מה זאת תַּאֲוָה

בעיני "אל תשאלי" הוא אחד השירים המקסימים שכתב אי פעם גבר לאישה.

"אל תשאלי" של אריה סיון, שיר בארבעה בתים, כולל 44 מילים בלבד. אף אחת לא מיותרת. ושום דבר לא חסר לאחר שתמה הקריאה. שיר תשוקה עוצמתי. שיר תאווה לאישה. קשה לכתוב סקס בעברית, קשה מאוד, אבל מתברר שאמנים גדולים של השפה, קוסמי-מילים ורגש, יכולים לעשות זאת.

אריה סיון / אל תשאלי

לא בְּכִנוֹר הִמְתַּקְתִּי, אִם הִמְתַּקְתִּי, סוּרַיִך

כִּי אִם בְּעַצְמִי וּבְשָֹרִי שֶהִשְֹבִּיעוּ

רַעַב אֵיבָרַיִך.

אֲסִיר תַּאֲוָתֵך אֲנִי, סָמוּר אֶל שְעָרַיִך

 אֲנִי כָּפְרֵך, אֲנִי

צֳרִי לְמַחְסוֹרַיִך.

בְּאֵיבָרַי הִתַּרְתִּי אָסוּרַיִך, וּבְפִי

 יִלַדְתִּי בָּך קוֹלוֹת

שֶנֶאֶלְמוּ מִנְעוּרַיִך.

גַל נִפְעָם יָקוּם אֵלַי מִפֻּרְקָנֵך

אוֹפֵף אוֹתִי בְּרוֹך, מַמְתִּיק

אֶת מְרוֹרַיִך.

וכך פירש את השיר מנחם בן במדורו "בן חורג" (מעריב, 25 בפברואר 2005):

"ובכן, במה עוסק השיר הזה? ברור לגמרי: הוא עוסק בגבר המגמיר אישה באמצעות פיו, מה שקרוי "מין אוראלי" הוא מוציא ממנה קולות התלהטות מינית ("וּבְפִי יִלַדְתִּי בָּך קוֹלוֹת") – משמע, פעם היא לא ידעה לגמור או לא היה מי שיגמיר אותה. עכשיו, בפיו, הוא מצליח להגמיר אותה. וכך גם תחילת השיר: הוא ממתיק את כל מיני הסור שלה (סור הוא אותו ענף היוצא מתחת למקום ההרכבה בנטעים, וכאן במשמעות של דגדגן) והוא עושה זאת בכל גופו: "עצמי ובשרי / שהשביעו רעב איברייך". כן, היא היתה רעבה למין. בהמשך המשורר מונה את שבחי מגעו המיני איתה: הוא התיר את איסוריה הנפשיים ואת הטאבויים הגופניים שלה. הוא אסיר התאווה שלה (משמע, בין השאר היא אחזה בו בתאוותה) והוא מכסה אותה בכל גופו ("כופר" כאן גם במשמעות של כיסוי וגם במשמעות של שחרור, כי הוא משחרר אותה ואת תאוותה ומביא אותה לפורקנה, לשחרורה), והוא צרי למחסוריה, המרפא שלה".

עד כאן מנחם בן, שהוא פרשן השירה הטוב יותר שאני מכיר.

עוד קריאה: עורך עיתון הארץ, אלוף בן, מראיין את אביו, חתן פרס ישראל, המשורר אריה סיון (לינק)

על אריה סיון בלקסיקון הספרות העברית החדשה (לינק)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • avi  On 03/17/2012 at 18:39

    לא אישה אני,אלא גבר.
    וכ"אישה" אין ספק ש-44 מילים של תאווה קוסמית עוטפים אותך, האישה!

  • סער ליבן  On 03/18/2012 at 9:48

    המתחיל במצווה אומרים לו גמור…

  • חיה  On 03/18/2012 at 14:14

    אכן מנחם בן הוא פרשן ספרות – פרוזה ושירה – משובח. ההבחנות שלו, בעיניי, תמיד קולעות אל חוט השערה. ללא הגדרות מתנאות וללא עודפות.

    חבל רק שהדעות שלו בענייני פרט, חברה ומדינה הן, בקיצור: אוי אוי אוי…

  • נטעלי  On 03/18/2012 at 17:01

    כתוב יפה יפה. והזכיר לי שיר אחר:
    You are like a hurricane"
    "There's calm in your eye

  • אסנת  On 03/19/2012 at 22:38

    אכן תיאור יפה של תאוה.אריה סיון..היה המורה לספרות כשהייתי בתיכון. ומחנך הכיתה של אחותי , באותו בית ספר.
    אין דברים כאלה היום.. זכינו.

  • אור גור אש  On 03/19/2012 at 23:19

    זה אחד השירים היפים ביותר שנכתבו בשירה האירוטית
    כל כך חזק מדויק ופיוטי ומרגש ..
    והפרשנות הנפעמת שלך…
    ומגיע למנחם בן את כל המחמאות, הרי הוא מטובי הפרשנים
    של השירה, מתמיה – מדוע הוא לא מספיק מוערך, כפי שמגיע לו

  • תמיר  On 03/20/2012 at 10:19

    מ ה מ ם.

    תודה…

  • avha  On 03/26/2012 at 6:01

    שיר יפהפה על אקט נדוש.

  • עינת  On 03/27/2012 at 10:29

    אני מצטערת, בועז, אבל הפרשנות של מנחם בן אינה טובה משום בחינה. הוא בסך הכל מתאר את תוכן השיר במילותיו שלו, ותו לא. אין כאן מעשה פרשני.
    אין כאן התייחסות ל"מבנה" של מעשה האהבה, לגלים המתנפצים וחוזרים של התהליך, הניכרים גם במבנה הבתים. אין התייחסות למורכבות של המגע והקשר בין הדובר למי שמצויה אתו; קשר שהוא מצד אחד הדדי (הוא מביא לפורקנה, האופף אותו, וחוזר וממתיק את ייסוריה) ומצד אחר אנוכי לגמרי, שהרי לכל אורך השיר מוזכר ומטריד סבלה של האשה: אסורים, רעב, מחסור. ממה נובע סבלה? האם ייתכן שהמגע אינו נעים לה? האם ייתכן שהתשוקה של הדובר מתעוררת דווקא לנוכח סבלה (סבל שאינו קשור במגע עמו, או שכן קשור במגע עמו)?

    לפי השקפתי שיר טוב הוא שיר שאי אפשר למצותו בפרשנות אחת ויחידה, שאין בלתה. אי לכך שירו של סיון מצוין ומוערר מחשבה, אך פרשנותו של בן (למעשה פירושו, ולא פרשנותו), הנפתחת במילים "ברור לגמרי", אינה כזו.

  • llaliiblue  On 08/23/2012 at 16:06

    מסכימה איתך. קשה לכתוב סקס בעברית. יונה וולך עושה את זה בבוטות וישירות שמדהימה אותי בכל פעם מחדש.

    הנה, למשל:

    תותים /יונה וולך

    כשתבואי לשכב איתי
    תלבשי שמלה שחורה
    מאוירת בתותים
    ומגבעת שחורה
    מקושטת בתותים
    והחזיקי סלסלת תותים
    ותמכרי לי תותים
    תגידי בקול דק ומתוק
    תותים תותים
    מי רוצה תותים
    אל תלבשי כלום מתחת לשמלה
    אחר כך
    חוטים יעלו אותך למעלה
    בלתי נראים או נראים
    ויורידו אותך
    ישר על הזין שלי.

    אבל אין הרבה יונה וולך. בעצמך אתה כותב תשוקה (בעברית) בכל פעם מחדש. אתה גם מדבר אותה ברדיו, למשל כששידרת את "חלום כחול" של פורטיס. אני לא אוהבת את הלחן, ולכן מעולם, כלומר עד אותו הרגע, לא הבחנתי במילים.

    השיר הזה נהדר, הפירוש שלו הכרחי. כנראה שאני זקוקה לישירות של וולך, כדי להבין, ממש.

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: