הפרא. ראיון עם ליאם גאלאגר

 

 (פורסם במוסף 7 לילות, ידיעות אחרונות, ב-14.12.1999)

 

 

 

אוהבים לרדת על ליאם גאלאגר. אומרים על הסולן של אואזיס שהוא ערס, טיפש ושעיר מדי, שהוא אלים ושתיין. יש המרחיקים לכת ומסבירים שהוא גם זמר לא-מי-יודע-מה. שהוא שר כל הזמן אותו דבר. לכלוכים.

למען האמת, אחרי שקראתי כל כך הרבה מילים רעות על מישהו, גם אם הקול שלו שימש כפסקול החיים שלי תקופה לא קצרה וליוו אותי לא מעט לילות לונדונים לפני שש שנים, הפחד התחיל לנגוס לי בנשמה. "ליאם גאלאגר 'המפלצת' הוא לא בדיוק האדם שתשמחו לפגוש בחצות הלילה בסמטה אפלה קצת אחרי שסגרו את הפאב" (NME ינואר 1999).

אבל הוא לא הרביץ לי. לא. הוא פתח לי את הדלת וישב איתי לשיחה ארוכה בסלון המעוצב בביתו שבשכונת הולנד פארק בלונדון, ואפילו הבנתי כמה דברים שקשה להבין מקריאת עיתוני מוזיקה בריטים, גם אם הם נחשבים ואמינים בדרך כלל.

וויליאם ג'ון פול גאלאגר נולד בספטמבר 1972 בשכונת בורנייג', מנצ'סטר. הוא איש פשוט, אבל נבון. חמום מוח, אבל לא יותר מאוהד כדורגל אנגלי מממוצע. מי שמבקש ממנו מצע פוליטי מנומק, לא פונה לאיש הנכון. ליאם הוא זמר, לא פילוסוף. חכמת הרחוב שלו ניכרת בעיקר ביכולת ההישרדות שלו. הוא שילם בהרבה כסף ובהרבה דמעות על השטויות שעשה בחיים. בנעוריו הוא פרץ למכוניות, מאוחר יותר הסתבך בקטטות. הרס חדרים בבית מלון. מעריץ של הלהקה שרדף אותו באובססיביות והתעקש לצלם אותו באוסטרליה חטף מליאם אגרוף בפנים וזכה ב-60 אלף פאונד בתביעה שהגיש נגדו. רעייתו של גאלאגר, השחקנית (לשעבר) פטסי קנזיט זרקה אותו מהבית פעמיים, כשחזר שיכור עד כלות והתדפק על הדלת, כשהוא מתחנן בבכי שתסלח לו.

הרקע החברתי-כלכלי של גאלאגר ניכר בכל מה שהוא עושה. הוא הצעיר מבין שלושת הבנים, אחרי נואל (שותפו ללהקה) ופול (המנהל הפיננסי של "אואזיס"). ומי שגדל במשפחת מהגרים אירית, בעוני מחפיר, בשכונה הכי גרועה במנצ'סטר של שנות ה-70 וה-80, שחטף מכות רצח מאבא שלו על בסיס יומי לא יכול לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. יש לו שריטה במוח, לגאלאגר, אבל אי אפשר להתעלם מכל מה שהביא אותו בכל פעם לנקודת הפיצוץ. להתחככות עם העולם שתמיד מסרב להבין פנתרים זועמים, גם אם הם שרים כל כך יפה.

קבלו קלישאה פסיכולוגית: ליאם גאלאגר, מעבר למשקפי השמש הכחולים, האנרגיה העצבנית והידיים הגדולות שמתופפות על כל דבר בסביבה, הוא ילד שזקוק לאהבה. הבנאדם הוא ילד שמבקש חיבוק, ולא מצליח להבין למה מסרבים לו, לפעמים. בשלב מסוים בשיחה, כשהוא חשש שאיבדתי קשב, ליאם הניח את הבירה שלו על השולחן, ירד מהספה אל השטיח, החזיק לי את הידיים בעדינות של גיישה יפנית, ושאל אותי אם הבנתי את מה שהוא סיפר על אבא שלו. שככה יהיה לי טוב.

 

אין לי אבא, בשבילי הוא מת

 

אואזיס עובדת על אלבום חדש. "עומדים על כתפיים של ענקים", ציטוט מאייזיק ניוטון. גאלאגר משמיע לי קטעים שהוקלטו כבר. לא פורץ דרך, לא מעדכן את הצליל שהקנה ללהקה את המוניטין שלה, ולא ייחשב כאלבום הכי טוב שלה, אבל גם ככה אואזיס היא עדיין להקת הופעות מצוינת עם רפרטואר מפוצץ בשירים גדולים. "עבדנו על השירים בצרפת", אומר גאלאגר, "כי רצינו לשנות אווירה, להתרחק מאנגליה, ובפעם הראשונה יש גם שיר שלי בפנים, ליטל ג'יימס".

ג'יימס הקטן הוא הילד מנישואיה הקודמים של אשתך.

"כן, ואני אוהב אותו מאוד. אבא שלו (ג'ים קר הסקוטי, סולן להקת סימפל מיינדס. ב.כ.) לא רואה אותו הרבה ואני מתפקד כאב שלו. הוא מצליח להוציא ממני כל דבר שהוא רוצה. אני קונה לו כל מה שהוא מבקש ומשחק איתו. את השיר כתבתי לו אבל לא חשבתי להקליט אותו. באולפן, באחת ההפסקות, ניגנתי את זה לעצמי על הגיטרה ושרתי, ונואל אמר לטכנאי 'תקליט אותו, תקליט את זה'. לא חשבתי שזה שיר מספיק טוב, אבל נואל התעקש שנכניס אותו לאלבום".

יש לך עכשיו ילד משלך, כמו שאני רואה. בן כמה הוא?

"בן שלושה חודשים. קוראים לו לנון. לנון גאלאגר. זה מדהים שאני אבא, לא?! אני אפילו אבא די קול, אני חושב. לא מפריע לי שהוא בכוה ומעיר אותנו בלילות. אני אוהב אותו יותר משאני אוהב את עצמי".

אומרים שילדים להורים מכים עלולים להפוך לאבות מכים.

"לא! אני לעולם לא ארים אצבע על ילד. לעולם! אם זה יקרה לי אלוהים שיהרוג אותי. אני אתאבד. אני נשבע לך. אף פעם לא עשיתי שום דבר רע למישהו חלש ממני, ואני לא אעשה למשפחה שלי מה שאבא שלי עשה לנו".

רוצה לספר על זה?

"אני רוצה, כי האיש הזה, שהביא אותי ואת שני האחים שלי לעולם, הוא פושע. זה עצוב שבשביל לנהוג צריך רשיון נהיגה, אבל בשביל להוליד ילדים, לא צריך כלום, רק זין בין הרגליים ואישה שתסכים לעשות את זה איתך. אבא שלי היה מרביץ לנו בכל הזדמנות. הוא לא היה מרוצה מעצמו ומהחיים שלו, ואת הכל הוא הוציא עלינו. הוא היה מתנפל עלי עם אגרופים ודופק לי אותם בראש. פעם שיחקתי כדורגל ונקרעו לי הנעליים, אז הוא בעט בי בבטן ולא נתן לאמא שלי להגן עלי.

פעם יצאתי לבלות עם חברים בסילבסטר, והוא אסר עלי לחזור מאוחר. חזרתי ב-12 וחצי בלילה, והוא לא נתן לי להיכנס הביתה. היה קפוא בחוץ, שלג ורוח, והתחננתי בבכי 'אבא, אני אמות מקור בחוץ, תן לי להיכנס, בבקשה', אבל הוא סירב. ישנתי באיזה מחסן מסריח, ובבוקר עוד חטפתי סטירות".

אבל הוא עזב אתכם, בשלב מסוים.

"אבא שלי עזב את הבית כשהייתי בן 15. אחי הגדול נואל ואחי הקטן פול נשארו איתי ועם אמא. מצד אחד, זה היה אסון למשפחה, גם ככה לא היה לנו כסף, אבל אני הרגשתי שיותר גרוע לא יכול להיות. אמא ניסתה להתגרש ממנו עוד קודם אבל הכומר המזדיין אמר לה: גברת גאלאגר, את קתולית ואת אירית, איך את יכולה לרצות להתגרש בניגוד לרצון האל? כששמעתי את זה אמרתי לכומר: איזה אלוהים זה, אם הוא מסכים שאישה טובה ומסכנה וילדים שלא עשו שום רע בחיים שלהם יחטפו מכות רצח והתעללויות מגבר דפוק שלא שווה כלום?

הכומר ניסה להסביר לי, בחיוך, שאני לא מבין את דרכו של אלוהים. אבל אני, שהייתי בן 12, אמרתי לו: אם אתה באמת מאמין במה שאתה אומר, אז לא תראה אותי יותר בכנסיה שלך לעולם".

וזה מה שעשית?

"איבדתי את האמונה שלי בדת באותה תקופה. אמא שלי כל כך סבלה והכומר האידיוט הזה רק נדבק לכתבי הקודש של. דת היא משהו ביני לבין הדבר הזה שאפשר לקרוא לו אלוהים, או ישו או מוחמד, או מה שאתה רוצה. אני לא רוצה אף אחד באמצע, ביני לבינו (מצביע על השמיים). לפעמים פטסי מבקשת ממני ללכת איתה לכנסיה, אז אני הולך איתה, כי אני אוהב אותה, אבל אין לי שום רגש דתי".

את אבא שלך ראית שוב, מאז?

"הופענו בדבלין, לפני שנתיים, ואחרי שירדנו מהבמה בא המנהל של אואזיס ואמר לי 'ליאם, יש פה מישהו בשם תומס שרוצה לפגוש אותך, הוא אומר שהוא אבא שלך'. הסתכלתי עליו מרחוק ואמרתי לשומרים: 'תעיפו אותו מפה. אני לא מכיר את האיש הזה'.

זה היה אבא שלך! לא חשבת שאפשר להשלים איתו?

"אין לי אבא. בשבילי אבא מת, ואני לא יכול להשלים עם מישהו שלא קיים".

נו, באמת.

"נו, ברור למה הוא רצה לחדש את הקשר. עכשיו אנחנו מפורסמים, עשירים, גדולים, הבנים שלו. הוא רוצה להתגאות בנו, אבל אין לו במה להתגאות. הוא לא תרם כלום למה שאנחנו. אני הייתי צריך אותו כשהייתי קטן, את האהבה שלו, את ההבנה שלו. עכשיו אין לו מה לתת לי ושיילך להזדיין".

עם אמא שלך אתה בקשר?

"כן, הו כן! אני חייב לה הכל. אני מצלצל אליה כל יום. לפעמים פעמיים ביום. אני מבקר אותה הרבה. היא אישה יקרה, פגי".

 

יו גרנט הוא גבר אמיתי

 

ליאם גאלאגר ופטסי קנזי גרים בבית יפה בשכונת הולנד פארק, 200 מטר מתחנת הרכבת של נוטינג היל ומהאזו שבו צולם הסרט המצליח עם ג'וליה רוברטס ויו גרנט. גאלאגר קורא ליו גרנט "החבר הכי טוב שלי", ומספר שהוא ואליזבט הארלי גרים ממש בבית הצמוד. "זה נעים, אנחנו מטיילים הרבה בשכונה ומדברים. הוא וליז באים אלינו בערב, אחרי שהילדים נרדמים, לשתות ולעשן. הוא גבר אמיתי, יו".

מהו גבר אמיתי בעיניך?

"גבר אמיתי הוא גבר אמיץ. אחרי שהוא נתפס עם הזונה ההיא דיויין בראון, הוא לא ירד למחתרת ולא סיפר סיפורים, ובגלל שהוא נתן את האמת, והלך לג'יי לנו ודיבר שם בכנות על מה שהיה, אף אחד לא העז לזלזל בו והקריירה שלו לא נהרסה. אני אומר תמיד עשית משהו? תעמוד מאחורי זה. תשלם את המחיר באומץ. כמו גבר. אל תברח".

 

אתה שילמת הרבה פעמים את המחיר. אתה מבין בזה.

"היי, פטסי זרקה אותי מהבית פעמיים, כי הגעתי שיכור בלילה. היא לא נתנה לי להיכנס. הייתי צריך לישון במלון ולבכות לה שתסכים לקבל אותי בחזרה. היא נתנה לי צ'אנס פעמיים, וכשהיא היתה בהריון היא הזהירה אותי שאם אני לא מוותר על האלכוהול, היא תוותר עלי. להפסיד אותה ואת הילד שלנו היה איום יותר מדי גדול, והפסקתי לשתות.

ליאם מוזג לעצמו בירה נוספת לכוס גדולה, ורואה שאני מרים גבה ומחייך. "היי, מן, בירה! אף אחד לא מת מקצת בירה טובה!"

אז לא ממש הפסקת לשתות.

"אני לא דופק את הראש כמו פעם וסמים אני בכלל לא לוקח יותר".

איזה סמים עשית?

"חוץ מלהזריק לוריד הרואין, שזה מגעיל אותי, עשיתי הכל. מה שבא לי ליד לקחתי. כשהקלטנו את בי היר נאו הייתי כל כך מסומם, שאני לא זוכר כמעט כלום מתקופת ההקלטות. זה היה חלק מהענין של להיות פסיכדליה, אבל האמת היא שזה לא עזר לי לשיר יותר טוב. זה גם לא הפריע, אגב.

הרבה שערוריות נקשרו באואזיס. יש מלונות שבהם אתה אישיות-לא-רצויה.

"היו לי התפרצויות זעם פעם, שהסמים והאלכוהול רק עודדו אותן. כמה פעמים הרסתי חדרים בבתי מלון, למשל במלון 'קולומביה'. זרקתי טלוויזיה דרך החלון – והחלון היה סגור, שתבין – והשמדתי את כל הרהיטים. בדרך כלל זה קרה בגלל ויכוחים טפשיים עם אחי".

איך היחסים שלכם עכשיו?

"פעם ככה, פעם אחרת. אני אוהב אותו. הוא אח שלי שלי (ליאם מבטא את זה בניב מנצ'סטרי כבד: איי לוווווווווווווואב הים, הי'ז מיי ברוואדר). לפני חמש שנים הוא היה מעליב אותי והייתי מחזיר לו, ואז הצוות היה צריך להפריד בינינו, אחרי שכבר התגלגלנו על הרצפה, מרביצים באגרופים וצורחים. זה עבר. אני יותר נורמלי עכשיו".

 

אואזיס, אומר ליאם גאלאגר, אף פעם לא התיימרה להיות הלהקה הכי גדולה בהסטוריה.  "תמיד הקפדתי להגיד שאנחנו הלהקה השניה הכי טובה אי פעם, אחרי הביטלס". הרביעייה מליברפול של שנות השישים עדיין משמשת כמודל השראה וחיקוי למנצ'סטרים של אואזיס. גאלאגר: "אף פעם לא התביישתי להגיד שאני רוצה להיות בלהה שתצליח כמו הביטלס. אני חושב שאין טעם להיכנס בכלל לעסק הזה של הרוקנרול אם אתה לא מתכוון להיות הכי טוב והכי מצליח".

אתה עדיין מקשיב לתקליטים של הביטלס?

"בטח! בוא תראה … (הוא פותח את השידה שמתחת לטלוויזיה ושולף את כל תקליטי הביטלס ומציג אותם לראווה, בגאווה) וגם ללד זפלין, פינק פלויד וסקס פיסטולס. תראה, יש הרבה מפגרים שחושבים שהם המציאו משהו חדש. אין שום דבר חדש בכתיבת שירים. כל מה שתעשה, ג'ון פול ג'ורג' ורינגו עשו כבר לפניך".

כמעריץ ביטלס גם קראת לתינוק שלכם בשם המיוחד "לנון".

"לנון גאלאגר. נכון שזה יפה? יוקו אונו קראה על זה בעיתון, וכל התרגשה, שהיא שלחה לו ארגז ענק עם בגדי תינוק וצעצועים וגם ברכה יפה שהיא ציירה ביד. התקשרתי להודות לה. זה היה מיוחד לדבר עם האלמנה של היוצר הכי גדול במאה ה-20".

התקשורת לא אהבה אותה, אם לומר את האמת, וגם עליך התקשורת פה לא משתגעת.

"התקשורת יכולה להזדיין. הם הפכו אותי למפלצת. זו הסיבה שלא התראיינתי כמה שנים לאף עיתון בבריטניה".

אבל הרי אתה בעצמך מודה שעשית דברים קיצוניים. התקשורת לא המציאה כלום.

"בטח שהמציאה. כתבו שהרבצתי למישהו באוסטרליה, רק בגלל שהוא ניסה לצלם אותי. לא כתבו מה בדיוק הוא עשה. איך הוא רדף אחרי לכל מקום, הציק לי, דחף לי את המצלמה לתוך העין, ואיך ביקשתי ממנו לעזוב אותי חמש פעמים, והוא לא הסכים, ורק אז בסוף, נתתי לו אגרוף בפנים.  אם הוא רק היה מבקש יפה, הייתי מצטלם איתו, הייתי נעמד ונותן לו לצלם אותי, וזהו. אבל הוא לא ביקש. הוא היה גס וחצוף, וזה עלה לי הרבה כסף, הפיצויים ששילמתי לו. נכון שהתנהגתי בצורה גרועה לפעמים, אבל אף אחד לא ניסה להבין אותי. עיתונאים חושבים, הו, הנה כוכב רוק, הוא עשיר ומפורסם, אז אפשר לעשות לו הכל. זה לא נכו. חוץ מזה שאין לי באמת בעיות כלכליות היום, אני חי מאוד פשוט. אני גר בתוך לונדון, אתה רואה את הבית, זו דירה יפה לא איזו טירה מזוינת. אני הולך ברגל ברחובות. אני לא קונה רולס רויסים ולא שורף כסף על בגדים".

מה אתה לא יכול לעשות היום, כשאתה מפורסם?

"ללכת למשחק כדורגל של מנצ'סטר סיטי ולעמוד עם כולם, רגיל, ביציע, כמו פעם. אני מאוד אוהב לצפות במה שקורה על המגרש בזמן המשחק, כשאני בין כל האוהדים, והיום אני כבר לא יכול לעשות את זה, כל הזמן מפריעים לי לרואת את המשחק, מבקשים חתימות, פונים אלי בשאלות, רוצים להצטלם. אני לא יכול לראות בשקט את המשחק. ניסיתי להתחפש כמה פעמים, אבל זה מגוחך להדביק לעצמך שפם ולשים משקפיים, כשאתה בסך הכל רוצה לראות כדורגל. אז פשוט ויתרתי".

אשתך פטסי קנזיט הצטלמה לאחרונה בעירום מלא לשער המגזין ג'י קיו. מה דעתך על התמונות?

"אלה החיים שלה, הקריירה שלה והגוף שלה. היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה. הייתי נבוך כשראיתי את העיתון, אבל אחרי רגע חשבתי שזה בעצם די יפה, שהאישה שלך נראית כל כך  טוב, חדשיים אחרי הלידה, אמא לשני ילדים שיכולה להצטלם ככה, זה יפה".

 

הכי אני שונא צביעות. הכי

במסגרת הפרויקט ליאם-רב-עם-כל-העולם גאלאגר רב עם להקת בלר ("דמון אלברן הוא נקניקיה אינטלקטואלית, ולא רוקר"), עם אלטון ג'ון ("הוא ביזה אתעצמו ואת זכרה של הנסיכה דיאנה בשיר העלוב והדוחה שלו") עם מארגני טקס פרסי הבריט (גאלאגר אונן עם פסלון הפרס בשידור חי) וגם עם רובי וויליאמס ("תצא כבר מהארון, רובי").

למה אתה עושה את זה? בשביל מה הפרובוקציות? חסרה לך תשומת-לב? אתה צריך יחסי-ציבור?

"תמיד היה לי פה גדול ואמרתי את האמת. צביעות היא הדר שאני הכי שונא בעולם, עוד מהילדות. ראיתי צביעות בכנסיה, בשכונה, במשפחה. שקרים וצביעות. ואחד הדברים שהערצתי בג'ון לנון היה היכולת שלו להגיד את האמת בפנים, בלי שום פחד. כשמישהו עושה שירים עלובים ובזויים, אני מרגיש צורך להגיב על זה. זה הכל".

בקרוב תצאו שוב לסיבוב הופעות עולמי. תגיעו לישראל מתישהו?

"אני מקווה שכן. הכי כיף להופיע במקומות משונים".

ישראל היא מקום משונה?

"בשבילי כן. המקום שישו נולד בו מוכרח להיות מקום מוזר".

ועכשיו תגיד, מהו השיר של אואזיס שאתה הכי אוהב?

"יש הרבה שירים של הלהקה שאני אוהב, אבל אישית, הכי גדול בעיני, הוא 'שמפיין סופרנובה'.  פול וולר בא לראות אותנו אז, באולפן, במהלך העבודה, והוא שאל את נואל – אולי אני אנגן פה משהו? – ונואל אמר לו, רעיון נהדר, תעשה סולו גיטרה חשמלית, ואני אנגן את האקוסטית. פול הוריד שם סולו נפלא וגם עשה לי קולות רקע. מבחינת השירה, לא להאמין איך שהוא הוקלט, בטייק אחד, ב-11 בבוקר, פשוט עישנתי סיגריה, שתיתי חצי בקבוק וויסקי, ואז ביקשתי מהטכנאי להקליט אותי. זה יצא כל כך טבעי ופשוט ומרגש. יש לי יחס מיוחד במינו לשיר הזה דווקא".

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אודי  On 05/02/2012 at 18:20

    ווילד. דפנטלי ווילד…

  • אסנת  On 05/02/2012 at 19:45

    אין כמו סיפורי החיים מאחורי המוסיקה. לצלול לתוך העולם של כל הכוכבים האלה- איך צמחו כילדים , מאיפה באו . וואלה מעניין ביותר.
    ואני חושבת שכדאי מאד לשלוח את בועז ללונדון -לעוד ראיונות שכאלה. שואל את השאלות הכי אמיתיות ,ישיר אבל לא פוגע ,בלי להתחכם, בלי להתנשא ומקבל גם את התשובות בהתאם..

    נ.ב. אבל רגע, במחשבה שנייה – מה יהיה עם רוקר טוב..:) ???

  • אסנת זיו  On 05/03/2012 at 10:24

    מסכימה לגמרי עם שרון. זה טוב וזהו. לזמן אין משמעות פה. (אסנת זיו)

  • נטעלי  On 05/03/2012 at 13:07

    נהניתי מאוד לקרוא את הראיון הזה, בועז. הוא אומר הרבה דברים נכונים לגבי צביעות, דת ויחסים עם הורים. ועשית לי חשק להאזין לשיר הזה: http://www.youtube.com/watch?v=SRu6YRr1KtM

  • Saar Oron  On 05/03/2012 at 16:54

    מעולה! תודה בועז, והיה לך כבוד גדול לראיין אותו 🙂

  • avha  On 05/05/2012 at 8:20

    מסכימה עם המגיבות. ראיון מצויין ועל-זמני.
    אתה צריך לעשות את זה יותר.

  • אורי משגב  On 05/08/2012 at 15:40

    ראיון מושלם, מרואיין מושלם. תודה בועז, תודה ליאם, תודה לנון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: