא פג.

    4. חסיד גדול של אניה אף פעם לא הייתי, אבל ב-1982 ראיתי את Clannad המכשפים בלונדון, בדיוק אחרי שאניה עזבה לקריירת סולו וקצת לפני שיצא Harry's Game.

    5. באותה שנה ראיתי גם את Talk Talk, בהופעת חימום לקמבק החד פעמי של ג'נסיס עם פיטר גבריאל במילטון קיינס. הם נתנו את הנשמה, ובתמורה זכו למטר תפוזים ושאר פירות וירקות מהקהל. סוג של מפגש בין מוזיקאי האייטיז לקהל של הסבנטיז.

    6. מתישהו באותו קיץ קניתי בדלפק של האוזן השלישית בשינקין קסטה של 'סיפורים מהקופסה'. שנה ומשהו לאחר מכן הייתי בהופעה שלהם בסינרמה. רמי פורטיס היה בשיא של כל הזמנים, וברי עמד מול מאוורר ענק ומסעיר שיער… הפתיחה היתה ביצוע פנקיסטי ענק של "אין קשר", וכל השאר היסטוריה.

    7. לסט בט נוט ליסט: ב-1989 עבדתי כמה חודשים כסדרן ובודק תיקים (אז זה היה ביחד) בתאטרון ירושלים. היה שבוע שלם של הופעות יום אחרי יום של יהודה פוליקר עם 'אפר ואבק' (עם צימוקים מ'עיניים שלי'). חוויה בלתי נשכחת. קצת לפני או אחרי זה באה גם ריקי גל עם "מה זאת אהבה" ועם מתופף לא מוכר בשם מתי כספי.

  • רוני  ביום 12/16/2013 בשעה 14:36

    1988 אכן כרונולגוית שייכת לאייטיז אבל מוזיקלית ממש לא היא שנה של מעבר ביו אופנות וסגנונות והרשימה הזו מעידה על כך יותר מכל , בדיוק כמו שהפיפטיז הסתיימו איפשהו ב 1963 והסיקסטיז איפה שהוא ב 1973 ועידן הפרוג רוק תם בסביבות 76 כשהפאנק והדיסקו נולדו במקביל . האייטיז החלו בערך ב 78-9 והתקיימו בקושי עד ל 87-8 שאז החל עידן הרייב והגראנג' משני צידי האטלנטיק .ב 88 אכן אמני גל חדש כמו talk talk קוקטו טוינס, ווטרבויס, סמיתס (שתכלס אלבומם האחרון יצא שנה קודם) , בעיקר בריטים אמרו כמעט את מילתם האחרונה ופינו את הבמה ללהקות הגראנג' כמו ג'יינס אדיקשן והפיקסיז וגם ללהקות הבריטפופ והניופסיכדליה כמו ההפי מנדייז,הסטון רוזס ופרימל סקרים .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: