האקסטזה והעצב של מיכלאנג'לו בּוּאוֹנָרוֹטִי

בגיל 16 החלטתי לקרוא את הביוגרפיה של מיכלאנג'לו. באנגלית. ידעתי שמדובר ביצירת מופת ידועה של אירווינג סטון, ממילא הייתי צריך ללמוד על אמני תקופת הרנסנס, במסגרת לימודי תולדות האמנות בתיכון. החלטתי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת, ולשפר בהזדמנות זו את האנגלית. בירושלים, במדרחוב, היתה חנות לממכר ספרים באנגלית. שם מצאתי את הספר, בכריכה קשה, במצב טוב ולמרבה תדהמתי – גם בחתימת הסופר עצמו.

אירווינג סטון נולד בתחילת המאה ה-20 (בשנת 1903) בקליפורניה, כבן לדור שלישי של יהודים באמריקה ומת ב-1989. המוכר בחנות הירושלמית סיפר לי שסטון גר תקופה לא קצרה בישראל ולכן, כנראה, הסתובבו כאן עותקים חתומים מספריו. סטון היה אמריקאי בפאריז, שם למד שפה וספרות צרפתית וגם אמנות. ב-1934 נערכה בעיר תערוכת ענק, רטרוספקטיבית, מיצירות הגאון ההולנדי וינסנט ואן גוך. סטון הוכה בהלם. הוא החליט לחפור ולחקור את הביוגרפיה של ואן גוך ופירסם זמן קצר אחר-כך את התאווה לחיים שהפך לרב מכר בינלאומי.

סטון ידע לכתוב עלילות חיים של אמנים. הוא השכיל לשלב מחקר רציני ומעמיק, עובדות מדויקות ודמיון של סופר יוצר. אבל כדי להעלות על הכתב את מגילת חייו ואהבותיו של מיכלאנג'לו, מגדולי הגאונים שידעה האנושות, סטון היה צריך לצלול לעמקי העומקים של הרנסנס – התקופה הססגונית המרהיבה של בתולדות ימי איטליה ולכן נסע לארץ המגף הנפלאה, וחי שם שנים אחדות, כדי לכתוב את ספרו על מיכלאנג'לו בואונרוטי – או כפי שקראו לו אז: "בן האלוהים" – אחד משלושת הגאונים שהאירו כמו אלף שמשות זוהרות את העידן בו חיו (השניים האחרים היו כמובן רפאל ולאונרדו דה-וינצ'י).  מיכלאנג'לו היה פסל, צייר, משורר, אדריכל ומהנדס. בין 1508 ל-1512 הוא צייר את תקרת הקפלה הסיסטינית, אחד ממבצעי היצירה הכבירים בכל הזמנים. גילם בחייו את המעבר מחשכת ימי הביניים אל תור הזהב של הרנסנס, העידן בו פרחו האמנויות והמדעים.  אז הייתי בן 16, כשקראתי את הביוגרפיה עליו, וממנה גם למדתי שמיכלאנג'לו היה בדיוק בגילי, בן 16 בלבד, כשיצר את שתי העבודות הראשונות בחייו: תבליט של המדונה אשר מניקה את ישו התינוק ותבליט של קרב הקנטאורים.

הספר יצא לאור ב-1961 ותורגם מיידית (גם) לעברית, כשהוא מופיע בשני כרכים במסגרת הספריה לעם של עם עובד.

ואחרי כמה שנים באמת קראתי אותו בעברית, שוב, בהתענגות גדולה וגמורה על האיש, יצירתו ותקופתו.

המהדורה החדשה, כריכה קשה

 

המעניין הוא שבמקור נקרא ספרו של סטון The Agony and the Ecstasy – ואכן היה מיכלאנג'לו זעוף, מלנכולי, קפדן עד טירוף, פרפקציוניסט עגום שלא היה מרוצה מעבודתם של עוזריו, פעמים רבות, והיה מוחק את מה שעשו ומשתטח על הפיגומים מתחת לתקרת הקפלה כדי לצייר בעצמו.

השבוע הזכירה לי אישה אהובה את הספר הזה. מעולם לא דיברנו עליו ובכל זאת, אמרה "חשבתי עליך כשנתקלתי בו השבוע, כשסידרתי את הספריה". גם אני נזכרתי בו, בזכותה. חיפשתי אותו וגם מצאתי ועתה הוא מונח ליד מיטתי, מעורר בי כמיהה לאיטליה, לפירנצה, לגני בובולי ולפיצות המושלמות שליד גלריה אופיצי, לאד הקל הרובץ על העיר בימות הקיץ החמים ולפסלי האבן הצוננים שמנציחים את חד-פעמיותה של התקופה ההיא, ממש כמו שספרים כמו "חיי מיכלאנג'לו" משמרים את תחושת הגאונות ששרתה אז על איטליה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ורד נבון  On 01/23/2012 at 7:15

    החכמתי, תודה על פוסט יפה 🙂 והצלחת לקרוא את הביוגרפיה באנגלית בגיל שש עשרה?
    לי בטח יהיה קשה גם היום…

  • ariane  On 01/23/2012 at 7:44

    עשית לי חשק לקרוא את הספר.

  • שרון רז  On 01/23/2012 at 8:46

    בועז היקר.
    אתה הארכיאולוג של עברך. אתה המומחה לעברך, וחוקר אותו ללא הרף. זה מעניין לעקוב אחרי זה. אין ספק שהוריך הצליחו, אבל אלו לא רק הם ומה שהנחילו לך אלא גם אתה עצמך. מפתיע כל פעם לגלות אלו ספרים איכותיים קראת בגיל צעיר מאוד. גיל 16, ביוגרפיה באנגלית, וכבדת משקל. כבוד. על ההתמודדות והרצון לנבור ולדעת. בגיל 16 הייתי עסוק בעיקר בלסיים מהר את שיעורי הבית ולהאזין לתקליטים (שגם אתה האזנת להם בגיל ההוא) ולצאת לשחק כדורגל עם חברים וכ"ו. אה, כן, ולראות סרטים בבתי הקולנוע שכבר נעלמו. אז הם היו קיימים.
    אני חושב שאת הספר הזה "חיי מיכאלאנג'לו" היה לנו בבית, אך מעולם לא ניגשתי אליו ואולי חבל.
    בכל מקרה, יופי של פוסט שלך.

  • נטעלי  On 01/23/2012 at 9:20

    כתבת כל-כך יפה!
    מיכאלאנג'לו היה אכן בן האלוהים – כשחזיתי ביצירותיו הרגשתי תחושת התגלות. יצירות האמנות המפעימות האלה – יופיו של דויד, של הקפלה הסיסטינית, של אותם פסלים ובהם דמויות המבקשות לצאת מגוש השיש ועוד…כל אלה בשילוב היופי שמצוי גם בפינת הרחוב האיטלקי, באוכל, במוזיקה, בחוש האופנה (בשהותי שם הבנתי שגם קשישות יכולות להתלבש באופנתיות רבה) – כל אלה יחד הם מה שהופך את איטליה לארץ הכי מלאת תשוקה ותאווה לחיים שיש.

    תודה על הפוסט וכפי שכתב שרון – קידמת את הספר ברשימת הקריאה שלי ועכשיו, כשאקרא בו, אחשוב על בועז בן ה-16 הקורא בו באהבה. 🙂

  • עידו גלעד  On 01/23/2012 at 13:57

    ספר מדהים

  • אוי, כמה פעמים שקראתי אותו אז…לדעתי הוא עדיין כאן, הולכת לחפש. חןחן על הזכרון.

  • רוני  On 01/24/2012 at 9:20

    בהקשר לואן-גוך , אני מנצל את ההזדמנות לבקר במוזיאון שעל שמו באמסטרדם . מסתבר שכל כך הרבה ישראלים מגיעים לעיר זו אך כה מעט מהם מבקרים במוזיאון מדהים זה – וחבל. מקום מעניין ומיוחד שהוביל אותי לקריאת הביוגרפיה שלו, מסתבר שהוא היה סוג של ה'ג'ים מוריסון' של תקופתו

  • sivi  On 01/25/2012 at 8:20

    קראתי בזמנו את הספר של קינג רוס ספר מרתק אם לא קראת מומלץ מאוד. וכמובן תודה לך על הפוסט

  • avha  On 01/27/2012 at 6:34

    ספר נפלא. גם אני קראתי אותו בערך בגיל הזה, ונשביתי בקסמי מיכלאנג'לו והתקופה.
    ועכשיו עשית חשק לקרוא שוב.

  • jack-in-box  On 01/27/2012 at 20:15

    בועז, אני מניח שאתה מכין פוסט על מותו הטראגי של אנגלופולוס?

  • איילת  On 02/01/2012 at 1:11

    תענוג ♡

  • אסף  On 10/09/2012 at 13:39

    בספר חיי מיכאלנגלו קיימים תיאורים מחרידים על האופן שבו נהג האומן לתעסק עם גופות בכדי להבין את גוף האנושי וכך להצליח לציירו ולפסלו בצורה כל כך מדויקת ומרשימה. האם זו אומנות או טירוף / התעללות בגופות (נקרופיליה)?

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: