פורטובלו

1986. לונדון. מהר! מהר! בוא מהר! – הוא צעק לי, מעברו של השני של הכביש, ואני עזבתי הכל, וזינקתי אחריו. הוא רץ במעלה דרך פורטובלו, בין האנשים, מבעד למעברים הצרים שבין הדוכנים, ואז עצר. אחז לי בזרוע ולחש בצעקה באוזן: "שם…תראה…הכובעים…"

דייויד גילמור עמד שם ומדד כובעים. הוא שם אחד על ראשו, הסתכל במראה התלויה על הדוכן. הזקן האנגלי הסביר לו במבטא קוקני מדוע הכובע השחור מחמיא לו יותר. גילמור חייך, הוציא את הארנק ושילם עבור שניהם. גם החום, גם השחור. עמדנו משותקים. שותקים. מאובנים. נטועים במקומנו. הלומי גילמור. ככה זה, כשארבע שנים מחייך, כל ארבע השנים של התיכון, הגיטריסט של פינק פלויד תלוי כפוסטר ענק על דלת הארון שלך, שערו ארוך וחלק, והוא בלי חולצה, בחזה חשוף, עם פנדר סטראטוקסטר שחורה, בהופעה. והנה הוא, גילמור, בשוק של פורטובלו, קונה כובעים, ומשלם, כאחד האדם, והולך בין האנשים ההומים – ואנחנו נפשו הומה גם היא ולא יודעת את נפשה.

דייויד גילמור

השוק של פורטובלו. אני אוהב את המקום הזה. עתיקות, ספרים ישנים, שעונים, תקליטים, פירות, חגורות. נוטינג היל, מערב לונדון. אין ביקור בעיר שאני לא מגיע לשם. עדיין, כמו במאה ה-19, כשנפתח, זה בעיקר שוק של פירות וירקות ואוכל-רחוב. אבל בתקופת "לונדון הרוקדת", אמצע שנות השישים, נכנסו לשוק גם סוחרי הנוסטלגיה. הרבה עתיקות. ציורים. מטבעות. גרמופונים. לפני 40 שנה.

שם גם צילמו את הסרט הקסום המיטה המעופפת עם אנג'לה לנסברי. הייתי בן 8, כשאמא שלי לקחה אותי לראות את הסרט, בקולנוע "ארמון" בחולון. לפני שנתיים מצאתי באחת החנויות בשוק את הכרזה המקורית של הסרט, למכירה.

כרזת הסרט "המיטה המעופפת" מ-1972

הסרט בוים על ידי רוברט סטיבנסון. גרסת המקור כללה 3 שעות, אבל לקראת הקרנת הבכורה (באוקטובר 1971) קיצצו ממנו שעה. אולפני וולט דיסני זכו בפרסים עבור האפקטים המיוחדים שבסרט "המיטה המעופפת" – ובצדק (שילוב מופתי של שחקנים חיים ואנימציה), אבל כדאי לזכור את השיר מתוך הסרט, שנכתב בהשראת השוק של פורטבלו. תנו לעצמכם כמה דקות של נחת, עם הקלאסיקה האנגלית הנפלאה הזו, שכמו כל השירים  בסרט, גם הוא נכתב על ידי ריצ'רד ורוברט שרמן.

המקום המקסים הזה נתן השראה גם לקט סטיבנס שכתב שיר על דרך פורטובלו, זה לא הפך ללהיט גדול, אבל כל כך הרבה חן בגיטרה הפשוטה והשריקות שלו. נעים להיזכר.

בדרך פורטובלו 179 יש פאב מפורסם, Duke of Wellington שמו, שדונובן  וג'ימי פייג' נהגו לשתות בו, ג'ימי הנדריקס בילה בו את הלילה האחרון בחייו ומרק קנופלר ואחיו דייויד (שנולדו בסקוטלנד, אך עברו ללונדון באמצע שנות השבעים) אהבו לבלות בו עשר שנים מאוחר יותר. קנופלר התאהב באחותו של המנהל וכתב לה את השיר היפהפה. ב-1979 הוציאה דייר סטרייטס את התקליט השני שלה, קומיוניקה, ושם היה את השיר האדיר הזה. פורטובלו בל.


ואיך נשכח את ביתו של ג'ורג' אורוול הגדול, שממוקם ברחוב הזה?

הרחוב הוא האתר העיקרי שבו מתרחשת עלילת הסרט "נוטינג היל" שבו משחקים ג'וליה רוברטס ויו גרנט. הנה הסצינה היפהפיה מהסרט. יו גרנט הולך בשוק לצלילי השיר המעולה של ביל ווית'רס – השמש לא זורחת, אחרי שהיא הולכת לדרכה.

ולקינוח: חנות התקליטים המיתולוגית וחברת התקליטים המיתולוגית לא פחות, ראף טרייד. הסמית'ס, הסאנדייז, בל אנד סבסטיאן, סקריטי פוליטי – אפילו הסטרוקס כמו גם אנטוני והג'ונסונס – חתמו בחברה הזו, שהתחילה בכלל מחנות תקליטים קטנה של ג'ף טראויס, שהיה משוגע לדבר, בעל חלומות, שרק רצה לעשות את מה שהוא אוהב כל היום: לשתות תה ולשמוע מוזיקה טובה. אז הוא פתח חנות. כל השאר – היסטוריה. אי אפשר לעבור בלי להיכנס, לפשפש, להוציא ארנק, לקנות, לצאת עם אוצרות. אי אפשר.

מיתולוגיה: חנות התקליטים ראף טרייד, פורטובלו

נכון שבא לכם על סיור שם, עכשיו?

דרך פורטובלו

"במשך היום ישבתי בחדר, והשעות חלפו. לפנות ערב יצאתי לפורטובלו. קניתי את הדיילי טלגרף והתיישבתי לקרוא על ספסל בגינה הציבורית הקטנה שליד הבית.

מוזר, השעה שמונה ועדיין אפשר לקרוא בקלות לאור הדמדומים. לא קר. אין גשם" 

פנחס שדה, מתוך "נסיעה". הוצאת שוקן, 1971

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Kettercat  On 01/21/2012 at 12:44

    אוף, אוף, אוף. עכשיו בא לי לונדון שוב 😦 ולו רק בשל הבתים הצבעוניים, איזה יופי.
    בנוטינג היל הייתי לפני קרוב ל-10 שנים ולצערי אני לא זוכרת יותר מדי משם. חייבת לקפוץ שוב…

  • mena  On 01/21/2012 at 13:09

    אח, שבוע הבא אני בלונדון.
    יש כל כך הרבה מה לעשות שם והשארתי את פורטובלו מחוץ לתכנון.
    אחרי הלינק הזה אגיע גם לשוק. תודה בועז.
    מאנגלופיל

    נ.ב.
    אולי יש לך עוד פנינים ומקומות נחבאים?

  • Guy Weintraub  On 01/21/2012 at 14:44

    "ראף-טרייד". חנות אדירה. בצד השני של העיר יש סניף גדול קצת יותר, עם כורסאות ובית קפה קטן. המבחר והייחודיות של הדיסקים והוינילים בכל אחד משני הסניפים הללו לא ייאמן. לפחות פעם בשבועיים מופיע שם אמן שאחרי כמה חודשים מוציא אלבום שמעלים אותו על נס…

    • בועז כהן  On 01/21/2012 at 17:28

      אתה מתכוון לחנות ב-Dray Walk, החנות החדשה שנפתחה לפני חמש שנים.
      קוראים לה, אגב, "מֶ כָּ ה של חובבי התקליטים".

      חנות מקסימה!

  • רוני  On 01/21/2012 at 15:52

    ברגע שראיתי את הכותרת בדף הבית של רשימות התחיל להתנגן לי בראש 'פורטבלו בל' של דייר סטרייטס. שמחתי לגלותו בהמשך…

    שבוע טוב שיהיה לך ולכולנו!

  • סער ליבן  On 01/21/2012 at 16:38

    פוסט אדיר. איך ריגשת עם גילמור והכובעים…

  • קובי קורן  On 01/21/2012 at 17:43

    איזה פוסט..אין עליך איש !

  • איילת  On 01/21/2012 at 18:14

    ברור שבא לי!
    איזו שאלה מוזרה 🙂

    דייויד גילמור היה האלוהים-של-היופי-הגברי כשהיה צעיר. אני התאהבתי די מהר)

  • מיקי ארמון-ברק  On 01/21/2012 at 18:27

    אה לו יכולתי להיות עץ, ספסל, קו חשמל או מדחן מכוניות בפורטובלו..

    לצמוח לחוש לזרום לנוע עם החיים האמנותיים המזורזים החולפים על פניי, לידי..

    נראה כי אלה החיים האמיתיים המהותיים שלי, יותר מאלה שכאן.

  • מרגוליס  On 01/21/2012 at 20:51

    לונדון, לפני 15 או 20 שנה, קונה מגש סושי בסושיה שבקומה התחתונה של איזה כלבו (אולי מרקס אנד ספנסר באוקספורד?).
    פתאום שם לב שלפני בתור עומד דיוויד גילמור, עם בחורונת צעירה. התרגשות.

    כנראה שדיוויד גילמור זה סוג של אטרקציה תיירותית בלונדון.

  • avha  On 01/22/2012 at 6:00

    איזה יופי.
    אוהבת לטייל במסלולים המסופרים שלך.
    תודה

  • תמר א  On 01/22/2012 at 7:59

    "הלומי גילמור". מצוין.
    קראתי והקשבתי את כל הפוסט באנחות רמות.
    שבוע טוב בועז

  • EffY  On 01/22/2012 at 8:45

    פוסט מקסים בועז היקר
    שבוע טוב

  • Tamir  On 01/22/2012 at 12:30

    שמע, עשיתי "קבלת שבת" עם גילמור והחבר'ה בסינמטק – (שהיום לא נגיד עליו מלה….) ישבתי 5 שעות מוקסם, שקוע לגמרי במקומות אחרים….
    יש בזה קסם. אמיתי וחזק והפוסט נפל לי בדיוק כמו אריזה למתנה….
    שיהיה שבוע נפלא.

  • יונת קריאה  On 01/23/2012 at 16:12

    תודה על הפוסט, תמיד כיף לקרוא ואף פעם לא מאכזב.

  • אבינועם  On 01/24/2012 at 16:29

    חולק עליך

    כמעט כל שירי דייר סטרייטס – אדירים, שלא לדבר על מה שמרקנופפלר מוציא בכל השנים האחרונות באלבומי הסולו שלו. לא "ממציא את עצמו מחדש" אלא פשוט שר את עצמו ואת גילו. ראיתי אותו בהופעה, ממטר וחצי, כל תנועה, כל הבעת פנים, הכל מבוטא בנגינה ובשירים.
    תיאום מופלא.

    עוד כמה חודשים האיש הפורה והגאון הזה, מוציא עוד אלבום.
    שיהיה לכולנו במזל.

  • llaliiblue  On 08/26/2012 at 16:44

    פורטובלו בל הוא באמת שיר אדיר. רשומה מקסימה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: