מה מעיק על פורטנוי מאת פיליפ רות

כשאני חושב על מה מעיק על פורטנוי אני נזכר מיד במדף הגבוה, הבודד, רחוק מעל ראשי, בדירה הזעירה ברחוב הדקל 3, בחולון.  המדף הזה היה רחוק מהישג ידי.  כשהייתי לבד בבית, הייתי גורר את השולחן,  ואז שם על השולחן את הכסא, ואז מטפס אל על, ומחטט בהתרגשות בספרים שנמצאו על אותו מדף גבוה ורחוק. היו שם, בין היתר, אוטובוס התשוקות של סטיינבק,  בצהרי לילה של אורי אורן, מאהבה של ליידי צ'טרלי מאת ד.ה. לורנס,  כל מה שרצית לדעת על המין ולא העזת לשאול המיתולוגי של ד"ר דייויד רובין וגם מה מעיק על פורטנוי של פיליפ רות.  אלה היו הספרים שהרחיקו ממני, לכאורה, ולכן הקפדתי לקרוא את כולם, כשההורים היו בעבודה. הייתי בן תשע.

 

"הספר המצחיק ביותר שנכתב מעולם על סקס", נכתב בעיתון האנגלי גרדיאן. אבל כשקראתי את מה מעיק על פורטנוי הוא לא הצחיק אותי.  להיפך. הוא היה בעיני רציני עד אימה. הנער המתבגר אלכסנדר פורטנוי מאונן עם נתח של כבד באמבטיה, מתחרמן מהחזייה של אחותו חנה ורוצה באופן כללי לזיין בלי חשבון כמה שיותר נשים לא נתפס בעיני כדמות קומית בכלל. אבל אני מזכיר: הייתי בן 9 כשקראתי אותו.  אחר-כך, באוניברסיטה, בגיל 23, קראתי אותו שוב. חייכתי, מדי פעם, ובעיקר נתפסתי בהערצה למחבר פיליפ רות.  והנה, השבוע הפעם השלישית, כבר לא בתרגום ההוא של חיים גליקשטיין, אלא במודרני יותר, של אסף גברון.

 

"מה מעיק על פורטנוי" היה הרומאן השלישי של פיליפ רות. הוא היה בן 36 כשהספר יצא לאור, והפך בן-לילה מאחד הסופרים היהודים המעניינים באמריקה לאייקון סקס-ספרותי. בשנים שאחרי פרסום הספר רות הפך מיהודי נעבעך מניוארק, לגבר אטרקטיבי, ל"רב-שגל" ו"זיין מוטרף", כדבריו בראיון לעיתון הבריטי. הוא התגרש מאשתו, התחתן עם השחקנית קלייר בלום, התגרש גם ממנה, התחתן שוב, ובין לבין עשה סקס. המון סקס.

 

"מה מעיק על פורטנוי" הוא מקרה מבחן מצוין ליחס השונה והמורכב שיש לנו לסקס. הוא עיצבן רבים, חירמן רבים עוד יותר, הצחיק אחרים, ובכלל שכחו שהוא מנציח משהו חשוב מאוד – את הרוח האנרכיסטית, הפראית והמשוחררת-מינית של שנות ה-60. פיליפ רות, שגדל והתבגר דווקא בשנות הארבעים והחמישים, שייך לדור האחרון של ילדים אמריקאים מנומסים ומחונכים שהאמין במוסד המשפחה, בורגנות ומוסרנות, עד שבא דור הביט, הג'אז וילדי הפרחים, וכל העולם המסודר התנפץ לרסיסים, בזכות גלולה למניעת הריון, סמים פסיכדליים וגיטרות חשמליות שגרמו לאנשים ללכת בעקבות היצר ולמצות כל תאווה קדמונית לגבר, לאישה, לפעמים לשניהם ולעיתים גם באורגיות קבוצתיות.

 

כמו משפחות יהודיות רבות, שהיגרו ממזרח אירופה לארה"ב, גם במשפחת רות היו היחסים קרובים, אוהבים, חמים וסוערים. אביו, הרמן, עבד בחברת הביטוח מטרופוליטן לייף וטיפס לדרגת מנהל אזורי. הם חיו בקהילה היהודית הגדולה של ניוארק, עיירת תעשייה משגשגת. "גדלתי בשכונה יהודית", אומר רות, "אבל מעולם לא ראיתי כיפה, זקן או פיאות". המטרה של פיליפ היתה להיות ולחיות כמו "שם", מחוץ לקהילה היהודית, השמרנית. ליהנות עד כמה שאפשר מתאוות הבשרים ותענוגות הסקס. בלי רגשי אשם ובלי עכבות.

 

וכזה הוא גם גיבור ספרו, אלכסנדר פורטנוי, צעיר יהודי באמריקה של שנות השישים, טיפוס מיוסר שניסה והצליח להיות ילד טוב ואוהב של אמא ואבא, להצטיין בלימודים ולהתקדם בחיים (עד שתפס ג'וב נהדר בעיריית ניו יורק),  אבל בו-זמנית הוא נלחם ביצרים הבוערים שלו. פורטנוי הוא גבר בוער, אחוז חרדות ורדוף רגשי אשמה על חרמנותו. הבעיה של פורטנוי היא אובססיה לסקס – כל סקס.  ארבעים שנה לפני באני מונרו של ניק קייב, היה שם אלכסנדר פורטנוי, שכל צעד ומחשבה שלו מתחילים, ממשיכים ונגמרים בתשוקה לסקס. בגיל 33, אחרי ביקור טראומטי במדינת ישראל ("הֵי, כאן אנחנו הוואספּים!"), הוא משתרע על ספת הפסיכיאטר ומתוודה, מספר "הכול" בניסיון לגלות את שורש ה"מחלה". האמנם מחלה? או שפיליפ רות הצליח לחזות ולנבא תהליך חברתי-מיני שיעבור על אמריקה בשנים שאחרי?

 

"מה מעיק על פורטנוי" עורר מחלוקת עזה כשהתפרסם לראשונה ב-1969, ומאז כבר נמכר ביותר משבעה מיליון עותקים בעולם והבמאי ארנסט להמן גם הפך אותו לסרט ב-1972. הוא תורגם לעברית פעמיים. ב-1970 בידי חיים גליקשטיין (הוצאת שוקן) ותרגום חדש של אסף גברון ("כנרת זמורה") במלאת ליצירה 40 שנה. 

 

פיליפ רות נחשב לאחד הסופרים האמריקאים החשובים. ב-2002 הוענק לו הפרס היוקרתי ביותר של האקדמיה האמריקנית לאמנות ולספרות, שהוענקה בעבר לוויליאם פוקנר ולסול בלו. ב-2005 היה פיליפ רות לסופר האמריקני החי השלישי שהוחלט כי כתביו יראו אור במהדורה מקפת וייחודית מטעם הספריה האמריקאית. הוא היה מועמד השנה לפרס נובל לספרות. במילים אחרות: מי שיקרא עכשיו לראשונה את "מה מעיק על פורטנוי" כבר לא ייאלץ להתלבט בשאלות כמו "מי זה הפיליפ רות הזה" או האם מדובר ב"פורנוגרפיה או ספרות", אלא סתם לקרוא ולהחליט אם הוא אוהב את זה או לא.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידית פארן  On 12/06/2009 at 15:11

    של זה
    לחברה שלי שסיפרה בדיוק את אותו הסיפור, רק על גיל 14 ומה שהסתתר למעלה בתוך מזוודה ישנה היה סטלאגים (כן, כתבתי את זה נכון)

    היום החזקתי את הספר הזה ביד
    אבל אני מחזיקה יותר מדי ספרים ביד בזמן האחרון
    והכי חשוב זה ללכת לאיבוד בפנים

    זה הדבר הכי חשוב,
    אני חושבת, אני מקווה…

  • sivi  On 12/06/2009 at 15:48

    עוד ספר לרשימה. אין על פיליפ רות, לדעתי וועדת פרס נובל פשוט אנשים חסרי מעוף קטנוניים.

  • ינון  On 12/06/2009 at 15:58

    עשית חשק לקרוא. עכשיו רק צריך למצוא זמן

  • עידן וילנצ'יק  On 12/08/2009 at 10:49

    אבל הסרט היה נורא ואיום.

  • גלית חתן  On 12/09/2009 at 22:54

    אם בעקבות הפוסט אני רוצה לקרוא את הספר או לא. מה שבטוח, שמחה שכתבת עליו 🙂

  • אורה גור אש  On 12/10/2009 at 21:35

    "מה מעיק על פורטנוי" בהחלט שהיה מצחיק,
    איך אפשר לומר, שהוא לא מצחיק?
    ואיך זה שהספר משך את תשומת ליבך, מהמדף ברח' הדקל?
    הרי היית פצפון אז!

  • מואיז  On 12/16/2009 at 19:58

    מה מעיק על פורטוני, מהרומאנים הראשונים שקראתי, רמת אשכול, ירושלים 1975-76, קראתי אותו באנגלית. מהדורת כיס, צבע צהוב צעקני.

    אבל בסופו של דבר הספר הטוב של רות הוא לדעתי דווקא "מבצע שיילוק" שאותו קראתי בעברית, בתרגום של שחם, תרגום מעולה, וגם ספר די ישראלי ותמיד אקטואלי. חבל שהוא לא יותר מוכר בארץ.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: