המסתורין של טרווניאן

טרווניאן

חשבו שהוא צרפתי. בסקי. אנגלי. חשדו שהוא מרגל לשעבר, איש השירות החשאי הבריטי, סוכן שפעל כמחסל נוסח ג'יימס בונד. טענו שהוא מסתתר בהרים, במקום מבודד. בין השנים 1972-1983 הוא הצליח לכתוב ולפרסם חמישה רומאנים שכל אחד מהם נמכר בלמעלה ממיליון עותקים. השם שבו חתם על ספריו היה טרווניאן.

שנים ארוכות ניסו לפענח מי עומד מאחורי הספרים הנפלאים והמצליחים. מכיוון שכל החמישה גם שונים זה מזה בסגנונם, ניסה אחד ממבקרי הספרות לטעון שמדובר בקבוצה של ארבעה כותבים, שעובדת יחד, ביניהם רוברט לודלום וג'ון לה-קארה.

אז מי היה טרווניאן?

אדם אמריקני אחד עם מוח גאוני ויד קלה. Rodney William Whitaker. זה היה שמו האמיתי. הוא נולד וגדל בעוני בניו יורק, השקיע זמן ומאמץ בלימודים והצליח להתקדם למשרות בכירות באקדמיה. את הרומאן הראשון שלו חיסול בפסגה פרסם בשנת 1972 והספר לכד את תשומת-לבו של קלינט איסטווד שהפך אותו לסרט קולנוע בכיכובו ב-1975.

הספר השני היה חיסול שירותים והוא הצליח לא פחות מקודמו. השילוב בין פיוט לירי לבין אכזריות בלתי נתפסת (הספר נפתח בסצינה שבה מושיבים, כעונש, סוכן חשאי הומוסקסואל בראש מגדל פעמונים אנגלים ומשפדים את עכוזו על הצריח) גרם למבקרים לכנות את הסופר הנעלם כ"שילוב בין אדגר אלן פו, איאן פלמינג, אמיל זולה וג'פרי צ'וסר".

הספר השלישי יצא ב-1976 והיה שונה מקודמיו. "השכונה" תיאר עלילות בשכונת עוני במונטריאול, קנדה.

הספר הרביעי הוא זה שזכה למירב הביקורות המהללות. "שיבומי" (1979) סיפורו של אדם שמסוגל להרוג בידיים ריקות ("הרוג-עירום") ומתנהל בעולם עפ"י קוד מוסרי משלו ומצפן ערכי לא צפוי מראש.

הספר החמישי "הקיץ של קטיה" נכתב לפי מיטב המסורת של הרומאן האירופי וגולל עלילה של קיץ אחד, ערפילי, חם ומכושף, שמסתיים בדרמה גדולה (ובתדהמה עצומה אצל הקוראים).  

הקיץ של קטיה (כנרת זמורה) הוא החריג במכלול יצירתו. רופא צעיר בן 24 מתאהב בנערה בכפר נידח בחבל הבאסקים, באוגוסט 1914, תחילת מלחמת העולם הראשונה. "הבאסקים הם גברים שאינם סולחים לעולם. לעולם", הוא מספר לקטיה. "בתקופת עבודתי כרופא, הביא הגורל לידי אנס, שהיה פצוע קל. הוא מת".

אהבתו של הצעיר הרגיש לקטיה החמקנית מתנהל כמשחק חיזור שלא נגמר. ואז מגיעה סצינת ההלם של הסיום. הקיץ של קטיה, ספק רומן רומנטי ביום של קיץ ספק סיפור מתח ומסתורין, הוא מסוג הספרים שנשאר איתך זמן רב מאוד אחרי שסיימת אותו.

זהותו של טרוויניאן נותרה מסתורין גם אחרי הספר הזה. שאלו את ג'ון לה-קארה אם טרווניאן זה הוא. לה-קארה ענה: "ממש לא. אני לא מסוגל לייצר מתח כמוהו". גם אליסטר מקלין היה חשוד, והכחיש. אחרי חמישה שתורגמו ל-14 שפות ונמכרו בכשישה מיליון עותקים, טרווניאן נעלם. הוא שבת מכתיבה. איש לא ידע מה קרה. כרגיל, הספקולציות פרחו. כתבו שהוא השתגע, שהוא התאבד, שהוא חוסל מכיוון שידע יותר מדי. בעיקר ניסו למצוא מי הוא.ההשערה בקרב מבקרי ספרות ואנשי ביון מערביים, היא כי טרווניאן היה חבר באחד האירגונים החשאיים והוא יודע היטב על מה הוא כותב (כולל על המוסד הישראלי ושיטות עבודתו בשנות השבעים).

 
טרווניאן עצמו אמר:"'ב'חיסול בפסגה' תיארתי טיפוס מסוכן על הר. במהלך הפיכת הספר לסרט נהרג מטפס הרים צעיר. בספרי השני תיארתי שיטה לגניבת ציורים ממוזיאונים שמורים ואז, בשיטה הזו, נגנבו במילאנו שלושה ציורים, ושניים מהם הושחתו ללא תקנה. אחריות ציבורית מונעת ממני תיאור מדויק של טאקטיקות ואירועים, אשר אף כי מספר קטן של קוראים עשוים למצוא בהם עניין רב, הוא עלול לגרום נזק רב שאלה שאינם בסוד העניינים ומידם".

ב-1998 לפתע הגיע לחנויות ספר חדש Incident at Twenty-Mile (לא תורגם לעברית) ושנתיים אחר-כך ראה אור ספרו השביעי Hot Night in the City (שנת 2000). ספרו השמיני והאחרון The Crazyladies of Pearl Street  יצא בנובמבר 2005. חודש אחר כך, בדצמבר 2005, הוא מת באנגליה. בן 74 היה במותו.

את זהותו חשף לפני מותו בראיון לניו יורק טיימס. "כתבתי בנושאים שונים, דת, חוק, רדיו, קולנוע, ועשיתי זאת בשמות שונים", אמר. חוץ מאשתו והסוכן שלו, מייקל קרלייל, איש לא ידע מי הוא. "זה הצחיק אותי", אמר, "שחשבו שאת הספרים שלי כתב רוברט לודלום. אני אפילו לא יודע מי הוא". כשנשאל מה הוא קורא ואיזה ספרים הוא אוהב, ענה: "קראתי הרבה את פרוסט".