רגע לפני המלחמה ההיא

שימו לב לתאריך. יום א' – 30.9.73.   בעת כתיבת המכתב הייתי כמעט בן 10 ואחותי חגית כמעט בת שלוש (שנינו ילידי דצמבר). היום האחרון בספטמבר 1973. יום ראשון. זה השבוע שהסתיים בשבת ה-6 באוקטובר, פרוץ מלחמת יום הכיפורים. 

באותו ערב אמא לא היתה בבית ושמרתי על אחותי ואף השכבתיה לישון. 

בשנות השבעים, אחר הצהריים היה לאמא מנהג קבוע. בשעה חמש בדיוק היא היתה מוזגת לי תה, פורסת לחם שחור אחיד ומורחת חמאה וריבת תפוזים, ומכינה לעצמה נס קפה של "עלית". היינו בוחרים לנו איזה תקליט לשמוע – כרמלה ופאקו איבנז, "המשיח" של הנדל, אריק איינשטיין, ביטלס – וזו היתה "שעת התה" המקודשת. עד שהלכתי לצבא היא הקפידה עליה.

בחמש וחצי היו מתחילים השידורים לילדים. רוב הזמן אמא היתה קוראת ספר כשראיתי טלויזיה, אבל את מנהרת הזמן בימי שני היא היתה רואה יחד איתי, בשל אהבתה העצומה להיסטוריה. ככה, ביחד, התמכרנו שנינו לעלילות דאג וטוני הנוסעים בזמן למלחמת טרויה, לסיפונה של הטיטאניק, פרל הארבור, מלחמת האזרחים בארה"ב או לרומא העתיקה.

 

בתמונה: ספטמבר 1973. אמא אולי, בועז וחגית על ספסל אבן בגינה הציבורית

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ורד נבון  ביום 05/15/2012 בשעה 17:51

    זה מכתב ששומרים לכל החיים… מקסימים שלושתכם, במילים ובצילום.

  • אור גור אש  ביום 05/15/2012 בשעה 18:11

    מה אגיד? שזלגו דמעותיי שוב?
    בהחלט יש להבין את גל הגעגועים שתופסים אותך
    ואיך לא?
    היא מהממת, היא מלכה, היא תמיד היתה…
    ואתם, שתיבד"ל, כל כך מתוקים…
    ממש אוצר התמונה הזאת.

  • נטעלי  ביום 05/15/2012 בשעה 19:17

    כבר אמרתי לך, או שלא – כשאגדל, אני רוצה להיות כמו אמא שלך.

  • D.J MosheL  ביום 05/15/2012 בשעה 19:20

    כתוב כבר על האורז הפרסי של אמא שלך 🙂

  • חמוטל  ביום 05/15/2012 בשעה 19:28

    מקסים ומרגש. יופי ששמרת את המכתב הזה.

  • אפרת קוטנר  ביום 05/15/2012 בשעה 19:52

    איפה היא השאירה לך את המכתב ומתי מצאת וקראת אותו?
    אתה זוכר?

  • מורן  ביום 05/15/2012 בשעה 22:00

    זה ישר מזכיר לי את התקופה הזאת אצלינו גם אצלנו ביטלס באך ומנהרת הזמן…אם כי עם פחות טיקסיות…..תודה על הדברים שאתה כותב …ועל האופן,כל כך נעים …

  • איילת  ביום 05/15/2012 בשעה 23:09

    תענוג.

  • אישה  ביום 05/16/2012 בשעה 0:11

    מקסים. המכתב, הסיפור והתמונה.

  • אלי  ביום 05/16/2012 בשעה 8:59

    נפלא, אתה מראשי המייצגים של הדור שלנו.

  • יובל  ביום 05/16/2012 בשעה 9:43

    וואוו, איך החזרת אותי לשנים הללו…
    אצלנו זה היה קפה ועוגה ובדר"כ גם הלה השכנה הייתה מצטרפת.
    רק לי זה נדמה, או שבאמת הכל היה יותר פשוט אז?
    נכון, גרתי עם אחי באותו חדר והיינו 5 נפשות בדירת 100 מ"ר, ולא נסענו לחו"ל אף פעם כל המשפחה יחד, ולאופניים לא היו הילוכים, והיה לנו רק אוטו אחד (חיפושית שנת 69'), ואבא שלי היה הולך לעבודה כמנהל בי"ס ברגל (3 ק"מ לכל כיוון), והייתה רק טלוויזיה אחת עם ערוץ אחד, אבל איכשהו, נראה לי שהילדות שלנו הייתה הרבה הרבה יותר מוצלחת מזו שאני מצליח להעניק לילדי.
    ואולי זה רק הגעגועים לאמא שאיננה כבר הרבה שנים, והלה שנפטרה גם היא, והרחוב שבמקום קצת בתים משותפים והרבה בתים פרטיים ישנים הפך למקום שאי אפשר לקנות בו דירה.

  • עליזה לוי  ביום 05/16/2012 בשעה 9:44

    בועז, אתה מצליח לרגש גם אנשים שלא הכירו את אימך. אתה, במילותיך, גורם לכיווץ הזה בגרון ולעפעוף בעיניים כדי לעצור את דמעות ההתרגשות, כדי לעצור את דמעות ההתרגשות מלרדת.

  • רוני  ביום 05/16/2012 בשעה 10:56

    קסום בועז אין מילים , איך עלה בדעתך לשמור פתק כזה ? איפה הייתה אמך ערב קודם ? אתה זוכר את המלחמה ? ואגב במה עוסקת אחותך כיום ? ללא ספק היית ילד בוגר אם זו השפה שבה אמך דיברה איתך בגיל 10 . זה אולי טריוויאלי לילדים של היום אבל לא דאז . הקשר בינך לאמך הינו מיוחד ללא ספק ולאורך הרבה פוסטים בא לידי ביטוי . האמת אתה חייב להפוך את זה לספר כלומר לשבץ את הנרטיב האישי לתוך עלילה פיקטיבית . תחשוב על זה בועז

    • בועז כהן  ביום 05/16/2012 בשעה 16:53

      לא שמרתי את הפתק במכוון. מצאתי אותו בארגז ישן בבית אבי.

      איפה היתה אמי בערב קודם? אין לי שמץ של מושג. אני מניח שהיא היתה בעבודה.

      אני זוכר את המלחמה היטב.

      כן, זו השפה שאמא שלי דיברה איתי. מוזר.

      • יעל  ביום 05/17/2012 בשעה 11:50

        בכלל לא מוזר, להפך. זה מסביר את העושר הלשוני, את הכבוד לשפה, ואת הדיוק שבו אתה פורט רגשות למילים. כל זה מתבטא כל כך יפה בכתיבתך היום, ומובן שאלו הפירות שזרעה אמך אי אז. (כמובן בתוספת כשרון אישי ושאר השפעות שאספת בדרך, אך הלב, הגרעין, מגיע מבית אמא)
        כך אני מאמינה, ולכן אני משתדלת לדבר אל בני בשפה עשירה. מקווה שזה מחלחל…

  • llaliiblue  ביום 05/16/2012 בשעה 13:07

    איזה קסם. מכתב מאמא. הייתי רוצה לדעת להיות כזו אמא, הייתי רוצה לחיות אז, כשעוד היו כותבים מכתבים. תקופת המכתבים שלי היתה קצרה מדיי (והיה אחד שממש אמר: "תכתבי לי"), אין כמו מכתבים.

    קראתי לא מעט פוסטים שלך, אתה יודע, אבל הפוסט הזה הסביר לי הכל. לא פלא שאתה בועז כהן מי שאתה. מוכשר אחד.

  • טראומה  ביום 05/16/2012 בשעה 16:31

    תודה בועז

  • seymore butts  ביום 05/16/2012 בשעה 16:44

    פוסט מרגש ונודף ריח של פעם, גם התמונה, גם העברית המיוחדת של אמך וגם תיאור שעת הקפה היומית.
    חבל שלא משדרים היום את כל פרקי "מנהרת הזמן" בשידורים חוזרים. אני בטוח שלמרות שהסדרה הופקה לפני כמעט 50 שנה הילדים של היום היו מתלהבים ממנה כמונו בזמנו. אגב על פי IMDB היו לסדרה 30 פרקים. רק לי נדמה שבסה"כ שודרו בארץ פחות ממחצית מזה ?

  • seymore butts  ביום 05/16/2012 בשעה 16:48

    שכחתי לכתוב עוד משהו לגבי התמונה – אתה מאוד דומה לעצמך היום !!

    • בועז כהן  ביום 05/16/2012 בשעה 16:51

      (-:

      במיוחד שפעת השיער שעל הראש והפנים החלקים, הצעירים והמתוחים.

  • Tamir  ביום 05/16/2012 בשעה 17:20

    מקסים.
    כיף לך שיש לך זכרונות כאלו מתוקים
    ועוד יותר – שיש בך היכולת להתרפק עליהם במילים…..

  • oriana  ביום 05/17/2012 בשעה 8:34

    חזק!
    (לא ידעתי שדאג וטוני הם ילידי שנות ה-70…)

  • avha  ביום 05/22/2012 בשעה 5:00

    תמונה מקסימה, והפתק הוא סוג של מנהרת הזמן.

  • David  ביום 05/26/2012 בשעה 20:48

    היום הבת שלי, שהיא כמעט שלוש, עשתה חיקוי של תנועת הראש שלי בזמן ששמעתי את החדש של ה- walkmen, וחייכה מרוצה מעצמה. אולי גם לנו יהיה זמן משותף לשמוע מוזיקה כשתגדל. הלוואי!

  • נטעלי  ביום 09/12/2013 בשעה 20:29

    אני תמיד אוהבת ונהנית מכתיבתך אבל כשאתה כותב על אמך ועל התקופה ההיא, ועוד מוסיף פתק בכתב ידה ואללי, אפילו תמונה…אי אפשר לעמוד בזה. קסם טהור.

  • אורי אלבר  ביום 09/12/2013 בשעה 20:41

    באמת תמיד מרגש לקרוא את סיפוריך!!!. משהו בכתיבה שלך באמת חודר ישירות ללב, בדיוק כמו המוסיקה שאתה בוחר ובדרך שאתה מעביר ומשדר.
    סדרות מדהימות כמו "מנהרת הזמן" או להבדיל "היה היה", הן דוגמא מצויינת איך אפשר ללמוד בצורה מרתקת ומושכת בעזרת הטלויזיה, ולא צריך את " כוכבי ערוץ הילדים"….
    אורי

  • ziv1  ביום 11/17/2014 בשעה 21:12

    מדהים ומצמרר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: