המחברת הקטנה מספרת סיפור

הארגזים נפתחים לאט. כל תמונה מספרת סיפור, כל פתק מגלה משהו, לפעמים משהו חדש, לעתים סתם מזכיר.

כמו המחברת הזו. מחברת סוציולוגיה. כיתה י"א 1, שנת 1979-1980.  המוזיקה היתה הדבר הכי חשוב בעולם.

יותר מהלימודים (שאותם לא אהבתי).

יותר מבנות (שלא היו חלק מחיי).

יותר מהכל.

אבא שלי הזכיר לי השבוע שהייתי שם שעון מעורר שיעיר אותי בחמש בבוקר, מוקדם במיוחד, כדי שאספיק לשמוע במלואו תקליט חדש שקניתי. כשהייתי קם, דבר ראשון הייתי הולך למערכת, מניח את המחט על השחור העגול המסתובב, ואז הולך להכין לי תה ולהתכונן לבית הספר. כשהייתי חוזר הביתה מהלימודים, הייתי משליך את התיק על הרצפה ומיד שם תקליט. ואז נושם.

מוזיקה היתה משהו ששומעים, מפענחים, צוללים פנימה, קוראים כל מילה על העטיפה, לומדים מה שאפשר על הלהקה, משקיעים בלאהוב את זה. לפעמים נדרשו יותר משתיים-שלוש האזנות קשובות כדי להתאהב. אבל הייתי מוכן להתאמץ בשביל זה. רציתי להתאהב. לא תמיד זה בא בקלות.  במיוחד רוק מתקדם לא התמסר מיד. אבל הפיצוח היה מענג. הדרך היתה חשובה לא פחות מהמטרה. המטרה היתה לאהוב ולכבד.

לא רציתי סטוצים עם שירים טובים, כאלה ואחרים. רציתי מערכת יחסים עם תקליטים שלמים. עם להקות ויצירותיהן. בשביל מערכות יחסים אתה צריך לעבוד. הייתי מוכן להשקיע במערכת יחסים עם YES ועם EMERSON LAKE & PALMER – הייתי כותב את שמותיהן של הלהקות שאחריהן חיזרתי בעקשנות, על תיק בית הספר, על השולחן בבית הספר וכמובן, כמו שאתם רואים בתמונה למעלה – גם על המחברות.

גרייטפול דד. בליינד פיית'. יס. ג'נסיס. ברקלי ג'יימס הרבסט. דרק אנד דה דומינוס. גם "המי" ודייר סטרייטס. קאמל. אמריקה. קרים. כל הלהקות האלה אהובות עלי גם היום. יש לנו מערכת יחסים ארוכה. אני נאמן להן ולאהבתי אותן. לא מאסתי בהן. לא. ימי נעוריי, יסורי, אהבותיי האבודות, הלא-ממומשות, שיעורי הבית, השעות הרבות בבית, ההתבגרות, הכאבים, השמחות, התשוקות – הכל הכל צרוב באש היצירה שלהן. כל מה שהייתי והפכתי להיות, כל מה שהרגשתי ועשיתי, הכל טבול במילים ובצלילים של כל הלהקות האלה. 

על מחזיק המפתחות שלי כתוב "ללא מוזיקה החיים היו שגיאה" ובחדרי יש ציטוט מאפלטון: "המוזיקה נותנת לנפש כנפיים".  מוזיקה, בשבילי, היתה ונשארה סם החיים והטעם לחיים. המחברת הקטנה הזו, איכשהו, הזכירה לי שתמיד הייתי מכור ושלעולם לא אגמל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Guy Balter  On 06/24/2012 at 4:46

    הזיכרונות שלך מעוררים בי זיכרונות דומים. אמנם בתקופה אחרת, אבל באותו התיכון… לעיתים היה נדמה לי שלשבת בחדר ולהאזין באזניות הענקיות למוזיקה היה הדבר הכי חשוב שיכולתי לעשות

  • Guy Weintraub  On 06/24/2012 at 5:51

    נפלא, ממש נפלא.

  • avha  On 06/24/2012 at 6:14

    אתה בטוח שלא גנבת לי את המחברת?:)

  • שרון רז  On 06/24/2012 at 6:19

    לא ייאמן כמה שהמחברת הזו נראית שלי, ממש שפשפתי את עיניי… חייב לסרוק אחת מאלו הישנות שלי כדי להראות לך כמה זה דומה… מזדהה עם כל מילה כמובן, והמילים נהדרות כאן.

    שרון
    http://sharonraz.wordpress.com

  • איילת  On 06/24/2012 at 6:21

    כל כך אני! כל תו ותג. רק במקום לקום בחמש בבוקר, אצלי זה להוריד את הפטיפון לרצפה, כי יש לי מיטה נמוכה, לשים אזניות ולשמוע עוד תקליט-שניים לפני השינה כשאחותי הקטנה כבר ישנה באותו החדר.

  • לילך  On 06/24/2012 at 7:35

    התמכרות מהסוג השווה ביותר. מקווה שכל חייך תהיה מכור ושאני אהנה מזה 🙂
    שבוע מעולה!

  • אודי  On 06/24/2012 at 7:36

    כנה, אמיתי, ומרגש.
    שלא יעבור לנו לעולם ושהילד שבנו ימשיך לחיות ולבעוט.

  • גיל  On 06/24/2012 at 8:19

    מעולה, ואני רואה שגם כתבת את תוצאות המחזור משבת שזה לא פחות חשוב.

  • תמיר  On 06/24/2012 at 8:34

    שמחתי למצוא, בבגרותי, שאין צורך להיגמל – להפך – צריך לצלול עוד ועוד, להרחיב את עולמות האוזן….

  • גיא בלטר  On 06/24/2012 at 8:37

    הזיכרונות שלך מעוררים בי זיכרונות דומים. אמנם בתקופה אחרת, אבל באותו התיכון… לעיתים היה נדמה לי שלשבת בחדר ולהאזין באזניות הענקיות למוזיקה היה הדבר הכי חשוב שיכולתי לעשות

  • רוני  On 06/24/2012 at 13:56

    אחלה פוסט…
    בועז מסתבר שגנבת מחברות של כמה מאיתנו , על שלי בכל מקרה היה כתוב the cure ,the smiths/ depeche mode ,joy division, echo / sioxsie … וכך הלאה וגם בין היתר the rolling stones, the doors, bruce כל דור והמחברות שלו . מה יהיה כשהנוער כבר לא יכתוב במחברות אלא רק יקלידו ?

  • צביקה  On 06/24/2012 at 16:22

    נוסטלגיה אמיתית, החזרת אותי 30 שנה אחורה, למחברות החומות של דפרון (שכבר אינן !) וללהקות שגם אני רשמתי את שמן על הכריכה (ובעצם איפה לא ?), היום כבר לא רושמים אלא מקלידים…..ובלחיצת כפתור ניתן לראות את כל אותן להקות שלפני 30 שנה יכולתי רק לפנטז איך הן נראות והיכן הן הופיעו….גם אני שמרתי מס' מחברות מהתקופה הזו, וכשאני מראה אותן לילדים שלי הם מביטים בהן בתמהון, בדיוק כמו שההורים שלי הביטו בהן בשעתו…..

  • נעם אשד  On 06/24/2012 at 17:29

    לו הייתה לי מחברת היא בודאי הייתה נראית כמו זו של רוני. בבית הורי יש עד היום קיר שכולו קולאג' של מודעות על הופעות שחלמתי לראות ………..שחתכתי מעיצוני חו"ל והדבקתי בצורה " אומנותית"

  • אסנת זיו  On 06/24/2012 at 20:26

    כמה כבוד אתה נותן למוסיקה!

    אומרים שאם אתה אוהב את מה שאתה עושה, אתה תצליח.
    אז הצלחת.

  • האשכנזיה  On 06/24/2012 at 20:50

    מענין שגם היום אתה קם בחמש בבוקר כדי להשמיע תקליטים (-:
    כשהייתי בי"א במגמת סוציולוגיה (ובנים לא היו חלק מחיי ולימודים לא אהבתי), הייתי מעתיקה מילות שירים, אבל אצלי זה בתוך המחברת, ולא על גבי הכריכה. (הבדלי אישיות).
    והווקמן בילקוט.
    פוסט יפה, תודה.

    דפקון (-:

  • יוסף ע  On 06/25/2012 at 23:04

    קשה עם הרוק מתקדם,
    מצד אחד יש שם דברים באמת מוזיקליים ויפהפיים אבל לעיתים זה מטרחן, בוא נגיד שזה מתאים לכביש הערבה לא פקוק מאשר לאיילון בבוקר או איזה צ'ק פוסט- קריות לא זז.
    כנראה לא סתם ג'ון ליידון, סטראמר וכל הבריקסטונאים המשובחים הלמו בפרוגרסיב- היו פקקים בכיכרות לונדון ב76 77 , הפרוגרסיב מתאים יותר לקאנטריסייד, לאחו.
    אגב אם כבר קטעי פרוגרסיב אבל עם טויסט קלאשי בוא ונשמע פעם את ארמגידאון טיים בביצועם המשובח של הקלאש גרסה ארוכה כ7-8 דקות ( מתוך הבלאקמרקט קלאש, אלבום בובה, ובתקוה שלא יכנס דיווח תנועה באמצע)

  • יוסף ע  On 06/26/2012 at 20:03

    לכבוד התלמיד בועז כהן, כיתה י"ב, תיכון מקיף יהוד

    הנדון: גליון ציונים מדאיג והזמנה להורים
    בועז, ברצוני להעיר את תשומת לבך לשני ענינים המטרידים אותי בנוגע ללימודיך בשנה האחרונה והם שיעורי החינוך גופני ושיעורי המוזיקה

    נתחיל בספורט – כתלמיד במקיף יהוד אני מצפה ממך לכבד את המקום בו אתה לומד,
    הישגיך בספורט נמוכים, אולם חמור מכך אינך מגלה ענין בקבוצת הכדורגל הטובה של איזורנו הפועל יהוד ומשום מה ממלמל על קבוצות מלונדון, מדוע?

    רק לשם השוואה – אני מלמד גם במקיף עירוני א' בחיפה בסמוך לשכונת בת גלים ובקרבת האצטדיון העירוני קרית אליעזר – שם ישנו תלמיד, מישהו בשם ברקוביץ', אשר מגלה כשרון במשחק הכדורגל עצמו ונוסף על כך במחברותיו בונה מערכים של נבחרות כולל שוערים ומאמני שוערים – השוער האהוד עליו כרגע הוא אריה חביב מהפועל יהוד – קח דוגמה מתלמיד שקדן וכשרוני.

    לגבי שיעורי המוזיקה – ראשית, הפסק לקשקש על עטיפת המחברת של שיעורי המוזיקה.
    שנית, איני רוצה לראות אותך מסתובב בחצר בית הספר עם הכפתורים עם סיכות הבטחון צמודים לתלבושת האחידה, כפתורים שרכשת לאחרונה השד יודע היכן. בהוראת משרד החינוך איני מאשר זאת ( אדבר על כך עם אביך בנפרד)

    ושלישית אם כבר אתה מתעניין ברוק המתקדם מדוע אינך מאזין ללהקה ממוצא גרמני "פחית", דומני שהם מקליטים בחברה " ספון " .
    אם כבר רוק מתקדם – האזן להם והשמע אותם בהפסקות בווקמן שלך, זוהי להקה שעל אף אורך שיריה, כנהוג בסגנון שאתה אוהב, תמיד תוכל לעצור את הקלטת כשישמע הצלצול, לשוב לשיעור ובהפסקה הבאה לחזור לאותו קטע רפטטיבי ארוך אבל יפה.
    אני אומר זאת מנסיון של הנסיעות השבועיות לעירוני א' בחיפה, הקלטת שלהם "סאונדטראקס- פסי קול" משנת 1970 מנעימה את הנסיעה ומקלה עלי את הפרידה הזמנית מיהוד האהובה. מזל שאחר הצהריים כשאני חוזר יש אימון של הפועל יהוד.
    בברכה,
    מרכז החטיבה העליונה, מקיף יהוד

  • llaliiblue  On 07/08/2012 at 17:59

    מקסים, מקסים. מקסים!!
    איזה כיף להיות גאה בילד שהיית.

Trackbacks

  • By סיכום שבועי 30.6.2012 | on 06/30/2012 at 10:32

    […] כהן מוכיח לנו שמבט מחודש על הקשקושים של מחברת סוציולוגיה מכיתה יא' דומה למבט אחרי היסטוריית […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: