מה קורא?

אני וחבר בשמש החורפית

עם ספרו של ריצ'רד בראוטינגן, "כדי שהרוח לא תישא זאת לכל עבר".  סיפור טרגי המתרחש בעיירה קטנה באורגון, נער שיורה בחברו הטוב ביותר והשלכת המעשה על חייו אחרי המקרה. ספרו האחרון של גיבור דור הביט, בראוטינגן, שנמצא מת בגיל 49, כלצדו אקדח ובקבוק אלכוהול ריק.

 

יריד ספרים נדירים על חוף הים, ברצלונה

 

על חוף הים של ברצלונה השגתי את המהדורה הרחבה והביוגרפיה הנדירה של דייגו ולאסקז, צייר החצר הספרדי בן המאה ה-17. אמן גדול, בעל טכניקה יוצאת דופן (הוא נהג לצייר במכחולים ארוכים במיוחד) שהשפיע מאוד על ציירים שבאו בעקבותיו. למזלו הגדול, המלך פליפה הרביעי היה חובב אמנות גדול, והוא זימן את ולאסקז לחצרו, שילם לו בנדיבות והפך לחברו הטוב למעלה מ-30 שנה. אחרי מותו דווקא אנגליה היתה הראשונה להכיר בגאוניותו של ולאסקז,  ובאנגליה יש את מספר העבודות הרב ביותר של הצייר. מתוך 274 היצירות של ולאסקז 121 נמצאות בבריטניה. ג'ון רסקין, מבקר האמנות הנודע, כתב עליו: "את כל אשר עשה ולאסקז, יש לקבל כנכון ביותר לכל תלמיד אשר חפץ ללמוד מהי אמנות טובה".

אמא שלי, אולי כהן, 2002

"אם תאהב לקרוא ספרים, אף פעם לא תהיה בודד" (אולי כהן, אמא שלי, אי שם בעבר)

אמא שלי לימדה אותי לקרוא כשהייתי בן 4, למרות אזהרות סובביה ש"את תשגעי את הילד". וככה, מכיוון שהיינו הרבה בבית, היא ואני, שעות ארוכות, והיא קראה המון, לא היתה לי אפשרות להפריע לה כשהיא קוראת וברגע שנתנה לי את החכה (דהיינו: לימדה אותי לקרוא) הייתי יכול לצוד בעצמי את הדגים (הספרים). אז היא קראה את דוסטוייבסקי, צ'כוב, טולסטוי וצ'כוב, ואני קראתי את "השביעיה הסודית" וז'ול ורן, חסמב"ה ואריק קסטנר. היא אהבה לקרוא ולרשום הערות, תוך כדי קריאה, ביומן שלה. הצילום הזה הוא משנת 2002, ארבע שנים לפני מותה.

 

חנויות הספרים של לונדון הן מחוזות-חפץ קסומים. ראשית, יש בהן (עדיין) טעם-של-פעם. ניחוח ישן של עולם הולך ונעלם. שנית, במקרים רבים אפשר למצוא חנויות-נושא, המתמחות בתחום מסוים. מדע בדיוני ופנטזיה. גאוגרפיה ומסעות. ספרות נשים. הנה שתי חנויות נפלאות במיוחד. אחת בנוטינג היל שבמרכז, ליד שוק פורטובלו, והשניה צפונה יותר, בשכונת המסטד היפה עד כאב.

נוטינג היל

חנות הספרים בשכונת המסטד

ולקינוח, קטע יפהפה מתוך ספרו של מיכאל הנדלזלץ, ספר – קטע המשווה בין התאהבות באישה להתאהבות בספר והתייחסות ל"ירח מלא" של מולינה, מהספרים הגדולים שקראתי בימי חיי.

 

 

 

 

 

 

מיכאל הנדלזלץ, "להתאהב בספר"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בקר  On 03/04/2012 at 21:02

    לייק!!

    • נטעלי  On 03/10/2012 at 19:18

      מגיבה קצת באיחור אבל כתמיד – עם חיוך 🙂
      קראתי השבוע את "בלעדיה" של מולינה והרגשתי איך אני שוב מתאהבת מחדש בסופר הנפלא הזה. שעתיים בספרייה שבהם הייתי שקועה לגמרי בספר, ללא הפרעת הקשב שמלווה אותי לאחרונה, הייתי כולי מרוכזת בסיפור הנפלא והנורא של הזוג הזה. כמובן שגם נזכרתי בך וכמה שאתה אוהב את מולינה ויכולתי להבין בדיוק איך הוא שבה גם אותך.

  • Einat Ben-Ezra  On 03/04/2012 at 21:31

    אמא שלך מאוד יפה.
    אזכור נפלא של "ירח מלא". אני עדיין מחכה לרשימה שלמה על הספר החד פעמי הזה.

    אגב, גם ענר בני יודע לקרוא מגיל 4, אני מניחה שזו חוויה עוצמתית בשבילו באותה המידה שזה מפליא את הסובבים אותנו, אבל אם הילד אוהב, זה הדבר הטבעי ביותר בעולם.

  • אבינועם  On 03/04/2012 at 23:14

    קח סיור וירטואל בלונדון

    http://www.360cities.net/london-photo-en.html

  • שרון רז  On 03/05/2012 at 8:03

    הפיסקה על אמך ועל כך שלא היית יכול להפריע לה לקרוא ושלימדה אותך לקרוא כדי שתצוד בעצמך את הדגים המעניינים ותקראו אולי ביחד לבד, כל אחד את ספרו, זו הפסקה הכי מרתקת ומרגשת כאן. גם התמונה שלה.
    אבל כל הפוסט נהדר, גם מה שכתבת על ולאסקז, על לונדון וגם הקטע שהבאת של הנדלזלץ נפלא.

  • Idan  On 03/05/2012 at 8:40

    Reblogged this on פוסט אנקדוטלי and commented:
    מאז שאני זוכר את עצמי, אני זוכר את עצמי קורא. ואם יש משהו שאני גאה בו כהורה, זה שאיכשהו, בלי להתאמץ יותר מדי (חוץ מלקרוא להם מדי ערב מאז שהם בני שנתיים בערך), הילדים שלי גם הם תולעי ספרים לא קטנים. המחזה של שני ילדים שרועים על הספות בסלון ושקועים בספר הוא מחזה די נפוץ אצלנו. בדיוק בגלל זה אני מת על פוסטים כאלה.

  • רוני  On 03/05/2012 at 9:56

    ספרים הם אהבתי השנייה המקבילה לאהבתי למוזיקה. אני לא מפסיק לקרוא אף פעם ומקווה שבני ילמד לאהוב ספרים, למרות שאני ספקן בנושא הזה. את הכלים הענקתי לו ביקור שבועי בספריה, ישיבה לקריאה משותפת, ועוד. לשמחתי, בספריה אני פוגש הרבה בני נוער וילדים שעדיין קוראים. כלומר עוד יש תקווה.

  • Micky  On 03/05/2012 at 11:44

    חנויות הספרים בלונדון הן אכן "מחוזות חפץ קסומים" כדבריך. אני מבכה מאוד את העובדה שחנויות ספרים מהנות ומענגות כאלה כמעט נעלמו לחלוטין ממחוזותינו כאן בארץ לטובת שתי רשתות בניחוח מונופול שהשתלטו על השוק. זכית באם מיוחדת מאוד בועז, תודה על פוסט נפלא

  • תמר א  On 03/05/2012 at 12:20

    קראת את "חבלים" של חיים באר?

    • בועז כהן  On 03/05/2012 at 12:42

      לא קראתי את "חבלים" של חיים באר.
      מדוע?

      • תמר א  On 03/05/2012 at 13:15

        דמות האמא, דמות הילד הקורא-כל. באר מעריץ נשים וספרים במידה שווה.

  • אסנת  On 03/05/2012 at 15:49

    כשאמא שלי היתה קטנה, אמא שלה היתה מתעצבנת כשלא היתה מגיעה מיד כשקוראים לה מפני שאפה תחוב בספר, והתנבאה: כשתהיי גדולה, גם לך יהיה ילד שלא יענה לך כי הוא קורא!
    אז אני דור שני לתולעי הספרים.
    כשבני הבכור היה בן 4 וחצי גילינו שהוא קורא. לנו לא היתה יד בכך, אבל נולד דור שלישי לאוהבי הספרים (ובמיוחד מד"ב). לצערי, בני הקט לא נדבק באהבה המשפחתית… זה כנראה המרד הקטן שלו בתולעי הספרים. לעומת זאת, הוא ניחן בכישורים מוזיקליים שכנראה עברו דרכי (ולא נעצרו בי). נו, שוין.

  • David  On 03/06/2012 at 23:39

    הרשומה הזכירה לי פרק ב"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז בו הוא מתאר את החוויה שלו כילד בין מדפי הספרים של אביו

  • avha  On 03/10/2012 at 8:13

    קריאת ספרים היא אקט אינטימי שאין דומה לו.
    כל פוסט שלך על ספרים, מתנה.

  • נטעלי  On 03/10/2012 at 19:19

    נ.ב. וגם אני קוראת עכשיו את בראוטינגן. הוא נהדר. סוף סוף קידמתי אותו ברשימת הקריאה שלי בעקבות התמונה שפרסמת כאן עם הספר!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: