רק הליכוד יכול

קיימברידג'. מעונות הסטודנטים

קיימברידג'. מעונות הסטודנטים

בסוף שנת 1988 נסעתי לתקופה לא קצרה לאנגליה. בהתחלה ללונדון, ואז לקיימברידג'. החלטתי להישאר אצל החבר שלי, שלמד שם ביולוגיה.

ביום השני שלי שם פגשתי מישהי. היא היתה בת 22 וישבה עם חברתה לאכול ארוחת בוקר. הן דיברו בעברית.  סקרו אותנו, אגבית, מדי פעם. אנחנו החזרנו מבטים והוספנו לשתוק. רצינו לשמוע מה הן אומרות. לא חשדו בנו שאנחנו ישראלים. הן דיברו. לא עלינו. על דברים שונים. הצלחנו להבין שהן נמצאות כבר שבוע בעיר, שהן עומדות להישאר כאן כל החורף וללמוד אנגלית. ואז אחת מהן אמרה שהיא צריכה לסגור את הענין הזה עם יום ההולדת שלה ואיפה היא תמצא מקום לחגוג בו. חלפה חצי שעה, סיימנו לאכול, הן המשיכו לדבר. הזמנו לנו קפה. ואז עודד פנה לאחת מהן ובטבעיות גמורה ביקש: אפשר את הסוכר? – הן הופתעו, היו נבוכות. ניסו לגלגל בראש אם הן אמרו דברים שלא היו מיועדים להישמע ע"י דוברי עברית, ומכאן לשם נוצרה שיחה. יצאנו משם ארבעתנו, לכיוון הנהר. בדרך כלל חותרים שם והפאבים שלאורך החוף מלאים באנשים, אבל היה קר, מאוד מאוד קר, דצמבר קפוא, שמיים אפורים מטאליים נמוכים וגשם.

החברה שלה נפרדה מאיתנו, כדי לחפש את המועדון שבו תוכל לחגוג את יום הולדתה. באופן מפתיע התברר שגם היא, כמוני, נולדה באותו יום. "אז יש לך סיבה כפולה לחגוג", היא אמרה. "גם את יום ההולדת שלך, וגם את שלי. ניפגש". והלכה. החבר שלי נטש אותנו גם כן, התנצל "אני חייב להגיע ללימודים, יש לי הרצאה עוד רבע שעה", ונותרנו שנינו – היא ואני, ליד סנט ג'ון קולג'.  "אתה רוצה לשמוע את המלך חוסיין מדבר? הוא ינאם כאן היום", היא אמרה. לא היה לי משהו טוב יותר לעשות, והלכנו לשמוע את חוסיין – ולמען האמת, אותי עניין במיוחד לבחון מקרוב את אשתו של חוסיין, המלכה היפה.

בדרך חזרה עברנו בחנות תקליטים וקניתי חמישה תקליטים. את סרפר רוזה של הפיקסיז, ויוה הייט של מוריסי, ראטל אנד האם של U2, גרין של REM ואת פירשמנ'ס בלוז של הווטרבויז.

"אתה אוהב מוזיקה, אני רואה", היא אמרה.

כן. מאוד אוהב.

רוצה שנעלה אלי לחדר? שאלה. נשתה משהו, אני אשמיע לך כמה דברים.

בשמחה. למה לא.

היינו צריכים ללכת הרבה, אל מעבר למתחמי הדשא הענקיים. אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת ב-Waterbeach, שתינו לא מעט אלכוהול, חצינו דרכנו בתוך הנוף הכפרי הציורי כשמסביב להקות האנפות, הברווזים והברבורים ממלאות את האויר ובשדות הירוקים סוסים וכבשים לעסו עשב.  היא גרה במעונות. נכנסנו לחדר. קטן. נקי. פשוט. על הקיר היתה מפת ארץ ישראל השלמה ועליה כיתוב באדום: שתי גדות לירדן זו שלנו וזו גם כן.

מה זה? תמהתי.

אה, אני מאוד מחוברת לארץ", היא אמרה. "יש לי גם מדבקות שאני מחלקת".

מדבקות?

כן, חברון מאז ולתמיד,

חברון מאז ולתמיד…?

כן, כן. .. ברור. אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה בכסף מלא מעפרון החתי. אתה יודע שבחברון שבים ומתחברים לשורשים.

ואיזה עוד מדבקות?

יש לי גם ירושלים בירת ישראל לנצח. כל מיני.

והבאת את כל זה לכאן, לקיימברידג'?

ברור. הייתי מתנדבת במטה הבחירות של הליכוד ורק אחרי הבחירות הסכמתי לנסוע.

הבטתי מהחלון החוצה. הערב ירד לאט. אור אנגלי רך ליטף את המדשאות שמול המעונות. זוג סטודנטים הלך לאיטו, יד ביד, במעילי גשם ארוכים.

שב, היא אמרה. אני אעשה לנו תה.

השתרעתי על הספה הנוחה, הסטודנטיאלית. "שימי משהו", אמרתי לה בעיניים חצי עצומות.

בכיף, היא אמרה, אני אשים משהו נהדר. אתה תאהב את זה. ושלפה תקליט שדרים מהערימה.

לגמתי מהתה, וברקע התחיל להתנגן משהו שזיהיתי מיד, מהצליל הראשון. זה היה ג'ינגל הבחירות של הליכוד.  בחנתי אותה בקפידה לבדוק האם זה הומור כזה. אבל היא לא חייכה כלל. "זה מקסים", היא אמרה. "תקשיב למילים. כמה שזה מרגש…", והניחה ראש על חזי. עיניה היו עצומות בהתמסרות ואני פתחתי לאט את כפתורי חולצתה, ואז התרתי בעדינות גם את קרס החזיה.

ביטחון אישי, שלום אמיתי – רק הליכוד יכול!
כולנו ביחד נצביע בנבון – רק הליכוד יכול!

משק חופשי וצדק חברתי – רק הליכוד יכול

קדימה איתך, המחנה הלאומי 

כולנו ביחד נצביע בנבון 

אני אתן לליכוד את הקול – כי רק הליכוד יכול

אני אתן לליכוד את הכל – כי רק הליכוד, רק הליכוד, רק הליכוד יכול!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • D.J MosheL  On 02/09/2013 at 23:21

    גם אני יכול…..לפתוח חזיה של בחורה עם שתי אצבעות
    🙂

  • לירן אלעל  On 02/09/2013 at 23:26

    נו נו נו ו….מה קרה?….מחכה לתפנית/הפתעה בסיפור (; אני אומר העיקר הרומנטיקה כמו עלי מוהר

  • לילך  On 02/09/2013 at 23:30

    מעולה!!!!!

  • איציק גונן  On 02/09/2013 at 23:36

    גדול!

  • tommy  On 02/09/2013 at 23:36

    וכיום השיר הוחלף לביבי אתה תותח אתה אין, אין עליך, מתה עליך

    אתה הגדול מכולם, למזלך ביבי לא היה אז ולפיכך יכולת להיות הגדול !

  • גיל רובינשטיין  On 02/09/2013 at 23:58

    איך מכרת את העקרונות שלך, בועז 🙂

    • בועז כהן  On 02/10/2013 at 9:18

      איזה עקרונות מכרתי?

      • gilru  On 02/10/2013 at 10:03

        לשכב עם ליכודניקית קיצונית שזאת המוזיקה שהיא שומעת. סתם נו, צוחק.

  • רונית  On 02/10/2013 at 0:13

    סליחה על הבורות אבל מה זה "נצביע בנבון"?

  • גד  On 02/10/2013 at 0:28

    יש מרחק בלתי נתפש בין המזרח התיכון האומלל והמהביל ובין קמבריג' השלווה על היכלי הידע העתיקים שלה ומדשאותיה המוריקות. בערך כמו המרחק בין התרבות הפוליטית הישראלית והבריטית.

  • צופיה  On 02/10/2013 at 6:04

    ככה זה גם היום. זיונים ופוליטיקה. הדלק של העולם!

  • נעם  On 02/10/2013 at 6:46

    ???????

  • תמיר  On 02/10/2013 at 7:39

    בשנת 1977, שנת ה"מהפך", הייתי חייל, לפני ההצבעה הראשונה שלי. הייתי היחיד מכל הפלוגה שלא עמד להצביע "ליכוד". בבוקר הבחירות, גיליתי כי מישהו, העלים את כל המסמכים שלי כך שלא אוכל כלל לבחור. המסמכים הושבו אלי רק בהתערבות המג"ד.
    עוד בטרם הסתיים יום הבחירות, כבר ידעתי מה הליכוד יכול.
    לא טעיתי.
    על הקרס שאנחנו זכינו לו – אנו תלויים עד היום…..

  • זאביק  On 02/10/2013 at 9:32

    גדול בועז! הליכוד דופק אותנו כבר שנים אז אתה….

  • seymore butts  On 02/10/2013 at 10:08

    איזה סיפור נהדר בועז. אני מקווה שתאשר לי להשתמש בו במסגרת סרט הפורנו שאני חולם לעשות יום אחד. עם קרדיטים ותמלוגים כמובן….

    אתה חושב שזה יהיה צפוי מדי אם בזמן שבן דמותך בסרט יגיע אל סף פורקנו באחוריה הוא יפצח בזמרת "המערך – הדרך לפריצת דרך?" 😉

  • איתן  On 02/10/2013 at 16:02

    בועז, כל הכבוד.
    אני נהנה מכל הפוסטים, שכל אחד, בדרכו, משקף כוון כתיבה מסוים השומר על אחידות על לסופו.
    הפעם חתכת כמו בשינויי המקצב בשיר ביטלס מתוחכם.
    עברת מז'אנר לז'אנר במהלך הפוסט כמעט מבלי ששמנו לב… נפלא!
    והסיום – בריטי! Thank goodness

  • דרור קלינגר  On 02/10/2013 at 16:13

    אני אמנם ימני מובהק. אבל האלה עם עם הדיבורים של "חברון שלנו כי ה' הבטיח את זה לאיזה אברם אחד" הם אנשים מטורללים לחלוטין. אני כן חושב שמדינת פלסטינית היא אסון,אבל מסיבות בטחוניות,לא מסיבות משיחיסטיות של אנשים פרימיטיבים. מקווה שהיא היתה רק זיון.

  • llaliiblue  On 02/11/2013 at 16:46

    אללי, בועז כהן. אללי.

  • רן  On 02/11/2013 at 19:25

    רגע, אז הפואנטה היא שזאת היתה בסוף לימור לבנת? 🙂

  • קלמי  On 02/11/2013 at 23:41

    למרות שאין הוכחה חותכת, הוכחת (כנראה) שגם אתה יכול. סתם הערה: זה לא חוכמה מצידנו השמאלנים המשכילים לדפוק את הליכודניקים הפרימיטיבים.

  • יוסי  On 02/12/2013 at 0:20

    גדול !!! אני מסוג הטיפוסים ששום דבר מגניב לא קורה להם אבל אני מפרגן ונהנה לאחרים שכן זוכים…!!

  • עפר  On 02/12/2013 at 20:56

    בועז,
    הסלוגן "חברון מאז ולתמיד" (כסלוגן, כולל מדבקות וכאלה) הומצא בפסח 1994, על ידי אורי אורבך, העיתונאי (אז) וחבר הכנסת (כיום) של הבית היהודי ("שמה שיפה בו זה שהוא היה פעם בית של ערבי…" יובל סמו). הסלוגן, המוצלח למדי, הומצא בתגובה להחלטה – שלא בוצעה לבסוף – על פינוי היישוב היהודי בחברון זמן קצר אחרי הטבח שבוצע במערת המכפלה על ידי ברוך גולדשטיין.
    לעומת זאת, חזיות כבר היו ב- 1988, למיטב זכרוני.
    נכון. אני עורך דין.

  • אלי  On 02/21/2013 at 8:22

    אהבתי, תודה.

  • ניר  On 03/09/2013 at 10:40

    אהבתי את התיאור הנוסטלגי שמכניס את הקורא אל התקופה. אני זוכר כילד מאד אהבתי את הגינגל הזה ועד היום אני חושב שהמנגינה יפה והעיבוד מלהיב. ומכל מקום התחברתי לפרסומות שטרחו לכתוב ולהקליט שיר שלם. זה הרבה יותר טוב ממה שקורה היום שלכל היותר
    גונבים שיר כי כבר אף אחד לא נותן נקודות על כתיבה ייעודית. המלים היו זכורות לי כ כולנו ביחד נצביע בגדול. לא בונבון

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: