ובכן, אלו הם דברים מופלאים ומרעישים

בצהרי לילה של אורי אורן הוא סיפורה של ארץ סקנדינביה, מחוזות הצפון הרחוק, ארצות בהן זורחת השמש כל שעות היממה וסיפורה של ארץ הדרום, דנמרק, "בה הוצאו דברים שצינעת החשיכה יפה להם, אל תחום הרבים והפומבי", כך מתחיל ספרו של אורי אורן (הוצאת בוסתן, 1971). "בדנמרק מתרחשת, מזה שנתיים, הפיכה מיוחדת במינה. הממשלה ויתרה לחלוטין על התערבותה במעשיהם של אזרחיה בתחום המין, ואף הסירה כל מיגבלה על ייצור ומכירת חומר פורנוגראפי לכל דורש".

את בצהרי לילה מצאתי וקראתי (יותר נכון: עלעלתי ועיינתי בהתרגשות) בגיל 10, במדף עליון בסלון ביתנו בחולון. אבא שלי הביא את הספר מהספריה ברדינג, ספריית עובדי חברת החשמל לישראל ע"ש בנימין רובינשטיין, והניח את הספר גבוה, רחוק מהישג-יד (לכאורה). וכמו שקרה עם "מאהבה של ליידי צ'טרלי", "מה מעיק על פורטנוי" ו"כל מה שרצית לדעת על המין ולא העזת לשאול" – גם את "בצהרי לילה" לכדתי בחושי הילד המחודדים, שיודע היכן נמצא החומר האמיתי, וכשהוריי יצאו מהבית לסרט, ערב אחד, גררתי את השולחן מהמטבח, שמתי עליו את כסא הקש, טיפסתי למעלה והגעתי אל האוצר היקר.

היום הספר היה מצחיק, אולי,  נער מתבגר.  ממרחק השנים הוא נראה מעט תמים. התיאור הנרגש של אורן את "חדוות החיים של הדנים" כתוצאה מהשחרור המיני, כמו גם דברים אחרים שהוא מתאר וחושף בספרו, כמו לא שייך לזמן ולמקום שבו אנו חיים. ב-40 השנים שחלפו מאז יצא לאור העולם השתנה באופן קיצוני ומפליג. האינטרנט מאפשר נגישות מיידית וחשיפה בלתי מוגבלת לכל דבר ש"צינעת החשיכה יפה לו", כדברי אורן. ומצד שני, גם היום, בישראל 2012 אפשר ללמוד הרבה מתפיסת העולם של הדנים, כפי שהיא מובעת בספר. מהרצון לחוות את החיים ואת העונג שבחיים באמצעות המגע והסקס, כשלעצמו, כפי שהוא. פשוט, זורם, מסעיר.

בצהרי לילה הוא ספר יפה ונעים לקריאה גם היום, בהיותו ספר-מסע אל האור הצפוני, אל השמיים הצפוניים ותופעות טבע – כמו גם תופעות אנושיות – מרתקות.  החיבור בין האור הצפוני והשמש שלא שוקעת לעולם לבין החירות המינית מעורר שאלה. מדוע בסקנדינביה דווקא, פעלו בנמרצות למען הפיכת הפורנוגראפיה ללגיטימית, ואיך זה שבמקביל לכך הלך והתחזק, דווקא, מעמד האישה (בסקנדינביה כמחצית מהפרלמנטים מאוישים בנשים).

"ובכן, אלו הם דברים מופלאים ומרעישים", כותב אורן בפרק הראשון. "שהרי אם השמש אינה שוקעת בקיץ ולא זורחת בחורף, כיצד מבחינים אנשים בין מאוחר למוקדם ובין לילה ליום; ואיך נושק נער לנערתו ואומר לה – ערב טוב – בעוד השמש בשמיים; ומה עושה אדם המתעורר משנתו בחשכת החורף ואינו יודע אם חצות יום הוא, או חצות לילה; והשמש עצמה – אם אינה זורחת ואינה שוקעת, מה היא עושה בשמיים? הרי למקום כלשהו ניטל עליה ללכת, או שמא היא ניצבת דום במרום…כללו של דבר, אלו הם דברים מן הסוג שצריך אדם לראות במו-עיניו ולמוש במו-ידיו" (עמ' 9-10)

המסע השקט אל ירכתי הצפון מביא את אורי אורן אל שבדיה, שכולה יערות-עד, אגמים ונחלים והבתים הבודדים, ה"מנותקים מן העולם, גגותיהם אדומים ומשתפלים כשמלות עד לקרסולי הקירות, ואין יודע מי מתגורר בם ומה אורח חייהם של האנשים המרוחקים הללו". הטונדרה הקפואה, פלגי המים המתגלגלים, נרוויק – העיר והחלום – ונורווגיה, "ארץ זקופה, מאונכת, מזדקרת בהרים תלולים ומיוערים, נוטפי מים כפלגי זיעה", ארץ יפהפיה שבה "מפלים מתנפלים עליך מכל עבר".

ואז מגיע הספר אל העיקר. אל העליצות והצהלה, האהבה החופשית ו"אם כל חטאת". כותב אורן: "כל האיסורים הקיימים בתחום המין, למעשה או להלכה במדינות אחרות, מותרים בה, בדנמרק, מעתה, לכל אדם. אזרחיה אינם מתלבטים עוד אם להיות או לא להיות. מנוי וגמור עימהם ל ה י ו ת – ולהיות חופשיים מכל מוסרות-נוהג וכבלי-מסורת, בני חורין להעביר את שנותיהם עלי אדמות בנגיסה רבה וגסה במנעמי החיים…כל מה שחושק בו האדם, בדין הוא חושק בו, כי לכך יצרו אלוהים. כל מה שהוא מתאווה לו, ראוי לו שישיגנו…יצרי המין, סבורים הדנים, הן תאוות שניתנו לאדם כדי ליהנות מהן ולהנות בהן את זולתו, ולא על מנת להתבייש בהן, כמו היו מומים. מי שמשביע תאבונו למזון במסעדות פומביות מן הראוי שיהא זכאי להשביע גם את תאוותו המינית מתוך חירות גמורה…

 

במבט לאחור, הספר הזה, שמעטים מחבריי שמעו על קיומו, הספר הזה כנראה השפיע עלי יותר מכפי שהייתי מסוגל להבין פעם. תפיסת העולם שהביא אורי אורן אל הקוראים הישראלים השמרנים, בישראל המאובנת (מחשבתית) של תחילת שנות השבעים, היתה קיצונית יחסית לזמן ההוא. חשוב לזכור שבימים ההם היו מוכרים בישראל חוברות פורנו כשאיברים אינטימיים מדי (לטעמו של הצנזור הממונה) כוסו במשיכות טוש שחור ובלתי-מחיק. סרטי קולנוע שכללו סצינות נועזות מדי, לטעמו של הצנזור, נגזרו ונחתכו מהסרטים המוקרנים לקהל הרחב. היום, בעולם שאין בו צנזורה כלל על שום דבר, וכל נער בן 12 יכול לראות הכל כולל הכל מכל מחשב נייד או טלפון סלולרי, קשה לתפוס את מנהג הימים ההם.

ציטוט של שר המשפטים הדני קנוד תאסטרופ (KNUD TAASTRUP) מתוך "בצהרי לילה": "המוסר שלנו אינו ירוד מאשר בכל מקום אחר ואפילו גבוה יותר". הפורנוגרפיה הותרה בחוק, בדנמרק, כתוצאה מפעילותו של השר תאסטרופ להתרת הסקס מהכבלים.  השר האמיץ קיבל מכתבי איום משמרנים קיצוניים שהבטיחו לקשור חבל לצווארו ולהטילו אל אחת מתעלות המים של קופנהאגן, אם ימשיך במסעו למען החופש המיני. הוא לא נרתע, אלא להיפך. השר היה שופט ואיש כנסיה(!) שבו-זמנית התגלה כחסיד מובהק של חירות הפרט לכל צורותיה ומתנגד קיצוני ביותר לכפייה בכל דרך וצורה. בזמן הכיבוש הגרמני הוא ייסד וערך כתב-עת מחתרתי אנטי-נאצי, עד שביולי 1944 הגסטאפו התדפק על דלת ביתו, אשתו הצליחה לעכב את הגרמנים בכניסה, בזמן שבעלה נמלט החוצה דרך החלון. הוא נלכד, מאוחר יותר, והועבר למחנה ריכוז, אך לא הספיקו לחסלו.  תאסטרופ היה איש חזק ונחוש, איש של צדק וחירות, ולמזלה של דנמרק ואזרחיה זה היה האיש שקיבל לידיו את משרת שר המשפטים.

 

בנטה כריסטיאן

                                                                אינגה האלסטרום 

 

הדנים, כחברה מתקדמת, ניתקו את הקשר והתלות שבין "סקס" לבין "אהבה". הם הבינו שהתיאוריה הגורסת שיש תלות הכרחית בין מין ואהבה היא יותר משאלת-לב מאשר תיאור של מציאות. האהבה היא השלב המתקדם ביותר של הקומוניקציה האנושית.  היא הדרגה העליונה ביותר של הביטוי הרגשי. אבל ל"אהבה" ול"סקס" יש שדות-התייחסות שונים. הדת כמובן לא מוכנה להכיר בכך. החברה, ברוב רובו של העולם, מסרבת לראות באופן ישר וישיר את הסקס כמקור ההנאה הראשון במעלה לאדם הנורמלי (וגם סיבת קיומם של החיים). 

בדנמרק פעלו למען התרת הקשר הבלתי הכרחי שבין אהבה וסקס. "אפשר לאהוב אדם, לאהוב אותו מאוד, אבל לרצות לשכב גם עם אדם אחר. אי אפשר להאשים גבר או אישה על כך", טענה חברת הפרלמנט והפסיכולוגית אינגה האלסטרום. "אם האומרת לבתה: אל תשכבי עם גבר, אלא אם כן את אוהבת אותו – עושה  עוול לבת שלה. כיצד יכולים אנו להבחין בין התפעמות רגעית לבין אהבה?? התשובה הנכונה היא כי המין קודם לאהבה. הנאה מינית משותפת, הנאה מינית עזה, מביאה ליחסים הדוקים וממושכים, והיא לרוב הבסיס היציב ביותר לזוגיות".

האשמה והבושה הן הרעות החולות, והזכות להנאה פשוטה ומיידית אינה ברורה לרוב האנשים – זה מה שאפשר ללמוד מהספר הזה, גם אחרי כל השנים הללו.  אורי אורן מביא סיפורים (מצולמים) מעניינים, מטרידים ומעוררי מחשבה. אניטה בת ה-13, למשל, תלמידת כיתה ז  שמקיימת יחסי-מין מלאים ונהנית מכל רגע, לדבריה. האמנם זה אפשרי? האם זה ייתכן? חברתה בנטה כריסטיאן בת ה-15 מצהירה "אני לא צריכה מתנדבים, אני צריכה כובשים" או לילי ואנסברג שמסבירה לסופר הישראלי: "כאשר צריכות הנשים לגברים, הן קוראות להם. זוהי העדות המדהימה מכל למהפיכת המין בדנמרק. זהו הביטוי הקיצוני ביותר של החירות המינית. החופש המיני הוא בעצם החופש של האישה לבחור את הגבר שמתחשק לה ליהנות ממנו".

אניטה

לילי ואנסברג: "כאשר צריכות הנשים לגברים, הן קוראות להם. זוהי העדות המדהימה מכל למהפיכת המין בדנמרק"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Tamir  On 03/24/2012 at 19:51

    אכן, תמים להפליא לחשוב על כך בעצם הימים האלו. לו הייתה היום צנזורה מסוימת על אלימות למיניה, היה הדבר משרת נאמנה את הציבור. תנו לנו ליהנות מהחיים ולא לראות השכם והערב כמה אומללים הם יכולים להיות.

  • טלי בירנברג  On 03/24/2012 at 21:21

    אני בוחרת להתייחס לציטוט של הגברת אינגה האלסטרום "אם האומרת לבתה: אל תשכבי עם גבר, אלא אם כן את אוהבת אותו – עושה עוול לבת שלה. כיצד יכולים אנו להבחין בין התפעמות רגעית לבין אהבה?? התשובה הנכונה היא כי המין קודם לאהבה. הנאה מינית משותפת, הנאה מינית עזה, מביאה ליחסים הדוקים וממושכים, והיא לרוב הבסיס היציב ביותר לזוגיות".

    לטעמי הציטוט נכון בקונטקסט מסויים מאוד וצריך לדייק מאוד בהתייחסות לדברים.
    המשפט של "אל תשכבי אלא אם כן את אוהבת .. " הוא כללי מדי. ראשית צריך להתייחס לגיל הבת. 13 לטעמי הוא גיל מוקדם מאוד.גם 14 וגם 15. בנוגע להתפעמות הריגעית. אותה התפעמות בכל גיל נתפשת אחרת. האם התפעמות של ילדה בת 13 היא אותה התפעמות של בחורה בת 30 או 40? האם ההתפעמות משולבת אלכוהול, האם ההתפעמות היא בבר הומה אדם או במשרד או בספריה? מהי אותה התפעמות? כימיה בין אנשים היא עניין מאוד סובייקטיבי ולא ניתן לקבוע בוודאות אם זוהי הכרות מעמיקה או לא.

    מה שבטוח מבחינתי, ואני מדגישה מבחינתי.שמה שנאמר בהמשך הציטוט צריך להאמר בהיפוך גמור, יחסים הדוקים וקרבה נמדדים בהכרות מעמיקה ולאו דוקא מינית. הסקס הוא רק שידרוג היחסים למימד גבוה יותר

    לכן הציטוט שלי יהיה כזה
    "יחסים הדוקים והכרות מעמיקה בין שני בני אדם מביאה להנאה מינית משותפת, הנאה מינית עזה, והיא לרוב הבסיס היציב ביותר לזוגיות". עם דגש על לרוב.

    עוד דבר: מין מבחינתי (בניגוד לנאמר) הוא הדרגה הנמוכה ביותר של קשר בין אנשים, והרבה פעמים מהווה תחליף לאהבה ברובד גבוה יותר.

    לעיתים המין הוא תחליף לביטוי יצירתי אחר וגם כאן אפשר לפתוח דיון מעמיק. ראה ערך מצוות "פרו ורבו" המתקיימת לעיתים ללא התחשבות באותם ילדים העתידים לבוא לעולם שהוא לעיתים "אינו מסביר פנים" אם לכנות זאת כך.

    מעניין לדעת מהו אחוז הנשואים באושר בדנמרק לעומת גירושים ופרידות. שווה לבדוק גם את זה.

    ודבר אחרון: הספר מתקופה אחרת, לפני מספר לא מבוטל של שנים, גם על זה שווה לתת את הדעת. המים זרמו בנהר והזמנים משתנים. אין ספק שהעובדה כי נשים מקבלות שוויון זכויות בדנמרק וזוכות לייצוג הוא נקודת זכות בקרב הדנים. אותי עוד מעניין לדעת מה אפשר לומר על הגברים הדנים. כל הנושאים האלה מעניינים ושווים בדיקה.

    תודה על פוסט מעניין ומעורר מחשבה בועז. שבוע טוב.
    טלי בירנברג.

  • איילת  On 03/24/2012 at 23:28

    מסכימה איתך, טלי.

  • Yigal Fischer  On 03/25/2012 at 9:48

    כשהייתי בן 16 , אחד החברה השיג סרט כחול 8 מ"מ. לקחתי את המקרן של אבי, כשהוא שאל למה, אמרתי שאנחנו רוצים לצפות בסרטים מצויירים (זוכר את צמד העורבים הקל וג'קל?)… אבי שאיננו פראייר "תפס" אותנו על חם, והצטרף לקהל הצופים בפלא הפילמאי.
    הסרט היה דני כמובן…

  • עמרי  On 03/25/2012 at 10:47

    הספר אולי נכתב בתמימות (לא קראתי), אבל נשמע שהוא בהחלט רלוונטי גם לימינו.
    כמו בהרבה תחומים בחיים, ההשפעה האמריקאית המוסרנית והצדקנית היא הדומיננטית גם אצלנו וחבל. מדובר בתוצר של הבניה תרבותית שנתפסת בעינינו כמשהו "טבעי" אבל הספר מסיר את הלוט ומוכיח שאפשר גם אחרת. אני חושב שכיום הדרכים הפכו יותר מתוחכמות, אבל הגרעין הוא אותו גרעין.

  • avha  On 03/26/2012 at 5:56

    חייכתי כשקראתי שאביך שם את הספר גבוה, ואז נזכרתי שהסרטים שלי נמצאים מאחורה. מה נשתנה..:)

    כמו כן, מסכימה עם עמרי.

  • אסנת  On 03/31/2012 at 22:47

    הייתי מתייחסת לנושא באופן יותר אוניברסאלי, על כלל האנושות ולאורך ההיסטוריה.

    אם מתעמקים אין ספק שירידה לפרטים הופכת את ההתייחסות לדברים באופן רגשי ואישי.
    כל אחד בעולמנו חי בתוך חברה. בתרבות, בקהילה, במדינה, בשבט, בכל מסגרת באשר היא.

    ומכאן מתחיל כל הסיפור: מה מותר? מה אסור? מה הגבול? המינון? ומה יקרה אם .. מה העונש?
    החוק הנורמות הכללים הערכים, המסורת, תרבות רבת שנים – הם שיוצרים את הסדר
    ודואגים לכך שלא יהיה סדום ועמורה .. אני תוהה באמת איך באמת חיים שם בדנמרק..
    זה פן אחד של הדברים.

    עניין אחר – שלא ניתן לאף חוק בהיסטוריה לשלוט בו – הוא התשוקה.
    תשוקה, לאורך ההיסטוריה האנושית, לא קשורה בהכרח לאהבה. זה כוח שחזק מאיתנו ועליו מדבר הסופר- כך נראה לי. על האפשרות לממש את התאווה למישהו/למישהי שנתקלת בהמון מגבלות, פחדים, לחצים מהסביבה ותמיד מחייב קשר ראשוני. מה לעשות, כך מתנהגים /כך לימדו אותנו להתנהג.. וזה ביסס את יסודות המהפכה, גם ילדי הפרחים של שנות ה-60 יצאו נגד הזרם השמרני באמריקה (עשו אהבה/לא מלחמה) שהשיא שלהם היה בפסטיבל וודסטוק.

    משיכה מינית היא זיק של הגוף, פיזיולוגי לגמרי. חלומות רטובים. צריך להיות כנים עם עצמנו.
    כמה שירים נכתבו על תשוקה ? המון… צריך להקשיב למילים.

    • בועז כהן  On 03/31/2012 at 22:56

      אני מסכים איתך לגמרי.
      תשוקה היא כוח שחזק מאיתנו והוא כוח שאין אפשרות למשמע אותו למוסר או לנורמות חברתיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: