גברים במלכודת, פרנזי או הטנגו האחרון בפריז?

איך בשנה אחת יצאו כל כך הרבה סרטים מעולים, חשובים ומשפיעים?

40 שנה אחרי 1972 מפתיע לגלות איזו שנה זו היתה. גם בישראל, אגב, נוצרו כמה מהסרטים הטובים ביותר שנעשו כאן:  "מציצים" של אורי זוהר, "לאן נעלם דניאל וקס" של אברהם הפנר ו"אני אוהב אותך רוזה" של משה מזרחי. ואני אוהב גם סרט אחר מאותה שנה, "שתי דפיקות לב" (עם יהודה ברקן ומונה זילברשטיין) שנראה טוב יותר היום מכפי שנתפס בזמן אמת.

אורי קליין כתב בהארץ על שניים מהסרטים הבולטים של שנת 1972, "הסנדק" ו"קברט" – שני סרטים שכל אחד מהם היה לאירוע וללהיט ("הסנדק" היה לתקופה מסוימת לסרט המצליח ביותר בכל הזמנים) – ויצאו לאקרנים בהפרש של כחודש: בכורת "קברט" התקיימה ב-13 בפברואר 1972 וזו של "הסנדק" ב-15 במארס 1972. הסנדק. סרט שנעשה לפי הספר של מריו פוזו. סיפורה של משפחת קורליאונה. המאפיה הסיציליאנית של ניו יורק, אחרי מלחמת העולם השניה. תיאור עשר השנים שאחרי מלחמת העולם השניה. 1945 עד 1955. מאבקי שליטה. אלימות. שלושה אוסקרים. אחד מסרטי הפשע הטובים והמשפיעים של כל הזמנים. האבטיפוס של כל סרטי הגנגסטרים שנוצרו מאז ועד היום. יחסים מוזרים בתוך המשפחה. פשע מאורגן. אנשי חוק מושחתים, טרגדיות אישיות ומאבקי כוח. כמעט שלוש שעות של יצירת מופת. ומרלון ברנדו.  הסרט הראשון שיצא ב-1972 הניב עוד שני המשכים מעולים לא פחות.

גם קברט נוצר לפי ספר – כריסטופר אישרווד, "פרידה מברלין" (יצא בספריה לעם של עם עובד ומומלץ בחום) וגם עלילתו מתרחשת במחצית הראשונה של המאה ה-20, בזמן רפובליקת ויימאר 1931. לפני עליית הנאצים לשלטון. בתחילת העשור שבסופו תתרחש קטסטרופה עולמית גדולה. שמונה פרסי אוסקר. לייזה מינלי, ג'ואל גריי ומייקל יורק בתפקידים הראשיים. סרט שנבחר שוב ושוב בין חמשת המיוזיקלס הגדולים בכל הזמנים.

אז הכתבה של קליין, שמשווה בין שני הסרטים, מרתקת – אבל בשנה ההיא, 1972, יצאו עוד סרטים נפלאים, חשובים, מכוננים ויוצאי דופן. הנה הם.

סופר פולני, סרט רוסי. קלאסיקה

סולאריס

סרט שנעשה לפי הספר של סטניסלב לם. סולאריס. הכוכב שהוא יישות. הכוכב שהוא אורגניזם. הכוכב הכחול, הרחוק, העמוק. כוכב החלומות, הזכרונות, הכאבים, הכמיהות, האהבות. הכוכב שהוא אוקיינוס. המשל העצום, הגאוני, של הסופר הפולני לם מטופל בידיו הוירטואוזיות של הבמאי הרוסי טרקובסקי, מגדולי הקולנוענים בכל הזמנים.

גברים במלכודת

הסרט שבשנת 2008 נבחר בידי ארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית כאחד הסרטים האמריקאים הגדולים בכל הזמנים בשל היותו "משמעותי מבחינה תרבותית, היסטורית ואסתטית. מבוסס על ספר של ג'יימס דיקי  שיצא ב-1970 (אריה חשביה תרגמו לעברית והספר יצא לאור בהוצאת ביתן, ב-1973).  הסרט נקרא בארץ "גברים במלכודת", ולמען האמת – השם שנתנו לו המפיצים דווקא לא רע. הסרט שאיפשר לג'ון בורמן מפגן עוצמה קולנועי. סיפורם של ארבעה אנשי עסקים מאטלנטה שבארצות-הברית שנקלעים לגיהנום פרטי בקרב פראים החיים מחוץ לציויליזציה המערבית. ארבעת הגברים חותרים במורד הנהר בדרום ארה"ב, בשטחיה הפראיים והמרוחקים מציוויליזציה של המדינה. ארבעת העירוניים יוצאים למסע מתוך ציפייה ליהנות ולחזות ביופיו של הטבע. הם יחוו אונס, אלימות, מוות וגם דו-קרב מוזיקלי שהפך ללהיט ענק, תקליט זהב ומיתולוגיה.

כרזת הסרט בית מטבחיים חמש

בית מטבחיים חמש

לפי הספר של קורט וונגוט. הבמאי: ג'ורג' רוי היל ("העוקץ"). כמה אהבתי את וונגוט וכמה אהבתי את הבמאי שהפך את ספרו לסרט. so it goes ("ככה זה"), משפט המפתח של היצירה. הכוכב המרוחק טראלפמדור. עיר ההריגה דרזדן. ההפצצה. מוראות המלחמה. בילי פילגרים ועלילותיו בין הזמנים והכוכבים. היצירה המופלאה הזו, הספר, הסרט, וגם פס הקול – גלן גולד מנגן באך – שווה לקריאה, לצפיה, להאזנה.

מתוך "פריץ החתול"

פריץ החתול

סרט האנימציה הראשון בארצות הברית שזכה לסיווג המחמיר "למבוגרים בלבד" והפך מאז לסרט פולחן. פורנו מצויר. רוברט קראמב, המאייר המטורף, חבר ליוצר הקולנוע ראלף באקשי ("שר הטבעות", "קרח ואש") ויחד הם סיפרו בציורים נעים את עלילותיו של חתול חרמן וחובב סמים, שחי בניו יורק של סוף שנות השישים, מתנסה בכימיקלים, דוחף ידיו לפוליטיקה ומאוהב במוזיקה שחורה. פריץ מחפש חריץ, הוא אוהב ריגושים, אורגיות, מכוניות פתוחות וחתולות רעות ורטובות. הפרובוקציה המשוגעת עבדה נפלא. 

סוד הקסם הבורגני. לואיס בונואל בשיאו

סוד הקסם הבורגני

מתי ראיתם לאחרונה יצירה סוריאליסטית קולנועית מצליחה?  ב-1972 אחת כזאת זכתה בפרס האוסקר הזר. סיפור על חמישה מפגשים של חבורת חברים וארבעה חלומות שחולמים כמה מהם. יש כומר, יש טרוריסטית, יש תיאטרון-הזיות ויש עירום. ההתרחשויות בסרט אינן הגיוניות אך הגיבורים מקבלים אותן כטבעיות. בונואל היה יוצר ייחודי. הסרט נתפס כהתקפה חריפה על המעמד הבורגני, הגבוה, העשיר, של אירופה השבעה והמסואבת.

פרנזי

איך אפשר לשכוח את סצינת הפתיחה המהממת? תנועת מצלמה מתמשכת וארוכה המציגה את לונדון ונהר התמז ממעוף הציפור, כאשר המצלמה יורדת לאיטה ומתקדמת לאורך הנהר, שם מתגלה גופת אשה ערומה שלצווארה קשורה עניבה. היצ'קוק חזר בענק ב-1972. גם למולדת אנגליה, גם לשיאו כיוצר. פרנזי, הסרט על אדם הנחשד כי הוא אחראי לשורת רציחות, נחשב לאחת מפסגות יצירתו של הבמאי האנגלי הדגול ולסרטו החשוב האחרון. הסרט זכה להצלחה מסחרית ואמנותית. חלק מהריגוש בעשיית הסרט קשור בצילומים שנערכו בקובנט גארדן, לונדון, שם עבד אביו של היצ'קוק כסוחר בשוק, השכונה שבה גדל היצ'קוק עצמו.

ועוד על שנת 1972 וסרטיה.

אינגמר ברגמן יצר את "זעקות ולחישות", בתקופה שבה סבל מדיכאון קשה.

וודי אלן עשה את "כל מה שרצית לדעת על המין ולא העזת לשאול" ושיחק בסרט "שחק אותה סם".  

סרט האסונות/הרפתקאות "הרפתקאה בפוסיידון" (לפי ספרו של פול גאליקו) עם ג'ין הקמן שלי ווינטרס ושורה ארוכה של כוכבים הפך לאחד מהסרטים המצליחים ביותר בכל הזמנים.

על "הטנגו האחרון בפריז" – בעיני, אחד הסרטים החשובים והחזקים ביותר בכל הזמנים, אכתוב בנפרד, ממש בקרוב (באוקטובר ימלאו 40 שנה להקרנת הבכורה שלו).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • B. Goren  On 09/29/2012 at 19:04

    נהניתי לקרוא ולהיזכר בועז. גברים במלכודת היה סרט שהשאיר עלי את רישומו עוד תקופה ארוכה לאחר שצפיתי בו.

  • דוד שליט  On 09/29/2012 at 20:45

    תודה על התזכורת, בועז.

    אני זוכר אותם ברמה המוחשית של הקרנות, איזה בית קולנוע וכד'. באופן מיוחד זה היה "גברים במלכודת" בקולנוע דקל. חצינו ברגל אל בבלי, תורי ענק, איחרנו דקה או שתיים (תודה לאל, לא את סצינת הבנג'ו-גיטרה די בהתחלה), ואני זוכר במיוחד את הכניסה בחושך, כשעולים במדרגות ב"דקל" ומסתובבים אל שורות היציע, והאולם מפוצץ. הסרט כבר מתנהל לכל רוחב המסך, ואני סופג את העוצמה הזאת של מאות זוגות עיניים שרואות דרכי עאת הסרט. בית מקדש חילוני.

    כמי שמחטט הרבה בחומרים, יש לי תמיד בעיה עם ההצמדה לשנת 1972, כמו שעשית. מדובר אמנם בשנת ההפקה, אבל סרטים אז הגיעו לכאן שנה אחרי ויותר. למרבה האירוניה, "לאן נעלם דניאל וקס", הסרט הישראלי הטוב וכו', חיכה במחסני המפיצים שנתיים תמימות עד שקיבל מסך, באמצע 1974, בקולנוע גורדון, הקרנה עגומה, ללא קשר לכתרים שיקשרו לו מאוחר יותר.

  • MG  On 09/29/2012 at 22:14

    פשוט תודה

  • יוסף ע  On 09/29/2012 at 22:18

    נעים להזכר בכמה מהסרטים המעולים שהזכרת, וחלקם גם עדין לא הספיקותי, לגבי ברגמן אני במיוחד מסוקרן, אבל כדי להיות מדויק עם מדעי המוח בוא לא נאמר דכאון אלא "מחסור בסרוטונין בארצות סקנדינביות" ( אבל בכל זאת אין הצדקה כשהשחקנית הראשית שלך היא ליב אולמן, צא מהדיכי).

    אני ממש מצפה לרשומה על הטנגו האחרון בפריז– ראיתי רק חלקים וזכור לי שדובר על שימוש בחמאה (הם תמיד ידעו מה החומרים הטובים בזמן שאנחנו הואבסנו עדיין ב"בלובנד", והיינו צריכים להוריד אותו עם סטוק 84, הדבר הקרוב ביותר לברנדי שהצליחו לייצר כאן)

    מה שאותי באמת מכניס קצת לדכאון מ-1972 הוא סרטון יחסית קצר של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, שהכריז
    "i will never capitulate" ומולו עמד זחוח שר בטחוננו וגנב עתיקותינו שגיחך. את התוצאה קיבלנו לפני 39 שנה, ועדיין אני מבין שיש כאלו שאיתנו אבל לא חזרו משם בריאים בנפשם וגופם.

  • avha  On 09/30/2012 at 8:25

    פתאום "40 שנה" נראה הרבה זמן:) עברו מהר השנים האלה.

    "קברט" ו"גברים במלכודת" הם השניים שנשארו חרוטים חזק (טוב, גם ראיתי אותם יותר מפעם אחת).
    ו "סוד הקסם הבורגני", שלא ראיתי, קורץ לי מאד.

    תודה.

  • תמיר  On 10/05/2012 at 12:09

    אחחחח…… ג ד ו ל !!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  • Panama  On 10/20/2012 at 15:14

    אורי קליין כתב בהארץ על שניים מהסרטים הבולטים של שנת 1972, "הסנדק" ו"קברט" – שני סרטים שכל אחד מהם היה לאירוע וללהיט ("הסנדק" היה לתקופה מסוימת לסרט המצליח ביותר בכל הזמנים) – ויצאו לאקרנים בהפרש של כחודש: בכורת "קברט" התקיימה ב-13 בפברואר 1972 וזו של "הסנדק" ב-15 במארס 1972. הסנדק. סרט שנעשה לפי הספר של מריו פוזו. סיפורה של משפחת קורליאונה. המאפיה הסיציליאנית של ניו יורק, אחרי מלחמת העולם השניה. תיאור עשר השנים שאחרי מלחמת העולם השניה. 1945 עד 1955. מאבקי שליטה. אלימות. שלושה אוסקרים. אחד מסרטי הפשע הטובים והמשפיעים של כל הזמנים. האבטיפוס של כל סרטי הגנגסטרים שנוצרו מאז ועד היום. יחסים מוזרים בתוך המשפחה. פשע מאורגן. אנשי חוק מושחתים, טרגדיות אישיות ומאבקי כוח. כמעט שלוש שעות של יצירת מופת. ומרלון ברנדו. הסרט הראשון שיצא ב-1972 הניב עוד שני המשכים מעולים לא פחות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: