מרק קוזלק על עשרת האלבומים שהשפיעו על חייו

 

יש מעט מוזיקאים בעולם שאני אוהב כמו שאני אוהב את מרק קוזלק. הוא שבה ושבר את לבי ב-1992, כששמעתי אותו לראשונה, באלבום הבכורה של להקתו רד האוס פיינטרס. זו היתה שנה קשה בשבילי, 1992, שנה שהסתיימה (שוב) בפרידה כואבת ובגירושים. השירים של קוזלק התאימו להלך הנפשי שלי אז. אחרי שעזבתי את הבית, נסעתי לשיקגו שם נפגשנו, קוזלק ואני, בליל חורף קר בבית קפה שהיה מכוסה כולו בשלג (רד האוס פיינטרס הגיעו לעיר הרוחות להופעה) ואני הייתי מאוד נרגש והוא היה מאוד לחוץ ולא סימפטי, הירבה להקניט אותי וענה בצורה לקונית על השאלות. הראיון איתו (שהיה אמור להתפרסם ב"ידיעות אחרונות") היה בשבילי סוג של טראומה, אם כי זה לא פגע ביכולתי להמשיך ולקנות תקליטים שלו ולהתרגש מהם עד דמעות.

אחרי 20 שנה סגרנו מעגל. קוזלק התראיין לי שוב. הפעם ל"הארץ". חוץ מהראיון שפורסם ב"גלריה", הנה לפניכם משהו שלא פורסם ב"הארץ". קוזלק סיפר לי על התקליטים שהשפיעו על חייו, ולדעתי מאוד מעניין לראות את הרשימה שלו. הנה, לפניכם, האיש שיופיע מחרתיים בתל אביב, מסביר למה ניל יאנג, דייויד בואי וג'ון דנבר התוו לו דרך.

 

 

פינק פלויד, אנימלז. 1977

הייתי בן 10 כשהתקליט הזה יצא. הוא מזכיר לי את הילדות, באוהיו. הזמן שהתחלתי להתחבר למוזיקה בצורה עמוקה במיוחד.  זה ה-אלבום של פינק פלויד, בשבילי. השילוב המושלם בין ספרות, מוזיקה ואמנות, בין טקסטים, וירטואוזיות של ביצוע ולחנים מפותחים.

 

יס, יס אלבום, 1971

אנשים סביבי חושבים שזה תקליט הבכורה של YES, אבל זה רק מפני שהם אמריקאים, ובארה"ב מכרו את זה ככה – THE YES ALBUM, למרות שהלהקה הוציאה לפני כן שני תקליטים באנגליה…אחת המחמאות הגדולות שקיבלתי היתה ממבקר אחד שהישווה את הנגינה שלי בגיטרה לזו של סטיב האו הגיטריסט של יס. השיר שלי  Blue Orchids לא היה יכול להיכתב אלמלא האלבום הזה של יס.

 

לו ריד, ברלין, 1973

התבקשתי להשתתף במופע הצדעה ללו ריד וקפצתי על ההזדמנות לתת כבוד לאמן שאני מעריץ ולאחד התקליטים החשובים של חיי. בחרתי לשיר שם את "קרוליין אומרת". לו ריד עצמו היה שם. זו היתה חוויה מיוחדת  לראות את האמן שכתב את השיר בזמן שאתה מבצע את השיר שלו, שגדלת עליו.

 

לד זפלין, פיזיקל גרפיטי, 1975

זה התקליט הראשון של לד זפלין שקניתי והוא השפיע עלי אפילו גוון העטיפה הוא משהו שניסיתי לשחזר מאוחר יותר באחד התקליטים של רד האוס פיינטרס. אלבום כפול שמשנה את הצורה שבה אתה מבין מוזיקה. גדולה אפית. יצירה עם רוחב-יריעה. השנים חולפות, ואני עדיין מוצא את עצמי בוהה בעטיפה בזמן שאני מקשיב למוזיקה ומגלה עוד צבעים ועוד גוונים ועוד רבדים.

 

ניל יאנג, עשור (אוסף) 1977

יש הרבה תקליטים של ניל יאנג שאני אוהב, אבל האוסף המשולש הזה הוא התקליט הראשון שלו שקניתי והיה שלי, ושמעתי אותו כל כך הרבה, שבסופו של דבר אני חייב לו. האלבום הזה מרכז 35 קטעים שניל יאנג הקליט במסגרות שונות, עם באפלו ספרינפילד, עם קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, בהופעות ובאולפנים, מהשנים 1966-1976, אבל יש פה גם חמישה קטעים שלא הופיעו בשום מקום לפני כן. אני חושב שזו דרך נפלאה להכיר את מגוון היצירה של האמן הענק הזה, כי יש כאן טעימות מדברים שונים ומגוונים שהוא עשה בתחילת הקריירה שלו.

 

אנדרה סגוביה, Suite in Modo Polonico/Suite Compostelana

1967

זה התקליט שגרם לי לרצות לנגן גיטרה. מעולם לא היתה גיטרה שנוגנה יפה כל כך כמו באלבום  הזה של האמן הספרדי הענק הזה. תקליט שהעניק לי המון השראה. הנגינה האקספרסיבית של סגוביה, הדרך שבה הוא פורט, מעוררים בי רגשות עמוקים עד היום. לסגוביה היתה שאיפה, להפוך את הגיטרה לכלי שווה ערך באולמות הקונצרטים כמו הכינור והפסנתר, והוא הצליח, וזו עוד סיבה שאני מעריץ אותו.

 

דייויד בואי, אמריקנים צעירים, 1975

נסעתי לבקר את סבתא שלי בלוס אנג'לס, כשהייתי ילד, ושמעתי את התקליט הזה אצל אחד הילדים, השכנים. אני לא אוהב בדרך כלל כלי נשיפה, אבל בתקליט הזה אני אוהב אותם, וכאן גם דייויד בואי נטע בי את החלום להיות זמר, למרות שיש לי קול לא גדול. בתקליט הזה מורגשת האובססיה של בואי ל-Soul שחור והצליל הזה של פילדלפיה שולט פה. מכל התקליטים של בואי שיש לי בבית, את זה אני הכי אוהב.

 

מגנטיק פילדס,  The Charm of the Highway Strip 

לדעתי, חוץ מ"אושן ריין" של אקו והבאנימן ותקליט הבכורה של הקארז, אין עוד תקליט עם מקבץ של שירים טהורים כמו התקליט הרביעי של הלהקה הזו מבוסטון, מגנטיק פילדס, תקליט שיצא ב-1994. בפעם הראשונה שמעתי את האלבום הזה באוטו של חבר שהסיע אותי לאיזה סשן של הקלטות. זה הקסים אותי. שמעתי אותו שוב ושוב ושוב בחודשים ההם.

 

קאט סטיבנס, Teaser and the Firecat, 1971

התקליט הזה ממש מזכיר לי זמנים ישנים, בסן ג'רונימו, שם גרנו,  עידן התמימות, הפשטות, ואני  יושב ושומע מוזיקה עם החתולים, בתוך השקט. יש בתקליט הזה שניים מהשירים הכי יפים שהוקלטו אי פעם, רובי לאב ו-מון שאדו. חוץ מזה, קאט סטיבנס צייר את העטיפה היפה הזו לתקליט שלו, וזה מוצא חן בעיני.

 

ג'ון דנבר, מיטב הלהיטים, 1973

נולדתי בינואר 1967 באוהיו והזכרון המוקדם ביותר שיש לי ממוזיקה, זה של ילדה שעומדת ושרה שיר מתוך התקליט הזה, באיזושהי התכנסות משפחתית. זה היה רגע שנסך עלי כישוף. באותו רגע הרגשתי שאני גם רוצה לעסוק במוזיקה.  האוסף הזה מסכם את הקריירה של דנבר כגיבור אמריקאי עם גיטרה ומלודיות של זהב בשנים 1966-1973, ודווקא תקליט האוסף הזה השפיע על הרבה מאוד יוצרים שהגיעו אחר-כך וניסו לפעמים להתנגד לקסם של דנבר ולפעמים לנסות לפצח את הסוד.

 

עוד קריאה: בין השמש לבין הירח, מרק קוזלק משוחח עם בועז כהן (הארץ, 2.5.2012)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נטעלי  On 05/07/2012 at 8:49

    כמה יפה לקרוא את ההעדפות המוזיקליות של אנשים יצירתיים. מאחורי כל אלבום מסתתר סיפור אישי שאפשר לדמיין אותו מתרחש כמו סרט. התחלתי להאזין ל-Magnetic Fields והוא מאוד לטעמי, כמובן שגם הסיפור של כבישים ונסיעות מדבר אלי מאוד מאוד 🙂 וגם הסיפור האישי שלך, בועז, כך מבין השורות, נגע…

  • אבינועם  On 05/07/2012 at 14:54

    גם לדעתי אנימלס הוא ה – אלבום של פינק פלויד.
    שמעתי אותו, ממש מיד כשיצא לאור. בלתי נשכח.

    • איתן  On 05/09/2012 at 16:11

      אבינועם, לגמרי מסכים איתך. Animals הוא אחד האלבומים הכי underrated בהסטוריה.

  • הכתיבה המרתקת שלך בועז , היא זו שמגרה את הרצון לעקב אחר המילים ולצרוך את הידע שאתה מרעיף כאן. מודה שמעולם לא שמעתי על החבר קוזלק וקרוב לודאי שמן הסתם היתי מדפדפת עוד כתבה עליו ללא התיחסות יתרה , אולם השלוב הנרטיבי עם ציר הזמן שלך, המוגש בחום ורגישות ונוח להזדהות, מסקרן ואף מעורר קינאה , הוא שיוצק את מלא העניין בכל סיפור שאתה מביא. כך קרה שבגללך נמצאתי מאזינה לחבר שלך מארק קוזלק, עד שהבקר עלה . והוא לעולם לא ידע שעד לפני שקראתי עליו כאן, עוד יכולתי להיפרד מהעולם הזה בנחת – בלעדיו.
    אז תגיד לו את זה בועז. ותודה לך על הבלוג הנהדר הזה.

  • איתן  On 05/09/2012 at 16:12

    בועז, כרגיל אצלך – בלוג-עונג.

  • shttutit  On 09/18/2012 at 11:59

    מחפשת בגוגל חומר על אנדרה סגובייה ואופסי הגעתי לפוסט הזה
    נהדר
    שנה טובה בועז לך ולמשפחתך

Trackbacks

  • […] מרק קוזלק הוא טיפוס מיוחד במינו. יש לי סוג של הסטוריה איתו.  ב-1992 פגשתי אותו לראיון שמעולם לא הושלם ולא פורסם. קוזלק היה נרגן וסרקסטי, אני הייתי נסער ונבוך, נפרדנו לא כידידים. אבל זה לא שינה את הערצתי האדירה ליצירתו. בהתחלה עם רד האוס פיינטרס, אחר כך עם סאן קיל מון ולאחרונה גם בעבודות הסולו שלו. ואז, בדיוק 20 שנה אחרי הראיון-שלא-קרה, קוזלק הגיע לישראל וראיינתי אותו פעמיים, שני ראיונות פיוס, אחד למוסף גלריה של הארץ והשני לבלוג הזה, שבו סיפר על האלבומים ששינו את חייו. […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: