בואי נלך למיטה

סוף שנות השמונים, בלונדון. הופעות בטאון אנד קאנטרי, ארוחות בוקר מטורפות עם שי בקנטיש טאון – ביצים ונקניקים וגבינות כחולות ותה ארל גריי ועוגיות ג'ינג'ר, והשכנה הנשית עם השמלות והמבט שקשה לפרש אחרת, ובסופו של דבר גם מי שהיתה ההבטחה הלא ממומשת, אלופת הטיזינג-על-פארש, המכדררת במרכז המגרש, מלהטטת ואף פעם לא מבקיעה שערים. איי, זה היה כואב. ומאכזב.

היא שנאה את תאצ'ר והעריצה את הקיור. אחרי מסע אורבני על אופניים, בהייד פארק החשוך, התמוטטנו שתויים על הרצפה. שמענו הרבה קיור. פורנוגרפיה ו- 17 שניות הפכו חלק מהיומיום הלונדוני, המשך טבעי לתה ולשיטוטים בקמדן טאון, לנסיעה ברכבת התחתית ולרביצה בערבים מול הטלוויזיה. יופיה היה ייחודי ומשכר. שערה שופע. רגליים שרציתי שייכרכו סביב המנועים שלי. פנים מיוחדות. שי הסתייג ממנה. אני אהבתי כל מה שראיתי בה. 

 

חדשיים היינו בטווח התלקחות. לא נישקתי אותה. לא ליטפתי את שערה. גופי היה מתוח ובוער ודבר לא קרה. ופעם אחת, בערב, היא שאלה: מה עושים?

ואני, דיברתי היישר מעומק הכמיהה: Lets Go To Bed

היא הסתכלה ואז הסיטה את ראשה ואז אמרה משהו על מה שיקרה ומה שיהיה אחר כך ואני חזרתי ואמרתי בואי נלך למיטה, בואי נלך למיטה, והיא אמרה – לא  BOZ  זה לא מה שאתה רוצה ממני, אתה רוצה את הלב שלי, ואני לא בעניין של רומנטיקה, ואני אמרתי לא, לא את הלב אני רוצה, את הגוף המדהים שלך אני רוצה, ועכשיו, וכאן

והיא שאלה: למה אתה רוצה אותו?! אתה מחפש פיצוי על משהו? זה לא הסקס שאתה רוצה, זה תרופה לבדידות

 פאק דה לונלינס, אמרתי, איי וונט יור באדי

 i want you to fuck me so hard till i scream your name... i would kiss you slowly all the way down your gorgeous body

והיא  אמרה: אל תהיה סליזי, זה לא נראה עליך טוב, אתה מחפש אהבה, ואהבה אני לא יכולה לתת, אני דפוקה, אני שק של צרות ואתה שק של סנטימנטים

ואני חזרתי ואמרתי לה, אמילי, עזבי פסיכולוגיה עכשיו, אני רוצה אותך, לטס גו טו באד, בואי נעשה את זה, שירת הגוף, פיוטי התאווה נצחונה של התשוקה מימושה של הפנטזיה ואני רוצה אותך ככה, בלי אהבה ושום כלום, כמו שני זרים פאקינג נקח כל מה שנקח נשתולל כאילו אין מחר, לטס גו טו באד, בואי כמו שניים שנפגשו עכשיו ברכבת, סקס מזויין, סקס מרוכסן, חייתי, פולשני, תאוותני, סקס של איבוד שליטה, סקס של חדר מדרגות,  של מלון של פאנקיסטים מסוממים בבריקסטון, בכל דרך אפשרית

והיא אמרה, לא. לא. זה לא יקרה – אתה שם על זה יותר מדי, בנית ציפיות, יש לך מחשבות מרחיקות לכת, אתה רוצה שאהיה הכל בשבילך, הזיון של המאה, אלופת המדינה, אהבת חייך, וזה לא יכול לקרות 

 והיא קמה והוסיפה, אני אלך עכשיו, אל תלווה אותי, אני עוזבת אותך כאן

 ואז היא עצרה, כשהדלת פתוחה עדיין, והסתכלה. "אני יודעת שאתה רוצה להגיד לי משהו, אז תגיד את זה".

לא חשוב, אמילי, אמרתי לה בכאב מתסכל שפיעפע בתוך הג'ינס ובתוך הראש גם יחד.

"תגיד, נו, מה יש לך להפסיד. תעליב אותי. תהיה כנה"

את…,  התחלתי, ועצרתי.

תגיד.

לא, קפצתי את שפתיי בעיקשות.  היתה כאן מספיק כנות הערב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יהונתן  On 02/09/2012 at 14:31

    פוסט כנה ומעורר דמיון, ככל הפוסטים שלך הנוגעים לתקופות אחרות ומקומות רחוקים.
    לא בטוח לגמרי למה, אך הכותרת הזכירה לי מייד את השיר הזה – http://www.youtube.com/watch?v=8x-cIeM8s5k – בו סדר הדברים קצת הפוך, והסיום מהפנט.
    ובכלל, להקה שמצווה להפיץ

  • לירון  On 02/09/2012 at 14:37

    בועז כפרה עליך 🙂 זה מה שיש לי להגיד
    האומץ שלך מפתיע אותי כל פעם מחדש
    ודרך אגב חיית את החלום שלי שם בלונדון. אולי עוד ייצא לי לחזור לשם ליותר משבוע..

  • הילה  On 02/09/2012 at 14:44

    אחד הטורים, בועז. אתה עושה אהבה בכתיבה, מושלם.

  • עמרי  On 02/09/2012 at 14:54

    הנאה צרופה. הטור הזה הציף אצלי פינות אפלות ומתסכלות עד כאב מהעבר הרחוק יותר ופחות.

  • שרון רז  On 02/09/2012 at 15:04

    וואהו, איזה תסכול. כתוב מעולה. נותר רק לשים שיר

  • A  On 02/09/2012 at 15:09

    פשוט מעולה!!!

  • בקר  On 02/09/2012 at 15:17

    🙂

  • שירה תמרי  On 02/09/2012 at 16:11

    עשה אותי חרמנית רצח הפוסט הזה.

    מעולה 😉

  • Raz Israeli  On 02/09/2012 at 17:37

    להרבה אנשים, בטח למבקרי הבלוג הנהדר הזה, ג'ורג' מייקל נחשב לסוג של פופ זול שיש להמנע ממנו, ובכל זאת… fastlove התנגן לי בראש במשך כל קריאת הפוסט הסקסי העצוב הזה.

    I won't bore you with the details, baby
    I don't even wannna waste your time
    Let's just say that maybe
    You could help to ease my mind

    In the absence of security, I made my way into the night
    Stupid Cupid keeps on calling me
    And I see lovin' in his eyes
    I miss my baby, oh yeah, I miss my baby tonight
    So why don't we make a little room
    In my BMW, babe, searchin' for some peace of mind
    Hey, I'll help you find it
    I do believe that we are practicing the same religion

    🙂

  • דינה  On 02/09/2012 at 17:37

    אתה עד היום לא מבין את זה, אבל היא עשתה לך טובה (אילו הייתה נענית לך, אולי הייתה מתאהבת, ואז אתם באמת בתוך מלכודת – כי אם היא אומרת שהיא דפוקה, אז היא יודעת מה שהיא מדברת).

    סביר להניח שעמד לנגד עיניה איזה בחור אומלל מעברה, שבשום אופן לא רצתה להביא אותך למצבו.

    טוב שלא העלבת אותה.

  • מתי ג'י Matt Gee  On 02/09/2012 at 18:21

    אין מילים. מדהים.

  • גיל שליט  On 02/09/2012 at 20:04

    זה קטע איך סיפורים משנות העשרה והעשרים נשארים איתנו, לתמיד כנראה. מה יאמרו הילדים?!?

  • mickrobi23  On 02/09/2012 at 20:10

    הביא לי את החוויה הלונדונית שלי, את זו שכן הסכימה, את השנים של המגורים המשותפים, את הניתוק לטובת הגורו השמנמן, את הגעגוע….

  • לילך  On 02/09/2012 at 20:24

    איזה אישה יכולה לסרב למילים כאלו. ועוד לפס הקול של הקיור. ועוד בלונדון. גמרה לעצמה על המומנטום..
    אחרי פוסט כזה יש רק דבר אחד לעשות..
    תהנו.

  • rooster  On 02/09/2012 at 22:30

    פוסט מדהים. אני חושב שזהו צו השעה להביא אותם לארץ. ולגמור.

  • avha  On 02/10/2012 at 6:34

    "הייתה כאן מספיק כנות הערב". חזק.

  • Tamir  On 02/10/2012 at 9:31

    פנטטי. ממש.

  • ורד נבון  On 09/28/2012 at 8:10

    לא נותר אלא לקנא ביכולת הכתיבה שלך, וביכולת להעביר רגש קשה בפוסט שהוא בכל זאת מחוייך. ואם כבר שיר שיאזן קצת את התסכול, אולי Touch and Go עם האישה המדהימה הזאת יתאים? בטח היו כמה וכמה כאלה אחרי שההיא הלכה. 🙂

  • יוסף ע  On 09/28/2012 at 13:46

    בוא ונגיד את זה בפה מלא ובקול רם – אי אפשר לסמוך על מעריצות של "הקיור", אמנם הסולן שלהם ענק וגם מרבית האלבומים שלהם (בייחוד אלו שהזכרת, ואני קצת שרוט על שיתוף הפעולה שלו עם סוזי וסטיב סאברין בהרכב המעולה עם האלבום החד פעמי "הכפפה") , אבל כמוהו מעריצותיו כנראה נוטות לחוסר עקביות, גאוניות אבל בלי רומנטיקה.
    אישית הייתי רוצה להכיר מעריצה לונדונית ( או מהארץ) של "aloof" מהרכב האלקטרוניקה הרכה של הניינטיז, אבל לא יצא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: