מלטפת את הפנים, פני הילד המחייכות שלי

בועז ונטלי. 1989

בועז ונטלי. 1989

דברים שמוצאים כשעושים סדר…זכרונות מפאריז.

התקופה שגרתי בסן מישל וחייתי איזשהו חלום רומנטי נאיבי על, לכאורה, משורר גולה בצרפת, בעליית גג, שותה יין, לובש ז'קטים סטודנטיאלים רפויים על חולצת צווארון תכולה, שומע ג'אז ויושב בבתי קפה בגדה השמאלית, משוחח עם אמנים, מלצרים ועוברי אורח מקריים, כותב לפרנסתו לעיתון במולדתו בשפת אמו, וכותב שירה לעצמו, בתקווה שהעולם יגלה אותו – אותי – פעם.

בינתיים, בתחנת הרכבת התחתית...

בינתיים, בתחנת הרכבת התחתית…

הלכתי והלכתי, כל כך הרבה הלכתי ברחובות. בעיניים פקוחות. בלב רעב. היה אביב, קיץ ואז בא הסתיו, ואיתו "פסטיבל הסתיו בפריז" – Festival d'Automne a Paris לאמנות עכשווית רב-תחומית עם הצגות תיאטרון, מופעי מחול, מיצגי אמנות חזותית וסרטי קולנוע. הפסטיבל שנוסד בתחילת שנות השבעים היה בכל מקום בעיר, ואני הלכתי עם נטלי ועם ציקי לראות הופעות, ועוד הופעות, ועוד, וראיתי את קית ג'ארט (פעמיים) עם אדי גומז וג'ק דה ג'ונט, ואת קית ג'ארט לבד ברסיטל פסנתר, וגם את יאן גארבארק, כשמאחוריו שלישיה מושלמת של נגנים-אמנים, המתופף ג'ון כריסטנסן, אברהרד וובר הבאסיסט האגדי והפסנתרן החלומי ריינר ברונינגהאוס (שהיתה לי הזכות הגדולה לסחוב לו את המקלדת האלקטרונית עד לפתח כניסת האמנים). 

וראינו את פט מתיני ולייל מייס, ואת טאמיה וז'אן פייר פאבר, את רלף טאונר וג'ון אברקרומבי, ועוד ועוד רבים ונהדרים. ושלא היו הופעות, ראינו סרטים ישנים בשחור-לבן וסרטים חדשים צרפתים אנרגטים, וישבנו על ספסלים  בגנים, או על גדות הסיין, או סתם בלב השדרה, ואכלנו באגט עם חמאה וגבינת ברי ביד אחת, וביד השניה כוס קפה. 

שנות השמונים הסתיימו ונגמרה תקופה. נותרו קצת טקסטים והרבה זכרונות. נטלי בפאריז. אני חזרתי לישראל. התחתנתי, עברתי לתל אביב. הסטון רוזז הוציאו אלבום ראשון ומכונן, החברים של נטאשה הוציאו אלבום בכורה ממוטט, הקיור הוציאו את דיסאינטגריישן ונחתמו להן שנות השמונים והחלו שנות התשעים, ועכשיו אני מוציא את הזכרונות מאותו תיק ישן, עם אותו טקסט נושן. הפעם בעברית.

"פני הילד שלי"

"פני הילד שלי"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ורד נבון  On 12/22/2012 at 22:11

    אוהבת את השיר. זה קרה לי בניו יורק, בדיוק באותו זמן. החלום הרומנטי, המון הליכה ברחובות, עם ווקמן של סוני שמשמיע יו2 ושיניאד אוקונור ופיל קולינס. הלהקה של דייב ברובק ב- Blue Note, וילי דיקסון עם ג'ון לי הוקר, ואפילו לא ידעתי מי הם… מייק שטרן מופיע במועדון קטן בוילג'. אביב בסנטראל פארק אחרי חורף מתיש, וגעגוע גדול לנוף שצריך להתאמץ כדי למצוא בו ירוק וכחול, לרחוב אלנבי, לבתים מסוידים בלבן ומרצפות שומשום.

  • שמעון  On 12/23/2012 at 1:13

    מקסים בועז תודה רבה על זה

  • נעם  On 12/23/2012 at 9:06

    איזה כיף נשמעת התקופה הזו ( ואני לא ממש אוהב את פאריז) כל אחד חולם על כזאת ולך הייתה , התברכת , מוזר שראית בעקרך את כל הקטלוג של חברת ECM אבל זאת הייתה תקופה שיא פריחתם…………….וארטיק מישמיש הוא עדיין אחד האהובים

  • נהייהעמומה  On 12/23/2012 at 14:35

    דיי בקלות הצלחת לעורר בי געגוע:-)
    מקווה ששלום לנטלי

  • הילה  On 12/23/2012 at 17:44

    קסם…

  • תמי avha  On 12/24/2012 at 5:51

    "mais la musiqeu vainc le temps"
    איך לא נפגשנו?:)

    מקסים

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: