חדרי מדרגות מסוכנים לנו

אנחנו הולכים ברחובות מוארים אבל חולמים בינינו לבין עצמנו על חדרי המדרגות האפלים. היא אוהבת להתנהל עצמאית, ברורה ומוארת בשמש, ואני ערפד חובב חללים חשוכים וקרים.

אבל את שנינו מטרידים חדרי המדרגות, רק מפני שהם נמצאים שם.

המרחק בינינו מזערי, חמש אצבעות בין שמלתה התכולה לבין מעיל העור שלי. ועם זאת, המרחק בלתי נתפס. המרחק הגדול ביותר הוא בין ה"יש" לבין ה"אין". הפער הקיצוני מכולם הוא הפער הבינארי. 1 או 0. או שיש לך, או שאין לך. או שאתה בבית, או שאתה ברחוב. או שאתה בגבולות הבטוחים, הברורים, השמרניים, או שאתה גונב את גבולות הגוף, חוצה את קו פרשת המים של מה שמקובל.

ומצד שני, חדר המדרגות. איך תסביר את חדר המדרגות. כי חדר המדרגות הוא לא אחד ולא אפס. הוא אזור דמדומים שבין ה"אין" לבין ה"יש". לא דיסקרטי כבית חתום, מבוצר ופרטי, אבל גם לא הרחוב המוחצן, הפתוח, החשוף לעיני כל. חדר המדרגות הוא מתחם ביניים. לימבו.

אז אנחנו הולכים ברחובות, מודדים מדרכות, מעשנים סיגריות אמריקאיות, שותים וויסקי סקוטי, הוגים ומהגגים. כלי הנשק שבין רגלינו נטענים באבק שריפה חם, המצאותנו יחד היא פתיל ידוע מראש, המלים שבינינו הן מצתים חשמלים לנפשנו הממולכדת. אשה של גבר אחר וגבר של אישה אחרת הולכים יחדיו. בקצה המסלול נמצא שדה התעופה ממנו היא תמריא אל שלה ואני אנחת בשלי. אין בינינו דבר ויש בינינו הכל. המרחק בינינו הוא מה שיש בינינו. תשוקתנו הגנוזה תתפוצץ בנו בחלומותינו, בלילות הבאים עלינו לעתיד לבוא, תעטוף בקרים מיוחדים באבק פיות זוהר.

חדרי מדרגות מסוכנים לנו, היא אומרת. כל עוד יש חדרי מדרגות בעולם, לעולם לא נוכל ללכת ברחוב בבטחה גמורה, תמיד נהיה ברחוב אך נדע כמה קרובים אנחנו להיבלע במעבה חדר מדרגות מקרי, להילקח, להישכח, שעונים על קיר לבן חשוף בבנין אלמוני, בית שלא נדע את כתובתו ורק נתמסר ונסתער שם כי הוא היה שם, לגמרי במקרה, אותו חדר מדרגות.

Somebody told me there’s another time
But together
You go somewhere
Somewhere over the stairs
over the stairs  GUILLEMOTS

 

 

=================

בואי נלך למיטה – הקיור

המנון בשבילה – הפריטנדרס

ממששת ומממשת – הייזל אוקונור

מרגיש כמו רובה טעון. חייב לפרוק כדי לעוף – פלסיבו

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • לילך  ביום 02/10/2012 בשעה 17:33

    איזה פוסט מקסים. איזה שיר מרגש שלא הכרתי. תודה.
    עונג שבת.

  • עומרי  ביום 02/10/2012 בשעה 18:47

    שיר מעולה. לפני כמה שנים הוא הבליח לי לאוזן כשהאזנתי לתכנית שלך ב88 FM וככה גם הכרתי את הלהקה הזאת. תודה.

  • Guy Weintraub  ביום 02/11/2012 בשעה 0:20

    מתוך האלבום Spiral Staircase:

  • סער ליבן  ביום 02/11/2012 בשעה 10:50

    אדיר.

  • טראומה  ביום 02/11/2012 בשעה 12:51

    שמחתי לראות את עטיפת 41 של swell מככבת בפוסט.
    לא שמעתי את/על התקליט המדהים הזה כבר 20 שנה (מאז שהוא יצא).

  • אילה ש.  ביום 02/12/2012 בשעה 2:25

    ממש ממש יפה.

  • הולי גולייטלי  ביום 02/12/2012 בשעה 14:54

    אוסקר ווילד אמר שהדרך הטובה ביותר להילחם בתשוקה הוא להיכנע לה.

  • הילה  ביום 02/19/2012 בשעה 15:20

    כתיבה נהדרת. משובחת. נפלאה

  • אופירה  ביום 02/20/2012 בשעה 21:09

    יש כל כך הרבה סיבות להיות עצוב, אשם, בר-עונשין. רק התחלתי לקרוא וכבר אני מרגישה איך אני מוחלת לך ואתה לי.

    הכתיבה שלך מכשפת. מחוללת. מחרמנת את הראש. זה פורץ כל קונבנציה שאני מכירה.

    בא לחיות אחריך, זה בכל הגוף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: