המנון בשבילה

עכשיו אני יודע. היא ביקשה וקיבלה את המפתחות לחדרים שבהם לא העזתי להסתובב. היא דרשה לראות את הדברים שהחבאתי ולשמוע הכל. בכניעה אבירית גמורה נתתי לה לבוא, להיכנס, לראות הכל. דווקא היא ולא אף אחת אחרת לפניה. ביקשה, ונתתי. הכל.

Let me inside you
Into your room
I've heard its lined
With the things you dont show

לשכב לידך. על הרצפה. בשתיקה. במצב של חוסר הבנה וחוסר הגיון גמור. הריני מכריז על עצמי כחף מפשע בשל אובדן שפיות זמני. השארתי את הכל מחוץ לדלת. וכאן עכשיו רק רגש נאצל.

Lay me beside you
Down on the floor
Ive been your lover

From the womb to the tomb
I dress as your daughter
When the moon becomes round
You be my mother
When everythings gone

עכשיו אני יודע. אהבתי כל כך. וכמו שהיה, כך לפתע זה לא היה. נגמר באחת. ככה פתאום, באמצע היום. רגע אחד עדיין היה – וברגע שאחרי כבר לא.  כן. בדיוק כמו חלום. התעוררתי, בראש כבד ולב נסער. זה היה אצלי בידיים, אבל לא יכולתי לעשות כלום.

And she will always carry on
Something is lost
But something is found
They will keep on speaking her name
Somethings change
Some stay the same

גבר פוגש אשה. בוחנים גבולות, מהרהרים אפשרויות. חגים במעגל, היא הבטחה לתעופה, היא פותחת את הדלתות שמאחוריהן הוא מסתתר, והיא בשבילו העוזרת וגם האם, בתנועה למיתר היא עונה לו קשת, באמת תרגיל מוצלח, הרבה מחיאות כפיים. אחר כך זה יהדהד כדמעה מתנפצת.

Keep beckoning to me
From behind that closed door
The maid and the mother
And the crone thats grown old

דבר לא תוכנן מראש, אבל קרתה תאונה. איפשהו בדרך התהפכו יוצרות, שמיים נפתחו, נסגרו ספרי חוקים. מראיין הפך למרואיין, טורף הפך לטרף, הצייד לניצוד. חשבת  לטוות רשת מוזהבת – והנה נלכדת בקורים בעצמך. אתה חושב שאתה עף, אבל בעצם – על הרצפה. שיכור. משוגע. מעשן. הולך למקרר, וחוזר, יושב בלי חולצה במרפסת, בוהה בכלום הנפרש אל סוף המרחק, שתיים בלילה, חג – עוד חג, בדרך לעוד חג – הלמות לבי, אני חושב, עלולה להעיר את אהוביי היְ שֵ נ י ם. לזכרונות יש צליל חזק מאוד. זה הסאונד של הגעגוע.

שמעתי את קולך, מגיח מבעד לפתח שבאפלה, שמעתי אותך, ואני רוצה עוד, הקשבתי לך, ואני רוצה עוד.

I hear your voice
Coming out of that hole
I listen to you
And I want some more
I listen to you
And I want some more

כריסי היינד האחת והיחידה. פריטנדרס, 1986

.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תמר היימן  On 09/29/2007 at 3:23

    קטע אניגמטי ומרגש ביותר. וגם השיר של כריסי…אוח..איזה שיר

  • מירי  On 09/29/2007 at 6:26

    מסכן. אבל איתאקה נתנה לך מסע יפה, לא?
    רשימה נהדרת, כרגיל בזמן האחרון. אז לפחות זה

  • ריקי  On 09/29/2007 at 6:41

    איזו רשימה, באמת עוצרת נשימה. הלמת בי

  • תמי ליבנה  On 09/29/2007 at 7:12

    יופי של רשימה נהנתי מאד

    מועדים לשמחה

    תמי.

  • שרון רז  On 09/29/2007 at 8:33

    עוצר נשימה מספר שלוש

  • ח ל י  On 09/29/2007 at 9:35

    הלילות שאהוביך ישנים והלמות לב, והגעגועים, מה יהיה עם הגעגועים :)-

    איזה יופי

  • אלינור ברגר  On 09/29/2007 at 10:49

    מתבקש לכתוב שאתה כותב כמו שכריסי שרה…עוצר נשימה מספר 4..

    הנה טיפ ללקוחות:

    כריסי היינד המלצרית. 1979 Brass in Pocket

  • המעריצה הסמויה מהעין  On 09/29/2007 at 14:20

    הייתי רוצה שגם אותי פעם יאהבו ככה. טהור ומוחלט ופיוטי. המלים שלך כמו חצים ישר לתוך הלב

  • שי טוחנר  On 09/29/2007 at 15:11

    זה נראה לי נדוש לכתוב כל פעם "בועז כהן במיטבו", אבל, מה לעשות, זו האמת לאמיתה.

    ממש מאמר מרגש.

    כן, כריסי היינד ענקית.

    שי

  • Lady Fair  On 09/29/2007 at 15:21

    כמו אצבעות המפשיטות חולצה וחצאית מאשה מוקסמת
    ככה המלים שלך מפשיטות מהלב שקפא את הקרח, והלב שקפא מפשיר בזכות מלותיך המחממות

  • שפי  On 09/29/2007 at 16:18

    רק לגבי הבת שלי. לפעמים. וגם לגביה אני לגמרי לא גאה בכך, מה בוער, היא תוכל לראות ולשמוע הכל אחרי שכבר לא אהיה כאן, כמעט הכל נמצא במחשב הזה… בינתיים מחובתי לחיות, ובלי חידה אין חיים. איך שר חיים משה: "האהבה היא בולשיט/ נדר שהופר".

  • שפי  On 09/29/2007 at 16:29

    כריסי-שמיסי, אף אחת לא שווה את זה. בייחוד הכריסיות והשמיסיות לא שוות את זה, כי הן מאלה שרצות לשיר לחבר'ה.

  • אלה מגן  On 09/30/2007 at 0:28

    מיוחד. מיוחד במינך, אתה

  • קרין אלדאה  On 09/30/2007 at 9:24

    הגיע הזמן שתחזור לתודעה.

  • מיכל  On 09/30/2007 at 14:58

    ושוב אני בורחת מהחיים שלי אל הבלוג שלך, אל המילים שלך. אל המוסיקה שפעם היתה תמצית חיי

    הסאונד של הגעגוע
    כל כך פשוט. כל כך גאוני

    תודה

  • איתמר  On 09/30/2007 at 15:27

    זמרת גדולה. גם אתה

  • avha  On 09/30/2007 at 22:44

    .

  • n_r  On 09/30/2007 at 23:21

    מה אתה שובר את הלב ככה?

  • נעם  On 10/03/2007 at 23:10

    ידידי ,
    מצטייר שאתה בחור טוטלי
    אז נכון שהנפילות קשות אבל הפסגות , אדוני הפסגות ………
    אנו הסולידים איננו מגיעים לעולם לאושר כזה
    וכשהכל יעבור ( וזאת התובנה של ההתבגרות , לדעת שזה יעבור )
    הסאונד של הגעגוע יהיה עמום יותר חמוץ מתקתק ,כמו תקליט ששמים רק פעם בשנה……)

  • Yael  On 10/10/2007 at 14:50

    רב האנשים לעולם לא מצליחים להגיע לכזו עוצמה של רגש. כמו שכבר נכתב למעלה, זה עובד לכל הכיוונים ובאותה עוצמה. פוסט נפלא.

  • little wing  On 03/04/2008 at 13:25

    "זה היה אצלי בידיים ולא יכולתי לעשות כ ל ו ם"?
    ובכל זאת, פוסט מדהים.

  • אדון החצר  On 07/02/2008 at 17:00

    אחת הרוקריות הגדולות.

    והיא גם צמחונית. כמו שצריך

  • לואי לואי  On 02/10/2012 at 0:05

    פלא. פשוט נפלא.

  • D  On 02/10/2012 at 2:09

    אין לי מושג על מה אתה מדבר, אבל זה נשמע יפה. ואני אוהבת את הפריטנדרס.

  • avha  On 02/10/2012 at 6:29

    לאהבות חזקות יש חיים משלהן. זה אולי נראה כך, אבל למעשה, הן לא מתות. הן הופכות לחלק מהמהות שלנו.
    תודה שהזכרת את הפוסט היפהפה הזה.

  • עדי  On 02/10/2012 at 8:36

    אח, בועז, בועז. בדיוק כששוב אני חושבת שאני מיוחדת כל כך ושרק לי היתה אהבה כזו בכל ההיסטוריה של המין האנושי, אתה בא ובכל מלה מוכיח לי שזה לא כך. במילים שלך ובמילים של כותבים נפלאים אחרים. ואני מנסה להתנחם שאם החוויה של האהבה ושל הכאב לא ייחודית לי, אולי גם חוויית ההחלמה, ההתבגרות, ההליכה הלאה וקדימה, גם היא לא תפסח עליי.
    תודה על הפוסט היפה והמדויק.

  • שי טוחנר  On 02/10/2012 at 9:33

    פוסט יפהפה זה!

    תודה

  • מיכל זהבי  On 02/10/2012 at 9:39

    בתנועה למיתר היא ענתה לו קשת,מאיר אריאל בגאונות אפיינית אומר את הכל במשפט אחד…

    • מיכל זהבי  On 02/11/2012 at 19:16

      אוי ..סליחה,תיקון
      בתנועה למגע הוא עשה לה מיתר,היא ענתה לו קשת

  • מני  On 02/10/2012 at 9:48

    בועז.
    מאז שיש שביתה ברדיו אתה מפציץ !
    אני מרים טלפון לעייני : לא לחתום.

    באותו עניין……..
    חזרתי מלונדון והיה מגניב בפורטובלו.

    • טוני  On 02/10/2012 at 13:50

      חוסר הגיון גמור…
      אתה כותב כל כך י פ ה

  • עודד  On 02/10/2012 at 16:31

    בועז תודה;

  • אילה .ש  On 02/12/2012 at 1:18

    להקה מרגשת וזמרת מעולה

  • orli  On 02/12/2012 at 10:05

    תענוג, להבין את המשמעות העמוקה מאחורי המילים האלה…

  • הולי גולייטלי  On 02/12/2012 at 10:11

    הפוסט הזה הזכיר לי את השיר הזה , שהגיע אליי על ידי מישהו שאני מתגעגעת אליו עכשיו:
    האהבות שנקטעו כך סתם,באות שוב, נוגעות בי
    וחוזרות לשנתן.

    • בועז כהן  On 02/12/2012 at 15:05

      מדהים מה שאוסקר וויילד אמר על התשוקה. שהדרך לגבור עליה הוא להיכנע לה.

  • דוד  On 02/12/2012 at 10:12

    בועז בועז בועז
    תראה מה אתה עושה…
    תראה איך היופי שבך מוציא את היופי מכל האחרים (הטוקבקים אצלך הם ללא ספק המשובחים ברשת)
    ואיך בחרת בכריסי היינד. זו פשוט בחירה בול בפוני. הכאילו "white american trash" המדהימה מכולן
    וכמובן הפרט הביוגרפי שהיא האם של בתו של ריי דייויס איננה מקרית

    אתה עושה כבוד למילה

  • llaliiblue  On 02/19/2012 at 16:06

    "לזכרונות יש צליל חזק מאוד. זה הסאונד של הגעגוע". וואו.

    אני מקנאה בך, בחיי שמקנאה בך, על היכולת הנשגבת הזאת. מקנאה, מודה. בכל מאודי. תודה לך בועז על ההשראה לחיות, לחשוב, להביע. כמו זורק אותי באמצע יום עבודה לאי של שלווה. תודה!

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: