חתיכת עיתון ישן עם פאריז בגשם

חיל האויר. 1982. אני יושב במשרד הצבאי, שעות ארוכות, שתמיד נדמו כארוכות יותר ויותר, ארוכות לאין קץ, על השולחן מולי הררי מסמכים משמימים, סיכומי ישיבות של מפקד החיל וסגניו, דו"חות של תאונות אויר בבסיסים שונים – פעם נחיתת אונס, פעם ציפור שנשאבה למנוע, פעם בעיות על המסלול – ערימות בלתי נגמרות של נייר, סטנסטילים משוכפלים, צילומים על נייר כימי ישן, מברקים מטושטשים עם "סודי ביותר" מודפס עליהם.

הייתי חייב לדבוק במשהו שיציל אותי מאובדן שפיות. היו חיילים ששרטטו טבלאות-יאוש, וכל יום שחלף סומן באיקס שחור, לקראת השחרור המיוחל.

היו כאלה שעסקו באובססיביות במצבם בהומור. היה לי בדחן-כפייתי אחד בחדר, שהיה מתיש את סביבתו במטחי יריות של בדיחות, בעיקר גסות-רוח וטפלות.

אני התכנסתי אל תוך עצמי וכדי לברוח מהיומיומיות האפרורית הצבאית חיפשתי תמונות ממקומות אחרים, רחוקים.

יום אחד התגלגל לידי עיתון ובו ציור שלא ידעתי את שמו ולא את שם הצייר שצייר אותו. זה נראה לי כמו פאריז, או עיר אירופית דומה לה, במאה ה-19, בגשם.

תליתי את גזיר העיתון על הקיר שלידי וברגעים של חולשת דעת ורפיון כללי הייתי נועץ מבטים בציור, ומנסה בתודעתי להיכנס אל תוך העולם האחר, המצויר בו.

חלפו שנים רבות מאוד. שכחתי מהציור, שכחתי מהמשרד הצבאי ההוא, מהאהבות שהשגתי ואיבדתי בבסיס ההוא, הנשים שנתנו לי אהבה, ואז הלכו לשחק עם גבר אחר.

לפתע נתקלתי בו, היום, במקרה, בין שלל מסמכים ישנים בארון. נתקלתי בציור הזה שוב, באופן מקרי, אחרי כל השנים הללו והוא המם אותי בכוחו המחודש. פתאום גיליתי בו פרטים שלא הייתי מודע להם אז.

ופתאום הרגשתי את כוחה של האמנות ועד כמה אני חייב לו, לגזיר העיתון החיוור, שבסך הכל היה רפרודוקציה עלובה ודהויה למקור היפהפה, ועדיין היה יצוג של עולם יפה יותר.

רחוק. אחר. קריר. שפוי. אלגנטי. עם ג'נטלמנים מהלכים במגבעות ונשים תלויות על זרועם, שניהם יחד תחת מטריה אחת, בדרכם לקונצרט – או למיטה – ביום חורף פאריזאי.

גוּסְטָב קֵייבּוֹט, "ככר אירופה ביום גשום" (1877)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יקיר  On 05/13/2012 at 5:25

    אהבתי…

    באמצעות Google Goggles גיליתי גם את המקור:

    http://www.artic.edu/aic/collections/20864

  • יהודית  On 05/13/2012 at 7:12

    La Place de l'Europe, temps de pluie -1877
    Gustave Caillebotte – "כיכר אירופה ביום גשום" – זה שמו של הציור.

    כיכר אירופה נמצאת ברובע השמיני, ליד תחנת מטרו בשם זה. כל הרחובות באיזור נושאים שמות של ערים באירופה.
    מהכיכר הפיצפונת הזו מסתעפים רחובות וינה, מדריד, קונסטנטינופול, סנט.פטרסבורג, ליאז' ולונדון.

    התמונה הזו תלויה לי מעל כיור המטבח. בכל פעם שהכלים נשטפים אני חוזרת לשם.
    בעצם, אני שם.

  • סער  On 05/13/2012 at 7:33

    מקסים.

  • הצבא והאמנות הם הפכים שאפילו אינם משלימים …והנה תמונה דהויה מלאת כוח אמנותי נתנה משמעות לתקופה אפורה ומשמימה וגם לתובנה העכשווית..
    פוסט מקסים , בועז. המשך לחפש עוד אוצרות עבר נשכחות ותרגם לנו אותם בכשרונך הנדיר לסיפורי חייך.

  • נטעלי  On 05/13/2012 at 15:10

    אמנות או למות.

  • avha  On 05/13/2012 at 19:07

    מקסים! מקסים ששמרת, נזכרת וכתבת.

  • תמיר  On 05/14/2012 at 12:54

    האהבה והאמנות בלבד, הופכות את הקיום לנסבל….
    William Somerset Maugham

  • נעמה  On 05/22/2012 at 0:46

    מצחיק שזה דווקא הציור הזה! גם אני מצאתי אותו ביום משעמם בצבא, רק באינטרנט ולא בעיתון. התאהבתי בו וקבעתי אותו כדסקטופ במחשב העבודה שלי. שותפיי למשרד לא הבינו מה הקטע וכל הזמן ניסו להחליף לי אותו אבל לא ויתרתי

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: