הספריה הביתית שלי

החיים שלי שזורים ספרים. אני יושב עכשיו מול הספריה ומסתכל עליהם באהבה עזה. הנה "עולם בדים" ו"קולנוע ופילוסופיה", "רומן על פולנסקי" ושפת הסתרים של הקולנוע, ניק דרייק – הביוגרפיה מאת פטריק המפריז (באנגלית) וההסטוריה של הזנות בצרפת (בצרפתית), "החומר האפל" (מאמריו של ניק קנט על רוק ותרבות) וג'יימס ג'ויס בפאריז – שנותיו האחרונות, הטרילוגיה "ארץ-ים" של אורסולה לה גווין ו"שירים" של ריימונד קארבר, "חכמת סין" ו"מפלאי האדם", לקסיקון האמנויות ו"מכתבי בטהובן"."ג'ורג' ברניני חוזר הביתה" מזכיר אשה יפה, "רשימות מן המאדים" את ספריית בית הספר התיכון, "סתיו של פטריארך" קיץ אחד בצבא, ו"ברלין אלכסנדרפלאץ" את הדשא מול גילמן.

מספר ספרים משוער: לפני מעבר הדירה היו לי כמעט 3000 כותרים. תרמתי הרבה ספרים. עכשיו יש לי כ-700 ספרים.

ז'אנרים בולטים: סופרים בריטים. ספרות צ'כית. קולנוע ומדע בדיוני. ספרי נוער.

שפות: עברית, אנגלית.

הסופרים השולטים בספרייה: ג'יימס ג'ויס, חניף קוריישי, אריך קסטנר, פרנץ קפקא, פיליפ ק. דיק, ארתור סי קלארק.

ספר עיון אהוב במיוחד: "קורות האמנות" מאת ארנסט גומבריך. הריגוש שהספר הזה מעורר בי עדיין לא ניתן לתיאור. גומבריך (1909–2001) הצליח לגרום לי להתעמק באמנות הפלסטית ולחבר אותי אל ההסטוריה של יצירות האמנות. שני קטעים נחרטו בי. בראשון, מצטט גומבריך את יוהן יואכים וינקלמן, חוקר אמנות מהמאה ה-18, שקבע כי "האמנות צריכה להיות המשמעות בעיני הצופה ולא המשמעות בעיני האמן". בכך ניתנה לי, לפתע, החירות להתבונן בכל יצירה דרך עיני שלי – ולתת את הכבוד לחוויה הפרטית, הרגשית, שלי. פתאום לכל היצירות ניתנו חיים עצמאיים, במנותק מזה שיצר אותן. איזו חירות נפלאה!

הקטע השני של גומבריך, הוא זה שעוסק בתקופת הרנסנס. באחד הניתוחים המבריקים שלו, הוא כתב: "אי אפשר להסביר את הגאונות. אנחנו יכולים רק ליהנות ממנה". וברגע שאין חובה "להסביר", ואפשר רק "ליהנות", שוב מתבצע המעבר מהתחום הדידקטי הקשה, אל התחום הרגשי-נפשי של ההנאה.

ספר הילדים האהוב מכולם:  שמונת כרכי עלילות הבלש שרלוק הולמס שכתב ארתור קונן דויל. חמישים ושישה סיפורים וארבעה רומנים, שראו אור בין השנים 1890 ל-1927.

 

הערצתי לבלש הגאון, שחי לבד, ניגן בכינור והשתמש בסמים לא ידעה גבולות. חוץ מזה, המציאות היא של לונדון הערפילית, המוארת בפנסי גז, שכרכרות חולפות ברחובותיה. זוהי לונדון שבה הזמן עמד מלכת. רוב הסיפורים מתרחשים בעשור האחרון של המאה ה-19. המלכה היא ויקטוריה, בריטניה היא אימפריה אדירה השולטת בימים וצמד גברים אנגלים – הבלש שרלוק הולמס ועוזרו הנאמן ד"ר ווטסון – המחפשים פושעים נבזיים ונוכלים ערמומיים ומביאים אותם לדין.

 

ועוד ספרי ילדים אהובים: "שחקנים של עץ", אלכסנדר דנקו (ספרית דן חסכן, 1964); "סייר החלל", אנגוס מק-ויקר הסקוטי; "מסע הפלאים של נילס הולגרסן ואווזי הבר", סלמה לגרלף השבדית; "מחניים", פרנץ מולנר ההונגרי; "עלילות הברון מינכהויזן", בירגר;  "ניקולס ניקלבי", "בית ממכר עתיקות", "בין שתי ערים" של צ'רלס דיקנס; כל ספרי הנרי ריידר הגרד (ובמיוחד "בת מונטסומה" ו"מכרות המלך שלמה"); כמעט כל ספרי ז'ול ורן (ובמיוחד "מסביב לעולם ב-80 יום", "20 אלף מיל מתחת למים" ו-"5 שבועות בכדור פורח"; סדרת ספרי ג'נינגס; "השביעיה הסודית", אניד בלייטון; "פשתוני" המקסים של ארנסט קלאס (דן חסכן/עם עובד, 1969) עם איורים מאת פליקס טימרמנס

ואפרופו טימרמנס: אי אפשר להשיג את ספרו המעולה "פיטר ברויגל" (עם עובד, 1957), ביוגרפיה על אחד מגדולי האמנים בכל הדורות – מלידתו (ב-1525) בכפר הפלמי הקטן ועד שהפך לאמן ענק. על ברויגל כתב טימרמנס: "עומד אתה לפני ציורי הטבע שלו, ביחוד לפני 'תקופות השנה' במוזיאון של וינה, כעמוד לפני פלאי עולם, ששכינת הבריאה שרויה עליהם".

הספרים שקראתי כמה פעמים: "הכתה המעופפת" – אריך קסטנר, "מחניים" – פרנץ מולנר, "עיר" – קליפורד סימאק, "התפסן בשדה השיפון" – סלינג'ר, "דיוקן האמן כאיש כאיש צעיר" – ג'יימס ג'ויס; "ירח מלא" – אנטוניו  מוניוס מולינה; "סולאריס" – סטניסלב לם.

ספר עיון אהוב"פירוש על מסכת אבות" מאת הרב מאיר להמן. 3 כרכים (הוצאת "נצח", בני ברק, 1982). אשה שאהבתי מאוד, שאהבתי עד כדי התמסרות מוחלטת, נתנה לי את האוצר הזה כמתנת פרידה, ואני חוזר לעיין בהם גם אחרי כל הזמן שחלף מאז, כדי להיזכר ביופיה ואופיה, וגם כדי להתעשר רוחנית וללמוד חוכמת גאונים.

יופיה של היהדות מתבטא שם בכל דיון על הצניעות, הפשטות ונועם ההליכות ומצד שני – הסלידה מפני הרדיפה אחרי ממון ורכוש והגאוותנות. "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני  מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" – ומפרש הרב להמן: זכור כי כל האנשים נוצרו מאותו מקור, גם המלך האדיר ביותר וגם פושט היד העלוב, גם ענק המדע וגם מנקה האשפות, גם העשיר וגם העני, וזכור כי אתה צועד לקראת המוות, כמו כולם. ובסופו של דבר אם יש אתה זוכר את העבר, יהיה לך גם עתיד, וההווה שלך יהיה איכותי ומשמעותי יותר אם תדע שהוא זמני, וגם ההווה יהיה מחר עוד פרק בעבר.

ועוד מאותו מדף: "האמן בתרבויות העולם" של בן עמי שרפשטיין (הוצאת עם עובד, 1970) לימד אותי המון על טיפוסי אמנים – האמן הספונטני, האמן הגאון, האמן הפרימיטיבי – ועל היסוד המסורתי והיסוד המרדני שבאמנות. ספר מרתק, שלא התיישן עם הזמן.

הספר ששלפתי מהספרייה הכי הרבה"תיאור של מאבק"הסיפורים הקצרים של פרנץ קפקא, דווקא בתרגום הישן של ישורון קשת, נושאים את אותו טעם עתיק, ישן נושן, זה של העולם-של-פעם, שטבעי לי.

"מבחר הסיפורת הבדיונית" – חלק א' ו-ב', שני כרכים שערך רוברט סילברברג (עם עובד, 1981) שכוללים יצירות מופת כמו "שקיעה" של אסימוב (אחד מהסיפורים הקצרים הטובים בהסטוריה) ו"אודיסיאה במאדים" של סטנלי ג' ויינבאום, שמת בגיל 33 אחרי שפירסם 12 סיפורים בלבד בחייו, וכמובן "הולך איתך בלונדון" של דני קרמן. ספרות גדולה במסווה של מדריך טיולים. ספר שלעולם לא יימאס לי ממנו.

 

הספר היקר ביותר בספרייה: "האדם הצוחק" – ויקטור הוגו (הוצאת "ספרית שטיבל – הוצאת ספרים", תל אביב, 1929). שני כרכים מצהיבים ונדירים. בכריכתם הפנימית עדיין רשום המחיר המקורי: 200$ … בהקדמה כותב הוגו פיסקה שהזדהיתי איתה מאוד: "באנגליה טבוע כל דבר בחותם הנשגב. אפילו הרע. אפילו האוליגרכיה" (ויקטור הוגו, הוטויל האוס, 1869). שני הכרכים עתיקים ושמורים בתוך ניילון אטום על המדף.

ספרי הפולחן:  קובץ הסיפורים המופתי של קליפורד סימאק,  "עיר" – סוריאליזם רומנטי, עצבות ועתידנות, שרטוט בכתב של חלומות וחזיונות על מותה של העיר וקצו של האדם על פני האדמה. "העשב האדום" – בוריס ויאן. רומן יוצא-דופן, מסע במכונת זמן בנבכי האני, שילוב של פסיכואנליזה אוטוביוגרפית ומדע בדיוני עגמומי. ויאן, שמת בגיל 39, היה סופר, משורר, זמר, נגן ג'אז ומיושבי בתי הקפה בגדה השמאלית בפאריז שאחרי מלחמת העולם השניה. יש לי את כל ארבעת ספרי ויאן שתורגמו לעברית. "העשב האדום" הוא המסעיר שבהם.

הספר הכי מצחיק: דודי אוסוולד של רואלד דאל גרם לי להתקפי צחוק היסטריים. שכבתי במיטה במלון בציריך וצחקתי עד שכמעט התעלפתי. באותו אופן השתעשעתי גם מ"גברים" של וורוויק קולינס שעוסק במהגר מג'מאייקה המגיע ללונדון ומקבל עבודה בשירותים הציבוריים של הרכבת התחתית, המהגר טוב הלב והתמים מגלה לראשונה את מנהגיהם המוזרים של גברים בתוך התא הנעול, וזהו הטיפול הכי לא פוליטיקלי קורקט (ועם זאת הכי נוגע ללב, אנושי ומקסים) בהומוסקסואליות וגזענות. הספר הכי לא מטיף בעולם, ועם זאת הכי טעון באהבת-אדם באשר הוא אדם.

הספר שאינני מצליח לסייםבעקבות הזמן האבוד של פרוסט. יש לי את כל הכרכים שתרגמה הלית ישורון, אבל הצלחתי לקרוא ולאהוב רק את החלק הראשון. כל הנסיונות לצלוח את השני, לא עלו בידי (בינתיים). לא הצלחתי לסיים גם את מלחמה ושלום של טולסטוי, למרות שניסיתי. נכשלתי בנסיונותיי לקרוא ספר של סארמאגו – השתדלתי, אך לא הצלחתי.

הספר הכי ישן בספרייה: "פינוקיו" – קרלו קולודי, הוצאת אמנות, 1921

הכריכה שאני הכי אוהב: "צלה של הרוח" של סאפון. צילום של אבא ובן ההולכים ברחוב ריק, בשעה מוקדמת של בוקר, בברצלונה.

נתון מפתיע: יש לי המון ספרים של יוצרים צ'כים. כל הספרים של פרנץ קפקא וכל הספרים של רילקה, אבל גם כל מה שיצא בעברית לבוהימיל הראבל ומילן קונדרה, וגם "האיש שידע לעופף", ו"המלחמה בסלמנדרות" של קארל צ'אפק, "חזירי הים" של ואצוליק, "צלופחי הזהב" המדהים של אוטה פאוול (תקראו מה כתב עליו אבנר שץ), וכמובן "החייל האמיץ שוויק" של ירוסלב האשק, "רעיונותיה של קלרה הקדושה" ו"ספר לבן" של קוהוט, "רכבות נשמרות היטב" של הראבל, "לחנך נערות צ'כיות" המקסים של מיכאל ויווג (קיראו, בבקשה, מה כתבה עליו נועה פריגל). לצ'כים יש ספרות מדהימה.

הספר שהייתי רוצה ואינני מצליח להשיג: "הייתי כלבתו של הקולונל שולץ". הוצאת עשת, 1962. אלי אשד כתב על זה

הספר שחייבים, פשוט מוכרחים, לתרגם ולהוציא מחדש: "חלקת אלוהים הקטנה" (God's Little Acre) מאת ארסקין קולדוול (תרגום: אריה חשביה, הוצאת "עדית", 1958).

חייבים,  כי כל כך מעטים מסביבי מכירים את המאסטרפיס הזה…סיפורה של משפחה בדרום ארה"ב, בין שדות הכותנה לאדמות הטרשים, נוצרים מאמינים, לועסי טבק, נעים בין גינוני ג'נטלמניות לבין תאוותנות פראית ויצרים משולחים, עם דמויות סוערות וצבעוניות כמו טאי טאי הזקן, ראש המשפחה שמחפש זהב באובססיה, פלוטו סווינט הכרסתן, שרץ למשרת השריף, דארלינג ג'יל "שאינה מדקדקת ביותר בהתנהגותה", והיא "מגרה ומתעסקת עם גברים רבים" וגריזלדה החזקה, "היפה בבנות, עם חלקת עורה וזהב שערה", האשה ש"ניחנה בצמד האפרסקים הזקופים והיפים ביותר שיכול אדם לקוות לראות", כדברי טאי טאי, שאף הוסיף ואמר: כאשר ראיתיך לראשונה, עת באק הביאך מן המקום בו מצאך, נתעורר בי רצון עז לגשת וללקק אותך. זוהי הרגשה נדירה בלב גבר". ולמה "חלקת אלוהים הקטנה"? טאי טאי מסביר בעמ' 17:  "תמיד הייתי אדם דתי. כל חיי הייתי כזה. תמיד עשיתי כמיטב יכולתי, גם כאשר התאנו לי מאוד, והשתדלתי לחנך ברוח זאת גם את בני ובנותי. אתה רואה את חלקת האדמה הקטנה בירכתי השדה, פלוטו? ובכן, זוהי חלקת אלוהים הקטנה. לפני 27 שנה, עת קניתי את החווה, הקציתי לאלוהים אקר אחד מאדמתי, ומדי שנה בשנה אני מוסר לכנסיה את כל הכנסותי מחלקה זאת. אם צומחת שם כותנה, אני מוסר לכנסיה את מלוא מחיר הכותנה בשוק, הדברים אמורים גם בחזירים, אם אני מגדלם שם, או בחיטה, אם אני זורעה שם. זוהי חלקת אלוהים הקטה, פלוטו. אני גאה להפריש לאלוהים מן המעט אשר לי"

HELKAT

 

ההקדשות שהכי יקרות ללבי: כל ההקדשות המרעידות שכתבה לי אמא שלי, שקנתה לי המון ספרים – ותמיד השקיעה בכתיבת הקדשות פיוטיות, מושקעות ונוגעות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל ישראל  On 05/05/2007 at 4:00

    איזו מדיניות השאלה נדיבה יש לך. אני את הספרים שאני אוהבת לא משאילה. כי כבר הרבה פעמים לא החזירו. מה שכן, לאורך שנות הכתיבה על ספרים, תמיד יש לי תמיד ספרים בטונות שלא אקרא שוב או שלא אקרא בכלל, שאני כן מחלקת לחברים. רק עכשיו יש לי ארגז עם איזה 300. קוראי רשימות מוזמנים לקחת.

    בקשר לספרים, לא מצאתי הרבה התאמה לשלי, אבל מעניין לקרוא. וספרי הילדים האהובים עליי הם כמעט אחרים לגמרי. חוץ מהשבעיות, כמובן. עליהם חייתי ונשמתי. וגם אני קראתי רק את החלק הראשון של פרוסט. ואצלי זה הרבה מאוד סופרים גרמנים, ובוריס ויאן שאני הכי אוהבת הוא "חרש הלבבות".
    אבל אחלה רשימה. עושה לי חשק לבקר את הכונניות שלי ולבדוק מה יש בהם ומה שכחתי. לאחרונה נזכרתי ב"לילה בגינת הירקות הנרדמים" של בן עזר וכתבתי פוסט, שיתחיל סדרה שלך ספרים ששכחתי את הזכירו לי את עצמם.
    אין, אין כמו ספרים.

  • עמי  On 05/05/2007 at 12:24

    אוסף מרשים. אם קלטתי נכון את הראש שלך (ספרות יפה, רומנים ומד"ב..) , אז נסה, אם לא קראת,את The wanning of the middle age של יוהן הויזינחה (תורגם לעברית: בסתו ימי הביניים על ידי אהרון אמיר).לדעתי ספר מופת הסטורי שנותן את הרקע לעליית הרנסאנס באירופה.נכון שחלק מהעובדות קצת שודרג אבל זה לא משנה. אגב, מה עם קוני ויליס?

  • רן  On 05/05/2007 at 12:51

    גורם לי לרצות לקרוא יותר, ובייחוד להשלים קלאסיקות כמו קפקא.

  • ג'וליה  On 05/05/2007 at 13:03

    אתה רואה? הצלחת לסקרן אותי: "קורות האמנות" מאת ארנסט גומבריך היה הסיוט שלי בתיכון. כשלמדתי "תולדות האומנות", המורה שלי, ש'ליוותה' את הלימודים האלה במשך שלוש שנים, שלחה אותנו פעם אחר פעם לגומבריך. מבחינתי זה היה ספר לימוד, והיא מעולם לא עודדה אותנו לחקור מעבר, להתעמק במקורות אחרים בספרייה או לגשת אל גומבריך כאילו היה אורים ותומים. מבחינתה זה היה לקרוא ולסכם- ובסוף החודש תהיה גם בחינה.

    מה שאתה כותב פה גורם לי לחשוב שאולי הגיע הזמן לפתוח שוב את גומבריך ולקרוא אותו מחדש, מנקודת מבט אחרת. למרות שהבגרות באומנות מאחוריי ולמרות שטחנתי אותו כבר פעמיים.

  • שימי ב.ל.  On 05/05/2007 at 13:15

    באמת מעניין אותי וברצינות למה אתה בועז תולעת ספרים -שותה ספרים שכמוך לא הצלחת לסיים את הספרים שציינת.
    האם הם בעניין של קשיים לקריאה או יותר כיוון של אין זמן.
    לפחות ידוע שהם קשים אבל מה באמת התשובה

  • אהוד בן-פורת  On 05/05/2007 at 13:30

    אם אתה באמת עובר דירה שיהיה לך מעבר נעים ושלא תאבד שום ספר בדרך. אחלה ספריה יש לך, אני מאחל לך שתצליח להקים אותה בחזרה ואולי בצורה טובה יותר בבית החדש. כייף לקרוא את הדברים שאתה כותב, והרשימה הזו כמו לא מעט רשימות אחרות שלך היתה מרתקת. אני לא יודע למה אבל חשבתי למצוא בספריה שלך יותר ספרי שירה ופחות מדע בדיוני.

    אני מוכרח להודות על האמת שאם אני הייתי צריך לערוך רשימה כזאת, אני חושב שלא הייתי יודע איפה להתחיל. גם לי יש לא מעט ספרים והם מסודרים אצלי לפי נושאים, אבל אחת לכמה זמן אני מגלה אותם מחדש ומסדר אותם אחרת. אני אוהב בעיקר למצוא את הדומה והשונה בין ספרים וזה משתנה ככל שאני קונה יותר ויותר ספרים. כנ"ל לגבי דיסקים אצלי.

    אגב, אני ממליץ לך להירשם לאתר של איתמר לוי (מחפש הספרים) ולערוך דרכו קטלוג של הספרים. השירות הוא בחינם.

    עוד המלצה אחת שלי, בהמשך לרשימה זו אם אתה אוהב לקרוא על אנשים שונים וספריותיהם. אני ממליץ לך לקרוא את ספרה של מיכל יפת – "חיים עם ספרים".

    לגבי מוסף הספרים של "הארץ" כנותן ההשראה, הוא בקרוב משנה את פניו ותוכל לקרוא בין היתר גם על ספרים שיוצאים באנגלית וטרם תורגמו לעברית.

  • אביבה  On 05/05/2007 at 14:44

    איך יש לך את חזירי הים אם קניתי אותו ממך במילניום שעבר? כמה עותקים יש לך שם מכל אוצר כזה, כמה? 🙂

    מצאתי לאחרונה את פישתוני, שתמיד זכרתי לטוב, קניתי וקראתי מחדש – כמה זה שונה, חוויית הקריאה מחדש אחרי 30 שנה. אז בכלל לא זכרתי שהחטיפו לו מכות למשל. או שהוא היה פלמי (משום מה זכרתי שהיה פולני או גרמני). בכלל קוראים לו במקור De Witte, שזה "הלבן" בפלמית.
    מה שזכרתי הם רק פרטים כמו שומן החזיר שמרוח בין פרוסות הלחם, או הנוף של שדה שיבולים אירופי בקיץ, או הכובע החדש שנסעו לקנות לו בעיר הגדולה. תענוג של ספר, מלא ביקורת חברתית על שיטות החינוך של אז (מכות, מכות, וידוי בכנסייה ועוד מכות בחגורה), ועם זאת מלא אהבה לעולם ואמונה ביכולת של הילד למצוא לעצמו את הדרך. והאיורים כמובן, מקסימים.

  • דרור פויר  On 05/05/2007 at 14:45

    אחלה ספריה, בנאדם.
    אני שלב אחד לפניך – עברנו דירה ואני עכשיו בשלב של הפריקה והסידור. הספריה שלנו קטנה בהרבה משלך, והפעם נקטנו במדיניות חדשה שהקטינה אותה עוד: עשינו סלקציה חמורה של ספרים, ואת אלה שנשארו מאחור (הרבה יותר ממאה) תרמנו לספריה במתנ"ס של שכונת שפירא. כיף לדלל מדי פעם.
    בכל מקרה, עשית לי חשק לכתוב על זה גם איזה פוסטון, על כל הספרים האלה שצצים פתאום אל פני השטח.

  • אריאלה  On 05/05/2007 at 14:51

    אתר קהילתי לפי הספרים שיש לך בספריה ונושאי הספרים.
    מדליק

    http://www.librarything.com

    כנ"ל אבל יותר דגש גראפי עם צילומי כריכות
    הספרים
    http://www.shelfari.com

    בשניהם כבר יש "שכונה" ישראלית

  • שפי  On 05/05/2007 at 17:56

    יש כמה שקראתי, יש יותר שלא.
    מן הסתם יש לך גם ספרי שירים (יונה וולך עם הקדשה? 🙂 ).
    "רכבות נשמרות היטב" היה גם סרט (נדמה לי של מילוש פורמן).

    עיני רוחי תמיד היו גדולות מדי:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=5538914

  • הלל כהן  On 05/05/2007 at 19:16

    התמזל מזלי לקרוא את ג'ורג' ברניני חוזר הביתה כשגילי היה כגיל הגיבור, והוא ללא ספק ספר שנות העשרה שהשאיר את החותם המשמעותי ביותר עלי.

  • עמיחי שלו  On 05/05/2007 at 19:48

    אני חייב להודות, יש לך את זה. כשאתה כותב על מוזיקה, אתה שולח אותי ישר לדיסקייה, כך גם בספרים. דיוקן האמן אכן ספר מופתי, מעין שזירה של עלילה מדוקדקת ומרתקת, יחד עם מיטב הכתיבה הג'ויסית, וכמובן האווירה הדבלינאית, שאני מניח שעבורך היתה מלכודת דבש. בכל מקרה, עוד עמודה – הספר שצריך לתרגם לעברית ולא תרגמו
    פינינגן'ס ווייק -האחרון של ג'ויס
    כנראה שפשוט אי אפשר לתרגמו

  • חלי  On 05/06/2007 at 9:32

    איזה עונג של רשימה! אתה שומר גם ספרים 'פושטים'? כאלה שקנית/קיבלת בשיא הפופולריות שלהם ואחר-כך נגוזו מהתודעה?

    ואת מה שקוראים "הקול הנשי" אתה קורא?
    הכי שלי: יהודית קציר, או סביון ליברכט או אורלי קסטל בלום ואלונה קמחי

    בהקשר להשאלות והלוואות. אני קצת מתקמצנת (מפחד ורכושנות :)) אבל כן נותנת. יש דף נייר מודבק על קיר בספרייה ומי שלוקח נרשם עם שם ותאריך וחתימה שבועה שיחזיר עד…זה לעולם לא קורה בתאריך הנקוב, אבל רובם חוזרים בדרך זו או אחרת, חוץ מ'זכרון דברים' שכבר שלושה עותקים שלו נעלמו.

    מי הם חזירי הים שאביבה מזכירה? ילדים? שווה ביותר?

  • בועז כהן  On 05/06/2007 at 10:34

    ספרים "פושטים" אני קורא ונותן מיד במתנה. לא שומר. שאחרים ייהנו.

    "הקול הנשי" – בדרך כלל אני לא מתחבר לספרים שכתבו נשים ישראליות. אבל יש יוצאי-דופן. את "למאטיס יש את השמש בבטן" של יהודית קציר מאוד מאוד אהבתי.

    "חזירי הים" – לודביק ואצוליק (1970).
    הספר הקטן והנוגע ללב הזה מגולל את סיפורה של משפחה בצ'כיה של סוף שנות השישים, שמגדלת חזירי ים. ספר שיצא בתרגומו של צבי ארד ב"ספריה לעם" ב-1976, אבל הקהל הישראלי לא אהב אותו – והוא אזל, ונשכח.

  • מיכל  On 05/06/2007 at 18:28

    הי בועז,
    הרשימה נהדרת,אבל את הדבר הכי מסקרן לא כתבת: לאן אתה עובר דירה? מעבר נעים!
    מיכל.

  • גע"ס  On 05/07/2007 at 17:30

    באמת פוסט שעושה חשק.

    בכל סעיף ניסיתי לחשוב מה אני הייתי כותבת ונזכרתי ככה בכמה ספרים שכבר שכחתי. בהזדמנות כשיהיה לי זמן וכוח אולי גם אכתוב פוסט דומה

  • הלחשנית  On 05/07/2007 at 22:20

    גם הפוסט, גם הרשימה עצמה של הספרים שמצאתי בה המון מקבילות לספרייה שלי.
    תודה. נהניתי לקרוא.
    בתור מעריצה של הספרות הצ'כית, חיפשתי את קרל צ'אפק, מבריק עם כיוון מד"בי – שכתב בין השאר את "האיש שידע לעופף" –
    אם לא נתקלת, מומלץ מאוד.
    וגם את המלחמה בסלמנדרות.

    מצחיק יהיה בטח בשבילי לעבור על הספריה שלי, כי מתוך מה שנדמה לי שיש בה הרוב אצל אימא שלי, והספריה המדומיינת שבזכרוני מכילה הרבה יותר ספרים.
    תודה שהזכרת לי את "שחקנים של עץ" – שקראתי עשרות פעמים.
    עכשיו, בזכותך,
    אני חושבת לכתוב רשימה משלי,

    אני חושבת שמכל המלצות הספרים שקיבלתי ביומיים האחרונים, אני אלך על "לחנך נערות צ'כיות" שאחי המליץ עליו לפני שנים ויושב אצלי על המדף בלי שאקרא אותו משום מה.

    מה שעורר בי עוד מחשבה, על איך לגרום לאנשים לקרוא ספר. כמה זה קשה לפעמים וכמה קל בפעמים אחרות, ועל זה שצריך לפעמים לעבור תהליך כלשהו, על פני תקופה לא קצרה, כדי לעשות את הפעולה הפשוטה של לפתוח ספר.

  • בועז כהן  On 05/08/2007 at 8:04

    יש לי 3 ספרים של צ'אפק (שהוא גם צ'כי, וגם מד"בי – והמציא את המלה "רובוט"….) הוספתי לרשימה. תודה!

    איך לגרום לאנשים לקרוא ספר?
    לספר להם בכנות ובפרטנות על ספר שריגש אותך, ששינה בך משהו, שהזיז אותך מנקודה לנקודה – מעשית, או רגשית.

  • מירי  On 05/09/2007 at 13:39

    דיוקן האמן כאיש צעיר, אהוב עליי מאוד.
    תיאורו של מאבק – חרשתי וחרשתי בו.
    חזירי הים מתקשר אצלי לעוד ספר שיצא בעם עובד – גם הדג ישיר (איסלנדי), ולעוד אחד: תחנת האטום

  • מירי  On 05/10/2007 at 14:29

    את ג'נינגס הצלחתי לחבב על בני, יובל, למרות התרגום הישן של אבנר כרמלי.

  • רוח צפונית  On 04/17/2008 at 16:03

    גומבריך, הו ארנסט
    ימי פז של אחה"צ בספריה בירושלים
    גומעת ממך גומבריך ללא בושה
    מקרים מצערים של התגנבות יחידים
    לתלישת דף זה או אחר שהייתי מוכרחה
    לקחת לביתי לבילוי ערב אמנותי
    הספר שאחרי אישיותו הייתי כרוכה
    כנראה שאני מחבבת ראשים של גברים
    מוכי תרבות ידע ואינטליגנציה..

  • האישה הגבוהה  On 04/17/2008 at 16:50

    שנת הוצאה:תשט"ז הוצאה: עם עובד עמודים:445
    "קורות האמנות"
    מאת סר ארנסט הנס יוזף גומבריך
    או בקיצור: א. גומבריך

    עד היום זה ספר נהדר.
    זוכרת את הימים בספריית בית הספר התיכון בבאר שבע עושה עבודות על דפי פוליו שורה אחת ומתייקת בתוך קלסר. 1973. יוני. סוף התיכון. ואז סיני. ואז באה מלחמת יום כיפור.

    • ארז לנדוור  On 02/06/2013 at 11:22

      הספר יצא גם במהדורה חדשה וצבעונית בשנות ה80.

  • אביגיל  On 07/11/2009 at 9:14

    כיף להתחיל את היום עם הספרייה שלך.
    אני נורא שמחה שה"פרוייקט" מצא חן בעיניך, בשבילי זה עונג צרוף לקרוא על הספריות של הבלוגרים החביבים עלי.

  • יוס ואחיו  On 11/13/2009 at 3:09

    יצא בתרגום של א. אורן, לעתיד סופר ישראלי נשכח. מהמרהיבים שקראתי מימי. חוויה גדולה ונוסטלגית.

    שמעתי שיש תוכניות לתרגם אותו מחדש – מיותר. עדיף למצוא את הישן ולהוציא אותו. הוא מושלם כמות שהוא.

  • שולמית  On 04/06/2010 at 23:56

    קראתי על הספר של גומבריך שאהבת ומיד נזכרתי בגומבריך שאני אהבתי " אמנות ואשליה" ". נדמה לי שלא נגעתי בו שנים. פעם חזרתי וקראתי בו . על כך מעידה כריכתו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: