אל תנסו. פשוט תעשו

על המצבה כתוב: אל תנסו. בוקובסקי מבקש מכם לחיות. לא לנסות

"…ואז ישנתי, כלומר, ישנתי קצת. ואז הרגשתי שמלטפים אותי. הרמתי את המבט והיא הסתכלה לי ישר בעיניים כמו מטורפת.  היא היתה עירומה והשדיים שלה התנפנפו לי מול העיניים. השיער שלה דיגדג לי בנחיריים…הרמתי אותה, סובבתי אותה על הגב ודחפתי לה אותו"

(שירות הדואר, צ'רלס בוקובסקי, עמ' 84)

 את צ'רלס בוקובסקי הכרתי קודם כל בקולנוע, ולא דרך המילים שלו. זה היה בשנת 1983, ובקולנוע "תכלת" בתל אביב הוקרן סרטו של מרקו פררי האיטלקי "סיפור של שיגעון פשוט". הסרט טילטל אותי, זיעזע אותי, עורר אותי לחשוב. אחרי הצפיה הלכתי ללמוד עליו קצת. ככה הגעתי לבוקובסקי. האיש שחי על הקצה, שתיאר את אמריקה האחרת, הלא זוהרת, ששחט פרות קדושות כקצב מנוסה והיה זכר-אלפא אמיתי, בוטה, שקוע בסקס, כותב את החיים, חצרות אחוריות, מועדונים, בתי זונות. כותב עירוני שאין טבע בשיריו. איש שהכתיבה שלו גברית. היא נולדה מוויסקי וזיונים פרועים, חיים על הקצה. לא פלא שבגרמניה וצרפת העריצו אותו בזמן שבארה"ב התעלמו ממנו.  בעיני, קודם כל, ראשית ועיקר, בוקובסקי המחוספס והבוטה הוא רומנטיקן. השיר שלו "המקלחת" הוא אחת הדוגמאות העזות לכך. מצד אחד, תיאור שלוח-רסן של רגעים אינטימיים, ומצד שני – כמה אהבה וכמה התמסרות לאהבה הזו.

תראו אותו קורא את "המקלחת". תראו ותקשיבו. הרגע שהוא מזכיר את לינדה שלו, ופורץ בבכי הוא אחד הרגעים המרעידים שאני מכיר.

אנחנו אוהבים להתקלח אחרי זה (אני אוהב את המים יותר חמים ממנה) והפנים שלה תמיד רכות ושלוות והיא רוחצת אותי ראשון מפזרת לי את הסבון על הביצים מרימה את הביצים לוחצת אותן, אחר כך תופסת את כל השיער שם למטה – הבטן, הגב, הצוואר, הרגליים

אני מחייך מחייך מחייך אחר כך אני רוחץ אותה…קודם את הכוס, אני עומד מאחוריה, הזין שלי בפלחים של ישבנה מסבן בעדינות את שערות הכוס, רוחץ שם בתנועה חלקה, משתהה אולי יותר מהנחוץ, אחר כך אני מגיע לאחורי הרגליים, התחת, הגב, הצוואר, אני מסובב אותה, מנשק אותה, מסבן את השדיים, אותם ואת הבטן, הצוואר, החלק הקדמי של הרגליים, הקרסוליים, כפות הרגליים, ואחר כך הכוס, פעם נוספת, למזל..

עוד נשיקה, והיא יוצאת ראשונה, מתנגבת, לפעמים שרה כשאני נשאר בפנים מכוון את המים חם יותר מרגיש את הזמנים הטובים של נס האהבה אחר כך אני יוצא…בדרך כלל זה אמצע אחר הצהריים ושקט, וכשאנחנו מתלבשים אנחנו מדברים על מה אפשרלעשות עוד, אבל זה שאנחנו יחד פותר את הרוב, למעשה פותר את הכול כי ככל שהדברים האלו נשארים פתוחים בהיסטוריה של אישה וגבר, זה שונה לכל אחד יותר טוב או יותר גרוע לכל אחד – אשר לי, מספיק נהדר לזכור מעבר למצעד הצבאות והסוסים שהולכים בחוץ ברחובות מעבר לזיכרונות של כאב ותבוסה ואומללות: לינדה, את הבאת את זה אלי, כשתיקחי את זה ממני עשי זאת לאט ובעדינות. עשי כאילו אני מת בשנתי במקום בחיי, אמן.

תרגום – דורית וייסמן

בוקובסקי נולד בגרמניה לאמא גרמניה ואבא פולני שהיגרו לארה"ב והפך לאחד מגדולי היוצרים האמריקאים בכל הזמנים. אחד המשוררים והסופרים החשובים של המאה ה-20. הוא מת מלוקמיה ב-1994 אחרי חיים רוויי אלכוהול, עבודות ונשים מזדמנות, כתיבה בוטה, ישירה ומוחצת – כתיבת ג'אז, כשג'אז היה עדיין חתרני, ולא אוננות מוזיאונית, מניירה מעונבת של בוגרי בתי ספר מנופחים מחשיבות עצמית. בוקובסקי כתב כמו שמיילס דייויס ניגן. בפראות וחושניות, באנרגיה מינית שלוחת רסן כמו הנגינה של צ'רלי פרקר. ויש, כאמור, את ה סרט שנעשה לפי ספרו "סיפור של שיגעון פשוט" (בימוי: מרקו פררי, 1981).  

 

בוקובסקי חי רוב חייו בלוס אנג'לס. אביו היה  מובטל ומתוסכל והתעלל בצ'רלס הקטן מילולית ופיזית. הוא עזב את הבית בגיל 16, למד אמנות וספרות  בקולג' ובגיל 24, התפרסם לראשונה סיפור קצר שלו, וסיפור קצר נוסף פורסם שנתיים מאוחר יותר. הסיפורים לא משכו תשומת לב והוא חדל לכתוב והחל להסתובב ברחבי ארצות הברית, כשהוא עובד בעבודות מזדמנות ולן באכסניות זולות. אשתו הראשונה, ברברה פריי, טענה בפניו שוב ושוב שלעולם לא יהיה משורר או סופר חשוב כי הוא וולגרי מדי וכתיבתו בינונית.

 

בשנות ה-50  עבד כדוור בשירות הדואר של ארצות הברית בלוס אנג'לס, עבד כפקיד בדואר במשך יותר מעשור. ב-1969 חל אירוע מפתיע בחייו, כשקיבל מלגה חודשית לכל החיים מג'ון מרטין, מי שהיה הבעלים של ההוצאה לאור 'אנקור שחור'. בוקובסקי התפטר מהדואר והשתקע בכתיבה בלבד. "היו לי שתי אפשרויות – להמשיך לעבוד בדואר ולהשתגע … או להיות כותב ולגווע ברעב. העדפתי לגווע".

 

פחות מחודש לאחר שעזב את עבודתו בדואר,  סיים את הרומן הראשון שלו 'שירות הדואר', שיצא בעברית בדיוק לפני עשר שנים (זמורה ביתן, 1999, תירגום: יונתן פרידמן). בוקובסקי לא עושה חשבון. לא מייפייף את המציאות. לא מערפל בכתיבת-תחרה עתירת רומנטיקה מזוייפת את היצר הבוער. "ואז משהו העיר אותי. זו היתה ויי. היא העמידה לי אותו והתישבה מעלי. "קדימה, מותק, קדימה!", אמרתי לה. מדי פעם כופפתי את הגב. היא הסתכלה אלי מלמעלה בעיניים קטנות וחמדניות. נאנסתי בידי מכשפה גדולה וצהובה" (עמ' 122). אני אהבתי את "שירות הדואר", אבל אין ספר של בוקובסקי שלא אהבתי. הוא כותב ישירות לתוכי. אני מבין אותו באופן אינטואיטיבי, ראשוני, עמוק.

בספרה המצויין "דיכוי הארוטיקה – צנזורה וצנזורה עצמית בספרות העברית 1930-1980" (ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב). מכסחת ד"ר ניצה בן-ארי, את תיאורי המין בספרות המקורית.  מעטים מאוד וספורים מאוד (עוזי וייל. יעקב בוצ'ן. גדי טאוב)  יודעים לכתוב סקס מוצלח בעברית, כזה שנמלט מקלישאות איומות וגם מעפעופי עפעפיים מתחסדים. בוקובסקי פתח את הדלת לרבים שבאו בעקבותיו בגרמניה, אנגליה ואיטליה. לא מפתיע שדווקא במולדתו הוא זכה להכרה והערכה הרבה אחרי שסגדו לו באירופה. ארה"ב תמיד היתה חסודה, צדקנית ומוסרנית יותר.  אצל בוקובסקי הגאולה (הזמנית) היא דרך הביבים. מה שמתחת לתחתונים. הוא לא מכבס את המציאות ואת המלים שמתארות את התאווה הוא לא מעביר דרך שום פריזמה מזוייפת. בוקובסקי תיאר את זה טוב במיוחד בשירו "שנינו הכרנו אותו":

…הוֹרַדְתִי אֶת
מִכְנָסַי, יָשַׁבְתִי, חָשַׁבְתִי

 שֶׁלִדְפּוֹק לֹא קָשׁוּר בִּכְלָל  לְלִהְיוֹת "אוֹהֲבִים"

 

וְלִדְפּוֹק לְעִתִים רְחוֹקוֹת
קָשׁוּר לְסִפְרוּת

 

 וְסִפְרוּת בִּכְלָל
לֹא קְשׁוּרָה לִדְפִיקוֹת חוּץ
מִלִכְתוֹב עֲלֵיהֶן כְּשֶׁאֵין מַשֶׁהוּ
יוֹתֵר חָשׁוּב בָּאֹפֶק, וְרֹב הַסִּפְרוּת
מַמָשׁ דְפוּקָה.

(תרגום: מואיז בן הראש)

 

 

קראתי עשרה ספרים של בוקובסקי. אני קורא לעתים קרובות את השירים שלו. בכל פעם אני מגלה דרכם משהו חדש, רובד נוסף. בעולם הנוכחי, שמצחין מרוב פוליטיקלי קורקט ונימוס מופלג ועכבות מיניות, הכתיבה של בוקובסקי מרעננת במיוחד. וכמו במקרה של הנרי מילר, שאמר "כל רגע שבו אנחנו מוותרים על מימוש הריגוש – הוא עוד רגע קטן של מוות בעודנו בחיים", גם בוקובסקי חתום על משפט שאני מאמץ בשתי ידיי:

"אם אתם מבזבזים את כל חייכם בלנסות, אז כל מה שאתם עושים זה לנסות. אל תנסו. פשוט תעשו".

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סער ליבן  On 04/13/2011 at 19:39

    פוסט נהדר.
    בדיוק קוראת מתוך, עד שהאצבעות יתחילו לדמם.

  • שולמית ניר  On 04/13/2011 at 20:14

    תענוג.

    ושוב
    תודה שאתה כל כך חי.

    • מיכל זהבי  On 02/12/2012 at 19:38

      המון שירים של בוקובסקי אני אוהבת אבל bluebird אחד האהובים עלי ביותר

  • עפר ברוך  On 04/13/2011 at 20:30

    בעז – איזה פרץ של יצירתיות בימים האחרונים. שאפו. כל פוסט מרתק מקודמו. כמה טוב שחזרת לכתוב.

  • מישהי  On 04/13/2011 at 20:52

    הפוסט הזה מזכיר לי כמה כייף זה להתרגש ,לחלום, ובעיקר לחיות
    נהנתי לקרוא-)

  • תמי  On 04/13/2011 at 23:34

    איזה פוסט נפלא. מרגש ומטלטל. תודה.

  • ויק  On 04/13/2011 at 23:44

    כמה נפלא היה ערב בוקובסקי בתמונע. תודה תודה.

  • דוד  On 04/14/2011 at 9:42

    תודה תודה תודה.
    המחווה שעשה לו קרבר גם היא שווה איזכור

    אתם לא יודעים מה זאת אהבה (ערב עם צ'ארלס בוקובסקי)
    מאת: ריימונד קארבר (תרגום עוזי ווייל)

    אתם לא יודעים מה זאת אהבה אמר בוקובסקי
    אני בן 51 תסתכלו עלי
    אני מאוהב בחתיכה הצעירה הזאת
    חטפתי את זה קשה אבל גם היא מתה עלי
    אז זה בסדר בנאדם ככה זה צריך להיות
    אני נכנס להן לדם והן לא יכולות להוציא אותי
    הן מנסות הכל כדי להישאר רחוק ממני
    אבל בסוף כולן חוזרות
    כולן חוזרות אלי חוץ
    מזאת שפתחתי לה את הפרצוף
    על זאת אני בכיתי
    אבל אותם ימים בכיתי בקלות
    אל תתנו לי להתחיל עם הדברים החזקים בנאדם
    אני נהיה רשע
    אני יכול לשבת פה ולשתות בירה איתכם
    היפים שכמותכם כל הלילה
    אני יכול לגמור עשרה ליטר מהבירה הזאת
    וכלום זה כמו מים
    אבל תנו לי רק לגעת בדברים החזקים
    ואני אתחיל לזרוק אנשים מהחלונות
    אני אזרוק את כולכם מהחלון
    כבר עשיתי דברים כאלה
    אבל אתם לא יודעים מה זאת אהבה
    אתם לא יודעים בגלל שאף פעם
    לא הייתם מאוהבים זה פשוט מאוד
    יש לי עכשיו בחורה צעירה אתם מבינים היא יפה
    היא קוראת לי בוקובסקי
    בוקובסקי היא אומרת בקול הקטן שלה
    ואני אומר מה
    אבל אתם לא יודעים מה זאת אהבה
    אני אומר לכם בדיוק מה זה
    אבל אתם לא מקשיבים
    מכולכם בחדר הזה אין אפילו אחד
    שהיה מזהה אהבה אם הייתה נעמדת
    ודופקת אותו בתחת
    חשבתי פעם שערבי שירה זה פחדנות
    תראו אני בן 51 וראיתי דברים
    אני יודע שערבי שירה זה פחדנות
    אבל אמרתי לעצמי בוקובסקי
    לרעוב ללחם זה עוד יותר מפחדנות
    אז הנה לכם שום דבר הוא לא כמו שצריך להיות
    האיש הזה איך קוראים לו גאלווי קינל
    ראיתי תמונה שלו במגזין
    יש לו פרצוף יפה
    אבל הוא מורה
    אלוהים אתם מתארים לעצמכם
    אבל מצד שני גם אתם מורים
    והנה כבר אני מעליב אתכם
    לא לא שמעתי על האיש הזה
    וגם לא עליו
    הם כולם טרמיטים
    אולי זה עודף אגו אני כבר לא קורא הרבה
    אבל האנשים האלה שבונים
    מוניטין על סמך חמישה שישה ספרים
    טרמיטים
    בוקובסקי היא אומרת
    למה אתה מקשיב למוסיקה קלאסית כל היום
    אני יכול לשמוע אותה אומרת את זה
    בוקובסקי למה אתה מקשיב למוסיקה קלאסית כל היום
    זה מפתיע אתכם תודו שזה מפתיע אתכם
    לא הייתם חושבים שבהמה גסה כמוני
    יכול להקשיב למוסיקה קלאסית כל היום
    בראהמס רחמנינוף בארטוק טלמן
    לעזאזל לא הייתי יכול לכתוב פה
    יותר מדי שקט פה יותר מדי עצים
    אני אוהב את העיר זה המקום בשבילי
    אני שם את המוסיקה הקלאסית שלי כל בוקר
    ואני מתיישב מול מכונת הכתיבה
    אני מדליק סיגר ואני מעשן אותו ככה
    ואני אומר בוקובסקי אתה בר מזל
    בוקובסקי עברת את הכל
    ואתה אדם בר מזל
    והעשן הכחול שט לו לאורך השולחן
    ואני מסתכל דרך החלון בשדרות דה לונגפרה
    ואני רואה אנשים הולכים במדרכה למעלה ולמטה
    ואני מפמפם בסיגר ככה
    ואז אני מניח את הסיגר במאפרה ככה
    ואני לוקח נשימה עמוקה
    ואני מתחיל לכתוב
    בוקובסקי אלה החיים הטובים אני אומר
    זה טוב להיות עני וזה טוב שיהיו לך טחורים
    זה טוב להיות מאוהב
    אבל אתם לא יודעים מה זה
    אתם לא יודעים מה זה להיות מאוהב
    אם הייתם רואים אותה הייתם מבינים למה אני מתכוון
    היא חשבה שאני אבוא לפה לתפוס זיון
    הא פשוט ידעה את זה
    היא אמרה לי שהיא יודעת את זה
    שיט אני בן 51 והיא 25
    ואנחנו מאוהבים והיא מקנאת
    אלוהים איזה יופי
    היא אמרה לי שהיא תוציא לי את העניים אם
    אני אגיע לפה לתפוס זיון
    הנה לכם אהבה
    מה מישהו מכם יודע על זה
    בואו אני אגיד לכם משהו
    פגשתי אנשים בכלא שהיה להם יותר סטייל
    מלאנשים שמסתובבים בקולג'ים
    והולכים לערבי שירה
    הם מוצצי דם שבאים לראות
    אם הגרביים של המשורר מלוכלכות
    או אם הוא מסריח מבית השחי
    תאמינו לי אני לא אאכזב אותם
    אבל אני רוצה שתזכרו את זה
    יש רק משורר אחד בחדר הזה הערב
    רק משורר אחד בעיר הזאת הערב
    אולי רק משורר אחד אמיתי בארץ הזאת הערב
    וזה אני
    מה מישהו מכם בכלל מבין על החיים
    מה מישהו מכם בכלל מבין על משהו בכלל
    מי מכם פוטר מתישהו מעבודה
    או הרביץ לבחורה שלו
    אותי פיטרו מ"סירס ורובאק" חמש פעמים
    הם היו מפטרים אותי ואז לוקחים אותי שוב לעבודה
    עבדתי אצלם במחסן בג'וב של ילדים כשהייתי בן 35
    ואז פיטרו אותי כי גנבתי עוגיות
    אני יודע איך זה אני הייתי שם
    אני בן 51 ואני מאוהב
    הבחורה הקטנה הזאת היא אומרת
    אני חושבת שאתה בלוף אחד גדול
    ואני אומר מותק את מבינה אותי
    היא הבחורה היחידה בעולם
    גבר או אישה
    שאני מוכן שידברו אלי ככה
    אבל אתם לא יודעים מה זאת אהבה
    וגם כולן חזרו אלי בסוף
    כל אחת מהן חזרה
    חוץ מזאת שסיפרתי לכם עליה
    זאת שפתחתי לה את הפרצוף
    היינו יחד שבע שנים
    היינו שותים הרבה
    אני רואה כמה אנשים שיודעים להדפיס בחדר הזה אבל
    אני לא רואה אף משורר
    אני לא מופתע
    חייבים להיות מאוהבים כדי לכתוב שירה
    ואתם לא יודעים מה זה להיות מאוהב
    זאת הצרה שלכם
    תביאו לי קצת מהדבר הזה
    כן ככה בלי קרח
    ככה זה טוב זה מצויין
    אז בואו נתחיל בהצגה
    אני יודע מה אמרתי אבל אני אשתה רק אחת
    כן זה טוב
    או קיי בואו נגמור עם זה כבר
    רק שאחר כך אף אחד לא יעמוד קרוב לחלון

  • דוד  On 04/14/2011 at 9:55

    חשבתי על עוד משהו
    שלמרות שהכל נכון- אמריקה "מוסרנית צדקנית" ושאר ירקות, היא עדיין היחידה שהוציאה תחת ידה יוצרים "מלוכלכים" ואותנטיים בסדר גודל של בוקובסקי, טום וייטס, פרנק זאפה וריימונד קרבר. אז כנראה שעם כל המוסרנות והצדקנות שלה, משהו אצלה פשוט דופק נכון. הרבה יותר מאשר אצל האחרים היותר "מודעים"…

  • נטעלי  On 04/14/2011 at 10:26

    איזה יופי! תודה שכתבת עליו, גם אני אוהבת אותו כ"כ. אגב, גם הסרט "עכבר הבארים" (עם מיקי רורק) מבוסס על ספריו אם איני טועה (לא צפיתי) ואהבתי למדי את "Factatum" בכיכובו של מאט דילון כהנרי צ'ינסקי/ האנק (האלטר אגו של בוקובסקי). יש שיר שלו שאני מאוד אוהבת שנקרא "ימי ראשון הורגים גברים יותר מפצצות"
    הנה הקישור:
    http://www.snunit.k12.il/poets/007040.html

    ועוד משהו – גם אני מברכת על זה שחזרת לכתוב! הפוסטים שלך משרים עלי רוגע, הנאה מאסתטיקה ומידע והופכים את היום ליפה יותר. בקיצור, תודה תודה תודה וחג שמח!

  • אורה גור אש  On 04/14/2011 at 16:19

    כל תיאור ומילה וציטוט, הם זהב טהור
    והשוונג שתפסת בשבוע האחרון יפים לך מאד
    ובוודאי שגם לי ולכולם כאן.
    ח ג י ג ה !

  • jack  On 04/15/2011 at 1:31

    יופי של כתיבה, בועז. טוב שחזרת לכתוב במלוא המרץ.
    אני מאוד אוהב את בוקובסקי, אני קורא כרגע את "כלבויניק", ואהבתי מאוד גם את "שיפון עם שינקין".

  • tipid1  On 01/19/2012 at 19:24

    פוסט מעניין מאוד

  • טוני  On 02/12/2012 at 16:43

    פוסט מטלטל, כמו כל הפוסטים האחרונים. נפלא. תודה! 

  • הילה  On 02/12/2012 at 17:24

    לפעמים סקס, גם כשהוא רק סקס, הוא לא רק סקס.

  • נגה  On 02/13/2012 at 22:54

    אני חושבת שבתור אישה צ'ארלס בוקובסקי תמיד היה לי מורכב. אהוב ומורכב, בגלל שהאהבה שלו והגבריות שלו שורפות כל כך ולפעמים גם מדממות. הספר הראשון שלו שקראתי הוא "נשים" – תיאור ארוך ומפורט של כל מי שעברה במיטתו ובנפשו במשך כמה שנים. עד סוף הספר חשבתי שהוא מניאק והמאהב האולטימטיבי באותה מידה. מי שהביא לי את הספר לא היה אף אחד מהדברים האלו.
    שני השירים שלו שאני הכי אוהבת, ולצערי אין לי כאן את "עד שהאצבעות יתחילו לדמם" כדי לחפש אותם בשמם המלא, ולשים אותם כאן, הוא שיר שכתב לאמא של ביתו, אישה שאת הרכות שלה וההתחשבות שלה הוא מוצא מעצבנת (היא שמה קליפות ביצים במים כדי לתת סידן לצמחים), אבל כמו שהוא טוען "היא ניצחה".
    השיר השני הוא, על בחור שהופך למתאגרף כדי לממן לאחיו לימודי נגינה. אחיו הופך לפסנתרן צמרת בעוד הוא, מקשיב מפינתו ברחוב לאחיו המנגן, אפילו את האישה אחיו לקח לו, אבל הוא יודע שהוא השיג את מה שרצה להשיג.
    אני חושבת ששני השירים האלו מדגימים, כמו "המקלחת" את האנושיות של בוקובסקי. ממש "אנושי מידי".
    תודה בועז על הבלוג שגרם לי לחייך.

  • llaliiblue  On 08/23/2012 at 17:01

    אוף איזה פוסט! כיף, כיף, לקרוא על סקס נטול עכבות. תודה על ההיכרות המעוררת עם בוקובסקי ועל המשפט של הנרי מילר. ועל ההשראה.

  • מירה  On 12/14/2016 at 17:01

    כנראה כסופר זה בסוף לא נראה לי.. איכשהו זה לא מספיק פשוט. מעדיפה כיום את קארבר… אבל בשירה אני לא מבינה..

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: